שו"ה תהיה — תהיה: בגוכתי"ק: יהי'.

לא גלו ישראל: פסחים פז, ב. זח"א רמד, א. ראה גם לקמן יא, א. כ, ג. כו, ד. קיז, ב. ובלקו"ש חכ"ה ע' 154 הערה 43 ”ובביאוה"ז (ויגש ע' קלו, א ואילך) בפי' מארז"ל זה. ובביאוה"ז להצ"צ (ח"ב ע' תשכו. תשל) מבאר מחז"ל זה גרים כפשוטו (ולא ניצוצי קדושה בכלל). וכ"ה בתו"א כ, ג" עכ"ל. וראה בספר השיחות תשנ"ב ח"א ע' 175.

שו"ה אם — היו נכללים הנצוצות: בגוכתי"ק: הי' נכלל הנצוצים.

וכמ"ש במלכת שבא: מלכים-א י, א. ראה ד"ה בלע המות תשכ"ה הערה 17 ”דזה שנתעורר בה לבוא לשלמה הוא מצד הביטול שנעשה בה [בהיותה עדיין בארצה] ע"י ששמעה את שמעו". ראה סה"מ תרנ"ט ע' קסב ”דמצד גדולת שמו שנשמע למרחוק גם באיים הרחוקים מתבטלים כולם איליו ונמשכים אליו.

גופו נלקח ממקום המזבח: פרקי דר"א פרק יב. וראה סנהדרין לח, ב שגופו מבבל. בזח"א קל, ב. שגופו מד' רוחות העולם.

שו"ה וממנו — נעשו: בגוכתי"ק: עשו.

שו"ה אבל — הדבר היה: בגוכתי"ק ליתא.

שו"ה עצמו — שמה שצוה: בגוכתי"ק: שאשר ציוו.

שו"ה יאכל — היה: בגוכתי"ק בהכת"י ליתא.

שו"ה יאכל — ידיעה: בגוכתי"ק: נגיעה.

שו"ה ואמר — ידע . . וגו': בגוכתי"ק: יודע . . ליתא.

שו"ה כי — למעליותא . . שיהיה יודע: בגוכתי"ק הנ"ל: למעלה . . שיהיו יודעי.

שו"ה פנימי — לו: בגוכתי"ק: ולו.

שאדה"ר הי' הולך בהיכלות: באוה"ת ענינים ע' פו: ”וכן שמעתי הלשון מרבינו ז"ל שאמר בענין אדה"ר, שאדה"ר הי' הולך בהיכלות כי בחי' אדם הוא למעלה מהבעש"ט והאריז"ל וגם מרשב"י כי הי' בערך אחר ממש שהרי הי' יציר כפיו של הקב"ה ע"כ", ע"ש. המשך וככה תרלז פרק קכט. סה"מ תרס"ח ע' קצד. ובאוה"ת וישב כרך ו תתרפה, ב מסיים ”כזה"ל שמענו מרבינו ז"ל פ' בראשית תקע"ב". ענין זה נזכר בלקו"ת צו ח, ג. יז, ד.

והשיאו הנחש שעכ"פ יביט מה יש בהם: להעיר מזח"א נב, א. זח"ב קצג, ב.

גם מרשב"י: ראה באוה"ת פ' וישב כרך ו שם שהי' למעלה מעלה מהבעש"ט והאריז"ל וגם מרשב"י. וראה גם בדרוש ג' מיני אדם באוה"ת פ' בלק ע' תתקע, ובלקו"ת פ' צו ח, ג כי הרי אפילו הנשמות הגבוהות מאד שמיחוד או"א דאצילות שזהו נשמה דאצילות הוא כערך הבריאה לגבי אצילות ממש נגד נשמת אדה"ר כנ"ל (ועיין בזהר תרומה דף קס"ז ע"ב). עכ"ל. ובדף ח, ב מביא שם בשם ספר הגלגולים פי"ט שאדם הראשון קודם החטא הי' לו נשמה לנשמה מאצילות ע"ש. בהגה"ה כת"י על תו"א מציין ללקו"ת פ' צו ח, ב בהביאור ואכלתם אכול דשם נמצא בשינוי לשון קצת.

