ועמ"ש ע"פ והארץ הדום רגלי: ישעי' רס"י סו. [כ]. תו"א פ' בראשית.

פותח את ידיך: תהלים קמה, טז.

בד"ה כי עמך מקור חיים: תו"א פ' מקץ.

ע"פ ראה אנכי: לעיל ר"פ ראה.

אור אבא המלובש בז"א שנק' שמים: מובא באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תקסח.

ג) והנה פי' הנך יפה רעיתי: באוה"ת פ' שלח ע' תקפג מציין: ”הנה היופי הוא דוקא בכמה גוונין וכמשנ"ת בד"ה הנך יפה רעייתי הנ"ל [— הכוונה לכאן] יעו"ש דדרוש ההוא מתקשר ושייך לדרוש זה [— הגהות על ד"ה ועשו להם ציצית שבסידור ג, ג]". תוכן סעיף זה מובא באוה"ת כי תצא ע' תתקסט.

והם דרך כלל ג' גוונים לבן אדום וירוק: באוה"ת שלח ע' תקפג מציין לכאן: ”כלול מד' גוונין לבן ואדום וירוק ככרתי כו' והן ד' חיות שבמרכבה פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם כו'". וראה באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקו (הנחה אחרת ממאמר זה ”יש בחי' גוון רביעי והוא גוון תכלת שהוא בחי' קבעומ"ש לקשר ג' לבושי הנפש מחדו"מ בתומ"צ".

כמראה הקשת: יחזקאל א, כח.

וע' בפ' נח דע"א ב': ראה אוה"ת פ' נח כרך א כא, ב.

נכסוף נכספתה לבית אביך: בראשית לא, ל. וראה בענין הפסוק לעיל מסעי צ, סע"ב. וראה גם אוה"ת תצוה ע' א'תריג.

ובמ"א נתבאר שזהו ענין האהבה הטבעית: ראה אוה"ת פ' נח כרך א עב, א.

לגוון לבן שהוא גוון עצמי: ראה לעיל פ' אחרי כח, ג ובמ"מ לשם. וראה בסה"מ תקס"ד ע' קלו שאברהם הוא בחי' לבן. וראה במ"מ לשם.

ע"פ השמים כסאי: תו"א ב, ג ואילך.

ופחד יצחק: באוה"ת שה"ש כרך א ע' קעג מציין כאן לזח"א קלז, ב.

בפרדס שער הגוונים ספ"ג: ”ופ"ב, שהירוק הזה הוא הירוק כמוריקא וכחלמון ביצה שהוא ממש כללות אדום ולבן, וכן פי' הרשב"י ירוק כליל חיוור וסומק" — אוה"ת שה"ש כרך א ע' קעג.

בד"ה שניך כעדר הרחלים: ראה לקמן לח, א ואילך ”ע"י הצירוף והתכללות נמשך בהן כח וחיות מה שלמעלה מערך הכח והחיות של כל אות בפ"ע".

תפלות אבות תקנום: ראה ברכות כו, ב. ובהנסמן בשער י"ז שם.

ליעקב אשר פדה את אברהם: ישעי' כט, כב. ע"ל המאמר ד"ה וספרתם פ"ב [אמור לה, ג]. וש"נ. [כ]. וראה תניא פל"ב ובהערות ותיקונים לכ"ק אדמו"ר שם.

מדת אהבה מדת אברהם: ראה ישעי' מא, ח.

רחמנות מדת יעקב: ראה זהר לך פז, ב. שמיני לח, א. ב"ר פע"ח, ח. וראה תניא פמ"ב.

והנה זה הוא היפה הראשון הוא בחי' נעשה: באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקו (הנחה אחרת מהמאמר): ”וז"ש שהנך יפה הלזו הראשון הוא מאמר נעשה שאמרו ישראל בקבלת התורה פי' נעשה לנו אנחנו בעצמינו היופי והת"ת ע"י העבודה שיעבדו את ה' בג' גוונין הנ"ל שבא מלמטה למעלה שמפארי' הם בעצמן א"ע כנ"ל".

ולבטל רצונך מפני רצונו: אבות ב, ד.

אבל יפה השני: ראה אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תריג שמציין לכאן ע"ש בארוכה.

הבא לטהר מסייעין לו: שבת קד, א. וש"נ.

ישראל אשר בך אתפאר: ישעי' מט, ג.

כי שרית עם אלקים: בראשית לב, כט.

כחתן יכהן פאר: ישעי' סא, י.

לך ה' הגדולה והגבורה: דה"א כט, יא.

ע"פ ועשו להם ציצית: בסידור שער הציצית.

