הוא מבחי' רעוא דכל רעוין: ומובא לקמן פ' מסעי צה, ב. ובאוה"ת ויקרא-ב ע' תקה.

בחי' כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

שחכמה ועשי' שוין שם: ראה ספר הערכים-חב"ד כרך-ד ע' תקפה. וש"נ. וראה גם בדרך מצותיך נ, ב. נז, א. בלקו"ש-ה ע' 90 הערה 30 מציין ”ובפנים שמדובר במצות מילה גילוי א"ק, לכן השייך כאן — הוא שהחכ' ועשי' שוין (ראה דרמ"צ נב, א שמחלק ”קמי' ית' ואפילו לגבי אורו כו'"). וראה תניא פ"ב בהגה"ה, שהיוה"א פ"ט (הובאו בדרמ"צ שם — מז, רע"א) עוד פי' בכולם בחכ' עשית, אשר רק ”נחשבת כעשי' גופנית". ובשהיוה"א שם מפורש יותר: ”שנחשבת כאילו היא בחי' ומדרגת עשי'" שמצד זה א) אפשר דקמי' עשי' — למטה מזה, למטה מעשי' גופנית ב) ג"ז שנחשבת כו' הרי הוא רק 1) נחשבת 2) כעשי': כאילו — כף הדמיון — שזה שייך גם בעו"ע — משא"כ האופן ששווין (ובפרט עפמש"כ בדרמ"צ שם נב, א:שוים ממש)". עכ"ל בלקו"ש שם.

בד"ה אנת הוא חד: תו"א יד, א.

ומבואר בע"ח שמ"א פ"ד ובשע"ק ח"ג: מובא לקמן פ' מסעי צה, א.

ולכן שבת נוהגת בכל מקום: בבוך 4 ובאוה"ת ויקרא-ב ע' תקז: ”ולכן שבת נוהגת אפי' בחו"ל במקום עוכומ"ז" (באוה"ת שם ליתא תי' ”במקום עוכומ"ז"). וע"פ זה יובן מה שכתוב לקמן ”אפי' במקום שיש זה לעומת זה". ואולי עשו השינוי מפני היראה.

התלבשות אצילות בעשי': ועל"ק בנצבים מט, ב. [כ].

וכמ"ש בספר הגלגולים פרק ב: נעתק לשונו באוה"ת ויקרא-ב ע' תקז.

הובא בסש"ב: פ"ו בהג"ה.

אברהם שיצא ממנו ישמעאל ויצחק שיצא ממנו עשו: פסחים נו, א.

רישי' דעשו בעטפוי דיצחק: ועל"ק ח' דברים צו, ג והוא מת"י ויחי נ, ג. [כ]. ראה תו"א כ, ב.

שו"ה בבריאה — במקום הקליפות: באוה"ת שם ע' תקח: במקום עכומ"ז וקליפות.

ולכן . . שבת לישראל: וע' בסש"ב סופמ"ו. [כ].

ואתה את בריתי תשמור: בראשית יז, ט.

וערל זכר אשר לא ימול: שם יז, יד.

אמילם: תהלים קיח, יב.

שיהא גילוי בחי' א"ק: ראה סה"מ תרע"ח ע' קצז ושם: שגילוי זה הוא בהמס"נ על קדה"ש שיש בכאו"א מישראל.

כדי שיעבור עליו שבת אחת: ראה זח"ג רע"מ מד, א. ויק"ר כז, י. ראה הביאור בדרך מצותיך ט, ב.

בד"ה אני ישנה: לקו"ת שה"ש לה, א.

וראשונה לא נצטוו אלא במילה . . נצטוו על הפריעה: יבמות עא, ב. ראה אוה"ת לך לך כרך-ד דף תשכט, א שכאן מבואר כדברי המא"א דמילה במל' ופריעה ביסוד, דכתב כשאין הגילוי ממקום גבוה כ"כ א"צ להסיר רק הערלה והיינו כשהגילוי מהמל', אבל כשהגילוי נמשך מבחי' גבוה יותר אזי צריך להסיר גם עור הפריעה ע"י הפריעה . . אבל בסידור בדרוש חרבות צורים משמע כהפרדס [ערך מילה דהמילה ע"י יסוד וממילא הפריעה במל'] דהא אמר אשר אברהם לפי שהי' גבוה יותר במדריגה לא הי' צריך לפריעה כי עור הפריעה אינו מסתיר לו, א"כ זה כנ"ל שמצד היסוד בא מצות מילה ומצד המל' שלמטה מיסוד צ"ל ג"כ פריעה, וע' כה"ג בלקו"ת פ' מטות בד"ה ושמע אבי' את נדרה, ע"ש. וראה גם בדרך מצותיך מצות מילה יא, ב.

