תדשא הארץ דשא: בראשית א, יא.

והוא לפי ענין ההרכבה והמזיג': בסה"מ תקס"ט ע' עג: ”כי זהו דרכו וטבעו של כח ההיולי הרוחני להתלבש בחומר המוכן ואז נעשה צורה לחומר ההוא כפי הכנת אותו החומר, אבל אין זה עצם מהותו כלל".

בד"ה פתח אליהו: תו"א יג, ד ואילך.

זריעת הגרעין הוא בחינת העלאת מ"ן: ראה אגה"ק סי' כ בסופו (קלב, ב).

אור זרוע לצדיק: תהלים צז, יא.

בזהר תרומה קס"ו ב': הלשון נעתק בתו"א מד, ג.

לאו מכל אינון מדות כלל: ת"ז שם.

וכידוע מ"ש בע"ח: ע' ש' התיקון פ"ב. וב' מ"ן ומ"ד דרוש ב'. ובש' דרושי נקודות פ"ו. [כ].

כד סליק ברעותא: זח"א פו, סע"ב. [כ].

בד"ה כי תבואו אל הארץ: לעיל פ' בהר מ, ב.

ובד"ה כי כארץ תוציא צמחה: לעיל פ' נצבים נ, ד.

ובד"ה הבאים ישרש: תו"א נג, ד.

ובאגה"ק ע"פ זורע צדקות: אגה"ק סי' ח (דף קיג, א).

בד"ה ששים המה מלכות: לקמן לח, ב (ושם מציין לכמה מקומות בענין זריעה). וראה ביהל אור ע' שנד סעי' ח.

וכמו מצות ספירת העומר: בסה"מ תקס"ט ע' עה נתבאר ”ולהבין בתוס' ביאור בענין המצות איך שהן כדמיון הזריעה כנ"ל הנה אנו רואים במצות הקרבת העומר" ע"ש בארוכה.

יום הוא . . הנק' עומר: מובא באוה"ת פ' בהעלותך ע' תו.

יום הוא בגימט' אל הוי': נסמן לעיל פ' אמור לו, ב. בסה"מ תקס"ט ע' עו: ”כידוע דגי' דיום הוא נ"ז עם הכולל שהוא גי' דאל הוי'".

ודמות פניהם פני אדם: יחזקאל א, י.

ועל דמות הכסא: יחזקאל א, כו.

מצמיח חציר לבהמה: תהלים קד, יד.

בהמות בהררי אלף: תהלים נ, י.

ותתן טרף לביתה: משלי לא, טו.

שעורה שעור ה': זח"ג קפח, ב. הטעם נתבאר בסה"מ תקס"ט ע' עז.

ומנחתו שני עשרונים: ויקרא כג, יג.

ועשרון א' לכבש האחד: במדבר כח, יג.

ונסכה יין רביעית ההין: במדבר כח, יד.

אין לך טפה . . שאין טפיים עולים כנגדה: ראה תענית כה, ב. ב"ר פי"ג, יג. ע"ל פ' שלח (מב, ב). וש"נ בדיוק. [כ].

עשר אעשרנו לך: בראשית כח, כב.

ע"פ הראיני את מראיך: לקמן כא, א.

בזהר פ' חיי שרה: קכט, א. ראה אוה"ת פ' חיי שרה כרך א קיח, א. ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תרמד.

ובלקו"ת שם: להאריז"ל פ' ח"ש בדרוש ענין מערת המכפלה. וראה במאו"א מ, מג. וראה בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תרמד.

דשם ב"ן נק' המכפלה: ע' ע"ח ש' רפ"ח ניצוצין (ספ"ג) מילוי ההין כפולה ונק' מערת המכפלה. וע' תו"א ד"ה יגלה לו טעמי ר"פ ח"ש. [כ].

חטה הוא כ"ב אותיות התורה: ת"ז (תט"ז. תס"ט) דקי"ד ע"ב וע"ד, יעו"ש. וע' זח"ג (קפח, ב). [כ].

ואלה המלכים: בראשית לו, לא.

ב"ן . . שלמעלה משם מ"ה: וע"ל בד"ה אם בחקותי הב' [מז, ג]. וש"נ. [כ].

הרמ"ח מצות בשם רמ"ח אברין דמלכא: ראה תניא פ"ד. תו"א צו, ג. לעיל פ' בחקותי מה, ג. אוה"ת מג"א ע' ב'שסד.

