בזח"ב תרומה (קנ"ב סע"א): ”ושמיה ברזא עילאה אקרי הכי, בצל אל ומאן איהו דא צדיק דאיהו יתיב בצל אל ההוא דאקרי אל עליון" — יהל אור ע' שעב. אוה"ת פ' שמות ע' לד, וראה הביאור באוה"ת פ' ויקהל כרך ז ע' ב'תתא.

בזח"ג נשא (קמ"ג א'): שם מבאר דאלקים הוא בחי' הדין וה' הוא בחי' עתיקא וכולא חד.

קרח (קע"ח ב'): שם מבאר ועבד הלוי הוא כד"א כי ה' הוא האלקים הוא אשלים שלימותא למהוי כלא חד.

פ' אחרי (דס"ה א'): אלקים בכל אתר הוא דינא ה' אית אתר דאיקרי אלקים (היינו הקרי דשם הוי' בניקוד אלקים).

בראשית (די"ב ע"א): לאכללא שמא דאלקים בשמא דה'.

וארא (דכ"ה א'): וידעת היום דוקא . . כי הוי' הוא האלקים דא באורח פרט.

בד"ה שובה ישראל: לקמן סד, ג. ושם מציין לכאן.

וזאת המצוה: בסה"מ תקס"ח ע' שפ — הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. ביאור על מאמר זה באוה"ת ואתחנן ע' קצז. וראה בהנסמן להלן י, רע"ב.

וזאת המצוה . . ה' אחד: דברים ו, א-ד.

חובת הגוף ונוהג בין בארץ: קידושין לז, א.

ג"ע נק' ארץ: ראה לקו"ש חי"ז ע' 346. ביאורים לפרקי אבות (משיחות כ"ק אדמו"ר) ע' 8. אוה"ת שלח ס"ע תנה.

כ"י יש להם חלק לעוה"ב: סנהדרין רפי"א.

בד"ה וישב יעקב: בתו"א פ' וישב.

מי יעלה בהר ה': תהלים כד, ג.

ברבות ר"פ וזאת הברכה: מי יעלה בהר ה' רבנן אמרי מדבר במשה כו' ומשה עלה כו'.

חיי שרה פנ"ט: מי יעלה זה אברהם שנא' ולך לך אל ארץ המורי' ע"ש.

וישלח ר"פ פ"ב: נר' דמפ' הפ' דמי יעלה על יעקב ע"ש.

זח"א וירא צ"ט א': כד נשמתא נפקת מהאי עלמא לא ידעת לאן אורחא סלקין לה דהא אורחא לסלקא לעילא לאתר דנהירו דנשמתין עילאין נהרין (ע' בהמפרשים שמשמע דיש דרך לעלות לנשמה שלא בדרך גיהנם ע"ש) לא אתיהיב לכלהו נשמתין ע"ש. — ביאור מחסיד בכת"י.

ק' ב': מי יעלה כו' נקי כפים דלא עביד בידוי טופסא (פי' דפוס צורות חיצוני' מהס"א ולא עשה בידיו דבר המטמאו ע"ש) כו' ולא סאיב בהו לגופא ע"ש. — ביאור מחסיד בכת"י.

קכ"ג סע"ב: נשמתא בתר דעיילת תמן היא אזלת לסלקא לאתרה לעילא ולא למיחת לתתא אבל קודם שתעלה כו' נעשת אפוטרופס הגוף על יד דומה ומראה לו שראוי הוא לקבל שכר ארבע מאות עולמו' ע"ש ומסיים הה"ד מי יעלה ע"ש. — ביאור מחסיד בכת"י.

מקץ ר"א א': ומאן איהו דיקום תמן ויעבר בלא דחילו כד"א מי יעלה וגו' ע"ש ונשמתא דזכאה אעבר בלא דחילו, ומאן דאשתדל בצדקה ע"ש. — ביאור מחסיד בכת"י.

תזריע מ"ה סע"ב: לה' הארץ ומלואה דא ארעא קדישא דאקרי ארץ החיים כו' ומלואה מאי היא אלא אלין נשמתא דצדיקייא כו' כי הוא על ימים יסדה כו' דכלהו נפקין מההוא נהר עילאה דנגיד כו' מעדן ומי יעלה וגו' נקי כפים ע"ש. — ביאור מחסיד בכת"י.

