ולכן — עם הגוף כאחד: בסה"מ תרנ"ד שם ”וכמו בצומח וחי גופם ונפשם בערך זל"ז ולכן יצאו כאחד ממאמר א', כמו"כ מלאכים גופם ונפשם בערך זל"ז . . משא"כ באדם גופו ונפשו רחוקים זמ"ז, דהנפש הוא בחי' היותר עליונה מדבר דוקא והגוף הוא דומם בחי' היותר תחתונה".

דהאדם הוא תכלית הבריאה: ראה זח"א רה, ב. וראה גם מו"נ ח"ג פי"ג. האמונות והדיעות לרס"ג מאמר ד' פ"א. ובארוכה באוה"ת פ' בלק ע' א'כח ושם מציין לעבודת הקודש חלק התכלית פ"א ופרק כג ופרק סג. וראה גם סה"מ תש"ח ע' 136.

ועד"מ כשצריכים להגבי' . . הנקרא ליווע"ר: במאמרי אדה"ז ענינים ע' תה ובאוה"ת ענינים ע' שכו מביא זה בשם המגיד ז"ל וז"ל: ”כשמגביהין עץ התחתון מהבנין אזי נתעלה כל הבנין כולו". ראה גם בספר השיחות תנש"א כרך ב ע' 758 הערה 80.

ידבר עמים: תהלים מז, ד. ראה גם לקמן נו, א. סח, ב. פב. ג.

כי נעוץ תחלתן בסופן: בסה"מ תרל"ג ע' רעג ובסה"מ תרנ"ג ע' רכב מציינים כאן למה שנתבאר לקמן ד, ג כי מחכמה ולמטה הוא בחי' השתלשלות.

דכתיב בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

ולהבין בתוס' ביאור: הנחה אחרת [כנראה הנחת כ"ק אדה"א] במאמרי אדה"ז פרשיות ע' כב. בארוכה בתו"ח בראשית כג, ב. הגהות באוה"ת בראשית כרך ו תתרנב, ב (מלקו"ת לג"פ פרשיות). נמצא בגוכתי"ק הצ"צ בבוך מאמרים משנת תקע"א-ב.

האותיות הן בחי' דומם: ראה גם בלקו"ת חקת נח, א. תו"ח בראשית יט, ד ואילך. ד"ה חביבין ישראל תרצ"ו. איזהו חכם תש"ב פ"ה. לקוטי שיחות ח"ו ע' 113 הערה 54.

כי היא היתה אם כל חי: בראשית ג, כ.

והחכמה תחי': קהלת ז, יב.

שו"ה ומתדבקים — עצמותן: בגוכתי"ק הצ"צ: עצמיותן.

כולד . . דירך אמו: גיטין כג, ב. וש"נ.

לפי שכלו יהולל איש: משלי יב, ח.

בד"ה בכ"ה בכסלו: לקמן כט, א.

שו"ה החי' — עמו: בגוכתי"ק הצ"צ: עמו כו'.

עם היותה בחי' מדבר שהוא למעלה בערך גם מן החי: ראה אוה"ת דרושים לר"ה ע' א'שלז שכאן נתבאר שנשמת האדם הוא מבחי' ח"ע, א"כ בחי' אדם הוא חכמה, ומה שנתבאר שאדם הוא רצון ”היינו כי אבא מקבל ממזל ונוצר אותיות רצון" ע"ש.

ההפרש שבין מלאכים ונשמות: ראה אגה"ק סי' כ (קל, א). ביאוה"ז לכ"ק אדהאמ"צ ב, א. צח, ג. לקו"ת שה"ש לט, ד. אוה"ת בראשית א קלו, ב. ענינים ע' קנ. ושם מבאר כי המלאכים נלקחים מחיצוניות הכלים ולכך אין להם תורה, אבל נש"י נלקחים מפנימיות הכלים ולכך יש להם תורה ע"ש.

המלאכים נק' בשם חיות ובהמות: ראה תניא רפל"ט. וראה גם אוה"ת תבא ע' תתש.

פני ארי' אל הימין: יחזקאל א, י.

מגוף ונפש ונק' חומר וצורה: ראה תניא פרק מ.

