בד"ה וידבר דעשרת הדברות: לקו"ת במדבר טו, ד.

בפי' שאו את ראש: לקו"ת במדבר ב, א.

סד"ה ויקח קרח: לקו"ת קרח נה, א.

בביאור הזוהר פ' אחרי דע"ט ב': ביאוה"ז לכ"ק אדמו"ר האמצעי עו, ג ואילך. נזכר גם לעיל פ' בהר מד, ד.

שאלמלא ניתנו פרשיות . . על הסדר: בילקוט תהלים ר' תרכה (סי' ג). ושם במ' תילים הכל. [כ].

להבין מ"ש באוצ"ח: ראה מאמרי אדה"ז — ענינים ע' שיח ד"ה לה"ע הצמצום באוא"ס (אולי נוסח אחר ממאמר זה). וראה עוד מאמר זה בשינויים ובהוספות באוה"ת ויקרא-ב ע' תצרח (והוא מהדו"ק לכאן). אודות זמן אמירת מאמר זה ראה אוה"ת על מארז"ל וענינים ע' רלח [ובמ"ש שם: אלה מסעי תק"ע — במ"א מבואר שהוא מתקע"א, ראה בהנסמן להלן מסעי צא, א]. באוה"ת פ' שמות ע' קו מציין לד"ה זה בשם ”בד"ה להבין מ"ש בתחילת ס' אוצ"ח כי צמצם את אורו כו'". באוה"ת תצוה ע' א'תרלח מציין לדרוש זה בשם ”בדרוש הצמצום והרשימו שנדפס בספר תוספות ללקו"ת". וראה גם דרמ"צ נ, א ואילך. שרש מצוות התפלה פרק לד ואילך. אוה"ת קרח ע' תשכא, ד"ה מי מדד תרס"ב. לכללות מאמר זה ראה מאמרי אדהאמ"צ ויקרא-ב ע' תתקטו. ד"ה להבין מ"ש אני ה' לא שניתי תרמ"ז ע' מה ואילך. ד"ה מן המיצר תרמ"ח ע' קנז.

באוצ"ח בתחלתו: וז"ל במילואו כמו שנדפס: ”וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים לסיבה נודעת והיא להיקרא רחום וחנון וכיוצא, כי אם אין בעולם מי שיקבל רחמים ממנו איך יקרא רחום וכן עד"ז בכל הכינוים, ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו ושם צמצם עצמו אל הצדדין והסביבות ונשאר חלל בנתיים וזה הי' צמצום הראשון של המאציל העליון, וזה מקום החלל הוא עגול בהשואה א' מכל צדדיו עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים תוך החלל הזה, ואור הא"ס מקיפו בשוה מכל צדדיו. והנה כאשר צמצם עצמו אז דרך צד אחד מן החלל העגול הזה המשיך אור דרך קו אחד ישר דק כעין צנור אחד אור הנמשך מהא"ס אל תוך החלל הזה וממלא אותו" כ"ה הלשון באוצ"ח. הלשון כאן ”ונשאר חלל" וכ"ה בכמה מקומות. אבל בשרש מצות התפלה פרק לד הלשון ”ונעשה חלל".

ובהג"ה שם איתא . . ונשאר חלל לאו דוקא: ראה בד"ה וירד ה' תרמ"ג ע' עז ובד"ה והר סיני תרנ"ז ע' קכח ואילך.

אבל גבי הא"ס: באוה"ת ויקרא ע' תרחצ: אבל לגבי הא"ס.

במבו"ש בתחלתו: ראה שרש מצות התפלה ס"פ לד. אוה"ת פ' בהעלותך ע' תד. ושם מעתיק מפ"א בענין העגול.

עמה"מ בתחלת פ"ג: שער עולם התהו.

בלקו"ת מהאריז"ל פ' כי תשא: וז"ל באוה"ת נ"ך-א ע' תז ”ע"פ הנה מקום אתי שכ' ארז"ל הוא מקומו של עולם, זה תבין בסוד הצמצום שנתבאר אצלינו שעשה הקב"ה מקום פנוי לעולמות א"כ הוא מקומו של עולם עכ"ל, דהיינו שענין המקום פנוי הוא ע"י שנסתלק משם האור ונשאר רק רשימו ובתוכו נמשך הקו והוא מקור ושרש בחי' ממכ"ע כמ"ש בד"ה יביאו לבוש מל' בהביאור וזה הוא ענין מקומו של עולם וזה נוטה כפי הפי' דבחי' ממכ"ע נק' מקומו של עולם" עכ"ל. וכ"ה בספר החקירה עה, ב. וראה באוה"ת ויקרא-ב ע' תרנט ”לכאורה דבריו מורים כפי' עמה"מ הנ"ל אך באמת הוא להפך וכפי' הזהר". ע"ש. ב' הדיעות נתבארו בסה"מ פר"ת ע' קפה.

