שאמר לעולמו די: חגיגה יב, א.

המגביהי לשבת המשפילי לראות: תהלים קיג, ה-ו.

דוקא — שהוא לבדו בכחו ויכלתו: ראה אגה"ק סי' כ (קל, ב).

כי הוא צוה ונבראו: תהלים קמח, ה.

ע"ש — בלקו"ת פ' עקב בד"ה ואכלת: טז, א ושם מציין לתו"א צב, ב.

אחר — שהוא מה שאור א"ס ב"ה הוא כל יכול: ראה אוה"ת ענינים ע' קסו ”והוא בחי' רשימו הנשאר בחלל כי הוא ית' כל יכול ויש בו כח הגבול ג"כ דהיינו להגביל אור התפשטותו שבלתי מוגבלת כלל" ע"ש בארוכה.

ברבות בראשית פ"ד: ראה גם לקמן פ' קרח נג, ב. ביאה"ז להצ"צ-א ע' קה.

עפמ"ש בפרדס שער האותיות: מובא גם בד"ה קדש ישראל תרס"ו ע' תקט וז"ל שם ”בהד' מדרי' דרשימה חקיקה חציבה עשי' שנז' בפרדס שער האותיות פכ"ז כ' דרשימה היא למעלה מחקיקה דרשימו הוא רושם דק שאינו ניכר כ"כ, וחקיקה היא חקיקת ניכרת עכ"פ . . אבל רשימה הוא כמו מעבר לעבר שאין להאותיות מקום אחיזה כו'", ע"ש.

רשימה חקיקה חציבה עשי': ראה גם ס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ובהנסמן בהמ"מ שם.

ד' בחי' אבי"ע: בתרס"ו שם ע' תקי מפרש ”והיינו דרשימה הוא באצילות" ראה שם בארוכה.

ו) — רק בבחי' קו דק: ראה סה"מ תרנ"ה ע' רח בשם ”מבוא שערים שער א' פ"ב דלכן נמשך הקו דק וקצר מאד בכדי שלא יומשך אור נוסף בנאצלי' יותר מהצורך לכן נמשך בחי' קו דק כשיעור ומדה הצריך אל הנאצלים" ע"ש.

והוא ענין שרש האור: ראה ד"ה על ג' דברים — חגה"ש תרנ"א.

שו"ה מלמעלה — מ"ש במ"א: ועל"ק שה"ש (ח, ג). וש"נ. [כ].

כמנין ורב כח: מאו"א אות ר' סעי' כט. סידור ס, ב. ראה גם סה"מ תקס"ז ע' מג. אוה"ת-ענינים ע' קסח. רעב. אוה"ת וארא ע' קצז. ובליקוט פירושים לאגה"ק סי' כ בתחלתו. וראה הנסמן במילואים למ"מ במאמרי אדה"א במדבר-א ע' דש (לעמוד לא).

התנאים . . שנכנסו לפרדס: חגיגה יד, ב.

ושמים בזרת תכן: ישעי' מ, יב.

וזה שייך רק בבחי' כלים דאצילות: ראה לקו"ת שלח נ, ג. סידור עג, ג. דרך מצותיך קסט, א ועוד.

מה שהוא ית' מאיר בגבול ותכלית וע' מזה באג"ה בד"ה איהו וחיוהי: באוה"ת שמות כרך-ח ע' ב'תתצד מציין ”ושם משמע [= הכוונה ללקו"ת כאן] קצת שבהכלים דז"ת דאצי' שייך מספר וגבול וזהו ולתבונתו דוקא כלי הבינה שהיא מג"ר אין מספר, וכ"מ באג"ה ד"ה איהו וחיוהי בשם ע"ח".

וע' בפרדס ערך גבול: נזכר גם לקמן פ' עקב טז, ב. אוה"ת נ"ך-א ע' שלה.

ובמאו"א אות ג' סעיף ה: ראה גם לקמן פ' עקב טז, א. אוה"ת ויקרא-א ע' קל. ע' קפז. שם כרך-ג ע' תתפו.

ויפרוש את האהל: שמות מ, יט.

כי גבוה מעל גבוה שומר: קהלת ה, ז.

וידבר שלשת אלפים משל: מ"א ה, יב.

