ענין לך לך: בס' הנחות הר"פ ע' ה בהתחלה: וילך למסעיו ממעלה למטה כו' עם איזה הגהות מהצ"צ. הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי באוה"ת כרך ו תתרעב, א (הנדפס מלקו"ת לג"פ פב, א) עם הגהות מהצ"צ. גוכתי"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי בבוך 1025 קכז, ב. והוא משנת תקס"ז. ראה לעיל ציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. עוד הגהות וקיצורים באוה"ת בכרך ד תרפה, א. תרפח, ב.

בכמה מקומות מציינים לד"ה זה: בד"ה הנה אברם — לקו"ת שלח מה, ד. ואתחנן י, ג. ובכמה מקומות מציינים: בד"ה לך לך. בלקו"ת אמור לט, א מציין לכאן. לכללות מאמר זה ראה מאמרי אדה"ז פרשיות כרך א ע' פ. ד"ה לך לך תשל"ח (נדפס בלקו"ש ח"כ ע' 295).

ממטה למעלה: ראה זח"א עח, א. ראה ד"ה לך לך תשמ"ו.

וממעלה למטה: ראה זח"ג (בסתרי תורה) עז, א.

שכל הנעלם מכל רעיון: ראה סה"מ תרנ"ז ע' קסד. ד"ה לך לך תרצ"ד, שכל העמוק ביותר שמוסתר ונעלם לגמרי נק' שכל הנעלם מכל רעיון להיות שגם אפס קצהו אינו מושג כלל. שהוא למעלה גם מבחי' חכמה, כי חכמה (עם היותה ראשית כל הכחות פנימיים) היא בחי' גילוי, משא"כ אב רם הוא שכל הנעלם מכל רעיון — ד"ה לך לך תשל"ח. וראה מאמרי אדה"א במדבר כרך א' ע' שי (במילואים למ"מ). ובד"ה ואברהם זקן תשל"ד (מהנחה בלתי מוגה) מבאר דענין שכל הנעלם מכל רעיון יש בו ב' נקודות מצד אחד הרי יש בו ההגדרה דשכל, אבל לאידך הרי הוא שכל באופן כזה שהוא נעלם מכל רעיון, ע"ש שמביא ראי' מסה"מ תרס"ו ע' פ. באוה"ת תולדות כרך ד תרפה, א מביא זה בשם: ברע"מ. וראה באמרי בינה ח"ג פרק קמא: ובלשון הגאונים.

א"ב ר"ם: ראה זח"א עט, ב. וראה גם תו"ח כאן פ, א. בהנחת הר"פ נוסף: חכים ולא בחכמה ידיעה.

להיות גילוי בבי"ע . . פתח האהל: כמ"ש בלקו"ת בדרוש עשי"ת ד"ה להבין פי' יג"מ מי כמוך כו' נושא עון ע"ש פ"ב . . זה נתחדש לאברהם וע' בלקו"ת להאריז"ל פ' לך לך נהנה מזיו השכינה וזהו גילוי החסדים, לזה נאמר והוא יושב פתח האוהל — מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ ע' ה'.

חסד אתגלי בפומא דאמה: זח"ג קמב, א. וראה גם זח"ב לו, א. ובאוה"ת לך לך כרך ד תרפה, ב: ”ומ"ש כאן [בתו"א] דפי' חסד אתגלי בפומא דאמה היינו להיות גילוי ההשפעה בבחי' התקשרות" ע"ש שמציין לאגה"ק סד"ה להבין משל ומליצה. וראה באוה"ת שם תרפד, ב. ענין זה לא נזכר בהנחת הר"פ. ושם יש הגה"ה מהצ"צ: ”אבל המשכת יחוד העליון זהו שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה כמ"ש בלקו"ת בדרוש עשי"ת ד"ה להבין פי' יג"מ מי כמוך כו' נושא עון ע"ש פ"ב פי' לשיקבה"ו זה נתחדש לאברהם. וע' בלקו"ת מהאריז"ל פ' לך לך נהנה מזיו השכינה זהו גילוי החסדים": לזה נאמר והוא יושב . . . וראה בתו"ח כאן פ, ב בענין גם שקודם שבא אברהם לעולם נמשך סדר ההשתלשלות דאבי"ע.

