Sources and References on Likkutei Torah, Vaetchanan
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואתחנן: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ד ע' קצו. מאמר זה בשינויים ותוס' הגהות וביאורים באוה"ת ואתחנן ע' מה ואילך. שם ע' קיג הגהה נוספת לסוף הביאור.
ראה לעיל בהערות מכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שכותב על מאמר זה: ”מוגה מרבינו נ"ע". וכ"ה באוה"ת על מארז"ל וענינים ריש ע' קכח. ד"ה זה במאמרי אדה"א ע' קכ ובמאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רסא מיוסדים על מאמר זה. בד"ה ואתחנן מבאר שהתפלה היא אתעדל"ת לעורר אתעדל"ע, והתורה היא אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט, וע"ז ביקש משה ואתחנן שיכניס הוא את ישראל לארץ ואזי היה ממשיך בכנס"י הבחי' הזו דההמשכה מלמעלמ"ט שע"י התורה וע"י שראה הארץ מרחוק המשיך בחי' זו עכ"פ ביחידי סגולה שתורתם אומנתם — אוה"ת ויקרא כרך א ע' רנד. וראה גם סה"מ תרכ"ז ע' רסז. בד"ה ואתחנן דתקס"ג שלא נדפס בלקו"ת [סה"מ תקס"ג ע' תרסז] המשל בזה"ל שיחודם וקירובם זה עם זה הוא בשני אופנים אם שהתחתון יעלה למעלה אם שהעליון ירד למטה כו' ההפרש בין תפלה ובין תורה כו', יעו"ש. הובא באוה"ת [מקץ] (שמז רע"ב), יעו"ש. ועל"ק תקעו הב' רפ"ג — המשל רק. ובד"ה ושמתי כדכד הא' פ"ד הב' סופ"ג. ובתו"א וישב סד"ה ונתתי לך מהלכים. וע"ל פ' בהר ד"ה את שבתתי פ"ד (מב, סע"ג) כורע בברוך זוקף בשם. ועל"ק בי' שובה ישראל הא' (סה, ד). [כ].
ואתחנן אל ה' גו' אתה החילות: דברים ג, כג-כד.
עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו: פדר"א פ"ג. וראה סה"מ באתי לגני ע' ר. והנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' תקעב.
אי' בזה"ק . . בגין לאשתמודע לי': זח"ב מב, ב. בסש"ב ספמ"ד, יעו"ש [כ].
בסה"מ תקס"ד מבאר הקושיא: ”וזה פלא, מאחר שהוא הבורא את הנברא מאין כו' מה תופס מקום הידיעה וההכרה שיכירנו הנברא כו'".
כי הנה ירידות: מובא באוה"ת דברים כרך ה ע' א'תתקצא.
לאתהפכא חשוכא לנהורא: ראה זח"א ד, א.
נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.
והי' ברכה: בראשית יב, ב.
ברכה בקרב הארץ: ישעי' יט, כד.
כי הם זרע ברך ה': ישעי' סא, ט.
המבריך והמרכיב: כלאים רפ"ז.
ברוך ה' מן העולם ועד העולם: תהלים קו, מח.
כלתה נפשי לה': תהלים פד, ג.
בד"ה רני ושמחי הראשון: תו"א לו, ב.
ולא די בהתבוננות במחשבתו בלבד: ראה בארוכה בהמשך בששה"ק תער"ב ח"ג ע' א'ת ואילך.
לית אתר פנוי מיני': ת"ז תנ"ז. ת"ע קכב, ב. וראה לעיל הוספות לויקרא נ, ב.
גנבא אפום מחתרתא: ברכות סג, א ע"פ גי' ע"י. וע"ל בד"ה ציון במשפט. וש"נ [כ].
רוחו ונשמתו אליו יאסוף: איוב לד, יד.
שהדעת . . והרגשה: ראה תניא ספמ"ו. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' תרא. במאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רנו ”דעת הוא לשון הרגשה והוא החוש (הנק' בל"א דערהער כו')". וראה גם לקמן ד, א.
בפ' חקת ע"פ ויקחו אליך: לעיל חקת סא, ב.
ובפ' ואלה המשפטים: תו"א פ' משפטים.
כי הוא אמר ויהי: תהלים לג, ט.
ובמאמר א' נבה"ע: ראה זח"ב כ, א.
כנגד י"ג תקוני דיקנא: באוה"ת פ' ואתחנן ע' מז מבאר צ"ע שיש כאן.
והי"ג הוא הכולל כל ההמשכות: ראה אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשע שזהו ענין מזל נוצר חסד ע"ש.
