הוי' מלשון התהוות: תניא ח"ב פ"ד. ובאריכות בהמשך תרס"ו ע' תעו. ראה סה"מ ת"ש ע' 40. ובספר הערכים-חב"ד כרך ג ע' תנח. במאמרי אדה"ז פרשיות בתיקון בגוכתי"ק הצ"צ: מלשון ”מהוה".

שם אלקים מלשון שררה: ראה רש"י בראשית ל, ב.

כי אין מלך בלא עם: בחיי וישב לח, ל. עמק המלך שער שעשועי המלך רפ"א, תניא ח"ב פ"ו. וראה במ"מ למאמרי אדה"ז פרשיות לע' תרלא. ראה באוה"ת סוכות ע' א'תשלא. האזינו ע' א'תרמא שמציין לכמה מקומות. ראה לקמן נג, ד. במאמרי אדה"ז פרשיות ע' מד נוסף כאן הגה"ה מהצ"צ: ”והתהוות בחי' עם ונפרדי' הוא ע"י המגן ונרתק שמבחי' ש' אלקים וכמ"ש בלק"א ח"ב פ"ד לכן שם אלקי' הוא ל' שררה כי ע"י שם זה הוא שנעשה בחי' המלוכה שהיא על בחי' עם ונפרדי' דייקא". ובאוה"ת בראשית כרך ו תתרנה, א (מלקו"ת לג"פ) ”וזהו הקדמה למה שמפרש אח"כ שגם הביטול היש נמשך מש' אלקי' והיינו שהמכוון שנעשה יש ודבר נפרד, לא שישארו כך כ"א שיהיו בבחי' ביטול היש, וזהו הכוונה שאין מלך בלא עם" ע"ש.

ושכנתי בתוכם: שמות כה, ח.

גלו לאדום שכינה עמהם, גלו לבבל כו': ספרי מטות לה, לד. מגילה כט, א. ראה גם לקמן יא, א. לח, א. נא, א. ראה גם קטז, ג. קיח, א.

וצבא השמים: נחמי' ט, ו.

שו"ה בחי' — יש ודבר: בפרשיות ע' מה: ”יש ודבר נבדל [בכמה כת"י — נפרד] מאלקותו ית'".

כל הנקרא בשמי: ישעי' מג, ז.

לי יאורי: יחזקאל כט, ג.

דקרו לי' אלקא דאלקיא: מנחות קי, א.

במראה אליו אתודע: במדבר יב, ו.

אשת חיל עט"ב: משלי יב, ד.

והי' אור הלבנה: ישעי' ל, כו.

עולת שבת בשבתו: במדבר כח, י.

ע"פ הראיני את מראיך: ראה לקו"ת שה"ש יז, ג. בלקו"ת שמע"צ צב, סע"ב מציין לכאן.

ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור: בראשית ג, כא. במאמרי אדה"ז פרשיות ע' מה נוסף הגהת הצ"צ: ”והוא ענין כתנות אור באלף". וראה במאמרי אדה"ז כתובים ח"א ע' קכט, וע' קלא. כתובים כרך ב ע' נט. אוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'שנ. וראה של"ה רצז, ב.

פי' וענין היות האדם לבדו . . למעלה בבחי' יחו"ע: ראה לקו"ש ח"ה ע' 22.

על הכסא דמות כמראה אדם: יחזקאל א, כו.

שו"ה בביטול — אליו ית': במאמרי אדה"ז פרשיות ע' מו הגה"ה מהצ"צ: ”שזהו פי' לבדו שיהי' בחי' ביטול כמו שבאמת אין עוד מלבדו".

שיהי' עזר וסיוע מבחי' כנגדו: ראה פרדס ערך מערב. ובאוה"ת פ' מסעי ע' א'שצז.

צחוק עשה לי אלקים: בראשית כא, ו. מכאן עד סיום המאמר יש שינויים בפרשיות ע' מו. וראה שם ההוספה מכת"י ב.

ישמח ה' במעשיו . . כמ"ש במ"א: ראה לקמן יח, א. לקו"ת שמע"צ פד, א ואילך. פח, ד ואילך.

עד יעבור עמך ה': שמות טו, טז.

לא ישב אדם שם: ירמי' ב, ו.

כמ"ש ע"פ בעטרה שעטרה לו אמו: אולי הכוונה ללקו"ת במדבר ד, ג. שה"ש כב, ב. הענין מובא בכ"מ בדא"ח.

והנה אחר חטא אדה"ר: ראה גם סה"מ אדה"ז כתובים כרך א ע' קכט. ספר החקירה סח, ב.

הי' הכסוי וההעלם דק ביותר: בספר החקירה סח, ב ובאוה"ת בראשית תלח, ב מציין כ"ק אדמו"ר הצ"צ ע"ז ”ע"ד הפרסא שבין אצילות לבריאה שהי' מבחי' חשמל" ע"ש. ראה במאמרי אדה"ז כתובים-א ע' קכט.

ויניחהו בג"ע: בראשית ב, טו.

כי הנה עיקר יניקת החיצונים: בסה"מ תקע"א ע' נו מובא קטע מכאן. ראה אוה"ת נ"ך ע' א'שלא. בספר החקירה ובאוה"ת שם: ”ולעיל נת' שע"י העור הוא הבירור וי"ל שניהם אמת היינו שע"י העור יוצא הפסולת לחוץ והפנימית נשאר בפנים". עכ"ל שם.

כרחל לפני גוזזי' נאלמה: ישעי' נג, ז. בספר החקירה ובאוה"ת שם מציין ע"ז ”וכמ"ש מזה בלקו"ת פ' צו ופ' פנחס בד"ה את קרבני לחמי, ובד"ה אלה מסעי".