והוא יושב פתח האוהל: בראשית יח, א.

כי אב המון גוים: בראשית יז, ה.

ויהי ערב ויהי בקר יום א': בראשית א, ה. בלקו"ת שלח מה, ד מציין לכאן.

למה צדיקים דומים: פסחים ח, א.

שנכללים בבחי' בטול באבוקה: ראה לקו"ת ברכה צח, ב. בהנחת הר"פ נוסף: כשמקרבין נר לאבוקה בסמוך לה נסתלק השמן הנר ונכלל באבוקה, ככה ע"י מעשה הצדיקים נבררים הניצוצות מבי"ע ונכללים במל' דא"ס". ובהנחת כ"ק אדה"א הנדפס באוה"ת תתרעב, ב (מלקו"ת לג"פ) בארוכה יותר.

גלו לאדום: נסמן לעיל לדף ה, א.

לא גלו אלא כדי שיתוסף עליהם גרים: פסחים פז, ב. זח"א רמד, א. בגוכתי"ק הנ"ל: ”שיתוספו", ותי' עליהם ליתא.

והן הניצוצות: ראה לקמן קיז, ב. נתבאר בארוכה בביאוה"ז לאדה"א קלו, א.

ונכללים כנר בפני אבוקה: בהנחת הר"פ: ”נמצא כשנקרא אברהם בה' התגלות אור בבחי' מל' פתח האוהל אז נעשה אב המון גוים כי המון גוים נעשה גרים ונכללים בבחי' מל' אור הגוים הנבלעים בבי"ע משבירת הכלים". וכן בהנחת אדה"א מדגיש ענין ”פתח האהל".

ה' עילאה: ע' באוה"ת פ' נצבים ע' א'קד.

ובזהר אי': זח"ג קעח, א. ראה לקמן פ, ב שמציין לכאן.

מה שנתוסף לו ה': באוה"ת ויחי שפ, א מציין לכאן.

שהתגלות עתיק הוא בבינה: לקו"ת צו יא, א. במדבר יב, רע"ג. פ' עקב טו, ג. ר"ה נז, א מציין לכאן. ע' באוה"ת פ' חיי שרה קיט, ב. ובפ' ראה בתחלתו. ובדרושים ליוהכ"פ ע' א'תקצג ”כי התענוג אינו אלא כשמושג הדבר" וע"ש בעמוד א'תקצד. וראה בביאורי הזהר להצ"צ פ' אחרי עמוד שסד שלפעמים איתא להיפך דפנימי' אבא הוא פנימי' עתיק ע"ש. ראה ד"ה זה היום תר"ס ע' כב. בגוכתי"ק ליתא תי' ”דא" ותי' ”עתיק". באוה"ת כאן תתרעז, א יש הגה"ה שמציין להנחת הר"פ.

חכמה נק' עדן: ראה ת"ז תי' נד. פרדס בשעה"כ בערכו ומאו"א בערכו, וראה בתורת שלום ע' 159.

והתענוג הוא למעלה מן החכמה: ראה בספר יצירה פ"ב מ"ד ”אין טובה למעלה מענג". ובאוה"ת בראשית כרך ג תקכג, ב מציין ע"ז לעיין באו"ת מהמגיד ר"פ לך לך שזה ע"ד אל יתהלל החכם כו' ע"ש.

בינה נקודה בהיכלא: זח"א ו, א. ת"ז תי' ה. ראה אגה"ק סי' ה (קז, א).

נקבה תסובב גבר: ירמי' לא, כב.

