ע"פ שנים עדים יקום דבר: ראה דברים יט, טו.

עדות אותיות דעות: פרדס בעה"כ ערך עדות. ראה ג"כ מא"א אות ע', ס"ט.

ביאור הדברים: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ה ע' תשלח.

אברהם חסד דקדושה: ראה זח"א מא, א. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' תקפ.

ישמעאל חסד דלעו"ז: ראה עמה"מ שי"ד פ' קכה (קיד, א).

אברהם שיצא ממנו: ויק"ר פל"ו, ה. פסחים נו, א. ספרי דברים ו, ד. לב, ט. לג, ב. וראה ספר הליקוטים (הצ"צ) ערך ישמעאל.

שיצא ונפרד: וכן לקמן שה"ש ט, ד. וראה בלקו"ש ח"כ ע' 101. חכ"ה ע' 255 הערה 35.

יצחק גבורה דקדושה: מא"א אות יו"ד, סמ"ד.

אין ביכולת כל מדה שבלעומת זה להיות מנגד רק למדה שכנגדו בקדושה: ”ובתו"ח שם [— תולדות קמד, ב] (פ"ז) שמצד היראה והפחד דיצחק [לא רק שא"א להיות ממנה יניקה לקליפת פלשתים, אלא יתירה מזו] ”לא יוכל לישב במושב ליצים וישנא מאוד ההוללות" — לקו"ש חט"ו ע' 120 הערה 17.

שבארות שחפר אברהם סתמום פלשתים: בראשית כו, יח.

פלשתים לצנים היו: ע"ז יט, א. תו"א סא, ג. ראה לקו"ש חט"ו ע' קיט.

שאין להוללות ושמחה דקליפה יכולת כלל לעמוד נגד מדת היראה והפחד דקדושה: ”הוא לפי' ש”אינן כלל לעומת זה של היראה [ושם [— בלקו"ת], שגם היראה כשהיא רק לבדה יש לה ג"כ מנגד מבחי' הגבורה דקליפה ורק ע"י הצטרפות והתכללות ב' המדות דקדושה (אהבה ויראה) ”אז (דוקא) לא יוכלו המנגדים שבלעומת זה לנגוע בהן"]". — לקו"ש חט"ו ע' 120 הערה 20 ע"ש באריכות ההפרש שבין הלקו"ת לביאה"ז מאדה"א פא, א.

ע"פ אלה תולדות יצחק: תו"א יז, ג. וראה גם בתו"ח ר"פ תולדות קמג, ג ואילך.

וסד"ה ויהי בשלח פרעה: תו"א סא, ג ואילך. וראה אוה"ת בשלח ע' שסז.

כיתרון האור מהחושך: קהלת ב, יג.

ונאספו שמה: בראשית כט, ג.

לב האבן: יחזקאל יא, יט.

יעקב הוא בריח התיכון ומדתו אמת: ראה זח"א קלט, א ועוד. תניא ספי"ג.

התפארת הוא המחבר חו"ג: ראה זח"ג כח, סע"א. ס' מאמרי אדה"ז — ענינים ע' נח ובהנסמן שם.

יושב אהלים: בראשית כה, כז.

כמ"ש בזהר ס"פ תרומה (דקע"ה ע"ב): יושב אהל לא כתיב אלא ישב אהלים תרי דאחיד להאי ואחיד להאי . . דתנינן מאי איש תם כתרגומו שלים, שלים מכלא שלים לתרין סטרין לעתיקא קדישא ולזעיר אפין שלים לחסד עלאה ולגבורה עלאה כו' (נר' דמרמז דזה ב' הענינים דמדתו אמת שהוא הארה מכתר. והיינו להיות כי הת"ת הוא המחבר חו"ג) — ביאור מחסיד בכת"י.

