וכמאמר הזהר לא תתערון מידי: זח"ב מז, ב.

שאם תתערון אזי . . אתעדל"ע . . כפי האתעדל"ת: בלקו"ש חי"ח ע' 354 הערה 25 ”ואולי י"ל שיש בזה ב' אופנים: א) שמלכתחילה נמשך כפי אתעדל"ת. ב) שבבואה לתתא נשתנית כפי האתעדל"ת", ע"ש.

וכמאמר הזהר לא תתערון מידי . . ולכן תחרישון: קטע זה מובא בביאוה"ז לצ"צ כרך א ע' צב. ושם ע' צג: שענין שתיקה זו אינה כפשוטו ממש, אלא ע"ד מלה בסלע משתוקה בתרין, שהשתיקה הוא בחי' ביטול שלמעלה מהדבור דקום עשה, ע"ש.

אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, ב.

עד יעבור עמך ה': שמות טו, טז.

ויאמר משה אכלוהו היום: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ח ע' כח. ביאור בע' לד. והנחת הר"פ בס' הנחות הר"פ ע' עב באריכות. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. המאמר עם הגהות וקיצורים באוה"ת בשלח ע' תקצה. [הגהות הצ"צ הם ביאורים שמבארים כל ענין וענין מהמאמר]. עוד הגהות וקיצורים בע' תרח. קיצור מן גוף הדרוש שבת"א בע' תרכד. ועוד הגהות בע' תרכח. ביאור בע' תרלא בציון ”ביאור הדברים ע"פ ויאמר משה אכלוהו היום". — והוא להנדפס בסה"מ תקס"ח ע' לד. ד"ה מי זאת הנשקפה תרל"ט ח"ב ע' שפט מיוסד על מאמר זה. באוה"ת שמות כרך ח ע' ב'תתקסח. ובאוה"ת האזינו ע' א'תרמו מציין הצ"צ שמאמר זה עם ד"ה אני ישנה הנדפס בלקו"ת שה"ש נאמרו בשבת אחד. וכן נראה בסה"מ תקס"ח שעל המאמר אני ישנה נרשם ליל שבת פ' בשלח על החתונה, ועל ד"ה ויאמר משה נרשם ”יום שבת פ' בשלח על החתונה הנ"ל". בארוכה נתבאר במאמרי אדה"א שמות ע' קנו. שער האמונה לאדה"א ע' לג, ב. ד"ה ויענך וירעיבך בסה"מ תרל"ה ח"ב ע' תו וע' תטו מיוסד על מאמר זה. ד"ה ויאמר . . אכלוהו היום תשל"ו. וראה פלח הרמון שמות ע' רז. בלקו"ת אחרי מ, א מציין לכאן.

ויאמר משה אכלוהו היום: שמות טז, כה. להעיר שבהנחת הר"פ מצטט מן הפסוק גם התיבות ”היום לא תמצאוהו" וכן בהקושיות על הפסוק מדייק תי' אלו. ובסה"מ תקס"ח מביא מן הפסוק ”כי שבת היום לה'" וכן מדייק בתחילת המאמר ”ומה הטעם שאמר להעדר השפעת המן בשבת כי שבת היום לה'". באוה"ת מבאר ענין ג' סעודות דשבת. וראה שם ע' תרב ואילך בענין הנ"ל.

להבין למה לא ירד המן בשבת . . אינן נעצרין אפי' בשבת: ומפרש באוה"ת כאן ע' תקצה ”א"כ מהו ענין שנאמר גבי מן היום לא תמצאוהו כי שבת היום לה' דמשמע שמפני שהוא בחי' שביתה א"א להיות ירידת המן ומאי שנא מכל ההשפעות שנמשכין בשבת". ובסה"מ תקס"ח ע' כח מדייק ”שהרי גם העשב צומח כמו בחול ואין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה אותו וכו', וא"כ הכל נשפע מלמעלה מעילה לעילה גם בשבת ולמה המן דוקא לא נשפע ויורד בשבת ומה זה הטעם שאמר להעדר השפעת המן בשבת כי שבת היום לה' כו'". ובהנחת הר"פ ע' עב ”והלא כל ההשפעות גשמי' נשפעים גם בשבת גשם וכו' גם העשב בשדה צומח גם בשבת ואין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה וא"כ הכל נשפע מעילא לעילא גם בשבת ומה נשתנה המן אשר אמר כי שבת היום לא תמצאוהו".

אינן נעצרים אפי' בשבת: ב"ר י, ד.