משפטים ק"כ ב': לבתר דיתבריר מתכנשין לההוא אתר דאקרי ירושלם כו' דאיהי בנוי' על הר ד' דאתמר בה מי יעלה ע"ש.

וירא קט"ז א': אתא בכל ירחא לסגדא קמי מלכא קדישא ב"ה דכתי' והי' מדי חדש בחדשו ע"ש.

תרומה קנ"ו סע"ב: תמן נשמתהון דצדיקייא מתלבשן בגנתא דעדן דלתתא כו' ובשבתי מתפשטאן וסלקין למחמי ביקרא דמאריהון ולאתעדנא בעדונא עילאה כו' דכתי' והי' מדי חדש כו' ע"ש.

נשא קמ"ה א': קטורין (קשורין) צדיקייא בקרטופא דעטרין (בצרור העטרות) בריש ירחי ע"ש א"ל ואף כל אינון דלבר דכתי' והי' מידי חדש ע"ש.

להיות נהנין מזיו: ראה ברכות יז, א.

לעשות ל' תיקון: ראה ב"ר יא, ו בפירש"י שם.

ועשתה את צפרני': דברים כא, יב.

ויניחהו בג"ע לעבדה: בראשית ב, טו.

לעבדה זו רמ"ח מ"ע: ראה זח"א כז, א. זח"ב קסה, ב. ת"ז תנ"ה.

בד"ה אז ישיר כו' עלי באר: לעיל פ' חקת סב, ב. ג"ע הוא תענוג הנשמות שנהנין מזיו כו' שבא לכלל גילוי השגת הנפש המשגת כו' והנה הוא ית' סתימא דכל סתימין ואיך יבוא לגילוי ההשגה אלא באתעדל"ת תליא מלתא בקיום התומ"צ שהמצות נתלבשו בדברי' גשמיים כו' שרשן כו' מאד נעלה כו' ממדריגה של רצון עליון ואור א"ס ב"ה כנודע ממשל נפילת החומה כו' והן הן הממשיכי' חיות ואוא"ס ב"ה להיות בגילוי ההשגה ע"ש.

ובד"ה כי כארץ תוציא צמחה: לקמן פ' נצבים נ, ד. דעיקר הצמיחה הוא מכח הצומח שיש בארץ משי"ב והוא ממא' תדשא הארץ כו' והוא כח אלקי ממש כו' רק שמ"מ יש צורך בזריעה כו' לפי שאין הברכה שורה רק כשיש בחי' כלי כו' כמו"כ יובן למלעלה איך ממעשה מצוה שנתלבשה בעניני' גשמיי' יהי' הצמיחה להיות גילוי בחי' קדש העליון דהיינו משום שמצות הן בחי' זריעה שנזרעי' בארץ העליונה ונעוץ תחלתן בסופן בארץ העליונה נעוץ מתחלתן ממש קדש העליון וזהו כח הצומח שבה להצמיח גילוי אורו' עליוני' ע"י מעשה המצות ע"ש.

שאומרים לפני כל מצוה ומצוה: ראה לקמן נה, ג. ובמ"מ לשם. לקו"ש חל"ט ע' 46 הערה 26. ראה סה"מ תש"ב ע' כז [נעתק לקמן נה, ג]. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' תקצב.

מלא כה"א כבודו: ישעי' ו, ג.

מאני מכבדותא: שבת קיג, א.

את השמים ואת הארץ אני מלא: ירמי' כג, כד.

בד"ה אני לדודי: לקמן לג, א ואילך. את השמים כו' אני מלא וכתי' מכה"כ ולא נז' שמים וגם ששם נא' אני כו' וכאן כ' כבודו. דיש ממכ"ע וסוכ"ע ממכ"ע הארת האלקו' הנמשך בנבראי' להחיותם כו' מתלבש בפנימיותם כו' והוא מתחלק לחלקי' כו' סוכ"ע הארת והשפעת אלקות שאינו נמשך ומתלבש בתוך כו' להיות מושג כו' אלא בבחי' מקיף עליהם מלמע' כו' שסובב לכולם בשוה ובו הוא שנא' את השמים ואת הארץ אני מלא דהיינו בחי' סוכ"ע דלית אתר פנוי מיני' ע"ש.