ויקרא (י"ב ב'): עושה שלום במרומיו דא יעקב דכתיב תתן אמת ליעקב. וכתיב והאמת והשלום אהבו דאמת ושלום קשור דא בדא . . יעקב איהו עביד שלום כמה דאמרן בגין דאחיד להאי ולהאי. ואח"כ מביא מזהר וישלח לאחר הזהר תרומה ויקרא — ביאור מחסיד בכת"י.

וישלח (קס"ז ב'): ”פי' יושב אוהלים בגין דאיהו יתיב בתרין משכנין עילאין ופי' במק"מ שז"א שהוא יעקב הוא בין שני ההי"ן מקבל מן ה' הראשונה ונותן לה' האחרונה" — יהל אור ע' מג. איש תם יושב אוהלים גבר שלים בגין דאיהו יתיב בתרין משכנין [בניצוצי אורות — בינה ומל'] עלאין ואשלים להאי גיסא ולהאי גיסא. (דמתחיל בענין אוהלי תרין משכנין) וע"ז מביא גם הרבות. — ביאור מחסיד בכת"י.

תושב"כ נק' אהלו של שם: ראה אוה"ת תולדות קמה, א.

שכל התורה היא שמותיו: לעיל [פינחס] (עו, רע"ב). וש"נ. [כ].

זח"א בראשית ד"נ ע"ב: דמבאר איך שיעקב מחבר תושב"כ ותושבע"פ ודו"ק היטב — ביאור מחסיד בכת"י.

ברבות וישלח פע"ט: לפי שכתוב יעקב איש תם יושב אוהלים לפיכך ויבא יעקב שלם (הרי מקשר ענין יושב אוהלים לויבא יעקב שלם. וזכות הוא לו מה שהי' (?) — ביאור מחסיד בכת"י.

בחקתי ס"פ לו במדבר פ"ג: יעקב בחרו הקב"ה שנא' כי יעקב בחר לו כו' אבל לא קירבו אלא הוא קירב א"ע שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלים (הרי יושב אהלים באהלי שם דזהו שקירב א"ע.) וגם במד"ר בחקתי מזכיר זה לזכות דאמר שם עד מתי זכות אבות קיימת . . שנאמר ויעקב איש תם — ביאור מחסיד בכת"י.

נשא פי"ג: ויעקב איש תם יושב אהלים ואמ' יוכר באהלים, ג"כ ראי' דאהלים הוא אהלי תורה ודו"ק — ביאור מחסיד בכת"י.

ובפ' דברים: התחיל עשו צוח כו' בא וראה מה עשה לו . . ויעקב איש תם יושב אוהלים לא די שצחק לי על שמכרתי בכורתי עתה לקח ברכתי ע"ש — ביאור מחסיד בכת"י.

וכיון שכן שהוא כולל חו"ג . . ולכן הוא בלבדו גלל האבן: ראה לקו"ש ח"כ ע' 126 הערה 21. שם ע' 408 הערה 175.

כי לא יכול לו: בראשית לב, כו.

כי שרית: בראשית לב, כט.

שפת אמת תכון לעד: משלי יב, יט.

תתן אמת ליעקב: מיכה ז, כ.

באגה"ק סד"ה זורע צדקה שכר אמת: בפי' תתן אמת ליעקב דיש ב' מיני דו"ר הראשונות הן הנולדות מהתבונה והדעת כו' והאחרונות הן הבאות אח"כ מלמעלה בבחי' מתנה כו' ולכן הן הן הנקראים בשם אמת כו' ע"ש" — אוה"ת דרושים לסוכות ע' א'תשצו.

