בבחי' עולם שנה נפש: ס"י פ"ג, מ"ג ואילך.

כבוד מלכותך יאמרו גו' להודיע גו': תהלים קמה, יא-יב.

כמ"ש בסש"ב: פמ"ח.

ולכן נק' ממכ"ע . . כח הפועל בנפעל: ראה באוה"ת ויקרא כרך א ע' רצו שמביא תוכן הדברים מכאן.

כל אשר חפץ ה' עשה: תהלים קלה, ו.

בביאור ע"פ יביאור לבוש מל': תו"א צב, ב.

שו"ה בחי' — כנודע: ע"ל בחקותי (מו, ג). וש"נ. [כ].

שמ"א פ"ג: בדפוס שקלאוו תק"ס. לפננו [שמ"ב] פ"א. [כ]. ראה לקמן שה"ש ז, ד.

חד אריך: ת"ז בהקדמה.

המעתיק הרים: איוב ט, ה.

סד"ה השמים כסאי: תו"א א, ג.

ג'|בחי' מזון ולבושים והיכלות: נתבאר בלקו"ש ח"ט ע' 138 בהערה 31 בארוכה.

בד"ה המגיד מראשית אחרית: סה"מ תקס"ח ובאוה"ת משפטים ע' א'שב.

שו"ה כל — ואינם הכרחים: ואין סתירה לזה ממ"ש בלקו"ת ברכה צט, סע"א ואילך. כי הכוונה שם במ"ש שהמזון אינו מוכרח כ"כ כלבוש, הוא כמפורש שם להדיא ”ואינם הכרחים כ"כ במיני מטעמים כו'" [ואף שגם בנוגע ללבושים, מה ש”א"א בחורף בלי מלבוש כו' וכן בקיץ כו'" א"צ לזה ללבושים נאים דוקא — יש לומר: ענין ההתחלקות הוא (בעיקר) מבחינת פנימי. ולכן, מכיון ש”הלבושים שרשם למעלה הוא מבחי' כתר . . בחי' מקיף". פרטי הלבושים והחילוק שבין בגדים פשוטים לבגדים נאים אי"ז בעצם ענין הלבושים (משא"כ המזון, מכיון ש”נמשך מבחי' ממכ"ע", הרי ”ריבוי התחלקות פרטי המאכלים" הם פרטים בענין המזון עצמו), ונמצא שהלבושים (שבעצם ענין הלבוש, לא ישנו חילוק בין בגד אחד לשני) ”נצרכים יותר לאדם" מהמזון], [ונוסף לזה: לבוש נצרך תמיד להאדם, משא"כ מזון יכול לאכול לעתים רחוקים, כמבואר בסדור כ, ג]־ וכן מ"ש שם בנוגע לבית ”והם יותר נצרכים לאדם גם מהלבושים" הוא כמו שמבאר שם ”כי א"א לדור בלא בית אף רגע" [ויש לומר שהכוונה היא לענין השלימות שבאדם שבא ע"י דירה דוקא, כמרז"ל [ראה יבמות סג, א: כל אדם שאין לו קרקע כו', ובתוספות שם ד"ה שאין: קרקע לבנות עליו שידור בו. וכבר העירו מעירובין (סב, א) דדירת עכו"ם לא שמה דירה. ולהעיר מס' בית האוצר (להגר"י ענגל) ח"א כלל יד] כל אדם שאין לו בית אינו אדם — ראה תו"ח ויקהל (תרכז, ב) ובכ"מ בדא"ח], אבל בנוגע לחיות וקיום האדם, המזון נצרך לו יותר מלבוש, והלבוש יותר מבית. וראה לקו"ת שם (צח, סע"ד). — לקו"ש ח"ט ע' 139.

ריח בגדיו: בראשית כז, כז.

בזהר פ' בלק דקפ"ו ע"א: ראה גם לעיל פ' שלח נא, ד. מסעי פט, ב.

כי א"א לדור בלא בית אף רגע: ראה יבמות סג, א תוד"ה שאין. ויק"ר פכ"ב, א.