כל השפעות שבעוה"ז הגשמי אינן נעצרין אפי' בשבת: במאמרי אדה"א שמות ע' קנו מקשה ”א"כ מה זו השביתה בשבת דגם בשבת ראשון היו כל השפעות והמשכות למטה כמו בחול ואיך אמר וישבות, ומפרש שעיקר השביתה למעלה היא ברוחניות בלבד ע"ש. ראה סידור קמא, ב ד"ה מצה זו תר"מ סעי' נז. וראה בארוכה בהמשך תער"ב ח"ב ע' א'סא ואילך.

אין לך עשב: ב"ר פ"י, ו.

הנני ממטיר לכם: שמות טז, ד.

ס"ר אותיות כנגד ס"ר נשמות: מגלה עמוקות אופן קפו. ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים תש"ח ע' רמא. לקו"ש ח"ב ע' 333 הערה 118.

אותיות מלשון אתא בוקר: ישעי' כא, יב. וראה גם לעיל מב, ב. לקמן עא, א. ובמ"מ לשם. וראה בד"ה ושבתי בשלום תשמ"ח (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קסד) הערה 86 שמצויין לכמה מקומות בדא"ח.

אותיות סוסים: ראה לעיל בד"ה לסוסתי.

כי תרכב על סוסיך: חבקוק ג, ח. בסה"מ תקס"ח ובהנחת הר"פ יש כאן אריכות דברים בהטעם שהאותיות נקראים סוסים.

אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

הארה דהארה: באוה"ת כאן ע' תרט: ראה באגה"ק סי' כ ד"ה איהו וחיוהי. ובע' תקצו מוסיף ”והוא בחי' אותיות והתגלות הארה מבחי' מחה"ק".

כי . . וירם קרן לעמו: תהלים קמח, יד. בהנחת הר"פ ובסה"מ תקס"ח ובאוה"ת נתבאר הפסוק באריכות יותר.

במי נמלך: ב"ר בתחלתו.

כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך כו': תענית ג, ב. זח"ב ה, ב. וראה לקו"ת אחרי כו, א. אוה"ת בראשית כרך ג תקנז, ב (מלק"ת לג"פ לב, ד). אוה"ת נ"ך ע' תקח. ספר החקירה ס, ב. מים רבים תרל"ו פרק קה ואילך. ד"ה חייב אדם לברך תרל"ח פרק יב. באוה"ת כאן ע' תרי ואילך מביא מד"ה עולת תמיד לאדה"ז ביאור ענין הרוח המנשב.

אלא הענין כי: בבוך 1053 יד, א נוסף: כי לפי פשוטו של מקרא: רוחות.

כי רוחות הם ו"ק: בספר החקירה ס, ב כ' ורוחות אלו דהיינו ו"ק נתהוו יש מאין ע"י מי ברא אלה בחי' הפרסא כנ"ל [בספר החקירה שם] המסתיר להיות מקום גשמי ו"ק, אמנם שרש ו"ק הגשמיים נמשך תחלה מבחי' ו"ק הרוחניים שהם מדות העליונות ע"ש. וראה באוה"ת בלק ע' א'ח.

שהם עיקר העולם: ראה שער היחוד והאמונה פ"ז (פב, א). בלקו"ת אחרי מ, א מציין לכאן.

שזהו גבול המקום: ראה ס' החקירה עו, א ובאוה"ת נ"ך ע' תה שכתב ”מפרש דבחי' מקום זהו ו"ק דז"א היינו ג"כ מפני שהם שרש ממכ"ע שמהם נשתלשל ו"ק הגשמיים צפון ודרום וכמ"ש עוד בתו"א פ' וארא בד"ה וארא אל אברהם בפי' הוי' אחד". ע"ש.

הנה מקום אתי: שמות לג, כא. ראה ב"ר פס"ח, ט. לקו"ת בהוספות לויקרא נא, ב. באוה"ת כאן ע' תרו כתב בשם הש"ך על התורה ”מן מ"ם נו"ן במילואו גימטריא מקום". בסה"מ תר"מ ח"ב ע' תקסא: ורבינו ז"ל כ' שמפרש מקום מל' ממכ"ע כ"פ בד"ה והתהלכתי [=הנחת הר"פ ע' קנז] ובלקו"ת שלח בביאור מקושש [=מג, א]. ובפ' בחוקתי בד"ה בשברי [=לקו"ת בחוקתי מח, ב]. ובתו"א בד"ה אכלוהו היום [=כאן] ובד"ה וארא בפי' הוי' אחד [=קנה, ב]. ובד"ה כי אברהם לא ידענו [=צג, ב]. וראה בסה"מ תרס"ו ע' לו.

