אבא יונק ממזלא: ראה ע"ח שער א"א ספ"ט. ועוד.

כי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג.

אלא שהוא עצמו כביכול מקור התענוגים: ראה באוה"ת שמות-ז ע' ב'תקמ ”אין הפי' שמהותו ועצמותו כביכול בכבודו ובעצמו הוא מקור התענוגים כי הוא למעלה מעלה גם מבחי' מקור התענוגים, וכן משמעות הפסוק כי עמך מקור חיים ולא אתה רק בחי' דבר הטפל ובטל אצלך דהיינו בחי' עמך הוא מקור חיים" ע"ש. ובהמשך תער"ב-ג ע' א'רנב העיר שקודם כ' שגם מקור התענוגים הוא רק עמך לא עצמותו ומהותו וכאן כ' שעצמותו ית' הוא מקור התענוגים דמציאותו מעצמותו ע"ש.

שעשוע המלך בעצמותו: ראה שבר יוסף למהר"י סרוג — בתחלתו. עה"מ שער א. ובלקו"ת שה"ש כז, א בשם ספר עמק המלך, ומציין שבע"ח לא נזכר מזה כלל.

כמ"ש בפ' שלח בד"ה אני ה' אלקיכם . . פ"ב: לקו"ת שם מז, סע"א ”מקור התענוג הוא בחי' עצמותו ית' ואינו עד"מ התענוג שלמטה באדם שמתענג מאיזה דבר שמקבל ממנו התענוג . . משא"כ בו ית' שאין לך דבר שחוץ ממנו".

ובשה"ש — ע"פ צאינה וראינה . . ספ"א: לקו"ת שה"ש כז, א הענין כמו בפ' שלח מז, א הנ"ל.

כי עמך הסליחה: תהלים קל, ד.

בלק"ת ס"פ אחרי: לעיל כט, א. ”וכמ"ש בזהר פ' אמור קא, א. כתיב כי עמך הסליחה וכתיב כי עמך מקור חיים פי' מקור חיים הוא מקור התענוגים שלמעלה מבחי' גלגלתא ומו"ס שהוא בחי' הרצון עליון והחכמה עילאה, כי רק הארה מבחי' התענוג נמשך ומתלבש בהרצון . . ולכן בהגלות בחי' עצמות התענוג עליון ע"ק הוא ממלא כל הפגמים שבמקיפים ופנימיים דגלגלתא ומו"ס". וראה ביהל אור ע"פ כי עמך מקור חיים סעי' ד.

בד"ה — תקעו בחדש שופר: אולי הכוונה ללקו"ת ר"ה נד, ג ”בקול שופר בבחינת ענג העליון". ענין זה נמצא בכמה דרושים לר"ה.

בד"ה וכל העם רואים את הקולות: תו"א עד, ג ”שקול השופר שהוא מן המצר הוא מקור התענוגים".

והי' ביום ההוא יתקע: ישעי' כז, יג.

בלקו"ת ע"פ והי' ביום ההוא יתקע ספ"ה: לקו"ת ר"ה נט, ד.

בזח"ג ס"פ צו (דל"ד סע"א): ביהל אור ע"פ כי עמך (ע' קלז) מעתיק מהזהר: עמך שריא ולא מתפרש מינך. נזכר גם לעיל בשלח א, א. וראה בהמ"מ לשם.

ובפ' אמור (דק"א ע"א: ביהל אור שם: וע"ד כתיב כי עמך הסליחה וכתיב כי עמך מקור חיים — נעתק לעיל.

ברע"מ ס"פ בא דמ"ב ע"ב: ”הכי עילת העילות עביד עשר ספירות וקרא לכתר מקור ובי' לית סוף לנביעו דנהורי' ובג"ד קרא לגרמי' אין סוף וכו' עכ"ל וכן פי' בפרדס ערך מקור" — אוה"ת פ' בא כרך-א ע' פז.

להחיות בהן נפש כל חי: ברכת בורא נפשות.

ע' — הכתר נק' מקור: ראה ד"ה ועשית חג"ש תרנ"ו. ביהל אור שם (ע' קלח) ”וצ"ע דלא הביא הרע"מ ס"פ בא הנ"ל דכתר נק' מקור כו'".

וביאור הדברים . . מבחי' כי עמך: כל הקטע מובא גם לעיל פ' בשלח א, ג-ד.

ותחי רוח יעקב: בראשית מה, כז.

כל עמל האדם: ראה קהלת ו, ז.

דאגה בלב איש ישיחנה: משלי יב, כה.

לאחרים: יומא עה, א. וש"נ.

יהי רקיע: בראשית א, ו.