והענין כנודע שלהיות התפשטות וירידת המדריגו': בהבא לקמן ראה בהמשך מצה זו תר"מ ע' קסה בשינויים והופות. וראה תו"ח לך לך פא, ב ואילך. אוה"ת לך לך (כרך ד ע' תרצ, ב ואילך. כרך ו ע' תתרעג, א ואילך). וראה המשך תרס"ו ע' עח ואילך. ד"ה מעין גנים תרצ"א (סה"מ קונטרסים ח"א ע' 404 ואילך) ובכ"מ. לקו"ש ח"א ע' 42 הערה 32.

כאלו אוחז בחכמה העליונה: בסה"מ תר"מ שם נוסף: ועד"מ אותיות החקוקי' על האבן טוב מחמת רוב בהירות האבן טוב א"א לקרוא אותם כ"א דוקא כשחותמים על השעוה אז יכולים לקראות אותם, ע"כ.

ולהבין זה היטב: מכאן עד סיום המאמר הוא מהנחת הר"פ ע' ו. בבוך 1135 לה, ב בגוכתי"ק כתב הצ"צ אחר המאמר שמכאן הוא הנחת הר"פ והוא ביאור. וגם בקטע זה יש הוספות מהצ"צ.

וידבר שלשת אלפים משל: מלכים-א ה, יב. ראה ד"ה על חומותיך תרל"ח ע' רמח.

שהחכם אף שיודע דבר חכמה בעצמו: ראה בארוכה באוה"ת מסעי ע' א'תלא.

הוא ע"י גילוי בחי' עליונה: בלקו"ת הוספות לויקרא נד, ג. בלק עה, ב מציין לכאן.

וכמבואר בפרדס: שער האותיות ס"פ יג. מכאן עד סיום הקטע — הגהת כ"ק הצ"צ. בהנחת הר"פ כאן מתי' ואף כאן, עד התחלת הקטע ”והנה להבין" ”וזהו ענין קוצו של י' העליון היינו י' חכמה אך שיתגלה בחי' בינה הוא ע"י הארת קוץ העליון על היו"ד הארת הכתר נתגלה קוץ התחתון באות ה' עילאה היינו בינה וזהו ויאמר ה' אל אברם ע"י בחי' כתר נעשה אברהם ה' עילאה בינה ומזה נשתלשל ונגלה החסדים עד ה' תתאה בחי' מל' ואז וילך למסעיו ממעלה למטה וממטה למעלה הנ"ל": והנה אמרו נובלות חכמה. מכאן עד סיום הקטע שונה מהנחת הר"פ ע"ש ע' ו. בלקו"ת מטות פו, ב מציין לכאן. ושם מביא דעת הרח"ו: שקוץ התחתון הוא הדעת והיינו שהדעת מחבר חו"ב. ע"ש. וראה לקו"ת שלח מו, ב.

מלה' הנראה כו': ראה ביאור ע"ז באוה"ת פ' לך לך כרך ד תרפח, ב (מלקו"ת לג' פרשיות עט, ג). ספר המאמרים תש"ב ע' 100.

והנה להבין זה בעבודה: קטע מכאן מובא בהמשך בד"ה מצה זו תר"מ פרק כד ע' קסה בשינויים.

נובלות חכמה של מעלה תורה: ב"ר יז, ז. מד, יז. וראה שם פמ"ד. מובא גם לקמן ע, א. ונתבאר בע"ח שער הכללים ספ"א. וע"פ חסידות בדרך מצותיך מ, ב. ראה אוה"ת ירמי' ע' שמ. מובא בסה"מ תרל"ב כרך ב ע' תרכב. בלקו"ת שה"ש ה, ד מציין לכאן. קטע מובא בסה"מ תרל"ב ח"ב ע' תרכב.

כאלו אוחז בחכמה העליונה: בהמשך מצה זו תר"מ ע' קסה נוסף: ועד"מ אותיות החקוקי' על האבן טוב מחמת רוב בהירות האבן טוב א"א לקרוא אותם, כ"א דוקא כשחותמים על השעוה אז יכולים לקרות אותם: והנה המשכת.

אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.

שתרי"ג מצות . . וז' . . תר"ך עמודי אור: פרדס שער ח' פ"ג.

