וכן חבית . . עד שנשפך לחוץ באבוד: בהנחת הר"פ ע' קכו המשל בארוכה.

בית שנשפך בו יין כמים: עירובין סה, א.

ויקחו אליך שמן זית: שמות כז, ח.

מאור שבה: ראה ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז.

שהנס של פורים היה מלובש בדרך הטבע: ראה גם לקמן ק, א. לקו"ש ח"ז ע' 42 הערה 27.

וימי הפורים האלה: אסתר ט, כח.

ג' שעות ראשונות של יום: ע"ז ג, ב.

ח"י ברכאן דצלותא: ברכות כח, ב. זח"א רסו, ב. זח"ג רכט, א. רנה, א. פרדס שער הנשמה פ"ח. וראה אוה"ת בראשית כרך ג תפד, א. ראה לקמן קכג, ב. לקו"ת בשלח א, ג. בלק עא, ב.

ותתן טרף לביתה: ע"פ משלי לא, טו. בלקו"ת ויקרא בהוספות נג, ב מציין לד"ה זה: שבחי' ההמשכה מסוכ"ע המקיף לד' עולמות בשוה שהוא ענין העיגול הגדול שלמעלה מהחלל והקו הוא בחי' אותיות הנק' סוסים.

רכב אלקים: תהלים סח, יח.

אלפי . . שנאן . . שאינן: לעיל עב, א. וש"נ.

בבחי' כרוב קל: ע' לקו"ת להאריז"ל ישעי' ר"ס יט, שער הפסוקים שם. ע"ח שער ט"ל דרוש יג. שערי אורה בד"ה יביאו לבוש. אמרי בינה שער הק"ש ספ"א ופע"ג. אוה"ת שמות ע' נד.

אדני בם סיני בקדש: תהלים סח, יח.

ועשו לי מקדש: שמות כה, ח.

את אשר החלו לעשות במ"ת: שבת פח, א. שבועות לט, א. וראה לעיל צ, א בהערה: במ"ת . . החלו לעשות.

כל הכופר בעכו"ם: מגילה יג, א.

המן מן התורה מנין: חולין קלט, ב.

המן העץ: בראשית ג, יא.

ראשית גוים עמלק: במדבר כד, כ.

מבני בניו של המן: גיטין נז, ב. וש"נ. וראה לקו"ת להאריז"ל (ובס' הליקוטים) ס' שופטים דר"ש בר שילת הי' מבני בניו.

ויגבה לבו: דה"י-ב יז, ו.

עיניו למטה ולבו למעלה: יבמות קה, ב. שו"ע או"ח סי' צה.

והאדם צ"ל כלול משניהם: ראה לקו"ת במדבר טו, ג.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

וזהו ענין שהת"ח . . עולה ס"ד: קטע מכאן מובא ביהל אור ע' שלה.

שהת"ח צריך להיות בו שמינית שבשמיני': סוטה ה, א. ראה גם לקמן קיט, ג. ולכאורה צ"ע מרמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ג שפסק דאפילו מקצתה לא. וכ"פ בר' יונה לאבות פ"ד מ"ד. ועייג"כ שו"ע רבינו הזקן חאו"ח סקנ"ה סו"ס א' וסקנ"ו ס"ג. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסוף מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ ע' קצב. ובלקו"ש ח"ז ע' 297. באג"ק א ע' רעח, וע' שב. ובלקו"ש חכ"ב ע' 162. וראה גם לקוטי לו"י אגרות ע' שא. וראה לקמן קיט, ב. הנחות הר"פ ע' יב.

חלק א' מס"ד: ראה פרש"י סוטה ה, א ד"ה אחד משמונה שבשמינית ובחדא"ג מהרש"א שם.

כי העיקר היא החכמה המשכת בחי' הבטול: ראה ביהל אור ע' שלח שמציין לחובת הלבבות שער הכניעה פ"י ע"ש.

בחי' כתר מלכות: ראה שערי אורה סד, א. ד"ה וירד ה' תרס"ב. ד"ה בראשית תש"ה (פ"ל).

בטול רצון ממש: ברשימות כ"ק אדמו"ר הצ"צ על שה"ש ע' עו אין תי' ”ממש".

שאין בזלעו"ז בבחי' המן בחי' זו: מובא בהמשך תרס"ו ע' ע.

ביאור על הנ"ל: עוד הנחה במאמרי אדה"ז תקע"ב ע' ר. עוד הנחה בהנחות הר"פ ז"ל ע' קמד. ראה שערי אורה סד, א ואילך. עם הגהות וקיצורים באוה"ת מג"א ע' פב, ע' צד, ע' צו.

משא"כ מו"ס סתים: בלקו"ת פ' שלח מט, ד מציין לכאן: ”אמנם בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות מבאר דגם לגבי בחי' מו"ס שייך לומר שיש בחי' בגלגלתא שהיא גבוה יותר כי מו"ס היא חכמה שבכתר והוא מקור התורה וגלגלתא הוא כתר שבכתר והוא מקור המצות אלא שהיא חיצוניות כו', וכן נתבאר עוד במ"א, ולכאורה זהו נגד מ"ש בע"ח (שכ"ב פ"ה)" ע"ש. בארוכה. וראה גם בלקו"ת שה"ש כב, ד. ואילך.

כי פנימית הכתר אינו מן המנין: ראה בארוכה בד"ה וילך תרס"ו.

ר"מ הי' דורש תילתא מתלי: סנהדרין לח, ב. וראה בלקו"ש ח"ט ע' 202 הערה 34.

ונק' ר' נהוראי: עירובין יג, ב. ראה באו"ת מהמגיד ס"פ בראשית.