יפה שעה אחת של קורת רוח: אבות ד, יז.

מוטב דלדייני': חגיגה טו, ב.

יסורי גיהנם י"ב חודש: עדיות פ"ב, מ"י.

שאש שלנו אחד מששים: ברכות נז, ב.

נהר דינור המפסיק ביניהם: זח"א רא, א. זח"ב ריא, ב. ועוד. הנסמן לעיל (בשלח) א, ד.

יהללוך סלה: תהלים פד, ה.

עדן הוא עין לא ראתה: ברכות לד, ב.

ביאור ל' אור א"ס: ראה מאמרי אדה"ז — הקצרים ע' תמו ואילך. מאמרי אדה"ז — ענינים ע' מה ואילך. אוה"ת ענינים ערך אוא"ס ע' קמז. קסא.

כמשל זיו השמש . . מנפש האדם המחי' את הגוף: ראה באוה"ת-ענינים ע' קמז ההפרש בין שני המשלים, ובע' קסא. וראה בסה"מ עטר"ת ע' תלט איך דמשל מזיו השמש אינו משל מכוון.

נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

ואינו מתלבש כלל בעולמות: באוה"ת ענינים ע' קמט מבאר זה ”והנה מה שאמרנו דמהו"ע ית' אינו מתלבש בהעולמות אין ר"ל כמשל השמש שאינו כלל בארץ דהא כתי' את השמים ואת הארץ אני מלא אני ממש, אלא ר"ל שאינו נתפס בהם, ולא כמו הנשמה שנתפסת בגוף".

כלל — רק ההארה לבד מתלבשת: ראה לעיל פ' אמור לא, א.

האור מעין המאור: ראה אגה"ק סי' כ ובליקוט פירושים שם.

ראשית חכמה: תהלים קיא, י.

ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

השם הנכבד והנורא: דברים כח, נח.

לית אתר פנוי מיני': ת"ז תנ"ז (צא, ב). ת"ע (קכב, ב).

היינו — מה שאמרו בת"ז במאמר דפתח אליהו: בהקדמה.

בלקו"ת בביאור ע"פ שוש אשיש: לקמן פ' נצבים מט, א.

עד"מ — כגון שלמד איזו מסכתא: ראה בשער היחוד פי"ב. בד"ה להבין מ"ש אני ה' לא שניתי תרמ"ז ע' מח.

ודמי לי' כמאן דמנח בקופסא: פסחים עב, א (דמנחא בכיסי'). וש"נ. ראה שרש מצות התפלה פרק לה. אוה"ת ויקרא ע' תשג.

מצוה לעמוד . . בשעה שאינו עוסק בתו': ראה שו"ע יו"ד רסרמ"ד.

ע"פ והדרת פני זקן: לעיל ל, ד.

בת"א . . בד"ה פתח אליהו: יד, ריש ע"ב: ”והנה הצמצום הי' באור א"ס דהיינו שהאור נכלל במאור כי לפי שאין העולמות יכולים לקבל גילוי אוא"ס כמו שהוא בעצמותו והיו בטלים במציאות ממש כו'".

משכיל לאיתן: תהלים פט, א.

ויצא כברק חצו: זכרי' ט, יד.

צמצם שכינתו בין שני בדי ארון: ראה ב"ר ד, ג. ה, ג. במד"ר ד, יג. הנסמן לעיל (צו) י, ב.

קדש הקדשים: שמות כו, לג.

וי"ל בדרך אפשר: ראה ד"ה קדש ישראל לה' תרס"ח (בהמשך תרס"ו ע' תקי). המשך תרע"ב-א סעי' מז. ובד"ה והר סיני תרס"ב ע' שכב.

שבמחשבה — דק ורוחני: בתרס"ב שם: הוא דק ורוחני שמאיר בו אור פנימיות השכל הרי הגילוי במחשבה הוא הרבה יותר מכמו . . .

א"א — להתגלות בדבור: בתרס"ב שם: גם כמו שמדבר בפ"ע שאין נ"מ בזה כו') ולכן המחשבה היא בבחי' העלם עדיין לגבי הזולת לפי שהוא בחי' דקות ופנימיות שאינו בערך הזולת עדיין והוא רק גילוי לעצמו לבד כו', והדבור הוא שמתגלה אל הזולת לפי שהוא בערך הזולת והוא הנק' בחי' גילוי כו': כך עד"ז . . .

כמ"ש במ"א: בתרס"ו ע' תקי: (דכמו"כ הוא בהדבור לעצמו ג"כ).

הם נק' בחי' דבור: ראה סה"מ תרס"ו ע' תפו.