שרפים עומדים ממעל לו: ישעי' ו, ב.

האופנים . . ברעש גדול: ראה יחזקאל ג, יב-יג. ברכת יוצר.

ושכנתי בתוכם: שמות כה, ח.

שוה ומשוה קטן וגדול: בפיוט וכל מאמינים.

אל תגע בי כי קדשתיך: ישעי' סה, ה, ושם אי' ”תגש" וטה"ד ”תגע" [כ].

הגבל את ההר וקדשתו: שמות יט, כג.

בד"ה לבבתני אחותי כלה: ראה לקמן שה"ש כט, א ה' אלקינו בחי' סוכ"ע בעצמו (והיינו ענין יחוד או"א שהמשכה זו מגילוי זה נק' סוכ"ע קודם שנמשך עדיין בבחי' ממכ"ע או"א הנסתרות כו' והמשכת סוכ"ע כשבא בגילוי בממכ"ע זהו הנק' יחוד זו"נ) ע"ש.

אחד . . ז' רקיעים . . ד' רוחות העולם: סמ"ק סי' קד. והובא בב"י או"ח ר"ס סא. ע' ברכות (יג, ב). [כ].

בד"ה שובה ישראל: לקמן ש"ש סז, ד אמרו אליו כל לפי שאתה כל וכללות הכל דהיינו בחי' אוא"ס ב"ה הסוכ"ע שלמע' מהחכ' כי מחכ' ולמטה יש התחלקו' כו' אבל למע' מן החכ' אין שום התחלקו' ולכן תשא כו'.

אין מלך בלא עם: עמק המלך שער שעשועי המלך רפ"א. ס' החיים פ' גאולה פ"ב. בחיי וישב לח, ל. ראה לעיל ה, ד.

בכל לבבך בשני יצריך: ברכות פ"ט, מ"ה.

ויצעקו אל ה' בצר להם: תהלים קז, ו. כח.

בע"ת דמשכין לי' בחילא יתיר: זח"א קכט, ב.

מקום שבע"ת עומדין כו': ברכות לד, ב.

אנכי מי שאנכי: נסמן לעיל דברים א, ב.

היום לעשותם בעוה"ז: דברים ז, יא. וראה ע"ז ג, א. וש"נ.

בד"ה צו את בנ"י: לעיל פ' פנחס עה, ג ואילך ואוא"ס עצמו הסוכ"ע הוא השוה ומשוה קטן וגדול ולפניו כחשיכה כאורה כו' ולכן אע"פ שירד מטה מטה יכול לעלות מע' מע' ע"ש.

וכחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב.

חייב אדם לברך מאה ברכות בכ"י: מנחות מג, ב.

ועתה ישראל מה ה' אלקיך: דברים י, יב.

איך היראה היא מלתא זוטרתא כ"כ: ברכות לג, ב.

החרדה שנפלה על חברי דניאל משום דמזלייהו חזי: מגילה ג, א.

דמזלייהו חזי . . מקיף: וע' בסש"ב (ספכ"ג). [כ].

כי על יראה עילאה ארז"ל אם אין חכמה כו': בלקו"ש חי"ט ע' 54 הערה 37 מצוין: ”תניא ספכ"ג, פמ"ג. לקו"ת [כאן] ט, ג ואילך. במדבר טז, ב ואילך ובכ"מ. — וידוע הצ"ע בפרש"י יומא עב, ב ד"ה ותרעא".

אם אין חכמה אין יראה: אבות פ"ג, מי"ז.

ישראל מתקשראן באורייתא: זח"ג עג, א.

על כל דיבור פרחה נשמתן: שבת פח, ב. ושם אי' ”יצתה". וע' שמו"ר פכ"ט [ד]. וילקוט תהלים ר' תרצה. ובלקח טוב פ' יתרו [כ, ב] אי' פורחת. וע' בסש"ב (ספל"ו). [כ].

