שהתגלות עתיק הוא בבינה: זח"ג קעח, א ועוד.

ועמ"ש ר"פ לך לך: תו"א יא, ב. ובמ"מ שם.

ובביאור ע"פ צאינה וראינה: לקו"ת שה"ש כד, ג ואילך.

בפ' בראשית דף ו ע"א . . ופי' האשל אברהם: מובא גם לקמן שה"ש כז, א.

אחכמה והיא רחוקה ממני: קהלת ז, כג.

ובפ' יתרו פ"ח א' דבינה נק' שביעאה: ראה אוה"ת בראשית-א דף ס, ע"ב.

בד"ה שובה ישראל: לקו"ת ש"ש סז, א. ראה גם אוה"ת שמות ע' פח.

כי עמך הסליחה למען תורא: תהלים קל, ד.

כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

בפ' צו דף ל"ד סע"א: ראה לעיל במ"מ לפ' בשלח א, א.

בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

אבא יסד ברתא: זח"ג רמח, א. רנו, ב. רנח, א. ת"ז תכ"א (סא, ב).

ע"פ ביום השמיני שלח: לקו"ת שמע"צ פז, ב.

המחבר — והנה נודע: בר"פ ויקרא יעו"ש. [כ].

את השמים ואת הארץ אני מלא: ירמי' כג, כד.

מלא כל הארץ כבודו: ישעי' ו, ג.

בד"ה ויקח קרח: לקו"ת קרח נב, א. אוה"ת קרח ע' תרסה.

ובד"ה וזאת המצוה: לקו"ת ואתחנן ט, א.

ומלאה הארץ דעה: ישעי' יא, ט. ושם כתוב כי מלאה בלא וא"ו. [כ]. [לקמן יח, ב].

בד"ה וידעת היום: לקו"ת ואתחנן ד, ג.

ע"פ ואולם חי אני: אוה"ת שלח ע' תקי ואילך.

סד"ה לא תהיה משכלה: ראה תו"א עט, ב. אוה"ת משפטים ע' א'רסב.

ע"פ ביום השמע"צ: לקו"ת שמע"צ פד, ב.

ה' צלך על יד ימינך: תהלים קכא, ה.

וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.

סד"ה ואכלתם אכול: לעיל ז, ד.

בד"ה לכן אמור לבנ"י: תו"א נח, א.

ובד"ה וידבר דעשה"ד: לקו"ת במדבר טז, ד.

ובד"ה צאינה וראינה: לקו"ת שה"ש כא, ב ואילך.

בזהר . . בסוף ח"א סי' כ"ה: רנח, א ואילך.

ע"ד מ"ש בזהר ח"א דס"ז ע"א: נעתק באוה"ת נ"ך כרך-ג ע' א'רפז עם הגהות.

לא נתמלאה צור: על"ק ד"ה וידעת היום הא' פ"ד ושם בביאור פ"ד. [כ].

במדרש ע"פ וילכו בלא כח: איכה א, ו. שהש"ר א, ו.

ויאמן העם: שמות ד, לא.

גנבא אפום מחתרתא: ברכות סג, ב. (ע"פ גירסת עין יעקב). וראה סה"מ תש"ט ע' 110 בהערה. ובהנסמן במאמרי אדה"ז-פרשיות לע' ט. על"ק ר"פ דברים א, א וש"נ. [כ].

שאמונה זו היא רק בחי' מקיף ועטרה: סה"מ תקס"ה ע' ד.

ירושלים הוא יראה שלם: ראה הנסמן במאמרי אדה"ז-פרשיות לע' רצג.

יראו את ה' קדושיו: תהלים לד, י.

כהמס דונג: תהלים סח, ג.

וזשארז"ל ע"פ עלי עשור: ערכין יג, ב.

כנור נר כ"ו: הובא במאו"א מערכת כ' סל"ה ובי"נ שם. מת"ז תכ"א נב, א. ועל"ק כא, ד הביא אדמו"ר הת"ז הלז. [כ].

כל הנקרא בשמי: ישעי' מג, ז.

ואתם הדבקים בה': דברים ד, ד.

ומל ה' את לבבך: דברים ל, ו.

אהל בל יצען: ישעי' לג, כ.

וכמ"ש בלקו"ת בזכרי': באוה"ת ואתחנן ע' פח נעתק הלשון.

וזשארז"ל כך אין נגאלין: איכ"ר (א — פסוק ו) [א, לג]. מובא בערוך ערך גואל. ובפסדר"כ פסקא דסליחות. וערש"י איכה הנ"ל. [כ].

וימלא כבוד ה': במדבר יא, כא.

אשר לא תחסר כל בה: דברים ח, ט.

מרוב כל: דברים כח, מז.

ביום חבוש ה': ישעי' ל, כו.

ברבות כי תשא ס"פ מ"ב: ”ומהו כי שתים רעות עשה עמי באנכי ולא יהי' לך" — אוה"ת נ"ך ע' שכח.

ע"פ עלי באר: לקו"ת חקת סב, ב ואילך. אוה"ת חקת תתנה, תתס, תתעט.

ועיין בזח"ג פ' ואתחנן דרס"ו א': ראה גם לקמן פ' חקת סד, ב.

ועיין במאו"א אות ב' סי"א: הלשון נעתק באוה"ת פ' עקב ע' תקנט.

ר"פ צ"ט: צ"ל: צ"א.

וישח אדם וישפל איש: ישעי' ב, ט.

