בד"ה והיה מדי חדש בחדשו: לקו"ת ברכה צז, ג בענין ומדי שבת בשבתו. (כן מצויין באוה"ת ויקרא-ד ע' א'מז).

ובד"ה ששת ימים תאכל מצות: לעיל ד, ד.

ובכל נפש צ"ל: באוה"ת ויקרא-ד ע' א'מז מציין כאן לקיצור סעי' ב.

בד"ה ולא אבה: לקו"ת תצא לח, ג.

בד"ה ענין ק"ש בפ' ואתחנן: לקו"ת ואתחנן יב, א.

בד"ה הוי' לי בעוזרי: לקו"ת שמע"צ פח, ג. וסה"מ תקס"ד ע' רלא.

כל האזרח בישראל: ראה הגה"ה באוה"ת ויקרא-ד ע' א'מז בפי' אזרח ע"ש.

סד"ה ת"ר נר חנוכה: תו"א לד, ג. ”ולהעיר מלקו"ת [כאן] כב, א שמציין לסד"ה נר חנוכה בענין שמונה נסיכי אדם. וכן בתו"א דס"ה ת"ר נ"ח (לד, ג): ועמ"ש ע"פ למנצח על השמינית, שמקשר ענין ח' נרות חנוכה עם כנור של ח' נימין" — לקו"ש ח"כ ע' 346.

וזהו שאמרו בירושלמי: ספ"ג דנדרים. באוה"ת נ"ך כרך א ע' רעו מציין לכאן.

בזח"ב יתרו ס"ח א' שהן בחי' משה ויוסף: ראה לקמן פ' חקת נח, א. ובאוה"ת שה"ש ע' תרפט ”שהן בחי' וי"ו תרין ווי"ן כחדא והיינו מ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו". ובאוה"ת במדבר ע' יז.

ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

כונן שמים בתבונה: משלי ג, יט.

ויניחהו בג"ע לעבדה: בראשית ב, טו.

זו רמ"ח מ"ע: ראה זח"ב קסה, ב.

ע"פ מאמר הזח"ג: ביאה"ז לאדה"א פ, ג. ואילך.

ונוצר ונקה: שמות לד, ז.

ועמדו רגליו: זכרי' יד, ד.

נצח ומצח הכל אחד: עי' זח"ג קלו, ב. רחג, א [כ].

שתוק כך עלה במחשבה: מנחות כט, ב.

והי' ה' לי לאלקים: בראשית כח, כא.

שבחי' א"ק רעוא דכל רעוין גבוה מהשבת: ראה לקמן מד, ג דשם מבאר דעליית שבת הוא אפילו בא"ק.

בת"א פ' לך לך: יב, א.

בד"ה והבדילה הפרוכת: תו"א יב, ג.

אדם כי יהי' בעור בשרו: הערות והגהות באוה"ת ויקרא-א ע' רנב. וראה שם ע' תקטז. תקלא. נתבאר בשיחת ש"פ תזריע תנש"א כרך-ב ע' 492 ואילך.

אדם כי יהי' בעור בשרו: ויקרא יג, ב.

אדם . . שלימו דכולא: ראה ספרי הערכים-חב"ד כרך-א ע' קכד. וש"נ.

משה האיש: שמות לב, א.

איש האלקים: דברים לג, א. תהלים צ, א.

כמ"ש בזהר פ' תזריע דמ"ח ע"א: ראה אוה"ת ויקרא-ד ע' א'מט.

וע' ר"פ משפטים דצ"ד סע"ב: בזהר ח"ב ”אדם גבוה מאיש . . משמע שיש לו נשמה דאצי' ולמעלה מבחי' ויפח באפיו נשמת חיים" — אוה"ת ויקרא-א ע' רנב. ובאוה"ת נ"ך-א ע' שפ מעתיק מהזהר ”זכה יתיר כו' דאיהו אדם בארח דאצילות כו' וזהו אדם אחד מאלף מצאתי. וע' מזה בלקו"ת פ' תזריע".

ובמדרש ויקרא רבה ר"פ ב': ”ע"פ אדם אחד מאלף מצאתי בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא יוצאים מהם מאה למשנה יוצאים מהם עשרה לתלמוד יוצא מהן אחד להוראה הה"ד אדם אחד מאלף מצאתי כו' עכ"ל" — יהל אור ע' שכא. ראה אוה"ת אוה"ת נ"ך-א ע' שעט-פ ושם ”י"ל כי הנה אדם אחד מאלף מצאתי זהו שנשמתו מאצי'". ושם ע' תט ”דקאי על משה".