וביאור ענין: חלק מסעי' זה מובא בסה"מ תרל"ה כרך א ע' סא ואילך. וראה סה"מ תרע"ח ע' קמז ואילך.
ובטובו מחדש בכי"ת: ברכת יוצר. ראה תו"א סג, א.
כי יש בחי' שנק' דרך סדר השתלשלות . . והחכמה מאין תמצא: מובא בקיצור באוה"ת — ענינים ע' קכז ומציין שם כ"ק אדמו"ר הצ"צ שמאמר זה ”מוגה מרבינו ז"ל". וראה בהנסמן לעיל לתחילת המאמר.
כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח. נתבאר לקמן שה"ש יז, ג ואילך.
בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.
וכמ"ש בזהר: ע' ת"ז ד' זיטאמיר (תי"ט דמ"א, ב) כמה מחשבין אינון. [וע"ל] בלק (סט, ב [ג]). [כ]. ראה ת"ז תי' סט (דף קטו, א).
דא מוחא לדא: זח"א (כ, א). זח"ב (קמ, ב). הובא בפרדס ש' ערכי הכנויים פי"ג ערך מוח. וע' בפ' שלח (נ' ד). [כ].
בסה"מ תקס"ד ע' קצח נוסף: ”ונק' בלשון המקובלים היכלות הפנימיות והיכלות החיצוניות". ולכן אתי שפיר הלשון אח"כ ”ובלשון הגמרא".
בתי גוואי ובתי בראי: חגיגה ה, ב. בלקו"ת כאן ובהביאור לא נתבאר ענין זה. אבל בסה"מ תקס"ד ע' רה נתבאר זה בהביאור. באוה"ת נ"ך כרך א ע' תשז ואילך נמצא ביאור על מארז"ל זה.
היש מספר לגדודיו: איוב כה, ג.
שיציאתן מההעלם אל הגילוי: באוה"ת ענינים ע' קכח מבאר זה ”כלומר שבאמת נתהוו כולם מאין ליש ע"י מה שעלה במחשבה אצלו להיות התהוות העולמות שעי"ז נתהוו כולן, רק שתועלת בחי' השתלשלות הוא גילוי העולמות שיצאו מכח אל הפועל ומההעלם אל הגילוי כו' שצ"ל לזה ירידות והשתלשלות מדריגות רבי' ועצומים" ע"ש. בסה"מ תקס"ג ע' תז ובאוה"ת סידור ע' רכ כ' דכאן נתבאר דגילוי ההעלם זהו סדר השתלשלות עו"ע, והחידוש יש מאין זהו מה שלא היה כלול תחלה, והקשה מהמבואר בתקס"ג שברא לשון גילוי ההעלם, ומפרש ”העיקר כמבואר בד"ה ואתחנן דעל הבריאה יש מאין אי שייך לומר כלל שהיו כלולים תחלה בהעלם במקורו . . אך כ"ז בבריאת העולמות יש מאין דהיינו בי"ע, אבל ענין ע"ס דאצי' שפיר יש דעות למקובלים הראשונים שהע"ס היו כלולים תחלה במאצילן ואח"כ נמשכו מההעלם אל הגילוי" ע"ש בארוכה. באוה"ת פ' ואתחנן ע' רכז מבאר בארוכה שלכאורה יש סתירה מכאן למ"ש בתו"א בביאור ע"פ ואלה המשפטים בענין פי' אצילות שהוא רק מההעלם אל הגילוי. ומבאר דמ"ש כאן הוא לפי דעת הר"מ מרקאנטי ע"ש. באוה"ת סידור ע' רכ מציין לכמה מקומות בדא"ח דשם מבואר דבריאה יש מאין הוא גילוי ההעלם, ומסיים שם ולכן העיקר כמבואר בד"ה ואתחנן דעל הבריאה יש מאין אין שייך לומר כלל שהיו כלולים תחלה בהעלם במקורן, ומציין ללקו"ת ר"ה נה, א. הענין נתבאר בארוכה בסה"מ תרע"ח ע' קמח ואילך, אף שאינו מזכיר הצ"ע מהצ"צ, אבל מבאר באריכות ההפרש בין עו"ע ליש מאין.
כי גבוה מעל גבוה שומר: קהלת ה, ז.
אנת הוא חד ולא בחושבן: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').
ובד"ה פתח אליהו: בתו"א מג, ג.
מחדש מעשה בראשית שנעשה חדש ממש: ראה אגה"ק סי' כ (דף קכט, ב). ”גבי בלא סיבה אחרת קודמת ליש הזה" — אוה"ת סדור ע' רכ.
והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.
שו"ה שהחכמה — בבחי' התחדשות: באוה"ת ואתחנן ע' רכז מבאר בארוכה ההפרש למה שמבואר בתו"א משפטים עו, ב שענין אצילות הוא גילוי ההעלם, שכאן מבאר לפי דעת הר"א מריקנטי ובתו"א מבאר לפי דעת הפרדס ע"ש.
שהחכמה . . ראשית: ראה זח"א לא, רע"ב. ת"ז רת"ל. פרדס שער ג פ"ג ע"ח שער דרושי אבי"ע פ"א.
עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא: זח"א (יא, א).
עד שלא נברא העולם: פדר"א פ"ג. וראה לעיל פ' בהר מא, ג. מג, ב ובמ"מ לשם.
הוא היינו מהותו ועצמותו: ראה באוה"ת ענינים ע' קלט בשם השל"ה ובסה"מ תרס"ו ע' קפג ”הוא" ר"ת הוא ושמו אחד. וע"ש הביאור. וראה בארוכה בסה"מ תרנ"ו ע' שעה ואילך.
ושמו הוא האור והגילוי: באוה"ת סידור ע' רכ מבאר שזה קאי על ע"ס הגנוזות במאצילן שהם לגבי הקב"ה כערך שם האדם אל האדם. וראה גם אוה"ת ענינים ע' קמ. המשך תרס"ו ע' קפג.
ויכולת זו נק' שמו: ראה סה"מ תרנ"ו ע' שפא ואילך.
בד"ה קול דודי: לקמן שה"ש יד, ג.
ובפ' פנחס בד"ה צו את בנ"י: לעיל פנחס עז, ג.
ואהבת את ה' אלקיך: דברים ו, ה. קטע מכאן בספר החקירה עז, א.
ואהבת . . גילוי כח ההעלם: ראה אוה"ת כי תשא ע' ב'נד.
אהבה מלשון אבה: ראה אוה"ת תשא ע' ב'נד. וראה ג"כ תו"א לט, א. לעיל נשא כו, ב. ספר החקירה צב, א.
שאבה פי' רצון המוח: ”שידוע שהרצון הוא מתחיל בכלי המוח דוקא ולא בלב והוא במחשבה שיחשוב מיד יתפעל ברצון וחשק גדול למעלה מהשכל וטעם כידוע" — מאמרי אדה"א פ' ואתחנן ע' קלג.
את כמו עת: הובא בזהר תרומה (קנה, ב). וע"ל פקודי (ו, ב). [כ].
עת לאהוב: קהלת ג, ח.
שהזמן הוא בחי' נברא: ראה לקו"ש|ח"י ע' 176. בתניא שער היחוד והאמונה פ"ח ובליקוט פי' — חיטריק לשם.
העולם נק' מלשון העלם: נסמן לקמן עקב יג, ג.
את בשרו את הטפל: ב"ק מא, ב.
בכל לבבך תוך שני לבבות: ראה ברכות פ"ט, מ"ה.
אתה הראת לדעת: דברים ד, לה.
דלית מח' תפיסא בך כלל: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').
עוצם עיניו מראות ברע: ישעי' לג, טו, ושם אי' ועצם [כ].
ולא תתורו אחרי לבבכם: במדבר טו, לט.
בפ' שלח בד"ה בפ' נסכים: לעיל פ' שלח מ, ב. וראה באוה"ת סידור ע' נט.
צעק לבם: איכה ב, יח.
ויצעקו אל ה' בצר להם: תהלים קז, ו. כח.
להיות ממארי דחושבנא: ראה זח"ג קעח, א.
רוח אייתי רוח ואמשיך רוח: ראה זח"ב קסב, ב. וראה אוה"ת בראשית רפו, א.
ות"ת כנגד כולם: פאה א, א.
והגית בו יומם ולילה: יהושע א, ח.
והענין . . שאין אתעדל"ת יכולה להשיגה: ראה אוה"ת כי תצא ע' תתקלב.
ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.
קרוב ה' לכל קוראיו: תהלים קמה, יח.
ואין אמת אלא תו': ירוש' ר"ה פ"ג, ה"ח. חגיגה ג, ח. איכ"ר פתיחתא ב. ת"ז ת"נ. ובכ"מ.
בביאור ע"פ אלה מסעי: לעיל פ' מסעי צג, ג ואילך.
והיו הדברים האלה וגו' ודברת בם: דברים ו, ו-ז.