סד"ה בהעלותך את הנרות: לעיל פ' בהעלותך ל, ד.

סד"ה אני ישנה: לקמן לה, א.

בד"ה כי תצא: לעיל פ' תצא לו, א.

בד"ה אם לא תדעי לך: תו"א כג, ב.

בד"ה כה תברכו: לעיל פ' נשא כו, ד.

ובביאור ע"פ אלה מסעי: לעיל פ' מסעי.

ועמ"ש ע"פ מה יפית ומה נעמת: אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תריג. וראה אגה"ק סי' יח.

בביאור ע"פ יונתי: לקמן כ, ד.

והנה מ"ש עיניך יונים הוא עד"מ: בסה"מ תקס"ד ע' קלז הוא באריכות יותר: ”וזהו שמסיים עינייך יונים, פי' בא ליתן טעם על סיבת ההשתל' דהארת פנים עליונים מפני הארת פנים תחתונים דכנס"י אע"פ שאין ערוך כלל בין נברא לבורא כו', לפי שעיניך יונים, וביאור ענין זה יובן עד"מ".

עיניך יונים: שה"ש ד, א.

עד"מ כמו זוג יונים: ראה גם תו"א מז, ג.

וכמו יונים שמסתכלים . . שאין עוד מלבדו: מובא באוה"ת שה"ש כרך א ע' שלז. וראה שם מה שכתב בשם כ"ק אדה"א.

הקב"ה נמשל לחתן: תענית כו, ב.

לאסתכלא ביקרא דמלכא: עסש"ב (רפ"ט). ובזח"א (לח, ב. קצט, א). [כ].

כי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

כדרך שבא לראות: חגיגה ד, ב.

עין ה' אל יראיו: תהלים לג, יח.

רגלי' יורדות מות: משלי ה, ה.

ראה נתתי לפניך היום את החיים: דברים ל, טו.

ובחרת בחיים: דברים ל, יט.

רחצתי את רגלי: שה"ש ה, ג.

ולהחיותם ברעב: תילים (לג, יט), שם אי' ולחיותם בלא ה'. [כ]. כ"ה בכ"מ בדא"ח.

כי לא על הלחם לבדו: דברים ח, ג.

השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך: ברכות יג, א.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

תען לשוני אמרתך: תהלים קיט, קעב.

סד"ה להבין מ"ש ביום השמע"צ: לעיל סוכות פא, ד.

וזהו לחיותם ברעב שהחיות שלהם הוא מבחי' הרעב: ראה ס' מאמרי אדה"א במדבר ח"א ע' רס. לקו"ש חכ"ט ע' 313 וע' 332 ובהערות לשם מציין ”וראה תו"א ר"פ לך".

בסה"מ תקס"ד ע' קלח: ”ולהחיותם ברעב פי' לא יהי' חיותם ממזון ומאכל כלל בימות המשיח אלא יהי' חיותם מן הרעב גופא, כי במה שהיו רעבים וצמאים לאל חי בזאת יהי' שפע חיות נפשם, דהיינו ע"ד שהי' משה בהר מ' יום לחם לא אכל כו' ואעפי"כ הי' גופו חי וקיים ממזונא דלעילא כו' והענין הוא כמ"ש". רעבים גם צמאים. וראה אוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקיב.

רעבים גם צמאים: תהלים קז, ה.

נפשנו חכתה לה': תהלים לג, כ.

ויענך וירעיבך ויאכילך: דברים ח, ג.

כי על כל מוצא: דברים ח, ג.

סד"ה ויאכילך את המן: לעיל פ' עקב טז, א.

ועניתם את נפשותיכם: ויקרא כג, לב.

בד"ה ביום השמיני שלח: לעיל שמע"צ פו, ד.

קול דודי: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס בסה"מ תקס"ט ע' מ. בבוך 4 נמצא מאמר זה בין מאמרי פסח אחר ד"ה ואכלתם אכול וקודם ד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה זו בפ' צו יא, ג. ובזה מתורץ מה שכתוב לקמן יד, ד ”וכמ"ש ג"כ (לקמן) בפ' במדבר". במהדו"ק סבר לסדר מאמר זה בין מאמרי פסח. הגהות וקיצורים באוה"ת שה"ש כרך א ע' רמה. וע' רנ (בבוך 1376 רשום עליו ”קיצור מד"ה קול דודי שבלק"ת). ע' רנב. ונדפסו גם באוה"ת ויקרא כרך ג ע' תשסח. ביאור שם ע' תשעה. באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתפד מציין כ"ק מהורש"ב ”נר' שייך לדרוש קול דודי שבלק"ת" ע"ש. ראה להלן בהוספות להערות וציונים השוואה לד"ה זה. נזכר באוה"ת שופטים ע' תתלה. שה"ש ע' רפב. ובבוך 1039 נרשם בגוכתי"ק הצ"צ ברשימת המאמרים המבארים ”ענין מצה". הובא באור התורה בראשית (מ, ב). וע' ביכעל קטן שמינית בויגין שתח"י (עב, ב). עם תוס' ביאור ע"ז באורך, יעו"ש היטיב. [כ].