ל' ידבר: (עמים תחתינו): תהלים מז, ד.

התורה הוא מזון לנפש: ראה חגיגה יד, א. זח"ב רי, א.

ואורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. ראה שם פה, א.

בד"ה מנורת זהב: לעיל פ' בהעלותך לה, א בהקיצור המצות כמו שהן למע' הן למע' מהתו'. אך כדי להמשיך הגילוי בנה"א הוא ע"י התו' כי החכ' תחי' ועל ידה יבא לקבלת עומ"ש שקדם לעול מצות וקבלת עומ"ש ממשיך ממקור הראשון להיות נמשך בבחי' י"ה דש' הוי' וע"י תומ"צ ממשיכים משם בבחי' ו"ה ע"ש.

בי"ה ה' צור עולמים: ישעי' כו, ד.

ביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב.

ודברת בם מצות ת"ת: ברכות כא, א. ראה מנחות צט, ב.

שו"ה לשמור את כל חוקותיו: סעיף זה הובא בהמשך מים רבים תרל"ו פרק רא.

ענין השמירה: ”ולכאורה צ"ל למה מעשה המצות צריכים שמירה" — המשך מים רבים שם.

אין לך עשב מלמטה: ראה ב"ר י, ו. זח"א רנא, א.

ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים: שה"ש א, ח.

גדא דהר שבגמרא: חולין מ, א.

העורכים לגד שלחן: ישעי' סה, יא.

הז' רועים אברהם יצחק וכו': ראה סוכה נב, ב. תיקונים שבז"ח קד, א.

בד"ה אם לא תדעי לך: תו"א ויצא כג, ג: על משכנות הרועים פי' רועים הם ז' רועים אברהם .ֿ. ונק' רועים ע"ש שממשיכין בחי' עונג העליון לכנס"י. והנה האבות הן הן המרכבה. אבל אנו אין לנו כח זה אלא במשכנות הרועים בחי' כלים מכלים שונים .ֿ. חסד דרועא ימינא הוא כלי לבחי' אברהם אוהבי .ֿ. שם תרעה את גדיותיך ועי"ז תזכה להגיע ולבא למדרגה גדולה מזו להיות על משכנות הרועים ולמעלה מבחי' משכנות דהיינו למקום הרועים עצמן.

שומר את גרים: תהלים קמו, ט.

במשפט דאיהו רחמי: תקו"ז בהקדמה יז, ב. זח"ג פה, ב.

לא גלו ישראל אלא כדי כו': ראה פסחים פז, ב.

תשובת המשקל: ראה סה"מ עת"ר ע' סא.

והבעל תשובה צריך לזה יותר ממי שלא חטא: היינו רק במדריגה תחתונה דתשובה (כמפורש בסה"מ תש"ה ע' 42). אבל במדריגה עליונה דתשובה, הרי אדרבה הבע"ת יותר ”מובטח" מצדיק" — לקו"ש חכ"ט ע' 235 הערה 50. וראה לקו"ש חל"ט ע' 97.

וכן אמר הה"ק המגיד: ראה לקו"א להה"מ כו, ג (הוצאת קה"ת). ראה עד"ז בכתר שם טוב (הוצאת קה"ת) סי' שצח. מים רבים תרל"ו פרק רא. סה"מ תש"ד ע' 136. ד"ה באתי לגני תשי"ג. נתבאר בלקו"ש ח"ד ע' 1182 ואילך. חי"ח ע' 121. חל"ט ע' 97.

שאמרו רז"ל . . אלא אפשי . . ואבי שבשמים: ספרא קדושים כ, כו. הובא ברש"י שם. על"ק האזינו הב' (עד, א). וש"נ. [כ].

כל מיני רע ואיסורים מאוסים: ראה מכילתא משפטים כב, כ בנוגע לגר. וראה במד"ר פ"ח, ב.

שהקב"ה מניח תפילין: ברכות ו, א. זח"א קמז, א.

צריכים שמירה שלא יהיה מזה יניקת החיצונים: ראה גם לקמן פ' ראה כ, א.