שגופם רוחני יותר: ראה במאמרי אדה"ז ענינים ע' קסז ”ומה גם שבריאתם בא כאחד נשמתם וגופם בבת א' שגופם לבוש הכח הרוחני שבהם, משא"כ האדם נשמתו מן העליונים וגופו מן התחתונים"

וכמ"ש הרמב"ן: בסוף שער הגמול. מובא גם בהפירוש על הרמב"ם פ"ח מהל' תשובה. ראה אוה"ת בראשית כרך ג תקנו, ב. דרך מצותיך סא, ב. סה"מ תרמ"ג ע' עא.

בד"ה פדה בשלום עזר"ת ע' צט כתב וז"ל: ונ' דכוונת הרמב"ם מ"ש שהן צורה בלא גולם היינו לא גולם דעשי' אלא גולם רוחני, עכ"ל ע"ש. מובא גם בלקו"ת ברכה צח, א ובעוד כמה מקומות. וראה בלקו"ש ח"ט ע' 405. ובהנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' קיב. סה"מ תר"ם ח"א ע' רצב הע' 18.

שמרוחניות שני היסודות אלו אש ורוח: ראה בלקו"ת ברכה צח, א ”מיסוד הרוח הפשוט ומיסוד האש הפשוט". וראה גם בהמשך חייב אדם לברך פרק יא נדפס בסה"מ תרל"ח ע' קיג.

מחנה מיכאל . . מחנה גבריאל: ראה זח"ג קיח, ב. ת"ז תי' ע.

כי הנה תכלית הירידה: קטע מכאן מובא בסה"מ תרל"ג כרך א ע' עדר.

ולכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

והכלים הם בחי' יש חו"ב חו"ג: ראה בסה"מ תרל"ג כרך א ע' עדר ביאור בענין מה שמבואר כאן דהכלים דבי"ע הם בחי' יש חו"ב חו"ג. ע"ש.

שו"ה ולכבש: בהגהת הרה"ח ר' אשר: ולכבוש.

תוצא הארץ נפש חי': בראשית א, כד.

הם המלאכים שנק' חיות . . כי הגוף שהוא בחי' צומח: באוה"ת פ' בראשית כרך ו בד"ה להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם סעי' ה (מלקו"ת לג"פ כה, ב) שלכאורה צ"ל הלא גוף המלאכים הם מבחי' אש ורוח שהם ג"כ אינם בחי' צומח. ראה גם אוה"ת תבא ע' תתש.

האבות שהן הן המרכבה: ב"ר פמ"ז, ו. זח"א רי, ב. זח"ג קפב, א.

דאחה"ע מהגרון: ס"י פ"ב מ"א. ראה הערות ותיקונים לתניא (קז, ב): אחה"ע, לא אהח"ע. וי"ל עפמש"כ בזח"ג קכג, א.

בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

אבא יסד ברתא: זח"ג רמח, א. רנו, ב. רנח, א. ת"ז תי' כא.

כתפארת אדם לשבת בית: ישעי' מד, יג.

אדה"ר היינו בחי' ח"ע: ראה לקמן עג, א. ובאוה"ת פ' בראשית כרך ג תקסז, א ובלקו"ת לג"פ לח, א. בספר הערכים-חב"ד ערך אדם הראשון הערה 10 מצויין שכאן בתו"א משמע שזהו לפני החטא, אמנם ממ"ש באוה"ת ובלקו"ת לג"פ הנ"ל ובד"ה חייב אדם לברך תרל"ח פל"ו בענין אלף שנה, מוכח שהכוונה לאדה"ר אחרי החטא.

פני ארי': יחזקאל א, י.

ונשמת אדה"ר כולל כל נש"י: שער המצות פ' תצא, שער הגלגולים הק' ו, ז, יב. שער הפסוקים בראשית דרוש ג.

שזהו ענין ההפרש בין זיווג נשיקין: בארוכה נתבאר בביאה"ז לכ"ק אדמו"ר האמצעי א, ד. ובביאה"ז לצ"צ כרך ב ע' תריב. וראה גם בד"ה וביום שמחתכם תרנ"ו ע' רמז.

לא טוב היות האדם לבדו: המאמר הוא משנת תקע"א. ב' הנחות אחרות במאמרי אדה"ז פרשיות ע' מד, בשינוים קלים ממה שנדפס כאן עם איזה הגהות מהצ"צ. ונוסחא שני' שם ע' מז באריכות. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. המאמר עם הגהות באוה"ת בראשית כרך ו תתרנה, א (מלקו"ת לג' פרשיות כו, א). סיום המאמר נזכר בלקו"ת שמע"צ צב, סע"ב.

לא טוב היות האדם לבדו: בראשית ב, יח.