וכל נשמה יש לה אות אחת בתורה שהיא ממשכת אותו אות: בהנחת הר"פ ע' עג מבאר: ”שהאותיות הוא לשון הבאה ונק' סוסים להמשיך ממקום גבוה כו' ועל ידם ירד אור אלקי בי' מאמרות ברא קוב"ה עלמא": וזהו ה' בצאתך. באוה"ת כאן ע' תרכה הקשה ”הלא העולמות נבראו ע"י אותיות דע"מ ומה צורך להמשכת אותיות התורה".

ה' בצאתך משעיר כו' ארץ רעשה: שופטים ה, ד. ראה אוה"ת נ"ך שופטים ע' ט ”שההמשכה עליונה להיות אותיות התורה נק' ג"כ שעיר בחי' שערות וכן פי' בד"ה תורה צוה ספ"א ענין וזרח משעיר". וראה גם בלקו"ת קרח נג, א.

שעיר היינו בחי' שערות: ראה לקו"ת ברכה צד, ב. צה, ג.

הנה גם המלאכים בקשו: בהנחת הר"פ ליתא תי' ”גם". ושם באריכות יותר. וראה באוה"ת כאן ע' תריב הג"ה לכאן ההפרש מה שמבאר כאן למה שמבאר לקמן בפ' יתרו בד"ה זכור ושמור בענין בקשת המלאכים.

המלאכים בקשו תנה הודך על השמים: שבת פח, ב.

ובכל יום חייב אדם לראות: פסחים קטז, ב.

ונק' בזוהר לאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, ב. ראה גם לעיל ט, א.

אכלתי יערי עם דבשי: שה"ש ה, א.

מצרף לכסף: משלי כז, כא.

שהגו סיגים מכסף: משלי כה, ד. וראה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשלז: ”ופי' המ"צ הגו ענין הסרה כמו כאשר הוגה מן המסלה בשמואל ב' סי' כ' פסוק י"ג. ורש"י פי' הגו וכן הוגה לשון המשכה" ע"ש עוד. ראה סה"מ תרכ"ז ע' רנ. סה"מ תרכ"ט ע' שסב.

בשמ"ע סלח לנו: ראה לקמן צה, ג. לקו"ת בהעלותך ל, ב.

צדיק אוכל לשובע נפשו: משלי יג, כה.

ובחכמה אתברירו: נסמן לעיל ה, ד.

ובכח זה מתפלל: בהנחת הר"פ ע' עד: מתפלל ונתפעל במס"נ.

וקראת לשבת ענג . . אז תתענג: ישעי' נח, יג. יד.

דא היא סעודתא דע"ק: ראה זח"ב פח, ב.

ואין נמשך בו פסולת כלל: ראה אוה"ת בשלח ע' תרו.

וכך יש הפרש בין תפלת החול: מובא באוה"ת ויצא כרך תתמג, א.

ותעל שכבת הטל: שמות טז, יד.

טל שאין לו הפסק: תענית ג, א.

מבחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת: ראה סידור קז, ג: ששרש הטל של המן הוא מבחי' אורות עליונים ביותר שלמעלה מבחי' התוהו והתיקון דהיינו שלמעלה גם מבחי' עקודים ונקודים.

דבר יום ביומו: שמות טז, ד. ראה אוה"ת פנחס ע' א'קנה. ראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' א'סב. א'פו.

ארז"ל כי מי שיש לו פת בסלו: סוטה מח, ב.

דאיתא בס"י: ראה פ"ג מ"ה. וראה לעיל סג, ד.

נער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו . . קמי קוב"ה מי איכא זקנה: יבמות טז, ב. זח"א קסב, א. ראה אוה"ת חנוכה כרך ב שב, ב.

עיני האדם לא תשבענה: משלי כז, כ.

וזהו ענין המן: באוה"ת תצוה ע' א'תרמט הגי' בגוכתי"ק אדמו"ר הצ"צ: מן.

שלמעלה מהזמן כו': באוה"ת שם ”נשמע אשר ענין דבר יום ביומו זהו כשההמשכה באה מבחי' אני ה' לא שניתי שלמעלה מהזמן" ע"ש.

היום לא תמצאוהו בשדה: שמות טז, כה.

שהוא אתעדל"ע שאינו תלוי באתעדל"ת: בענין זה ראה לקו"ת פ' ואתחנן ד"ה ואתחנן. לקו"ת האזינו הא'.

ישא ה' פניו אליך: במדבר ו, כו.

ברדת הטל על המחנה: במדבר יא, ט.

קוצותיו רסיסי לילה . . קוצותיו תלתלים: שה"ש ה, ב. יא.