ואח"כ במדבר נצטוו על הפריעה: ראה יבמות עא, ב ובתוס' שם. נתבאר באוה"ת שבועות ע' קט. וראה גם בדרך מצותיך י, ב ”בבואם לארץ ארץ אשר ה' דורש אותה ועיני ה' בה נצטוו גם על הפריעה". וכ"ה בסידור קמד, ב. ובביאה"ז להצ"צ כרך-ב ע' תשמ ”ולכן דורו של יהושע נצטוו בפריעה" ע"ש.

ולכן הי' אברהם נביא: ראה תו"א יא, ד. ביאוה"ז לצ"צ ע' רנג — ”י"ל שעד"ז לא היה [יכול] להיות המשכת התורה שהיא אצילות שתהי' נמשך למטה בעשי' עד שנכנע הרע . . ועיין בתו"א . . גבי ניתנה לו במתנה מצות מילה במעשה ממש בכדי כו' ויקבלו התורה בהתגלות חיצוניות מצוה מעשה ממש כו' וצ"ע בלק"ת פ' תזריע . . גבי ולכן הי' אברהם נביא גם קודם המילה כו' שהי' מרכבה לבחי' אצילות כו' אבל בכדי כו' וע' במדרש רבות פ' וירא בענין סוד ה' ליראיו". באוה"ת יתרו ע' תתי מבאר דשם אלקים הי' מתגלה לו גם קודם שנימול, ע"ש.

ויאמר ה' אל אברם: בראשית יב, א.

בד"ה ראו: לקו"ת בשלח ב, ב.

במשנה ספ"ג דנדרים: לא, ב.

בת"ז תמן מל: ע' רע"מ פנחס (רכג, ב). ומ"ש ת"ז אולי כוונתו לתי"ג כח, ב. ועל"ק (כא, ד) מביא הזח"ג פנחס. ושם פ"ג (כב, א). [כ]. בדרך מצותיך מצות מילה י, ב מציין לזהר.

שהז"ת . . מלובשים באו"א: [ע"ח] בש' הנסירה פ"ו. [כ].

וע"ז אמר: זח"ג ר"פ במדבר קיח, ב. וע' ע"ח ש' עתיק רפ"א. ובש' או"א רפ"א. על"ק דרושים לר"ה נז, סע"ב וש"נ. [כ].

כי עם קשה ערף הוא וסלחת: שמות לד, ט.

בביאור ע"פ אלה מסעי: לקמן פ' מסעי צ, ד.

ובמ"א נתבאר: ראה לקו"ת פ' עקב יז, ד. וראה גם סה"מ תרס"ח ע' כז.

ויגבה לבו בדרכי ה': דברי הימים-ב יז, ו.

כי מי גוי גדול: דברים ד, ז.

ואעשך לגוי גדול: בראשית יב, ב.

כמ"ש ברבות ר"פ לך: לט, יד.

ולגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.

וקרבתנו מלכנו: ברכת ק"ש.

לך ה' הגדולה: דברי הימים-א כט, יא.

וגם נצח ישראל: שמואל-א טו, כט. [כ].

כי לא אדם הוא שהוא בחינה . . כמ"ש במ"א: ראה לקו"ת שה"ש כג, ג.

בזח"ג דקל"ו ע"ב: ראה לעיל פ' ויקרא ג, ב. הלשון נעתק באוה"ת בראשית פב, ב.

וברבות אמור פ' ל': מובא באוה"ת פ' בשלח ע' תרעה.

יראת ה' אוצרו: ישעי' לג, ו.

בד"ה וכל בניך: לקו"ת ראה ל, א.

וכל בניך למודי ה': ישעי' נד, יג.

בד"ה לסוסתי: לקו"ת שה"ש יא, ד.

מה דאיתא במדרש . . שאל מין אחד: ראה סידור קמא, ב. ד"ה מצה זו-תר"מ פרק נז. ד"ה ברוך שעשה ניסים תש"כ-הנחה.

מר' עקיבא: וכ"ה בב"ר שם. בתו"א שם הגי' לר' יהושע. וראה הערת כ"ק אדמו"ר במ"מ לתו"א צט, ד. ראה סה"מ תרע"ח ע' כו.

ולכאורה אינו מובן: ראה תו"א צט, ד. לקו"ש חי"א ע' 68 — ולכאו' תמוה בתשובתו של ר"ע מתורצת רק הקושי' בענין מלאכת ההוצאה מרשות לרשות — והלא כל שאר המלאכות אינן תלויות בהוצאה מרשות לרשות. [וכן הקשה ביפ"ת (שמו"ר שם), מהרז"ו לב"ר שם, ומה שתירצו צע"ג — שהרי לא נזכר כלל בהמענה דר"ע]. ועכצ"ל שמלאכת ההוצאה היא הנקודה העיקרית בכל מלאכות שבת, והיא היסוד והשורש שממנה מסתעפים כל אבות מלאכות, תולדותיהן, ושבותים דרבנן. [ועפ"ז מובן מה שהשיב לו משל מעירוב והוצאה למטה, כי זה שהוצאה היא כללות מלאכת שבת היא לא רק לגבי הקב"ה (כביפ"ת ובמהרז"ו שם) כ"א גם במלאכת שבת בהאדם למטה]. ולכן, מכיון שלגבי הקב"ה לא יתכן הענין דהוצאה מרשות לרשות (כי כל העולם כולו שלו), במילא בטל היסוד ונתינת מקום גם לשארי המלאכות שאינן אלא הסתעפות ממלאכת הוצאה, ע"ש בארוכה.

