ולכן אמר דוד על בנין בהמ"ק: בסידור עם דא"ח ערה, ב: ”כשהכין דוד בנין בהמ"ק". וראה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקלא.

ולהבין ענין קטרוג הזה של המלאכים: קטע מכאן בסה"מ תרנ"ג ע' ריח. ובסה"מ תרנ"ד ע' רנג. וראה ד"ה בשעה שעלה משה — תשכ"א.

שהאדם הוא יותר נעלה: בסה"מ שם נוסף: כמ"ש במד"ת שם.

כי הנה מצינו שהמלאכים אומרים שירה: קטע מובא באוה"ת בראשית כרך ג תקנו, א.

שהמלאכים אומרים שירה: ע' חגיגה (יג, ב) ובתוד"ה מזיעתן, ובחולין (צא, ב). ובס' עמק המלך ש' קרית ארבע (פ"ה). ובש' שבע תיקונים (פי"א). ובחדא"ג חולין (שם ד"ה לא הגיע). וע"ע חגיגה (יב, ב) מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה. ובחדא"ג (שם) העיר מע"ז (ג, ב) יושב ושומע שירה מפי חיות. וע"ל ס"פ קדושים (ל, ג) שירה של הנבראים ומלאכים, יעו"ש. ושם באמור רד"ה והניף [לו, א] ב' מיני מלאכים, יעו"ש. [כ]. ראה אוה"ת בראשית כרך ג תתקנז, א.

הנשמות אומרים שירה: וע' בשה"ק להרח"ו ח"ג ש"ב. ע' ת"ז (תכ"ב) סה, ב. דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד וכ"ה בלקח טוב ויצא (כח, יג). ובמ' אגדה (שם). ובב"ר (פע"ח [ג]). ובמדב"ר (רפ"ד). ואיכ"ר (ב, א [ב]). ובתנחומא [במדבר יט] במדבר עה"פ כל בכור זכר. ופדר"א (פל"ה). ובתרג' דה"א (כא, טו). וע' רש"י חולין (צא, ב). ד"ה בדיוקנו. שם בפי' רגמ"ה. וע' שבת (קנב, ב) נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסה"כ. וכ"ה אדר"נ (פי"ב). ובזח"ג (כט, ב) אי' כל הנשמות ”גזורות". וכ"ה להלן (קכג, ב) ”גזורות". ובפרדס לרמ"ק ז"ל ש' עשר ולא תשע (פ"ז) ושם אי' חצובות. ועיין חולין (שם) שאין מ"ה או' שירה למע' עד שיאמרו ישראל למטה. וראה ב"ב (עה, ב) עתידי' צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש, וברש"י שם. [כ].

והי' מדי חודש בחדשו: ישעי' סוס"י סו.

שו"ה שיר — דוקא: ע' תו"א ד"ה ושם אחיו יובל. ובד"ה שה"ש הא' פ"ג. [כ].

כל בעלי השיר יוצאין בשיר: שבת נא, ב.

בלק"א הגדול: אפ"ל כוונתו הק' מ"ש לבסוף הס' בליקוטים חדשים. [כ].

בסידור ערה, ד: ”על ענין המשנה כל בעלי השיר יוצאין בשיר". וראה בהמ"מ לסה"מ תרל"ג ע' רסט.

כמבואר בלק"א הגדול: בד"ה באתי לגני תש"ל סעיף ח (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ו ע' צה) מביא זה, וראה שם בהערה 48 שכאן מבאר (לקמן) שגם עליית הנשמות היא ע"י שיר: ”ואולי יש לומר דזה שארז"ל ”בעלי השיר יוצאין בשיר" ד”בעלי השיר" הם המלאכים [—ראה שם הערה בשולי העמוד] (שנק' בשם בהמות וחיות). הוא — כי העלי' דמלאכים היא שהם יוצאים מההגבלה דהגוף שמגביל אותם, משא"כ נשמות [שאין להם גוף, כמבואר בלקו"ת ברכה שם] [— כאן]. זה שהם צריכין לעלי' הוא לפי שההשגה שלהם מצד עצמה היא בהגבלה. וכמארז"ל הנ"ל שאומר ”יוצאין בשיר" מדבר ביציאה מההגבלה דהגוף [כדוגמת יציאה כפשוטה, שהיא יציאה מהמקום שהי' שם (ולא שיוצא מעצמותו)], ועלי' זו ד”יוצאין בשיר" היא רק במלאכים (”בעלי השיר"). ולא בנשמות". עכ"ל שם. מובא גם בד"ה שירו לה' שיר חדש — תשל"ה (הנחה בלתי מוגה).

ואשמע אחרי קול רעש גדול: יחזקאל א, יב.

ואשמע את קול כנפיהם: יחזקאל א, כד.

ומשמיעים ביראה . . ברעש גדול: ברכת יוצר.

עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט: תהלים קד, ד. וע' לק' שה"ש ד"ה שניך פ"ג (לו, ב-ג). [כ].

המלאכים . . לפי שיש להם גופים . . וכמ"ש הרמב"ן: אפילו דאצילות (אגה"ק ס"ך). ראה ע"ח ש"נ פ"ח. וראה ג"כ פרדס שער כד פי"א. פט"ו. וכמש"כ הרמב"ן — (הובא בתו"א ד, ב. לקו"ת צח, א). ומש"כ הרמב"ם בהל' יסוה"ת פ"ב, ה"ג (הובא ברמב"ן סוף שער הגמול) ובמו"נ ח"א פמ"ט, עכצ"ל ששולל גוף גשמי. וראה מורה נבוכים ח"ב פ"ו. ובפרדס שער ו, פ"ו. ועדיין צ"ע. — לקו"ש ח"ט ע' 405. באוה"ת בראשית כרך ג תקנו, א ומציין לסידור שער הק"ש בד"ה להבין ההפרש בין ק"ש לשמו"ע ”כי כל מלאך יש לו חומר וצורה כמו נפש וגוף, וגם נתבאר ששרש התהוותן הוא מבחי' כלים דזו"נ דאצי' שנעשי' נשמה לע"ס דבי"ע" ע"ש.

וכמ"ש הרמב"ן: בסוף שער הגמול. מובא גם בתו"א ד, א. ראה תניא פרק מ. ראה לשון הרמב"ן באוה"ת בראשית כרך ג תקנו, סע"ב.

שיש מלאך גדול מהלך ת"ק שנה ויש מלאך בשליש העולם: ראה חגיגה יג, א. וראה ג"כ חולין צא, ב. ע' לעיל האזינו (עד, ד). וש"נ. [כ].

ולכן השירה שלהם . . שנשמעת לאזני הנביא: בד"ה בשעה שעלה תשכ"א מוסיף תוספות ביאור: ”לפי שהמלאכים שרשם משם אלקים בחי' הכלים, הרי הכלים הם במדידה והגבלה, משא"כ הנשמות ששרשם משם הוי' בחי' האורות הרי האורות אינם במדידה והגבלה" ע"ש. ובסה"מ תרנ"ג ותרנ"ד שם.

וירא והנה שלשה: בראשית יח, ב. וראה ברש"י שם.

להתלבש עד שיתגלו ויתראו משא"כ הנשמות: בסה"מ שם יש כאן ביאור ארוך בענין שרש ההפרש בין נשמות למלאכים הוא מצד שרשן ומקורן ומסיים: ”דמלאכים שרשן מהאור וחיות דחיצונית הכלים שהוא רק בחי' הגילוי לבד, ולכן ה"ה באים בבחי' התלבשות. משא"כ הנשמות שהם מפנימיות הכלים שמיוחדים ממש עם עצמות האור כנ"ל ה"ה מופשטים מכל בחי' חומר וגוף" ע"ש.

סדר קדושה של המלאכים . . קדוש וברוך וימלוך: באוה"ת פ' פנחס כרך ו ע' א'תתקמז כ': ”טעם שמלאכים אין אומרים ימלוך משום דמל' מקננא בעשי' והמלאכים הם בריאה ויצירה. ובתורת חנוכת בהמ"ד דלאדי ע"פ מזמור שיר חנוכת [— הכוונה לכאן] ראיתי כ' דמלאכים אומרים ימלוך" עכ"ל.

יש להם עת קבוע לומר שירה: ראה חולין צא, ב.

סלה בלי הפסק: עירובין ד, א.

ושתרד דוקא בגוף גשמי ממש שעי"ז יהיה דירה בתחתונים: ”היינו שאינו מספיק המצרים והגבולים של גופות המלאכים כי אם צריך למצרים וגבולים כאלו ששיך בו יצה"ר" — ד"ה בשעה שעלה משה תשכ"א (הנחה).

יהי' דירה בתחתונים: תנחומא נשא טז. וראה שם בחקתי ג, ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו.

משא"כ במלאכים: ”שהגוף שלהם הוא דק ורוחני יותר" — בסה"מ תרנ"ג ותרנ"ד שם.

ועמ"ש בד"ה וייצר ה': תו"א ג, ד. בסה"מ תרנ"ג וסה"מ תרנ"ד נעתק הלשון מתו"א בענין שנשתנה יצירת גוף האדם משאר כל הנבראים.

והיה בו גילוי מבחי' שלמעלה מהשתלשלות: בסה"מ תרנ"ג וסה"מ תרנ"ד יש כאן ביאור בענין ההפרש בין משכן לבנין שילה.

בדבור השני שע"פ מזמור שיר חנוכת: לקמן צט, ד. בסה"מ תרל"ג ע' ער מעתיק קטע מלקו"ת כאן.

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם: שמות כה, ח.