גדול תלמוד שמביא לידי מעשה: קידושין מ, ב.

לא המדרש עיקר אלא המעשה: אבות פ"א, מי"ז.

מי שתורתו אומנתו כגון רשב"י וחביריו אין מפסיקין לתפלה: שבת יא, א.

ובירוש' פ"ק דשבת: ה"ב.

שו"ה למ"ע — לסוכה ולולב: הטעם שתפס ב' מצות אלו י"ל כי במצות אלו תוכנם וענינם הו"ע הדעת: בסוכה נאמר (אמור כג, מג) ”למען ידעו דורתיכם כי בסוכות" (ולכן הכוונה במצות סוכה היא לא רק כוונת המצוה אלא גם החלק מקיום המצוה כתיקונה*. — ראה ב"ח או"ח ר"ס תרכ"ה שו"ע אדה"ז שם): ו”לולב ומיניו הוא המשכת הדעת כו'". *)ֿאף שכ"ה גם בתפילין וציצית כבב"ח שם, הרי בהנ"ל הוא כפי שנאמר ”למען תזכרו גו'", ”למען תהי' תורת ה' בפיך" ולא כבסוכה למען ידעו גו'" — לקו"ש חט"ו ע' 261.

ולא מודה רשב"י שמפסיקין כו' טעמי' דרשב"י שזה שנון כו': ירושלמי שבת פ"א סוף ה"א.

אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב (סב, א. פה, א). זח"ג (קפב, א). וע' זח"א (קנו, ב). [כ].

גם בפרק אחד שחרית ופ"א ערבית יצא ידי חובת ת"ת: מנחות צט, ב. שו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ג ה"ד.

והגית בו יומם ולילה: יהושע א, ח.

יש ב' מיני מצות: ראה אוה"ת פנחס ע' א'סג.

כמו מצות שכחה וכה"ג: ראה בשערי קדושה להרח"ו שער ד' בתחלתו שמחלק המצות לה' חלקים: א', מצות הנוהגות בזמן התפלה בכל ימי החול. ב', מצות התלויות בזמן. ג', מצות האפשריות להזדמן ליד האדם. ד', מצות שצריך האדם לחפש אחריהן לקיימן. ה', מצות שאין ביד האדם לחפש אחריהן אא"כ יזמינם הקב"ה, וראה בסה"מ תרס"ח בסופו בהוספה ג' (הגהות על שעה"ק להרח"ו) ע' רמז (בהוצאת תשמ"ט).

פ"ג דפאה: (הי"ג). [כ].

אנת הוא דאפיקת: ת"ז בהקדמה.

ר"ש בן שטח שברח למצרים . . ורדפו אחריו ונעשה נשיא: ראה בהערות וציונים מכ"ק אדמו"ר להנחות הר"פ לע' פ' (נדפס בע' קצג): ”וכן הוא גם בלקו"ת. וראה ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב (הובא בתוס' חגיגה טז, ב). וצע"ג" עכ"ל. ראה גם בהערות וציונים לעיל. ראה ירוש' חגיגה פ"ב, ה"ב. ר' יהודא בן טבאי כמ"ש בסידור שלו עזה"פ קודם התפלה ד"ה מזמור [כא, א]. וע' בסה"ד בשם הירושלמי (פ"ב דחגיגה ה"ב). ואפ"ל דה"ק כאן לפי"ד חכמים שם (טז, ב) במשנה ובפ' גמר הדין (ה"ט [ה"ו]) שר' שמעון בן שטח הי' נשיא. [כ].

כל הרודף אחר הכבוד: ראה עירובין יג, ב.

בלקו"ת מבאר: ”שגם כללות ענין הנשיאות הוא ענין שלא ע"פ טעם ודעת (הבורח מן הכבוד כו') ומקשר זה עם ענין הקדמת נעשה לנשמע, עיי"ש, וי"ל, שכיון ש”בי מלכים ימלוכו" לכן כל נשיאות קשורה דוקא עם ענין הביטול (הבורח מן הכבוד כו')" — לקו"ש חל"ג ע' 46 הערה 40.

בד"ה צאינה וראינה: לקמן שה"ש כב, א.