ובקהלת ע"פ אדם אחד מאלף מצאתי: ז, כח ”כהדא דתנן במנחות פרק כל קרבנות הצבור אלפא ליין, ור"ל דכמ"כ אחד מאלף היינו היותר חשוב ומשובח כו'".

יכול להיות עדיין בעור בשרו: נתבאר בשיחת ש"פ תו"מ תנש"א (סה"ש תנש"א ח"ב).

מפני שאינו מצויין כלל: צ"ע אם הכוונה רק מפני זה (כי דינם שנוהגים גם שלא בזמן הבית (רמב"ם הל' טו"צ פי"א ה"ו)) — ואין כל מניעות, כהן מיוחס וכו'. וראה תו"ש (שמות מילואים סח"י) הדעות אם נגעים נוהגין בזה"ז והטעמים. — לקו"ש חכ"ב ע' 75 הערה 53.

כמ"ש הרמב"ם: הל' טו"צ טז, י. ראה בלקו"ש חכ"ב ע' 72 הערה 36. שם ע' 65 הערה 9.

נגעים דברים גבוהים: נתבאר בלקו"ש לפ' זו תנש"א סעיף ג. ובשיחת ש"פ תזריע תנש"א סעיף ד.

שאינו נק' טמא עד שיקראנו הכהן טמא: נגעים רפ"ג. רמב"ם הל' טומאת צרעת פ"ב ה"ב. וראה תו"כ ורש"י פרשתינו יג, ב. תו"כ ר"פ מצורע.

אורות עליונים: ”להעיר ש”נגע" אותיות ”ענג" (זהר ח"א כו, ריש ע"ב. ח"ב סה, ב. ח"ג רעג, א ועוד). ועפ"ז י"ל שה”אורות עליונים" ד”נגעים" קאי על בחי' ”עונג העליון" — שיחת ש"פ תו"מ תנש"א (סה"ש תנש"א ח"ב) הערה 34. ושם בהשיחה מבאר בארוכה ב' ענינים הא' שהנגעים הם רק פסולת שעדיין לא נתברר, והב' שהם דברים גבוהים אורות עליונים, שלכאורה הם ענינים הפכיים, וביאר שם שייכותם ושתלויים זה בזה. ע"ש.

כדאיתא בע"ח: ש' לאה ורחל פ"ז [כ]. וראה לקמן כד, ג.

ועיין הרמ"ז . . והבן ענין גדול: ראה לקמן כד, א שמעתיק לשון הרמ"ז.

והובא אל אהרן הכהן: ויקרא יג, ב.

שנתעלים ע"י הכהן . . כשאמר טהור: ”זאת אומרת שעצם החפצא ד”נגע" (קודם קריאת שם טמא ע"י הכהן) אינו ענין של טומאה, אלא אדרבה ענין של קדושה" בלקו"ש שם.

חסד עילאה דרועא ימינא: ת"ז בהקדמה.

בגמרא דב"מ . . קא מפלגי: מאמר זה נאמר בשנת תקס"ט, ראה הערת כ"ק אדמו"ר לעיל בהערות וציונים יט, א וברשימת המאמרים שבסו"ס תקס"ט ע' שמא. הנחה אחרת של המאמר והגהות אחרות באוה"ת תזריע-ב ע' תקכז וע' תקלא. וראה שם כרך-ג ע' תתטו. כרך-ד ע' א'נב. לכללות מאמר זה ראה סהמ"צ להצ"צ מצות טומאת המצורע שמיוסד על מאמר זה. במאמרי אדהמ"צ ויקרא-ב ע' תמג וע' תנו בארוכה מתחיל להבין ההוא עובדא דרבה בר נחמני. סה"מ תרל"ה-א ע' רכ ואילך. לקו"ש חי"ב ע' 64 ואילך. חכ"ז ע' 120 ואילך. באוה"ת נשא ע' רסג, סידור ע' קפב, יהל אור ע' תקנד, ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' קסח מציין למאמר זה בשם ”בדרוש בהרת".

פרק הפועלים: דף פו, א.

ענין התנאים ואמוראים שאנו רואים את המופתים העצומים: באוה"ת ויקרא-ד ע' א'נב מציין לתו"א מט, ב ”אך להיות נמשך חכמה עילאה . . הוא ע"י התנאים בעלי המשנה". וראה גם אוה"ת ויקרא-ב ע' תקלא. כרך-ג ע' תתיז. שה"ש-ב ע' תפא. להעיר ממאמרי אדהאמ"צ ויקרא-ב ע' תמג ושם נוסף ”יותר מן הנביאים". בענין המופתים העצומים, ראה ד"ה פדה בשלום תשכ"ו סעיף ד (סה"מ מלוקט ו' ע' מה).