וכן שמעתי מהק' ר' [בגוכי"ק: מר'] אברהם בן הה"מ: וכ"ה גם באוה"ת בראשית כרך ו שם.

פי' ויט היינו שנטה למטה בהיכלות הקליפות: באוה"ת חנוכה כרך ב שכו, א מציין לזח"א קפו סע"א שנטה עד דרגא דחויא, ע"ש.

כדי להעלות נצוצות משם: ראה בסה"מ תרכ"ט ע' יא [בהוצאת תשנ"ב ע' יג] שז"ע גלות השכינה ע"ש. בענין יהודה ותמר ראה במאמרי אדה"ז על מאמרז"ל ע' רכד שכ' שגם ביהודה לא היה כוונה רק לש"ש בלבד . . בכדי שיתגבר עליו אח"כ בניצוח גדול יותר. וראה גם ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' קלז. דרך מצותיך לב, ב. סה"מ תרס"ט ע' קכג.

להבין ענין הברכות: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. המאמר עם הגהות נדפס באוה"ת בראשית כרך ג תקנא, א [מלקו"ת לג"פ] תקעג, א. באוה"ת סידור (תפלה) ע' רה נדפס ד"ה להבין שורש ענין הברכות דיוצר האדם (בכותרת מהר"י ריבלין ”ביאור לד"ה להבין ענין הברכות שנדפס בת"א"). ראה המשך חייב אדם לברך תרל"ח בסה"מ תרל"ח ע' פז ואילך. והנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שם ע' שפה ואילך. לכללות מאמר זה ראה ד"ה להבין ענין ברכת חתנים בסידור קלב, ג. ובמאמרי אדה"א דרושי חתונה כרך א ע' קסח שמיוסד על מאמר זה בשינוי הסדר. וראה שם במ"מ שמאמר זה הוא משנת תקס"ד.

בזמן בית ראשון לא היו מברכים: ראה באוה"ת בראשית כרך ג תקנא, ב, ובד"ה חייב אדם לברך תרל"ח פרק ד ואילך שעיקר הברכה הוא להמשיך מבחי' סוכ"ע המאיר בבינה בשם ה' דממכ"ע המאיר במל', והרי בבית ראשון הי' מאיר מעצמו בחי' אור הבינה . . אלא בבית שני שהוא בחי' מל' אשר אין בה אור הבינה . . אז דוקא תקנו הברכות לברך את השם. ובד"ה חייב הנ"ל ע' ח מוסיף ”ומ"ש רבינו אדמ"ו נ"ע נמשך אחר דעת המקובלים שבית ראשון הוא בחי' בינה ולכן לא היו צריכים לברך . . ואפ"ל לפי פי' רבינו אדמ"ו נ"ע שמה שדוד תיקן מאה זהו לפי שראה ברוה"ק שבב"ש לא יאיר אור הבינה לכן תיקן מאה ברכות ודוחק" ע"ש.

מאמינים בני מאמינים: שבת צז, א. שמו"ר פ' בשלח פכ"ג, ועוד. ראה אוה"ת פ' ראה ע' תשכח. לקמן קיא, א. ראה סה"מ תרל"ח ע' צא.

דמזליה חזי: מגילה ג, א.

כי האמונה היא למעלה מן ההשגה והשכל: ראה קיצורים והערות לתניא ע' קא. ובתניא ליקוט פירושים ומ"מ — חיטריק לפרק יח.

רם ונשא למעלה ממזלייהו: בסה"מ תער"ב ח"ג ע' א'ת מוסיף: ובמ"א דתוקף האמונה היא משום דמזלייהו חזי.

להיות אצלם גילוי אמונה זו כאילו רואה: במאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"א ע' קפא מפרט ”ובזמן בית המקדש ראשון היו כנס"י במעלה עליונה מצד שרש האור אלקי שקבלו במ"ת דוקא לא היו צריכים לברכת המצות כי ע"י המצוה עצמה נמשך גילוי אא"ס בנפשם".

להיות הוי"ה אלקינו: ע' באוה"ת פ' עקב ע' תקעד.

ומשם יפרד: בראשית ב, י.

הם ארבע מחנות השכינה: ראה זח"א כו, ב.