צו . . את קרבני: לקו"ת פנחס עח, ג. וראה גם באוה"ת משפטים ע' א'רכא.

כמ"ש גבי פרה אדומה: פרה ב, ה.

ובפרק העור והרוטב: חולין קיט, ב.

וחנוך הי' תופר מנעלים: ראה עמק המלך שער קרית ארבע פצ"ד בשם מדרש. בענין שם ”חנוך" ראה באוה"ת בראשית כרך ב דרושים לחנוכה שב, ב שהוא מלשון ”חינוך" והשייכות דוקא לנעל.

ע"פ מה יפו פעמיך בנעלים: לקו"ת שה"ש מג, ג ואילך.

ויגרש את האדם: בראשית ג, כד.

ויאמר . . הן האדם הי' כאחד ממנו: ראה לעיל בציונים והערות לכ"ק אדמו"ר זי"ע. עם הגהות באוה"ת בראשית כרך ו תתרנז, א (מלקו"ת לג"פ כז, כב). נמצא בגוכתי"ק הצ"צ בבוך משנת תקע"א-ב, ומתחיל ”הן האדם". ומאמר זה הוא משבת פ' בראשית תקע"ב. ראה לקמן בהערה לדף ו, א ד"ה ”שאדה"ר". כמה שינויים נרשמו לקמן וכן ציונים אחדים בשולי הגליון. להתחלת המאמר ראה אוה"ת ואתחנן ע' קמג. בענין עה"ד טו"ר המבואר במאמר זה מצויין בלקו"ת שלח מג, א. קרח נב, ב.

ויאמר ה' אלקים הן האדם: בראשית ג, כב.

אם לא שנאמר שגבוה הוא מהאדם וכ"ז פלאי: ראה בלקו"ש ח"י ע' 16.

עה"ד טו"ר היינו בחי' תערובת הטוב עם הרע: ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קעו ואילך. סה"מ תרמ"ח ע' קצח ואילך. ד"ה כי אתם עוברים תרנ"א ע' קצז. ובארוכה ד"ה ושבתה במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תדש. ובסה"מ תרס"ב ע' ש ואילך. סה"מ עזר"ת ע' פט. ד"ה בלע המות תשכ"ה בתחלתו.

שממית בידים תתפש: משלי ל, כח.

וכענין בחי' לבונה זכה: ראה לקמן כ, ג. אוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקסח. ובהמשך זאת חנוכת המזבח תר"מ פרק יז שאפשר שנק' זכה ע"ש ז"ך אותיות שהרי זהו האותיות הנמשכים להחיות הקליפות בבחי' מקיף, ע"ש. ראה לקו"ת תזריע כג, ד. המשך תער"ב פרק רי.

ציור האילן: הכוונה לכאורה לציור שבסוף ספר פעמון ורימון (אמ"ד תכ"ח). וראה הנסמן בסידור עם דא"ח ריב, א הערה 99. הערות וביאורים אהלי תורה גליון א'קל בסופו.

שו"ה אחוריהם — עה"ד טו"ר הוא בחי' פנימי: בלקו"ת בלק סט, ב מציין לכאן: ”שעה"ד טו"ר הוא הדעת שבבחי' פנימי' משא"כ הדעת שבבחי' מקיף הוא אדרבה דוחה יניקת החיצונים".

אבל האדם . . אזי יתערב הוא גם הוא ממש: ראה ביאוה"ז לצ"צ כרך ב ע' תרמח.

ולא היו יודעים כלל שיש תאוה בזה: ראה בלקוטי שיחות ח"ו ע' 199 הערה 28.

בלע המות לנצח: ישעי' כה, ח.

דבחכמה אתברירו: הובא באגה"ק סכ"ח בשם זוה"ק וראה ע"ח שי"ח פ"ה, של"ט ד"א. סהמ"צ להצ"צ מצות מחצית השקל, שם איסור אכילת בעל מום (הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים תש"א ע' 79, ובסה"מ תש"ח ע' 206). וראה גם אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקפא.

והחייט: פי' לספר מערכת האלקות לר' יהודא ב"ר יעקב חייט מערכת אלקות פ"ד. מובא גם בלקו"ת פ' ראה לא, א. בענין חכמה נק' דין ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תשיח ואילך. וראה לקמן קז, ג ובמ"מ לשם. ובתורת חיים בראשית לא, ד.

ושבחו האר"י ז"ל: ע"ח שי"ג פ"ה.

בזהר באדרא כחמרא דשקיט: זח"ג רפח, א.

שו"ה שתי בנות: בגוכתי"ק נוסף ”שע"י שמוצצי' דם שונאיהם של ישראל אזי מיד מתים הקליפות".

וישלח יעקב: בראשית לב, ד.

כאשר ייסר איש את בנו: בגוכתי"ק: כאב את בנו יוכיח.

וכמ"ש בזהר גבי רבי אחא: זח"א קא, א.

ולכן מיד וישלחהו מג"ע . . ושמה יברר הבירורים: מובא בסה"מ תרל"ד ע' קמג ושם מציין לאגה"ק סי' כו שעיקר עסק התורה והמצות הוא לברר הניצוצות.

ויניחהו בג"ע לעבדה זה [בגוכתי"ק: זו] רמ"ח מ"ע: בראשית ב, טו. ראה תרגום יונתן בן עוזיאל שם. זח"א כז, א. זח"ב קסה, ב. ת"ז סוף תי' נד. ילקוט ראובני בשם מדרש.

וע"י רבוי התגלות האור ממילא יתעלו נצוצי קדושה: ראה גם בלקו"ת במדבר ג, ד. וראה גם לקו"ש ח"כ ע' 215 הערה 32.

שו"ה כנר — יוכלל: בגוכתי"ק: יכלה.