בעמה"מ שאור א"ס המקיף את החלל: וז"ל באוה"ת ויקרא-ב ע' תרנט ”ובעמה"מ דף א פי' בענין הנה מקום אתי שארז"ל הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו דהיינו העיגול הגדול שבתוכו החלל ומק"פ והרשימו והקו כו'" ע"ש. וראה בארוכה בספר החקירה דף עה, א ושם מעתיק לשון עמק המלך. ובקיצור שם כ' ”זה קרוב למ"ש אדמ"ו נ"ע בפי' ממקומו משרשו ומקורו והוא ית' נק' מקור מים חיים".

החלל ומקום פנוי הוא הנקרא מקומו ש"ע: והיינו בחי' הרשימו זהו הנק' מקום והוא מקומו ש"ע היינו מה שאוא"ס האיר תחלה באותיות הרשימו קודם הצמצום ואין העולם מקומו אחר הצמצום שנסתלק האור ונתעלם בהמאור כו', וכ"מ בע"ח דמקום הוא החלל ומקו"פ, דכתב בשער עיגולים ויושר ענף ב' דתחלת הכל הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא הי' שום מקום פנוי ואויר ריקני כו' . . והנה אחה"צ אשר אז נשאר מקום החלל כו' כבר הי' מקום לשיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים כו' . . ועפי"ז י"ל דענין מקום הוא בחי' הכלים ולכן נק' החלל ומקו"פ בשם מקום מפני ששם הוא התחלת הכלים שהתחילו להתגלות שם — ד"ה והר סיני תרנ"ז ע' קכט. בארוכה נתבאר הענין באוה"ת נ"ך-א ע' ת ואילך. ובספר החקירה דף עד, ב ואילך.

בפרדס — בשם ר' משה: בשער ערכי הכינויים פרק יג ”ורבי משה פירש מקום בכתר כי הוא מקומו של עולם". ובאוה"ת ע' תד ובספר החקירה עה, ב מפרש זה ”והיינו כי כתר שרש הנאצלים וגם כתר לשון כותרת בחי' מקיף, וכ"כ בערך מעון שיש מי שפי' דהיינו כתר, גם לפמ"ש הפרדס בערך מקום שנקרא כן התפארת כי שם הוי' עולה מקום בחשבון המרובע כו', והכוונה כי הוא מקומו של עולם פי' הוא הסובל כל העולם דהיינו שש קצוות והוא סיבה לכולם כי כולם מסתעפים ממנו" ע"ש בארוכה. ובאוה"ת ויקרא-ב ע' תרנט ושם מציין לעקרים מ"ב פי"ז שהביא ב' דיעות מהו ענין המקום שי"א שהמקום הוא הדבר המקיף את הגשם מבחוץ, והוא ז"ל חולק עליו והעלה שהמקום הוא הפנוי והריקות שיכנס בו הגשם".

וע' במאו"א אות מ"ם סעיף ק"ח: וז"ל ”מקומו נק' בינה מקום ז"א ו' שבשם". ובאוה"ת נ"ך ע' תד ובספר החקירה עה, ב ”ר"ל דפי' מקומו מקום ו'".

ברבות ויצא פס"ח: באוה"ת נ"ך ע' תג ובספר החקירה עד, ב מעתיק לשון הרבות ”ברבות ויצא פס"ח ע"פ ויפגע במקום ר' הונא בשם רבי אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום (ועיין במשנה ספ"ה דסוטה) שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו" ע"ש בארוכה בפי' המדרש. ושם ע' תד בקיצור סעי' ב' ”ברבות פי' שנק' הוא ית' מקום שהוא מקומו של עולם שהמקום שוכן אצלו כמו שהאדם שוכן על המקום".

זח"ב ויקהל דר"ז ע"א: דא איהו מקום טמיר וגניז. ראה ויקרא-ב ע' תרנז בשם המק"מ.