עד הפרסא שבין אצי' לבי"ע: ראה סה"מ תקס"ה ע' שכו. וביאה"ז להצ"צ כרך-א ע' רס. ובליקוט פי' לאגה"ק סי' כ.

רגלי' א"ק הם בעשי' ממש: על"ק מסעי צה, ג. ב' ע"ח. [כ].

תחתית העקב שלו הוא ראש העשי': ראה באוה"ת ויקרא-ב ע' תקיג שמציין לכאן ולאגה"ק סי' כ.

כחשכה כאורה: תהלים קלט, יב.

בביאור ע"פ יונת בחגוי: לקו"ת שה"ש יז, ג.

סד"ה ויאמר משה אכלוהו היום: תו"א סה, ד.

שנתעלו . . בבחי' חו"ב: באוה"ת ויקרא-ב ע' תקיג מציין כאן: מהרי"ל [שזה הוא מאחי כ"ק אדה"ז].

בד"ה יביאו לבוש מלכות: תו"א צ, ג: שהתהוות מאין ליש הגשמי שבהם הוא מאוא"ס ב"ה הסוכ"ע ומקיף כולו בהשוואה אחת.

כמשל חילוק רשויות: ראה אוה"ת שמות-ח ד"ה וידע אלקים.

סד"ה עד דלא ידעי: תו"א ק, א.

וקרוב לזה נת' בענין עבדים היינו: סידור רצד, ג ואילך.

יאר ה' פניו אליך: במדבר ו, כה.

בעטרה שעטרה לו אמו: שה"ש ג, יא.

לגבי בחי' א"ק שהוא המקיף: הוא גם בנוגע לבחי' חיצוניות א"ק — לקו"ש ח"ט ע' 223. וראה גם המשך תער"ב סעי' סא וסעי' רמז.

הדר מלך השמיני: ראה בראשית לו, לט.

וכ"ה ברבות בהעלותך פט"ו: נעתק באוה"ת נ"ך-ב ע' תתקיט.

ופי' מהרש"א . . ושל ימות המשיח נוסף בחי' א': ”ולהעיר שלשון המהרש"א שם: ”נוסף שיר א' (נימא אחת), ע"פ מ"ש אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות" — ענין החירות. ובלקו"ת מוסיף ומפרש ”שמשם נמשך החירות". — משיחת ש"פ לך לך תנש"א (סה"ש תנש"א ח"א ע' 92) הערה 32.

ופי' מהרש"א . . כל הקדושות הולכים בשבע: ביהל אור ע' מט מביא הגמרא דערכין, ומציין כמה מקומות לענין שבע ע"ש.

בת"ז סוף תיקון כ': ראה גם אוה"ת ויקרא-ב ע' תל.

כנור כ"ו נר: וע' לעיל כא ריש ג וש"נ. [כ].

נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

והוי' יגי' חשכי: שמואל-ב כב, כט.

הנה ישכיל עבדי: ישעי' נב, יג.

ומל ה"א את לבבך: דברים ל, ו.

והביאך . . והטיבך: שם ל, ה.

בד"ה ועשית ציץ: תו"א פג, א.

בזהר ח"ג פנחס דרכ"ג ע"ב: ”אבל למנצח על השמינית דלא תזוז נצח מן הוד דאיהי ספירה שמינית אמר למנצח על השמינית עכ"ל" — יהל אור ע' לא.

דנ"א סע"א: ע"ב [כ]. מובא ביהל אור ע' לא ע"ש.

איהו בנצח ואיהי בהוד: הוא ב[ת"ז] תי"ג כח, ב. כט, א. ועל"ק שה"ש כח, ב וש"נ. [כ].

בביאור ע"פ וקבל היהודים בסופו: תו"א צח, א.

ולא יכנף עוד מורך: ישעי' ל, כ.

ויקרא ה' ה': שמות לד, ו.

מי יעלה לנו השמימה: דברים ל, יב.

ר"ת מילה וס"ת הוי': הקדמת ת"ז ב, ב. סה, ב. סו, א. קלא, א [כ].

חצר הפנימית הפונה קדים: יחזקאל מו, א.

קיצור ענין: באוה"ת ויקרא כרך ד ע' א'מז הגהות ובשינוים.

כנור של ימוה"ש: ערכין יג, ב.