באגה"ק סד"ה זורע צדקות שכר אמת: יש ב' מיני דו"ר הראשונות הן הנולדות מהתבונה כו' והאחרונות הן הבאות אח"כ מלמעלה בבחי' מתנה כו' ודאי אין ערוך כלל בין הראשונות שהן תולדות השכל הנברא לגבי האחרונות שהן מהבורא ית"ש ולכן הן הן הנקראות בשם אמת כי חותמו של הקב"ה אמת שהוא אמת האמיתי, וכל האמת שבנבראים כלא חשיבי קמיה, אך איזה הדרך שיזכה האדם לאמת ה', הנה הוא ע"י שיעורר ר"ר לפני ה' על הניצוץ שבנפשו שהיא מדתו של יעקב מבריח מהקצה אל הקצה כו' דהיינו מרום המעלות עד למטה מטה להמשיך אמת ה' לעולם השפל הזה החשוך כו' (א"כ זהו מה שע"י מדתו של יעקב ממשיכים האמת מלמעלה, ולכן הוא דאינו נפסק כו') — ביאור מחסיד בכת"י.

ע"פ ובשנה הרביעית: לעיל פ' קדושים כט, ד.

ועמ"ש סד"ה במדבר סיני: לעיל במדבר ג, א שהרחמים של יעקב לעורר רחמים רבים אפי' על עולמות עליונים כו' וכולא קמי' כלא חשיב . . הרחמנות על השבטים, עלמין דאתגליין המקבלים חיותם מבחי' עלמא דאתגלייא הם הנק' מים תחתונים . . ובכל אדם הוא לעורר ר"ר על ניצוץ אלקי שירד ממקום כבודו ממקום גבוה למקום נמוך, ולא בשביל הירידה לבדה שירדה אלא אף גם זאת שנתלבשה בלבוש הגוף החומרי. — ביאור מחסיד בכת"י.

ובד"ה כנשר יעיר: לקמן האזינו עח, א. הרחמים על ניצוץ אלקות והרחמנות אינו על גופו ונה"ב, אלא כמ"ש וישוב אל ה' וירחמהו דהיינו על ניצוץ אלקות שנפל מאיגרא רמה כו' בהתלבשותה בגוף הגשמי בעוה"ז שמחמת זה נמשך אחר חומריות הגוף — ביאור מחסיד בכת"י.

ימותו ולא בחכ': איוב ד, כא.

בזח"ג ר"פ ויקרא: ראה ביאה"ז לאדה"א ר"פ ויקרא. וביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' שיג ואילך.

ועיין בזח"ג ר"פ ויקרא: ב, א ונתתם לי אות אמת דא אות ו' כו' ואי תימא שאר אתוון לאו אינון אמת, אין, אלא אות דא אקרי אמת ובניצוצי אורות שהוא הת"ת — ביאור מחסיד בכת"י.

ובפרדס בעה"כ ערך אמת: כל המפרשים הסכימו היות התיבה זו רומז על ת"ת . . זולתי הרמב"ן — ביאור מחסיד בכת"י.

ע"פ הזהר פ' חיי שרה (דקכ"ג ע"א): ביאוה"ז לאדה"א יב, ד יש להבין למה דוקא הזכיר קוב"ה דאתכליל כו' ולא חו"ב כו' קוב"ה הכוונה על קו וחוט אור א"ס נאצלה מן המאציל והוא מאיר בז"א יותר מבכל הפרצופים. והטעם ידוע לפי שאוא"ס בכל ספי' וספי' וכמ"ש אנת מלגאו כל ספי' ומלבר כו', אמנם מאחר שכל ספי' מיוחדת לעצמה ואין בחכמה אלא חכמה ולא בינה כו' — ביאור מחסיד בכת"י.

בע"ח שער כ"ב פ"א: בדפוס שקלאוו תק"ס. [לפננו שער כ"ג] צ"ל פ"ה ולא פ"א. [כ].

וכמ"ש בע"ח: ”בענין הדעת שאינו במנין ע"ס כי אין אנו מונין אלא מה שיש בו כלי, אבל הדעת בחי' נשמה בלי כלי". — לעיל בלק עא, ב. וראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' סד. אוה"ת משפטים ע' א'קו. וראה גם בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' ערה ואילך בענין הנ"ל.