קשרו להן ב' כתרים אחד כנגד נעשה כו': שבת פח, א.

רפ"ו דברכות: (לה, ב). [כ].

אתכפיא סט"א . . אסתלק יקרא דקוב"ה לעילא: זח"ב קכח, ב.

אל יאמר אדם אי אפשי: ע"ל האזינו (ע"ד, א). וש"נ. [כ].

בביאור ע"פ שחורה אני: לקמן שה"ש י, ב.

וע"פ שימני כחותם: לקמן שה"ש מו, ב.

סד"ה ראה ריח בני: תו"א כא, א.

ריח בגדיו ריח בוגדיו: ב"ר (פס"ה [כב וברש"י שם]). ובילקוט ר' (קטו). וע' סנהדרין (לז, א). וכ"ה במדרש אגדה פ' תולדות א"ת בגדיו אלא בוגדיו. [כ].

בד"ה וישלח יעקב: תו"א כד, ג.

בביאור ע"פ כי תצא: לעיל לו, ד.

והקימותי לך בית נאמן: ש"א כא, כח.

לא גבה לבי גו' ודוממתי: תהלים קלא, א-ב.

תחת אשר לא עבדת בשמחה: דברים כח, מז.

ע"פ ושאבתם מים בששון: לעיל עט, ד ואילך.

מזמור שיר שהוא נראה כפל ענין כמ"ש באלשיך: תהלים ל, א.

ויהי ביתך כבית פרץ: רות ד, יב.

כינה הולדת הולד לבחי' בית: באוה"ת משפטים ע' א'רצז מציין לכאן ע"ש.

בני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא: מו"ק כח, א. ראה ביאוה"ז לכ"ק אדה"א יא, ב.

יזל מים כו': במדבר כד, ז.

ונוזלים מן לבנון: שה"ש ד, טו.

והתקין לו ממנו בנין עדי עד: ברכת נשואין.

בד"ה וזאת המצוה: ראה לעיל י, א.

כי לא באתם עד עתה אל המנוחה: דברים יב, ט.

מנוחה זו בנין שילה: זבחים קטו, א.

שבין בנין המשכן לבין בנין שילה: קטע בסה"מ תרל"ג ע' ער ואילך. ראה לקו"ש ח"ד ע' 1260. ובהנסמן בספר הערכים-חב"דכרך א' ע' מא ואילך.

ובבנין שילה היו היריעות מאבנים דוקא: בהנחת הר"פ ע' פא: ”רק שהחליפו הקרשים שבמשכן על אבנים". ועל זה העיר כ"ק אדמו"ר שם (בע' קצג): ”נוסחא מתוקנת לגבי הנוסח בלקו"ת. ראה שם ובהגהות אדמו"ר (מהרש"ב) נ"ע שבסוף הספר" — הנדפס לעיל יח, ג.

היריעות שבשילה שהיו מאבנים: ראה שם.

ע"פ ויגש אליו יהודה: תו"א מג, ג.

ע"פ שימני כחותם: לקמן שה"ש.

ולכן אמרז"ל על כורש שהחמיץ: ראה אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תמד. ר"ה ג, ב ואילך. וע' לעיל ח' ויקרא (יג, ג) [כ].

עצי שטים עומדים: שמות כו, טו.

שרפים . . עומדים ממעל לו: ישעי' ו, ב.

הרמ"ח תיבין שבק"ש נק' רמ"ח אבנים: ראה ת"ז תי' מב.

ויקח מאבני המקום . . וישם אותה מצבה: בראשית כח, יא. יח.

שמן משחת קודש בחי' חכמה עילאה: שמות ל, כה. מא"א ש, מח.

אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה: תהלים קיח, כב.

מל' נק' בחי' אבן: ראה אוה"ת פ' ויחי כרך ב שצד, ב. וראה בד"ה וישלח תרע"ג.

שתי אבנים כו': ס"י פ"ד, מט"ז.

אולי אבנה ממנה: בראשית טז, ב.

אולי אבנה גם אנכי ממנה: ראה שם ל, ג.