כי שחה לעפר נפשנו: תהלים מד, כו.

בועליך עושיך אלקי: ישעי' נד, ח. חסר כאן ו' תי' ואחר תי' עושיך צ"ל: וגו'. [כ].

יעננו ביום קראנו: תהלים כ, י.

להבין מ"ש בהגדה: ראה סידור רצו, ג (והגדת לבנך). סה"מ תקס"ה ע' תלה (בהגדה כנגד ארבעה בנים). מאמרי אדה"ז על פרשיות ע' תקכ (בכל דור ודור). וראה גם אוה"ת ויקרא כרך-ג ע' תשלא (והגדת לבנך). קיצור שם בע' תשלח. ויקרא כרך-ד ע' א'כח.

לסעי' א': ראה בד"ה יום א' דחגה"ש — תרמ"ז ע' צז דשם מבאר דבשבת מאיר מבחי' עצם החכמה שלמעלה מבחי' החכמה שמאיר בבינה ע"ש ושם מציין גם להמשך וככה — תרל"ז.

בעשור לחדש הזה: שמות יב, ג. באוה"ת פ' בא שכעין זה כתוב באבודרהם בסדר ההגדה ע"ש שכתב שהתירוץ ע"ז הוא דחוק ע"ש בארוכה. נתבאר בסה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' קלג. וראה סה"מ תש"ד ד"ה מצה זו. סה"מ תש"ז ד"ה מצה זו ע' 235.

על מצות ומרורים יאכלוהו: במדבר ט, יא.

שבעת ימים שאור לא ימצא: שמות יב, יט.

וכ"כ המזרחי בפ' ראה: טז, ג.

שעיקר המועדים הוא בחי' השמחה: ראה גם המשך וככה — תרל"ז סעי' ד' ואילך, עם הגהות לכאן. המשך שמח תשמח — תרנ"ז בתחלתו.

ושמחת בחגך: דברים טז, יד.

גילוי מוחין דאימא: בוככה — תרל"ז סעי' ה' מוסיף ע"ז: שמהגילוי נעשה שמחה, והשמחה גורם גילוי כמ"ש במ"א באריכות בד"ה מי יתנך כאח לי.

דהיינו מ"ש בהלל: ראה בוככה שם שזהו הדיוק למה אומרים הלל ביו"ט.

מושיבי עקרת הבית: תהלים קיג, ט.

בשבת הוא גילוי מוחין דאבא: ראה פע"ח ש"כ פ"א. ביאה"ז לאדה"א צב, ד.

ואין שם בחינת גילוי שמחה כביו"ט: ”וי"ל דהפירוש הוא לא שאין שמחה ח"ו בשבת (ואדרבה אין עצב בה (משלי י, כב ירושלמי ברכות פ"ב סוף ה"ז. הובא בתוד"ה מאן דאמר — מו"ק כג, ב)), רק שהשמחה היא כשרגא בטיהרא, כי השמחה נכללת ובטילה בהעונג (ראה לקו"ש-ד ע' 1091 הערה 31) כי ענג ושמחה קשורים הם, עד שנעשים חד [ובספירות — חכמה (עונג) ובינה (שמחה) הם תרין רעין דלא מתפרשין, ”רעים אהובים" (ראה המשך שמח תשמח הנ"ל בתחלתו ובסופו)], ואדרבה — ”השמחה אינו אלא גילוי העונג" (שמח תשמח שם ס"ע רסד)" — משיחות ש"פ תבוא — תשמ"ח הערה 14.

שמחה כביו"ט: ראה שו"ע אדה"ז הל' יו"ט סתקכ"ט, ס"ו.

שיש ב' בחי' בגילוי אור א"ס ב"ה: ראה סה"מ תקס"ה א ע' תלו ואילך.

נק' יש מיש: בהמשך וככה — תרל"ז סעי' ה' יש הגה"ה.

כמשל בן המלך שצא מן השביה: ראה תניא פרק לא.

מאפילה לאור גדול: נוסח ברכת אשר גאלנו (בהגדה).

בגמ' פ' בתרא דפסחים: קיח, ב.

בספר שו"ס: (= שושן סודות) סח, א. וראה גם באוה"ת דברים ע' כז.

בחשך ראו אור גדול: ישעי' ט, א.

בעוה"ב מזיו השכינה: בהמשך וככה — תרל"ז סי' ה' (ע' ז) יש הגה"ה.

להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

בנהר יעברו ברגל: תהלים סו, ד.

אבל מוחין דאבא . . למעלה מעלה מבחי' בינה: ראה קונטרס דרושי חתונה תרנ"ב ע' ו. וש"נ.

החכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

אין נק' מה שאינו מושג: ראה גם לעיל פ' פקודי ג, ג.

בקושי התירו לדבר בד"ת בשבת: ירושלמי שבת טו, ג. וראה הנסמן במאמרי אדה"ז-פרשיות לע' תשסט. ראה לקו"ש חכ"א ע' 484. הובא בס' היראה לרבינו יונה ז"ל, והמדפיסים הגיהו שם. [כ].

אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. שם פה, א.

היוצאת מהחכמה: ועי' בבי' ב' ע"פ השמים [כסאי ברד"ה — אינו ברור בהכת"י] ובלקו"ת ממהר"ש נ"ע שם [יא, ב]. ושם בפ' לך הרחב הביאור סי' ג' צד 166 [אוה"ת לך תתרעד, א]. [כ].

בד"ה עוטה אור כשלמה: אגה"ק סי"ט.