והם גשמיים נגד הנמשל: בדרך מצותיך קה, א מבאר שהמשל לגבי הנמשל הוא בחי' לבוש גס ועב.

משמת ר"מ בטלו מושלי משלים: סוטה מט, א. ראה גם דרך מצותיך ז, א. קה, ב.

ע"כ יאמרו המושלים: במדבר כא, כז.

וישא משלו: שם כג, ז והלאה.

ברבות ס"פ נשא: פי"ד. וראה גם לעיל פ' תזריע כג, ד.

אין לך עשב מלמטה שאין לו: ראה ב"ר י, ו. זח"א רנא, א. מו"נ ח"ב, פ"י.

וגבוה מעל גבוה שומר: נסמן לעיל נד, ב.

וייצר ה"א את האדם: בראשית ב, ז.

בד"ה את שבתותי תשמרו: לעיל מא, ד.

עיני העדה: ראה במדבר טו, כד.

הוא עשנו: תהלים ק, ג.

בפרדס . . ערך ארוך וערך ארך אפיים: ראה גם אוה"ת פ' שלח ע' תעז שזה ענין ת"ת והוא נק' עולם ארוך.

ובמא"א אות א' סעיף קכ"ד: הלשון נעתק באוה"ת פ' שלח ע' תעז.

ענין יוה"כ וסוכות: הוספה ע"ז בתוס' מרובה מאדמו"ר צמ"צ נ"ע זי"ע ועכ"י ע' בוך פערטיל ד' (קטז, ב) ותרוה צמאונך. [כ].

כמ"ש בזהר פ' אמור: דף קא, א.

ולכן ביוהכ"פ ה' עינויים . . שהתענוג מאכילה . . הם תענוג מדבר שחוץ ממנו: ראה אוה"ת דברים-ה ע' ב'קכב בשם פע"ח שכל השנה מקבלים חיות מחיצוניות חג"ת, אבל ביוכ"פ המל' והבינה שניהם מקבלים ממקורא. ראה סידור ד"ה להבין ענין שרשי יוהכ"פ.

בלק"ת בד"ה מי א-ל כמוך: ר"ה סא, א ”שכל העולם הוא תחת הזמן והזמן הוא נחשב כרגע לפניו ית' שהוא למעלה מהזמן ואין לפניו שום התחלקות זמן כלל . . שהתשובה בכלות הנפש הוא למעלה מהזמן והעולם".

ובד"ה האזינו השמים: לקו"ת האזינו עב, ג.

ובד"ה כי כארץ תוציא צמחה: לקו"ת נצבים נא, א ואילך ”לפני ה' תטהרו . . שהוא בחי' קדוש ומובדל ומרומם למעלה מבחי' שם הוי'". באוה"ת ויקרא-ב ע' תשט מציין לזה ”שזהו קדושתי למעלה מקדושתכם . . והיינו שממשיכים בבחי' והנה מקום אתי הנ"ל בחי' המקו"פ והרשימו".

אז תתענג על ה': ישעי' נח, יד.

שבת שבתון הוא לכם: ויקרא כג, לב.

דלכאורה אינו מובן: וכן הקשה באוה"ת שה"ש-א ע' קיא ”וא"כ מאיזה טעם הוא שיוהכ"פ נק' שבת שבתון יהי' מצוה להתענות בו כלפי לייא".

בשבת מצוה להתענג: ראה או"ח ר"ס רמ"ב.

אכלו רעים: שה"ש ה, א.

בלק"ת בד"ה ששת ימים: פ' צו טו, ג. וכן באוה"ת פנחס ע' א'עז מציין ללקו"ת זה ומבאר לעיין שם ”מענין אכלו ריעים ואיך העוה"ב אין בו אכילה כו' לפי שאכילה ושתי' בבחי' א"פ ולע"ל יהי' גילוי אור מקיף כו'.

ובפ' שלח סד"ה אני דפ' ציצית: לקו"ת מז, א ואילך.

חלל סוכה עד עשרים אמה: ריש סוכה.

דע את אלקי אביך: דברי הימים-א כח, ט.

ונפש חפצה כו': ראה לקו"ש חי"ז ע' 337 שמבאר השייכות בין סופן של ההוספות להסיום של פ' בחוקותי.