קול דודי הנה זה בא . . דומה דודי לצבי: שה"ש ב, ח-ט.

שו"ה להחמיץ — וגאלם: באוה"ת שה"ש ע' רמה יש הגהה לכאן.

ויהי בחצי הלילה: שמות יב, כט. באוה"ת שה"ש ע' רמה יש הגהה לכאן.

שהפסח אינו נאכל אלא עד חצות: פסחים קכ, ב. וש"נ.

על מצות ומרורים: במדבר ט, יא.

הנה ארז"ל עד שלא נברא העולם: ראה אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרכו שמציין לכמה ספרי קבלה ודא"ח שמבואר ענין זה. וראה גם באוה"ת פ' בא ע' שח.

ארז"ל עד שלא נברא העולם: פדר"א (פ"ג). [כ]. ראה לעיל פ' בהר מג, ב ובמ"מ לשם. באוה"ת שה"ש ע' רמה יש הגהה לכאן.

ואינו פועל בו שום שינוי כמ"ש אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו. ובהמשך תרס"ו ע' תעז-ח אשר (לא רק העדר השינוי שבהשמש הוא משל ל”אני ה' לא שניתי", אלא) גם הפשיטות והעדר השינוים שבהאור — הוא משל לפשיטות האור שלמעלה. — לקו"ש ח"ז ע' 155 הע' 18.

יהללו את שם: תהלים קמח, יג.

אתה הוא עד שלא נברא העולם כו': באוה"ת שה"ש ע' רמה יש הגהה לכאן.

והנה בנוסחא הישנה . . ועתה הוא הנוסחא עד שלא נברא: ”כי בדורות הראשונים הי' מקום לקס"ד שישנה גם מציאות ממש והי' צריך לשלול קס"ד זה. אבל לאחרי שנתגלתה תורת הקבלה, שזה היה גם הקדמה לגילוי תורת החסידות שבה מודגש ענין אחדותו ית' — בנוגע למציאות ממש, אין מקום לקס"ד כזה, וזה שצריך לשלול הוא שלא ישנו אפילו ”מציאות" שבתכלית הדקות אתה הוא עד שלא נברא כו' אתה הוא משנברא כו'" — ד"ה לך אמר לבי תש"כ הערה 49. (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ג ע' רפז).

וההפרש בין בראת לנברא: ראה אוה"ת מג"א ע' ב'שסג [בהוצאה החדשה ע' קעב]. מובא בהגהות לד"ה פתח אליהו תרנ"ח ע' לד.

כאלו נברא ממילא: בד"ה לך אמר לבי תש"כ סעי' ה' הערה 35 (נ' סה"מ מלוקט ח"ג ע' רפה) מבאר ”מהו החידוש בזה שהבריאה אינו פועלת שינוי בו' ית'. והביאור בזה כי גם פעולה הבאה בדרך ממילא מורה שהדבר שממנו באה הפעולה הוא בגדר מקור להפעולה . . דפעולה שבאה מ”מקור" (גם כשהיא באופן דבדרך ממילא) עושה שינוי (בדקות עכ"פ)" ע"ש.

שו"ה הוא — ויחוס כלל אליו יתברך: אוה"ת שה"ש ע' רמו יש הגהה לכאן.

וזהו מלכותך מלכות כל עולמים: ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רמא שמציין לכאן.

כל הנקרא בשמי: ישעי' מג, ז.

כי בריאה הוא יש מאין: ראה לעיל פ' ראה כ, ג. ואתחנן ב, ב ואילך. וראה במ"מ לשם.

נשמות ישראל עלו במחשבה: ב"ר רפ"א.

בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

בד"ה מי מנה: לעיל פ' חקת סז, א: ”בראתיו הוא בחי' מחשבה שהוא יש מאין יצרתיו הוא בחי' דיבור שהוא בחי' צורה שמצייר האותיות שבמחשבה אף עשיתיו הוא בחי' המעשה".