בתוכו לא נאמר: ר"ח (ש' האהבה ריש פ"ו). ובשל"ה (ש' האותיות אות ל. מס' תענית רד"ה מענין העבודה. פ' תרומה חלק תו"א — שכה, ב. שכו, ב. — ועוד).

ואהי להם למקדש מעט: יחזקאל יא, טז.

צריך להבין ענין השראת השכינה: קטע מובא באוה"ת פ' תרומה ע' א'תכו.

ואין אנו יכולים לעלות . . ולהשתחות לפניך: מוסף דשלש רגלים.

ואנחנו כורעים ומשתחוים: תפלת עלינו לשבח.

בטל רצונך מפני רצונו: אבות פ"ב, מ"ד.

(וקב"ה קדוש ומובדל כו'): מוסגר זה נמצא גם בכת"י מאמרי אדה"ז (בלי הגהות הצ"צ).

ולא יראו פני ריקם: שמות לד, כ.

כדרך שבא לראות: חגיגה ב, א.

כאו"א . . לפום שיעורא דילי': זח"א קג, ב.

שכולן חייבין בראי': חגיגה שם.

(אלא דכתיב . . פני ריקם): מוסגר זה נמצא גם בכת"י המאמר של אדה"ז כנ"ל.

שו"ה השנה — כי מכל רגל: ראה לקו"ש ח"ד ע' 1297.

שו"ה נתפשטה — ובהמ"ד: מגילה (כט, א). [כ].

ואין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ: ברכות ו, א.

אכל בי' עשרה שכינתא שריא: סנהדרין לט, א.

ואומרים דבר שבקדושה כשיש עשרה: שו"ע או"ח רס"י נה.

בנים אתם לה' אלקיכם: דברים יד, א.

המלאכים . . כשיורדים למטה הרי היו הנפלים: ראה ילקוט שמעוני בראשית רמז מד. זח"א כג, א. כה, א-ב.

ה' אמר לשכון: מ"א ח, יב.

וענין חנוכה זו הוא מלשון חינוך: ראה תו"א כט, ד. לעיל נשא כט, ב. שער אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פל"ז. לקו"ש חכ"ה ע' 383 ואילך.

חנוך לנער ע"פ דרכו: משלי כב, ו.

שני כבשים כהלכתם: ראה במדבר כח, ג.

פר בן בקר כו' ולזבח השלמים: במדבר ז, טו ואילך.

ויזבח שלמה מאה ועשרים אלף צאן: מ"א ח, סג.

סד"ה זאת חנוכת המזבח: לעיל פ' נשא כט, סע"א.

ובד"ה בכ"ה בכסלו: תו"א כט, ד.

והל"ל כן עשה נתנאל כו': ראה אוה"ת נשא ע' רנד ואילך. ובפ' במדבר ע' לג.

ונשלמה פרים שפתינו: הושע יד, ג.

כל העוסק בתורת עולה: מנחות קי, א.

וכמו שקורין בחנוכה ענין קרבנות הנשיאים: שו"ע או"ח רס"י תרפד.

בקי"ס נקרע הים לי"ב גזרים: ראה תנחומא בשלח י. וש"נ.

שמזמר בכלי זמר בנבל וכנור: ראה גם סידור שער חנוכה רעז, ג. וראה גם באוה"ת בראשית כרך ה תתקו, א. ובכ"מ.

וזהו מזמור שיר פי' מזמור: ראה ספר השיחות תשמ"ט ח"א ע' 394.

בזח"א ויצא (קמ"ח ב'): מובא גם לעיל פ' ואתחנן ח, ב.

מלכותך מל' כל עולמים: תהלים קמה, יג.

אם עיקר שירה בפה או בכלי: ערכין יא, א. [כ].

שיר מזמור לבני קרח: תהלים פח, א.

מזמור שיר ליום השבת: תהלים צב, א.

וכרמך לא תזמור: ויקרא כה, ד.

דליתני שיש בו ג' פירושים: מובא באוה"ת פ' ואתחנן ע' שכא.

דלה דלה: שמות ב, יט.

ותורה שם בישראל: תהלים עח, ה.

וזאת לפנים בישראל: רות ד, ז.

ואין זאת אלא תורה: ע"ז ב, ב.

מזמור שיר חנוכת: נאמר בשנת תקס"ז. ראה רשימת המאמרים בריש ס' תקס"ז הע' *25. הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסידור יט, ד. ועוד הנחה בס' הנחות הר"פ ע' עט. וראה הוספות להערות וציונים שם. חלק מהמאמר נדפס ג"כ שם ע' פא ומתחיל: אנא אוקיר.

ולבושין הם מקיפים . . בתים הם ג"כ מקיפים: ראה בסה"מ תש"ד ע' 113 ואילך.

[אך הטעם . . מן המזון כנ"ל]: מוסגר זה נמצא בכת"י מאמרי אדה"ז.