ברפב"י פ"ק דחולין: ז, א. ונתבאר בד"ה פדה בשלום תשכ"ו הנ"ל שהוא שינוי וחידוש גם לגבי שרשו ומקורו דהנהר.

זוטרא דבכו מחי' מתים: ע"ז י, ב.

וזכו לכ"ז ע"י עסק תורתם: במאמרי אדה"א ויקרא-ב ע' תנז מבאר ”כי בחי' מס"נ שלהם על שקידת התורה לא הי' כמוהו עדיין" ע"ש.

נתבאר בד"ה פדה בשלום תשכ"ו (סה"מ מלוקט-ו ע' מז): ”שע"י עסק התורה שלהם נעשה שינוי וחידוש בהעולם [חידוש אמיתי שלא הי' גם בשורש ומקור העולם]". ובהערה 22 שם ”כמובן ממ"ש בלקו"ת שם (כג, א) דזה שע"י התורה עשו מופתים הוא לפי שהגילוי שנמשך ע"י התורה הוא מלמעלה מהשתלשלות".

שם הקב"ה . . הבורא ית': ע' שה"ש ד"ה ששים המה מלכות הב' רפ"ג (מ, ג) [כ]. בארוכה בדרך מצותיך קב, ב. אוה"ת פנחס ע' א'רי. וראה גם בסה"מ תרל"ד ע' צז ואילך.

קדוש הוא בחי' כתר: באוה"ת ויקרא-ג ע' א'נג כ' ”וז"ל הפרדס קדוש הוא בכתר ובתפארת וביסוד, ה' ודברי הפרדס לכאורה מקורם מהזוהר פ' אמור" ע"ש.

וכנודע מענין קדוש יהיה . . גבי נזיר: ראה אוה"ת ויקרא-א ע' קט.

קדש יהי' גדל פרע: במדבר ו, ה.

ברבות פ' בלק: כ, טז.

כי הוא מקו האמצעי: ראה אגה"ק סי' יב, ובליקוט פי' שם.

מת"ת דאימא נעשה כתר לז"א: ע' ע"ח ש' מוחין דצלם רפ"ה ורפ"ז. ובש' דרושי הצלם דרוש ה — עט, ד. ובריש ש' מיעוט הירח פ"א. על"ק שה"ש מז, ג. [כ].

ומת"ת דז"א נעשה כתר לנוק': שם [ע"ח] ש' א"א ספ"ז. [כ].

בביאור ע"פ הראיני את מראיך: אולי הכוונה ללקו"ת שה"ש כ, ד.

וברוך . . חכמה: ראה ג"כ סה"מ תקס"ה ע' קסה ובהנסמן לשם.

חכמה . . וראשית הגילוי: ראה זח"א לא, ב ת"ז רת"ל.

קדוש הוא בחי' סוכ"ע וברוך הוא בחי' ממכ"ע: ראה לקו"ת שה"ש כא, ב. דרך מצותיך מז, א. קב, ב. אוה"ת פנחס ע' א'ריא.

והנה בתיבת ברוך: מכאן נמצא גם באוה"ת סידור ע' קפב.

והמלך שלמה ברוך: מלכים-א ב, מה.

ע"פ לבבתני אחותי כלה: לקו"ת שה"ש כח, ד.

וכמ"ש בפע"ח: שער הברכות פ"א-ב.

וכ"מ בזהר ר"פ ויגש דר"ה ע"ב: ”שלכן נברא העולם בבית שיש בו סימן ברכה ולא נברא באלף בגין דלא למיהב דוכתא לסט"א דאקרי ארור" — ביאה"ז להצ"צ-א ע' תקעב ע"ש שלכאורה אינו מובן הלא האלף בכתר והב' בחכמה א"כ איך ארור יש לו יניקה ע"ש.

ועיין במא"א אות ב' סל"ט: מובא באוה"ת בראשית-ג דף תקנא, ב עם הגהות.

סל"ה: וז"ל ברכה מצד אימא עילאה בריכה העליונה (ע' בסידור בדרוש ברכת הזימון. ובזהר ס"פ בא דמ"ב ע"ב מענין מקור מעין ים) ששם מימי החכמה נאספים לתוכה (ועיין זח"ב ס"פ בשלח דס"ג ע"ב כד ע"ק סדכ"ס בעי לברכא כו' אשרי כולא ואכליל כולא בהאי עמיקא עילאה) המברכת למ' בריכה התחתונה כו' עכ"ל. אוה"ת בראשית כרך-ג דף תקנא, ב. מובא גם באוה"ת שמות ע' פג.

ר"ת ברוך: ת"ז ת"ע (קב, ב). [כ].