ועיקר המשכה זו הוא בחי' גבורה: מובא באוה"ת באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרסו.

ה"ג דעתיק בוצינא דקרדוניתא: ע' בסש"ב ח"ב שהיחוה"א ספ"ד. [כ].

בד"ה כי ביום הזה יכפר: לעיל פ' אחרי כו, ג.

ובד"ה שוש אשיש: ראה לעיל פ' נצבים מח, ב.

ובד"ה ושאבתם מים: ראה לעיל סוכות פ, ג.

וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.

בד"ה אז ישיר כו' עלי באר: לעיל פ' חקת סב, ג.

וסד"ה כי ההרים: לעיל פ' תצא מ, ד.

המצות נק' בשם לבושים: זח"א (רכד, א). [כ]. ראה גם תו"א כ, ד. לעיל פ' תצא מא, א.

כמבואר בלקו"א: פל"ז.

בעל תשובה . . בחילא יתיר: זח"א (קכט, ב). [כ].

בד"ה ואלה המשפטים: בתו"א פ' משפטים.

וזרעתי את בית ישראל: ירמי' לא, כ.

ונתתי עשב בשדך: דברים יא, טו.

בפ' שלח בד"ה ואם האכל יאכל: לעיל פ' שלח מא, ג.

כי א-ל דעות הוי': ש"א ב, ג.

ע"פ משה ידבר: תו"א סח, ד.

יונתי בחגוי הסלע: ראה הערת כ"ק אדמו"ר לעיל בהערות וציונים יט, ד. המאמר הוא משבת פ' משפטים תקס"ו. חלק מהמאמר נמצא בס' מאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ע' קטז. הנחת הר"פ נדפס באוה"ת שה"ש ע' שיב עם הגהות. עוד הנחה באוה"ת שה"ש ע' של, שלו. קיצורים למאמר זה נדפס באוה"ת שה"ש ע' שנג ואילך ושם חילוק הסעיפים שונה מהנדפס כאן. לסעי' א' — ראה סה"מ תרכ"ז [הוצאת תש"ס] ע' י ובמ"מ לשם.

יונתי בחגוי הסלע: שה"ש ב, יד.

כי הנה הסתיו עבר: שה"ש ב, יא.

התאנה חנטה פגי' וגו' קומי לך רעיתי יפתי: שה"ש ב, יג.

מפרנסין ישראל: נסמן לעיל יא, ד.

שלא כל הנשמה . . מלובשת בגוף האדם: קטע מובא באוה"ת פ' ראה ע' תשסב.

מלאך בשליש עולם עומד: ראה ב"ר פס"ח, יב. ע"ל האזינו ג' (עד, סע"ד). [כ].

אלא קצת הארה מן הנשמה: בהמשך תער"ב ח"א ע' קמב מבאר שזה בחי' נר"ן לבד והיא העבודה שבסדר והדרגה במוח ולב כו' ע"ש. וראה שם כרך ב ע' תתל ובכ"מ.

אע"ג דאיהו לא חזי: מגילה ג, א.

אין מזל לישראל: שבת קנו, א. ראה סה"מ תרל"ג ע' רלט. בסה"מ תרנ"ח ע' קפ מציין ללקו"ת פ' האזינו עג סע"ב ”פי' שבחי' טל הוא למעלה משרש ומקור נש"י שמקורם הוא במזלות דונוצר ונקה". וראה בסה"מ תרנ"ח ע' קט בשם הפע"ח דבחי' מזל הי"ג ונקה שהוא שרש נשמות ישראל שרשו גבוה ממזל ונוצר ע"ש. ראה לעיל פ' האזינו עא, ד ובמ"מ לשם.

יזל מים מדליו: במדבר כד, ז.

ונוזלים מן לבנון: שה"ש ד, טו.

לקשרה ולחברה בגוף: אינו מזכיר ”להחיות" שזהו מצד בחי' נפש, ראה בארוכה בהמשך תער"ב ח"ג ע' א'תד.

בד"ה האזינו השמים: לעיל פ' האזינו עא, ד.

ובד"ה ציון במשפט תפדה: לעיל דברים א, א.

דלכאורה איפכא הוי ליה למימר: ראה אוה"ת פ' מטות ע' א'רנו. מובא בסה"מ תרל"ג ח"ב ע' שכז. וע' שעב. וראה גם סה"מ תרע"ח ע' שלז. המשך תער"ב ח"ג ע' א'תד שיש ב' פי' א' דטהורה קאי על אצי' והב' שקאי על טהירו עילאה הוא בחי' אוא"ס שלפני הצמצום. וראה שם ע' א'תו.