ובספר עה"ק ח"ג פרק מ': באוה"ת נ"ך ע' תב (ובספר החקירה עט, ב) מציין ע"ז ”ובעה"ק ח"ג פרק מ אחר שהביא המד"ר ויצא פס"ח הנ"ל בענין הוא מקומו של עולם כתב והכוונה כפי פשטן של דברים כי הוא כלל הכל ומגביל את הכל, וכל הנבראים עליונים ותחתונים טפלים לו ואיך יכללוהו ויגבילוהו, והענין לומר כי אחר שהם חלק והוא הכל איך יגביל החלק את הכל כו', ועל דרך האמת המקום הוא הצור צור ישראל" ע"ש בארוכה. וראה בסה"מ תרל"ה ע' קו ואילך.

בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה: סידור קכח, ד ”פי' ממקומו שבהעלם יתגלה כבודו ומשמע שאין כבודו מתגלה כ"א לפרקים". וראה באוה"ת לך לך כרך-ד דף תרעג, א. ובאוה"ת נ"ך ע' תג ובספר החקירה שם ”וזה כעין מ"ש אדמ"ו נ"ע בד"ה כי על כבוד חופה פי' ברוך כבוד ה' מל' דאצי' ממקומו מבחי' כבוד עילאה היינו חכמה עילאה". וראה לקו"ת שה"ש מז, ג ברוך כבוד ה' ממקומו חכמה עילאה.

בהאור . . כ"א שנסתלק האור מהמק"פ לצדדים: ראה דרך מצותיך קלו, א.

אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

שאיתא בספרים שהשמות: נתבאר בארוכה בשורש מצות התפלה להצ"צ פ"ב ואילך (נדפס בסוף סהמ"צ שלו).

אלקים — אין הכוונה ח"ו על הספירה ממש לומר שמדת חסד נק' ח"ו א-ל וגבורה: בדרך מצותיך שם: ”כמו שדימו קצת מקובלים אחרונים והוא דעת מגושמת מאד שהרי הספירה היא מדה א' פרטיות והיא כח אלקי שנאצל ממנו כמו כח החסד או כח הגבורה כו', ואינה העצם האלוה שהוא ית' לאו מכל אינון מדות איהו כלל . . וא"כ א"א לומר דהשמות הנ"ל קאי על הספירות ממש" ע"ש.

בכל קראנו אליו: דברים ד, ז.

בפרדס בסופו: של"ב רפ"ב בשם הספרי. ובסה"מ תקס"ז ע' רמו בשם הספרא. וראה בחיי ואתחנן ד, ז. עקב יא, יג. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' רא. ”על"ק בשה"ש ד"ה כי כאשר השמים (פ"ב) [מט, ב] שם אי' בזה"ל ”כי צ"ל אליו ולא למדותיו ע' בפרדס של"ב" (פ"ב), ואדמו"ר לא הביא הספרי ורק בפרדס הביא מהספרי. ולפנינו ל"מ". [כ].

בס"י עשר ולא תשע: פ"א, מ"ד.

בס"י על הע"ס ואדון יחיד מושל בכולן: פ"א, מ"ה-ו.

קדוש ה' הרישב"ש נ"ע: כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סכ"ו וש"נ. לעיל מג, ב. ראה אוה"ת שמות ע' קו. שרש מצות התפלה פ"ב ואילך. אוה"ת יתרו ע' תתמט. סה"מ באתי לגני ע' קלה. סה"מ תרמ"ד ע' קצד. וז"ל בדרך מצותיך שם ”ומזה הטעם ציוה הבעש"ט שלא ללמוד ס' הקבלה כי מי שאינו יודע להפשיט הדברים מגשמיותן מתגשם מאד ע"י לימוד זה כשנותן ציור בעניות דעתו לאלקותו ית' לפי מדות פרטיים".

חסד א-ל כל היום: תהלים נב, ג.

שהאור מעין המאור כמ"ש באג"ה בד"ה איהו וחיוהי: סי' כ. ובדרך מצותיך מבאר שם ”והאור הוא מעין המאור בבחי' א"ס ממש ולפיכך יתכן עליו השם משמות הנ"ל כמו ענין שם א-ל בחסד אע"פ ששם א-ל רצונינו לבורא עולם ממש מ"מ הרי באמת כן הוא דכוונתינו בזה לבורא עולם כשמאיר ובא במדת חסדו כו'". וראה באוה"ת ויקרא-ב ע' תרחצ ”וכמו חיות הנפש מה שהגוף חי מהנפש שאין זה עצם הנפש ממש כ"א כח וחיות המתפשט שהוא מעין מהות הנפש, כך עד"ז הנמשל בענין אור א"ס שאעפ"י שהאור הוא רק הארה בעלמא שאינו פועל שום שינוי בהעצמות כלל, ולכן הצמצום שבהאור אינו נוגע להעצמות כלל, עכ"ז האור מעין המאור" ע"ש.