וזש"א רז"ל: ראה אוה"ת בראשית כרך ג תקנז, א ד"ה חייב אדם לברך פרק יא שם.

אינן תופסין מקום כלל נגדם: במאמרי אדה"א דרושי חתונה כרך א ע' קפב מביא ראי' לזה ”מעליות הנשמות דצדיקים בשינתם בג"ע הארץ שהוא בקו השוה מהלך רב ואין כאן שהי' גם כמעט רגע שהרי מיד כשניעור תשוב רוחו אליו ג"כ בלא שהי' כלל וכלל".

ואליהו . . עם גופו שהיה תחלה גשמי ונהפך כו': פרדס שער היכלות. וראה בספר הלקוטים ממאמרי הצ"צ ערך אליהו.

שאין מלך בלא עם: נסמן לעיל ה, א.

אשר מלשון דהא: ראה שפתי חכמים בהעלותך יא, יב.

וצונו מלשון צוותא והתקשרות: ראה לקו"ת מסעי צב, ג.

יש לנו כח להמשיך גילוי אור א"ס ב"ה בברכה זו: בד"ה חייב אדם לברך תרל"ח סעיף ב מוסיף כ"ק מהר"ש: והמשכה זו היא מעלמא דאתכסי' בבחי' עלמא דאתגלייא שיהי' נמשך גילוי האמונה זו להיות ברוך ונמשך גילוי אוא"ס ב"ה כאילו רואה ממש כו'.

והנה אמרו בירושלמי: ראה בד"ה חייב אדם לברך תרל"ח פרק יח. בלקו"ת תזריע כב, ד. ראה יט, ב — מציין לכאן.

מהו לשון חותם: ע' בסידור בדרושים לחתונה בד"ה להבין שרש הדברים. בענין מטבע קצר — ראה באוה"ת נ"ך שופטים ע' יד שמציין לכאן.

שו"ה והפסולת כו' ולא מעיקר . . באמת אינה: בבוך 414: כו' כי באמת אינה.

לובן שממנו עצמות: נדה לא, א.

והנה כמו במשל הולד . . שזהו סימן גידול הולד: מובא באוה"ת ויקרא כרך א ע' קכז.

אזי דוחה ממנו מותרות שערות וצפרניים: מובא בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתקח.

ושם חביון עזו: חבקוק ג, ד.

והנה מטבע קצר רומז לעלמא דאתכסיא: ע' באוה"ת דרושים לר"ה ע' א'ש שמפרש בענין אחר ע"ש. ובד"ה בראשית ברא תרע"ח ע' נ. בביאוה"ז לצ"צ כרך ב ע' תשסו מעתיק מתי' ”והנה מטבע קצר . . בהתחלקות רבות ועצומות" ומפרש שזהו כלל ופרט.

ב' ברכות ראשונות של נשואין שהם יוצר האדם ואשר יצר את האדם: ראה רש"י כתובות

והשניה פותחת בברוך וחותמת בברוך: בלקו"ת ראה לא, א מציין לכאן: גבי ברכה אחרונה שכנגד חוה שהיא המל' חותם בברוך מה"ט, משא"כ בברכה ראשונה שכנגד אדם שהוא ז"א א"צ לחתום.

סתם ספרי כו' וכולהו אליבא דר"ע: סנהדרין פו, א.

חו"ה בגימטריא המילוי של הוי': ראה לקו"ת ויקרא ג, ד בשם זהר הרקיע מציין שם לכאן ע"ש. ובאוה"ת תולדות קמב, א.

ויגד וחוי: בראשית יד, יג.

ויקרא האדם שם אשתו חוה: בראשית ג, ב.

יום ליום: תהלים יט, ג. ראה ביהל אור עה"פ ע' סא ואילך שכאן מבואר שזהו"ע חכמה עילאה וחכמה תתאה אשר פי' חכמה תתאה שהוא גילוי וביאור הדברים של חכמה עילאה. בלקו"ת בהעלותך לה, א מציין לכאן.

ברכה ראשונה . . תושב"כ: ראה לקו"ת שה"ש כח, ב.

דמות תבניתו . . בחי' עלמא דאתגלי': ראה ספר החקירה סה, ב.