ה' בצאתך משעיר: שופטים ה, ד.

המן לבד לא ירד בשבת: ראה תו"ח (כת"י הר"ש) בשלח שב, א ואילך. אוה"ת בשלח ע' תרלט. המשך תער"ב ח"ב ע' א'סא.

עליית העולמות שבשבת זהו רק בפנימיות: בלקו"ת תזריע כא, ג מציין לכאן.

משא"כ המן . . מבחי' טל: ראה ביאוה"ז לכ"ק אדמו"ר הצ"צ ע' תכב. באוה"ת כאן ע' תרה: ”בת"א מבואר הטעם שלא ירד מן בשבת כי הוא נמשך ממו"ס טלא דבדולחא, ולפי שבשבת עליות העולמות אי אפשר למן לירד, וא"כ קשה איך ימצאוהו לע"ל שהוא יום שכולו שבת ונק' שבת בשבתו שהוא עלייה יתירה משבת דעכשיו", ומבאר שזהו ענין שלע"ל שחקים טוחנין מן לצדיקים. וראה גם ע' תרו.

שו"ה עלייה — דהעלי' בבחי' פנימיות: ראה לקו"ת תזריע כא, ג. אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תקיג: ”(שנתעלו המדות והדיבור להיות בבחי' חו"ב כו' מהרי"ל)".

להבין ענין לחם משנה: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. וראה גם פלח הרמון שמות ע' קצב.

זה בצד זה: פע"ח שער השבת פי"ז מ"ח. ליל שבת פ"ד מ"ב. וראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' מ.

ברכת הזן משה תקן: ברכות מח, ב. זח"ג עדר, א. ראה בסידור בדרוש בהמ"ז ובהגהות ע"ז מכ"ק אדמו"ר הצ"צ באוה"ת פ' עקב. ראה לקו"ש חט"ז ע' 179 הערה 44.

על הארץ זו ברכת הארץ: ברכות מח, ב. ובלקו"ש חט"ז ע' 179 הערה 45 מציין ע"ז ”כ"ה פירוש הפשוט שהברכה היא רק על הארץ (דמפקא מזון). וראה ב"ח לטור שם [או"ח סי' קפז] ס"א. שו"ע אדה"ז שם. אבל בלקו"ת עקב [יד, ב] סידור (קט, א) דמזון בברכת הארץ קאי על לחם מן הארץ. ולהעיר מברכ"י או"ח סי' רח סק"י שהביא מכפתור ופרח ואגודה דחותם בא"י ”על הארץ ועל מזונה".

אין מזכירים כלל מעין ב' ברכות האחרות: ראה בשו"ע אדה"ז סי' קפז סעי' ג.

כי על כל מוצא פי ה': דברים ח, ג.

אין לך עשב: זח"א רנא, א. מו"נ ח"ב פ"י. אגה"ק סוס"י כ.

הלא גם האדם נשתלשל ממאמר נעשה אדם: לקו"ת להאריז"ל פ' עקב. וראה לקו"ת לכ"ק אדמו"ר הזקן צו יג, ב. בהביאור לד"ה להבין שינוי הברכות תקס"ח. מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ ז"ל ע' צז. ובד"ה באתי לגני תשי"ד.

אלא קאי על נפש האלקית: ראה לקמן יתרו עד, א. לקו"ת צו יג, סע"ב ואילך. מסעי צו, א.

שרש ענין תהו ותיקון: בלקו"ת פ' צו יג, ב מציין לכאן, דבחי' דצ"ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו והאדם שרשו מבחי' עולם התיקון ע"ש. וראה גם באוה"ת פ' אמור לז, ג ואילך.

אדם בגימטריא שם מ"ה: נסמן לעיל נב, ב.

שבחי' תהו הוא בחי' נקודות זו תחת זו: ראה ע"ח שער י' פ"ה בארוכה נתבאר בתורת חיים בראשית ט, א ואילך. שם פ' נח סט, ג ואילך. וראה לעיל נב, א.

וכאו"א אינו יכול לסבול חבירו: ראה בהמשך תער"ב ח"א פרק רלז: ”דספי' דתהו היו בחי' שלימות כאו"א בפ"ע ולא רצו להשפיע אל הספי' האחרת ולא לקבל שפעה ממנה כו' ושרש סיבת הדבר הוא הישות". ע"ש בקיצור מפני מה לא רצו להשפיע. וע"ש בפרק רלח.

וימת וימלך: סוף פ' וישלח.

שם מ"ה החדש: ראה לקמן קג, ב ובמ"מ לשם.