אנכי מי שאנכי: נסמן לעיל פינחס פ, ב.
ידבר עמים: תהלים מז, ד.
וז"ש בפ' תרומה (קכ"ח א') אשתדלותא דאורייתא: ”כל מאן דבעי זכה בה כו' בלא אגרא כלל אבל אשתדלותא דקוב"ה דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל כו' וע"ש דמוכח לון מקראי, ולא נת' שם היטב הטעם במפרשי הזהר מ"ש התורה ממצות, והוא מובן היטב לפי הנ"ל דלהיות מעשה המצות נמשך עיקר האתעדל"ע ע"י אתעדל"ת דוקא וכיון שצ"ל אתעדל"ת דוקא א"כ צ"ל האתעדל"ת בכל הבחי' ולא די שישאל לולב וינענע או שישאל תפילין מאחרים, רק יוצא ממונו ע"ז שהוא בחי' בכל מאדך שבזה מראה האתעדל"ת שמתעורר לעשות כל מה שביכלתו . . משא"כ ברקנייא ומגנא אין כאן אתערותא כ"כ אא"כ א"א לו . . משא"כ בתורה שהיא בחי' אתעדל"ע הנמשך בלי אתעדל"ת הלכך אפי' במגנא שפיר דמי דאין שום קפידא ע"ז" — אוה"ת פ' ואתחנן ע' נג ע"ש בארוכה.
אתה חוננתנו: נוסח ההבדלה בחונן הדעת. באוה"ת סידור ע' נט מציין לכאן ”בתורה ע"פ ואתחנן נת' פי' אתה חוננתנו למדע תורתך נז' לשון חנינה אתורה וכן אנו אומרים באהבת עולם כן תחננו ותלמדנו, כי חנינה היינו מתנת חנם והוא אתעדל"ע בלי אתעדל"ת וזהו בחי' תורה כי תפלה ההמשכה ע"י אתעדל"ת רשפי אש דמאדך, משא"כ בתורה רק ע"י קורא בתורה כו' וז"ש תהלים קי"ט ותורתך חנני".
במדבר . . בארץ לא עבר בה איש . . שם: ירמי' ב, ו.
כמים הפנים: משלי כז, יט.
כי לא אדם הוא: ש"א טו, כט.
אין אתעדל"ת מגעת שם . . אלא שנמשך אתעלד"ע: ראה ביהל אור ע' תלה שמציין שזה נק' חן ע"ש.
וממדבר מתנה: במדבר כא, יח.
כי באור פניך נתת לנו: ברכת שים שלום.
בפ' ראה ע"פ אחרי ה': לקמן כ, ב.
ובד"ה בשעה שהקדימו ישראל: לעיל פ' במדבר.
משה קיבל תורה מסיני: אבות רפ"א.
ב"ק יוצאת מהר חורב: שם ו, ב. ראה ברכות ג, א. רות רבה ו. ובכ"מ.
ברכות המצות עובר לעשייתן: פסחים ז, ב. וש"נ.
אך כדי להיות קדשנו במצותיו וצונו: ראה אוה"ת תצוה ע' א'תרי.
בענין גדול תלמוד: ע' בתורת שבת נחמו דתקס"ז [ראה סה"מ תקס"ז ע' שיז] ענין מעשה גדול לע"ל כו' שיהי' ב"ן גדול ממ"ה. כי יתעלה בבחי' ס"ג. ועד"ה קול דודי משמח חתן עם הכלה יעו"ש ועיין אור התורה בראשית (מ, סע"ב) וע"ל רד"ה אם בחקותי הב' [ב].
כי ארץ העליונה הוא כנס"י: מובא באוה"ת פ' שלח ע' תסב.
ארץ חפץ: מלאכי ג, ב.
ורצה משה להמשיך בה . . בחי' אתעדל"ע . . שלא ע"י אתעדל"ת: נתבאר בארוכה באוה"ת פ' ואתחנן ע' נה ואילך.
עיניך יונים: שה"ש א, טו. ד, א.
יונתי תמתי: שם ה, ב. ו, ט.
ויצא כברק חצו: זכרי' ט, יד. וע' לעיל רד"ה אז ישיר ישראל רד"ה וגילוי [חקת סב, ג]. וש"נ [כ].
אשתומם כשעה חדא: חולין כא, א. פסוק הוא בדניאל ד, טז ושם חדה [כ].
חכמים עיני העדה: ראה תענית כד, א. רש"י ד"ה מעיני העדה. ע"ח שער דרושי הנקודות פ"א. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' רסד. על"ק (צא, ד). וש"נ. [כ].