בריאה הוא יש מאין: רמב"ן ר"פ בראשית.

עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד: נסמן לעיל א, ב. ובפ' בהר מג, ב.

בביאור ע"פ וכעצם השמים לטוהר לטהירו עילאה: תו"א עח, ג. וראה במ"מ לשם. וראה בהמשך תער"ב ח"ג ע' א'תד.

בראשית בשביל ישראל: רש"י ורמב"ן ר"פ בראשית. וראה ב"ר פ"א, ד. ויק"ר פל"ו, ד. תנחומא כ"י [באבער] בראשית סי' ג. ובלקח טוב (שם). ובמדרש אגדה (שם). [כ].

כי בישראל יש ב' בחינות . . ראשית תבואתה . . הוא ראשית ומקור התורה: מובא באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקנח ומבאר: ”ר"ל שהתורה נקראת תבואתה חטה כ"ב אתוון דאורייתא".

אמרו בזהר תלת קשרין: צ"ע דבזח"ג עג, א לא נאמר ג' קשרין, כ"א ג' דרגין כו' אמנם בודאי נמצא באיזה מקום בזהר או בתי' בל' ג' קשרין. וכפי הנראה אדה"ז אמר בכל פעם בל' ג' קשרין שכן נזכר הל' בכל הדרושים (ד"ה ובכן יתקדש תרנ"ז בהחלק שלא הועתק).

בהמשך תער"ב ח"ג ע' א'תה מבאר: ”שהנשמה המלובשת בגוף שהיא בחי' נברא ובע"ג וכדי שתתחבר לאוא"ס הבלתי בע"ג שזהו בחי' קוב"ה זהו ע"י התורה". ע"ש בארוכה. וראה גם שם בח"א ע' קמג.

ישראל עלו במחשבה: זח"ב (קיט, סע"א). ובזח"א (א, ב. כד, א). ובזח"ג (רכט, סע"ב. שו, ב). ובת"ז (ו, א. כג, ב. עט, ב. פ, א. צט, ב. ק, א. קב, ב. קסז, ב. [תז"ח קח, ד]). וע' בסש"ב ח"א רפ"ב. [כ].

שישראל הוא ראשית ומקור התורה: מובא באוה"ת פ' שמות ע' עט, וכ' דכאן מפרש ראשית זהו מקור הנשמה שלמעלה הנק' מזלי' שהוא למעלה מהתורה ע"כ נק' ראשית לתבואתה שהיא התורה ובת"א נג, ג מבאר דקאי על הנשמה שבגוף שבה נזרע תבואתה . . ומבאר שיש לקיים ב' הענינים. בהמשך תער"ב ח"א ע' קמו ובח"ג ע' א'תג מבאר בארוכה ענין שפעם מצינו דנש"י גבוהים במעלתן מן התורה. ופעם מצינו להיפך שהתורה גבהה מעלתה על נש"י.

קדש ישראל לה': ירמי' ב, ג.

ומקור התורה: ראה לקמן כו, ד.

ויקם עדות ביעקב: תהלים עח, ה.

פי' היכל תשבע"פ: ראה אוה"ת בראשית כרך ז תתשעח, א ובמ"מ לשם.

בפרדס בעה"כ ערך מזל: הלשון נעתק באוה"ת בראשית כרך ד תשנו, ב: ”הכתר נק' מזל ע"ש והטעם כי הוא המשפיע ומזיל ומרכיב לכל הספירות וכמו שהמזל הוא עליון כן זה עליון לכל האצי' עכ"ל".

וערך זכות: ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' מד ואילך.

ובזהר ס"פ אחרי (דע"ז ב'): ”דיחוד ו"ה הוא ע"י החסד ואיש כי יקח אחותו חסד הוא, אך יחוד י"ה לא תלייה חיבורא דלהון בחסד אלא במזלא תליא" — ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' מד. ונזכר לעיל פ' מטות פו, ב. שמע"צ צ, ב.

תפלה הוא מלשון התחברות: ראה תו"א עט, ד.

התפלה היא סולם מוצב ארצה: זח"א בהשמטות רסו, ב.

עד שמגיע לק"ש: מובא באוה"ת ויקרא כרך א ע' פט.