חלק אלו-ה ממעל: איוב לא, ב.

כי כאשר השמים החדשים: סו, כב.

וכמה גופין תקינת לון: ת"ז בהקדמה.

שכינה . . מלכות: ראה אגה"ק סכ"ה (תניא קלט, א). ראה במאמרי אדהאמ"צ ויקרא-ב ע' תתקטז ”וגם מה שקוראים חכמי הגמרא בלשון שכינה שהוא בחי' המל' מדרי' התחתונה שבאצי', הכוונה על אוא"ס שבמדה זו מדת המל' דאיהו וחיוהי חד שהאורות כולן מיוחדי' בעצמותו בתכלי' היחוד כו'" ע"ש.

ושכנתי בתוכם: שמות כה, ח.

ואת אילי הארץ לקח: יחזקאל יז, יג.

ולאו מכל אלין מדות: ת"ז בהקדמה (פתח אלי'). ראה במאמרי אדהאמ"צ ויקרא-ב ע' תתקיח בענין קושיות הפילוסופים שהביא הפרדס איך ימצא התחלקות ע"ס מאחדות הפשוטה.

ושינוי הפעולות תלוי במציאות הספירות שהם הכלים: באוה"ת ויקרא-ב ע' תש ”וצל"ע בפרדס בעה"כ דמשמע דס"ל שהשם הוא לבוש של הספירות, והרי אדרבה ספירות הוא רק כלי אל השם".

מדו בד: ויקרא ו, ג.

ברבות . . משל למלך כו' בפורפירא: מובא גם באוה"ת-ענינים ע' קעג. וראה בסה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' קצב וע' רכז שמאריך בענין ”משל למלך שהבריונים שלו גינו אותו בפורפירא שהי' לבוש בו, אמר המלך הנחתם את הכל ועסקתם בפורפירא שאני לבוש בה, חייכם שאני מחליפה ופורע מכם, והיינו שמה שגינו אותו בפורפירא שהי' לבוש בה זה מ"ש וע"י יתיב לבושי' כתלג חיור ולכן גינו אותו בפורפירא שהי' לבוש בו, ואומרים שלא איכפת לי' כלל מעשה התחתונים . . לזה אמר חייכם שאני מחליפה ופורע מכם שנאמר מדוע אדום ללבושיך", ע"ש בארוכה. וראה גם בסה"מ תרכ"ז.

מדוע אדום ללבושיך: ישעי' סג, ב.

ועתיק יומין יתיב: דניאל ז, ט.

לית דין ולית דיין: ת"י בראשית ד, ח. ב"ר כו, ו. ובכ"מ.

דהנה כתיב כי עמך . . מקור התענוגים: ראה לעיל פ' בשלח א, ג. ובשרש מצות התפלה פרק לד. ובהנסמן בארוכה בספר הערכים-חב"ד כרך-ד ע' תעו ואילך.

(הג"ה: באוה"ת ויקרא-ב ע' תש יש הגה"ה אחרת במקומה.

גן בעדן מקדם: בראשית ב, ח.

מקדמונו של עולם: ”כי ג"ע הוא עולם התענוג עדן נהר גן ושרש הענג נמשך מבחי' עתיק יומין המאיר ומתגלה בבינה" — אוה"ת בראשית-ג ע' תקכח, ב.

ומבואר בע"ח שער שבה"כ פ"ה: ראה סה"מ תרס"ב ע' שכה.

מקור התענוג: מובא באוה"ת-ענינים ע' פא (אוה"ת חקת ע' תתקסו).

עד שלא נברא העולם: פרדר"א פ"ג. וראה לעיל מג, ב.

בלקו"ת בד"ה שוש אשיש פ"ג: פ' נצבים מז, ד.

נהנין מזיו השכינה: ברכות יז, א.

בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה: לקו"ת שה"ש ח, ב ”משא"כ בהיותה באצי' לא שייך לשון שכינה מאחר שמיוחדת שם באור א"ס בתכלית היחוד ואינה מתלבשת ושורה במקור הנבראים עדיין" ע"ש.