כמ"ש בפרדס ערך ברוך: בשער ערה"כ.

וז"ש בזהר איהו ברוך ואיהי ברכה: ח"ג רסד, ב [כ]. זח"ב קסב, א. וראה באוה"ת שמות ע' פג שהעיר מזח"ב סג, ב דשם ”מבואר דבבינה מאיר הברכות מבחי' עתיקא כו'" ע"ש.

מלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

המקיף מצחצח חצי הכלי מבחוץ: ע' ע"ח ריש ש' הכללים וסוף ש' השתל' י"ס. ובש' עקודים רפ"ב. וע' ש' עתיק רפ"ד. וע' תו"א מג"א בי' יביאו לבוש מלכות ושם בהוספות פ' ויקהל בי' ע"פ קחו מאתכם תרומה סי' ב'. [כ].

והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

שהוא רק בחי' אור וזיו מהמאציל עצמו: ראה לקו"ש ח"ז ע' 309 בכפל הלשון אור וזיו.

מודים אנחנו לך: דברי הימים-א כט, יג.

בביאור ע"פ אתה הצבת: בסידור שער ל"ג בעומר שה, ד ואילך. באוה"ת נ"ך כרך-ב בתלים עה"פ.

ובד"ה יהודה אתה: תו"א מה, א.

סד"ה את שבתותי תשמרו: לקמן בהר מג, א.

בד"ה להבין ענין הברכות: תו"א ו, א.

ודמות על ראשי החי': יחזקאל א, כב. רקיע זו הוא רקיע תמינאה שאינו בחשבון הז' רקיעים כו' כמ"ש בזהר פ' לך דפ"ה סע"ב ושם שהוא למעלה מז' רקיעים — סה"מ תרל"ה-א ע' רכד. וראה אוה"ת ויקרא-ב ע' תקלב.

בזהר פ' ויקהל דרי"ג סע"א: נתבאר במאמרי אדה"א ויקרא-ב ע' תסט ואילך.

ע"פ הנותן שלג כצמר: ראה סידור סג, ד. סה"מ תקס"ז ע' קכט ואילך.

והטעם שנק' הבינה רקיע: ראה בביאה"ז להצ"צ-ב ע' תרמא במה שכתוב שם דכה"כ הוא בינה.

ע"פ הללוהו ברקיע עוזו: סידור ע, א. ראה אוה"ת בראשית כרך ב שח, א ואילך. חייב אדם לברך — תרל"ח פרק כב. וראה גם לקמן שה"ש ד, ד.

ענין ג' בחי' אור מים רקיע שהם ג' בחי' כח"ב: מובא באוה"ת נ"ך-א ומבאר ”ושם פ"ב [= הכוונה לכאן] דענין אמר ר"ת אור מים רקיע הוא כח"ב ובינה נק' רקיע היא מקור ג"ע העליון הנק' מתיבתא דרקיע ושם ענין קוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא כי המתיבתא משיגים ע"פ מה שנשפע להם מהבינה הנק' רקיע, אבל קודב"ה הוא בחי' כתר הנק' קדוש וחכמה הנק' ברוך שלמעלה מבחי' בינה" ע"ש. בענין אור מים רקיע, ראה ביאוה"ז להצ"צ ע' תכב. סה"מ תרמ"ד ע' קצו. ובד"ה ואתה תצוה תרע"ה (בהמשך תרע"ב כרך ב ע' תתצ).

בד"ה ביום השמיני שלח: לקו"ת שמע"צ פז, ב.

בינה מקננא בכורסיא: ת"ז ת"ו כג, א. וע' ע"ח ש' ס' אבי"ע ספ"ג. [כ].

ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

בביאור ע"פ וידבר כו' אנכי: לקמן במדבר יז, א.

ובד"ה ראה אנכי נותן: לקו"ת ראה יח, א ”ומבואר שם שזהו בחי' חכמה כח מה שלמעלה מההבנה וההשגה כו'" — אוה"ת נ"ך-א ע' תרצט.

שיהיו נהנין מזיו השכינה: ברכות יז, א.

בד"ה לך לך: תו"א יא, א.

דרכי' דרכי נועם: משלי ג, יז.

בד"ה ראו: לקו"ת בשלח א, א.

ור"י הי' מצלי מתלתין יום: ראה ר"ה לה, א. בדרך מצותיך קג, א מוסיף ”וכן רחב"א הוה מהדר תלמודי' כל תלתין יום כדאיתא פ"ו דברכות (לח, ב)".

ענין התורה והתפלה: נתבאר בסה"מ תרל"ה-א ע' רכז ואילך.

לגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.