וכמ"ש בע"ח שם שהוא נשמה דז"א: אולי הכוונה לשער כג דכתב שם אבל הדעת הוא בחי' נשמה דז"א ואין אנו מונין אלא מה שיש בו כלי אבל הדעת (הוא) נשמה בלי כלי וכן בכל כללות האצי' עתיק יומין הוא בחי' נשמה לכל האצי' ואין בחי' כלי כלל — ביאור מחסיד בכת"י.

ע"פ ואלה המשפטים: תו"א פ' משפטים עה, א. וראה אוה"ת פ' משפטים ע' א'קיב.

ונודע שחכמה היא בחי' ראי': ראה סוף תמיד. זח"ב קטז, ב.

משה אמת ותורתו אמת: תנחומא קרח יא. וראה ב"ב עד, א.

כי משה מלגאו ויעקב מלבר: ת"ז תי' יג. וע"ל פ' בהר (מד, רע"א) [כ]. ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' ערה.

ע"פ את הכבש האחד תעשה בבקר: לעיל פ' פינחס עח, ד: וזהו משה מלגאו ויעקב מלבר . . התעוררו' רחמנו' זו הוא מצד הדעת שהיא השגה בגדולת אוא"ס ב"ה כו' דשם היתה נשמתה כלולה כו' וירדה כו' מטה מטה יעורר ר"ר בלבו מאד מאד כו' והנה המשכת הדעת בנש"י הוא ע"י משה רע"מ כו' ועי"ז נמשך להיות בחי' יעקב בחי' הרחמנות ע"ש.

וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו: ישעי' נח, יא.

בד"ה ואלה המשפטים: תו"א פ' משפטים.

דכולא קמי כלא חשיב: זח"א יא, ב.

אין מלך בלא עם: עמה"מ ש' שעשועי המלך רפ"א. ס' החיים פ' הגאולה פ"ב. בחיי וישב לח, ל. פדר"א (פ"ג). [כ]. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' תרלא.

וע"פ מים רבים: תו"א פ' תולדות.

וגבי ענין הלולב ומיניו: סידור בד"ה להבין ענין הלולב. וראה לקמן דרושים לר"ה נז, ד. ראה בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רעו שמבאר באריכות.

בדרוש בהמ"ז: בסידור עם דא"ח.

ונתת מהודך עליו: במדבר כז, כ.

בביאור ע"פ מנורת זהב: לעיל פ' בהעלותך לו, א.

ונעשה אור חוזר: ראה באגה"ק סי' לא בשם כתבי האריז"ל.

כתר מלכות: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

עטרת תפארת לעמוסי בטן: סנהדרין מב, א (ברכת קידוש לבנה). ראה פי' עמוסי בטן באוה"ת פ' ואתחנן ע' קעה.

כמ"ש בזהר ר"פ תזריע: ”כמו עט"ב כי נודע בשערים בעלה דעת כו' אבל עטרה כו'" — אוה"ת פ' ואתחנן ע' קעד.

ס"פ משפטים (דקכ"ג ע"א) אלא דעת: מאי פומא אלא דעת גניז בפומא דמלכא דמקרי ת"ת ע"ש.

בזהר בראשית (די"ג סע"א) בפי' העמוסים מני בטן: העמוסים מני בטן וכמה אידרין כו' בכל גדפא כו' ומנייהו נפקו רוחין לאפרשא לכל אינון גיורין כו' וכלהו עאלין תחות גדפוי דשכינתא ולא יתיר. אבל נשמתא דישראל נפקא מגו גופא דההוא אילנא ומתמן פרחין נשמתין לגו האי ארץ כו' ואקרון העמוסים מני בטן ולא מגדפין לבר.

העמוסים מני בטן: ישעי' (מו, ג). [כ].

אם אין בינה אין דעת: אבות ג, יז.

כמ"ש במ"א ע"פ לך לך: תו"א ר"פ לך לך.

בפ' בשלח ע"פ וירא ישראל: תו"א פ' בשלח סד, א.

בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

בשה"ש הנך יפה רעיתי: א, טו.

שנשתבחו האמהות ביפ"ת ויפ"מ: בראשית יב, יא. כד, טז. כט, יז.