והוא מארחין לבנונית דגלגלתא: ראה זח"ג קכט, א.

המלובשת בפ' קדש: ע' באוה"ת פ' ראה ע' תשנז.

כמ"ש בזהר: ח"ב לח, ב.

ולכן לא נאמר בתורה . . שהי' מאכיל אורחים כו' עד שבא לא"י: ראה אוה"ת לך לך כרך ד תרפב, א. כרך ו תתרעה, א. תתרעו, א. לקו"ש חט"ו ע' 160 הערה 28. כרך כה ע' 47 ואילך.

לא הי' ממשיך כלום: עיין אוה"ת בראשית כרך ד פ' לך לך תרפב, א סעי' ב' שצ"ל הטעם לזה. ובלקו"ש חט"ו ע' 84 הערה 13.

ומל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה: נסמן לקמן לה, ד. קיג, ב.

א"ב ר"ם: בהמשך מצה זו תר"מ נוסף: בחי' שכל הנעלם מכל רעיון.

ותורה שם בישראל: תהלים עח, ה. בהמשך מצה זו תר"מ שם נוסף: ”וע' במד"ר [ב"ר פס"ג ג] שכל האבות נק' ישראל ומביא פסוקי' ע"ז".

אך לפ"ז: במאמרי אדמו"ר הזקן — הנחות הר"פ ז"ל ע' ז' נרשם ע"ז: ביאור. וכן באוה"ת כרך ו תתרעז, ב משמע שזהו ביאור.

מדוע לא זכו ישראל . . בגלות מצרים: בסה"מ תרס"ט ע קלט מציין לכאן.

קיים אברהם כל התורה: משנה סוף קידושין פב, א. וראה בארוכה בספר הערכים-חב"ד כרך א ע' כד.

כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

בבחי' פנימית: עי' באוה"ת פ' ראה ע' תשנט, ד"ה אנכי תרצ"ט.

ניתנה לו במתנה מצות מילה . . יקבלו התורה: להעיר מלקו"ת פ' תזריע בד"ה למנצח על השמינית פ"ב (כא, א) גבי ולכן הי' אברהם נביא גם קודם המילה וכו', וראה ביאורי הזהר לכ"ק הצ"צ ע' רנג.

(ועמ"ש . . מ"ש כאן): זהו הגהת הצ"צ, ונדפס גם בהנחות הר"פ ע' ז, אבל בכת"י 2062 (שהוא כת"י מעתיק מהנחת הר"פ) ליתא.

ע"פ משה ידבר: לקמן סז, ד. וראה באוה"ת בראשית כרך ד תרפב, א.

הוא עשנו ולא אנחנו: תהלים ק, ג. ראה לקמן סח, ב. מובא בלקו"ת אמור לד, א ושם מציין ”וע"ד מ"ש באדר"ז דרצ"ב סע"ב ע"פ ולו נתכנו עלילות" ע"ש.

וביאור הענין: ע' יהל אור במילואים ע' תשב.

וכשהיה אברם בן ע"ה היינו ז"פ עשר: מובא באוה"ת בראשית כרך ז תתשעד, א.

רישא דעשו בעטפוי דיצחק: תרגום יונתן בן עוזיאל בראשית נ, יג. וראה לקמן כ, ב.

מעורבים הם עם זהב: כן הוא בכ"מ, ולכאורה צ"ל: כסף שהרי הוא מדריגת אברהם — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בהנחות הר"פ ז"ל ע' קצב לעמוד ח'.

ולוט בגי' מ"ה: מאו"א ל, כז. וביאיר נתיב שם מציין לכמה מקומות בכתבי האריז"ל.

מואב חכ' דקליפה: לקו"ת להאריז"ל פ' וירא. מאו"א אות מ' סעיף פה. וראה גם לקו"ת חקת סו, ג.

הוא לשון נועם: לקו"ת להאריז"ל פ' וירא.

ויאהל אברם עד מקום שכם: בראשית יב, ו.