ובד"ה שובה ישראל: לעיל שבת שובה סו, ב: ”בראתיו בחי' מחשבה כי בריאה היא מאין ליש כך המחשבה היא מאין שלא נולדו ונתהוו בחי' אותיות קודם המחשבה ואותיות המחשבה הן בבחי' העלם . . ויצרתיו . . מלשון צורה שמצייר חומר ההיולי שהוא בבחי' ההעלם והצורה הוא גילוי להחומר.

שו"ה ומזלות כו': באוה"ת שה"ש ע' רמו הגהה לכאן.

הכלול בשמש עצמו: ראה אוה"ת יתרו ע' תתלד.

בד"ה תקעו בחדש: לעיל ר"ה נה, א: ”שאם לא הי' המגן והמכסה לא היה השמש מאיר בבחי' זו כו' ולע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כו' ע"ש. וזהו שלמעלה מבחי' זיו והארה המאיר ע"י מגן ונרתק כו' ומזה יובן ההפרש בין מלכות כ"ע ובין מלכותך כו'" — אוה"ת שה"ש ע' רמו הערה לכאן.

ובד"ה שיר השירים: לעיל א, סע"ב.

ובביאור ע"פ שחורה אני: לעיל ח, א במ"ש שם בענין בחי' זיו ואור השמש המתפשט מן השמש ע"ש.

ובחי' מלך מלכי המלכים היינו בחי' מלכותך: ראה לעיל פ' צו יב, ב. דשם נראה שהוא חב"ד, וראה במ"מ לשם.

בבחינת עצמותו הוא ושמו לבד: ראה אוה"ת תרומה ע' א'תא.

בפרדס בעה"כ ערך מלך: ”והיותר מתיישב אצלנו, כי מלך הוא כ"ע והוא מלך המולך על מלכי שהם שני מלכים חכמה ובינה שהם מלכים המולכים על שבעה מלכים שהם שבע' ימי הבנין". — אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תשע. ראה אוה"ת שה"ש ע' רנג.

שו"ה שהוא בחינת — מהותו ועצמותו כו': באוה"ת שה"ש ע' רמו הגהה לכאן.

מהלך ת"ק שנה: ראה חגיגה יג, א.

כל צדיק נכוה מחופתו של חברו: ראה ב"ב עה, א.

שו"ה יציאת מצרים — (ועמ"ש . . ס"פ שלח): באוה"ת שה"ש ע' רמו נמצא הגהה אחרת וקיצור.

בד"ה בחדש השלישי: בתו"א פ' יתרו ”לצאת מנרתק נה"ב כו', עד ויעל אברם ממצרים" — אוה"ת שה"ש ע' רנב.

שארז"ל (ברכות ד"מ סע"א): ראה אוה"ת ויקרא כרך ג ע' תשמה.

שו"ה יודע לקרות — טעם דגן: באוה"ת שה"ש ע' רמז יש הגהה לכאן.

ב' בחי' מצה: ראה אוה"ת בא ע' שז: שעדיין נשאר הקושיא שהרי אומר מצה זו שאנו אוכלים דהיינו מצה שקודם חצות היא ע"ש שלא הספיק להחמיץ. וראה פסחים לו, א ובמפרשים שם. ירושלמי שם פ"ב ה"ד.

ושמרתם את המצות: שמות יב, יז.

בלע מצה יצא: פסחים קטו, ב.

שו"ה וכמ"כ — בטל רצונך כו': באוה"ת שה"ש ע' רמט יש הגהה וקיצור לכאן.

שו"ה להיות בחי' — כנשר כו': אוה"ת שה"ש ע' רמט הגהה לכאן. ”שהמכוון בהגבהה זו לינק מבחי' דקמי' כחשכא כאורה ואם צדקת כו' כדי שלא יצטרך להכנעה וביטול, וזהו ענין החמץ" ע"ש בארוכה.

אבי אבות הטומאה: באוה"ת שה"ש ע' רמט יש הגהה לכאן בפי' אבי אבות הטומאה.

גסות נקרא אבי אבות הטומאה: ראה קונטרס ומעין מאמר ט"ו ואילך. ד"ה אני ישנה — תש"ט סעי' יא (ע' 119).

שו"ה ממילא — ובערת הרע כו': באוה"ת שה"ש ע' רנ יש הגהה לכאן.

ובערת הרע: דברים יז, ז. ועוד.

שו"ה גם מלשון — לבטל היש כו': באוה"ת שה"ש ע' רנ יש הגהה לכאן.

על מצות ומרורים יאכלוהו: במדבר ט, יא.

מרור באמצע בחי' קו האמצעי: מובא גם באוה"ת פ' בהעלותך ע' תיט.

וכמ"ש ג"כ לקמן: ראה הערה בתחילת המאמר.