סד"ה קול דודי: לקמן שה"ש טו, ג. ברבקה נאמר טובת מראה מאד בל"ג ותרד העינה ותמלא כו', שהיתה ג"כ בחי' משפיע כו' שבחי' חכמה כ"ד ספרים הי' ירידה לגבה כו' שלשה הטעימן כו' מעין עוה"ב כו' והנה לעתיד כתי' נקבה תסובב גבר יתעלה בחי' המקבל ויהי' למע' מבחי' דכר המשפיע א"ח טע"ב. ומפני כו' הטעימן כו' הי' אצלם ג"כ בחי' זו ע"ש דאף שודאי האמהות היו בחי' נוק' כו' רק שיש ב' בחי' מלמעלמ"ט היו האבות משפיעים והאמהו' מקבלים. אבל מלמטלמ"ע בבחי' או"ת היו האמהות למע' במדרי' סוף מעשה כו' שיש בסוף מבחי' תחלה ע"ש — ביאור מחסיד בכת"י.

ויאהב יעקב את רחל: בראשית כט, יח.

הבה לי בנים: בראשית ל, א.

כרחל לפני גוזזי': ישעי' נג, ז.

ורחל עקרה: בראשית כט, לא.

כי מלאה הארץ דעה: ישעי' יא, ט.

שיהיו שוים בקומתם: חולין ס, ב.

שיהיו שוים . . ויהיה בה השפעת הדעת: ראה באוה"ת פ' ואתחנן ע' קעה.

בהשמטות דחלק א' סס"י כ"ה: הלשון נעתק באוה"ת נ"ך כרך א ע' קפח ואילך.

על ניסוך המים: באוה"ת נ"ך ע' קפט מציין ע"ז: ”ועיין מענין ניסוך המים בלקו"ת בד"ה ושאבתם מים בששון דרוש השני".

ובז"ג: — ובזהר גדול — נעתק באוה"ת נ"ך כרך א ע' קפט עם הגהות.

עוד נז' במ"ה . . דק"ל . . דס"ח ע"א: — במדרש הנעלם. נעתקו באוה"ת נ"ך כרך א ע' קפט ואילך. ”מסיים כי מלאה הארץ דעה את ה' שאותם המים תמיד מגדילים הידיעה בעולם" — ביאור מחסיד בכת"י.

במדרש הנעלם דק"ל סע"א: וישב יצחק עם באר לחי ראי עם ידיעת החי שהוא חי העולמים לדעת ולהשיג מה שלא השיג בעוה"ז הה"ד כי מלאה הארץ דעה ע"ש — ביאור מחסיד בכת"י.

ודק"מ סע"א: דתנינן ארבע תקופות כו' יעברו הצדיקי' לע"ל. הא' אותו זמן ישגא החכמה בעולם וישיגו השגה מה שלא השיגו בזה העולם כו' השגת הצדיקי' לע"ל יותר ממלאכי השרת דכתי' כמים לים מכסים ע"ש — ביאור מחסיד בכת"י.

ובזהר פ' ויקרא דכ"ג ע"א: אמר ר' יהודה זמין קוב"ה לגלאה רזין עמיקין דאורייתא בזמנא דמלכא משיחא בגין דמלאה הארץ כו' — ביאור מחסיד בכת"י.

יתרו דס"ח ע"א: ארים ידוי על רישי' ר' אבא ובכה א' נהירו דאורייתא סלקא השתא עד רום רקיע דכרסייא עילאה לבתר דיסתלק מר מעלמא מאן ינהיר נהירו דאורייתא ווי לעלמא דישתאר יתום מינך אבל מילין דמר יתנהירו בעלמא עד דייתי מלכא משיחא וכדין כתי' ומלאה הארץ דעה את ה'. ע"ש — ביאור מחסיד בכת"י.

ובזמן בית ראשון שהיתה שכינה בין שני בדי ארון: ב"ר ד, ג. ה, ו.