וידבר שלשת אלפים משל: מלכים-א ה, יב.

והנה על הכתר: ראה אוה"ת פ' כי תשא ע' ב'נט. ב'סו.

מל' דא"ס . . קודם הצמצום: ראה אוה"ת פ' בהעלותך ע' תד.

שאור מקיף . . ומצחצח הכלי: ראה ע"ח שער העקודים רפ"ב. סוף שער השתלשלות י"ס. ובשער הכללים בתחלתו.

ונק' בשם חכמה: שער היחוד והאמונה פרק ח-ט. אוה"ת פ' ואתחנן ע' קכב.

שו"ה מבחינת — לבוש מלכות הוא לבוש אוא"ס: באוה"ת שה"ש בע' תרצב ”ועפ"ז יש לתרץ מ"ש בדרוש יביאו לבוש מל' כו' אשר לבוש מל' זהו מל' דא"ס הסובב לכל הארבע עולמות בשוה כו' וכתר מל' זהו גלגלתא ומו"ס בחי' בעטרה שעטרה לו אמו וה"ז למטה מבחי' לבוש מל', ואיך משמע שם דבחי' העטרה והכתר דוקא לא יוכלו להיות ע"י המן אף לאחר הבירור כ"א זהו שעטרה לו אמו דוקא הוא כנס"י, ולפמ"ש שיש בחי' בעיגולים ובמקיפים שנמשכים ע"י הקו שמ"מ שרשם נמשך מהעיגול שלמעלה מהקו כו', כמו"כ יובן בחי' כתר מל' אף שנמשך מבחי' לבוש מל' עכ"ז י"ל שרשו גבוה יותר מהלבוש מל', וזהו כי לבוש מל' זהו בחי' המקיף לד' עולמות בשוה ונק' סוכ"ע וידוע שיש בחי' שלמעלה גם מסוכ"ע ומשם שורש הכתר מל'", ע"ש.

משא"כ התורה שהיא בחי' מו"ס שרשה מבחי' פנימי' הכתר: בארוכה נתבאר באוה"ת פ' נצבים ע' א'רעה.

(עיין במ"ח . . ובחיצוניותו כו' ע"ש: וז"ל המשנת חסידים במסכת בריאת אדם קדמון שם: ”ומפני שלעולם הכתר היא בחינה אמצעית הקושרת העליון עם התחתון, כי הוא בפנימיותו יש לו הבחי' עליונה של התחתון, ובחצוניותו יש לו ערך הבחי' תחתונה של העליון, משא"כ שאר הספירות שלמטה ממנו שחצוניותם ופנימיותם שוה שהוא מבחי' עצמה ולא מבחי' עליונה" עכ"ל שם. ראה בענין זה גם בד"ה ועברתי בארץ מצרים תרמ"ד סעי' ד, ובד"ה פקודא ליתן מחצית השקל תשכ"ג (הנחה בלתי מוגה).

מש"ש במ"ח סי' ד: וז"ל ”אבל כאשר ימנו העשר ספירות מצד חצוניותם אין ראשית מנינם אלא מחכמה, שאין חצוניות הכתר כערכם אלא שהוא שרשם". ראה בארוכה באוה"ת פ' יתרו ע' תתלט. ובאוה"ת פ' שמיני ע' לב ”ידוע כי רבו הפירושים בזה אם הכתר הוא נמנה בע"ס או אינו נמנה, והכריע האריז"ל בזה שהכתר הוא הממוצע" וזהו בע"ח שמביא לקמן בתחילת ע"ד. בענין מש"כ המשנת חסידים בסי' ד — ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' ערה ואילך ושם מציין שדברי המ"ח נובעים מע"ח שער מוחין וצלם פ"ד. ושם בע' רעו כתב: ”ורבינו ז"ל סמך יותר עמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג כי שם דיבר בכללות הכתר דאצי' משא"כ שער מוחין דצלם דבר בכתר דז"א". וראה לקמן צא, ד מציין לזה. וראה שם בע' רצ שאפשר לומר דדעת המ"ח הם ג"כ אמת אפי' בכתר דאצי'. בענין הנ"ל ראה ד"ה וידעת תרמ"ז ע' לח.

דפנימיות הכתר שאינו ממנין י"ס: ראה בד"ה וילך בהמשך תרס"ו ע' קסה ואילך.

בע"ח שמ"א פ"ג: בביאוה"ז להצ"צ ע' רעו מציין: ”ורבינו ז"ל סמך יותר עמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג כי שם דיבר בכללות הכתר דאצי', משא"כ שער מוחין דצלם [שזהו מקור לבעל מ"ח ע"ש] דיבר בכתר דז"א" עכ"ל שם. ובהמשך המאמר כתב שאפשר לפרש שאין סתירה בין ב' המקומות בע"ח. באוה"ת פ' יתרו ע' תתמ כ' ”ורבינו אאזמו"ר נ"ע תפס בכל הדרושים כמ"ש בע"ח בהיכל השביעי שער מ"א פ"ג בענין מה שקצת מקובלים קוראים לכתר אין סוף, וקצת קוראים לכתר ממנין ע"ס" ע"ש. וראה גם באוה"ת ענינים ע' קסב. שם ע' קעה. ושם ע' קעו כ' ”וגם דבריו צריכים ביאור דאיך שייך לומר שיש בו מבחי' א"ס ממש כיון שבחי' א"ס הוא מהותו ועצמותו". ראה ספה"מ תרס"ו ע' קסה. וסה"מ תרמ"ז ע' לח.

ועיין בהרמ"ז פ' אמור דפ"ח: הלשון מובא גם באוה"ת פ' נצבים ע' א'רעד.

וסוס אשר רכב עליו המלך: אסתר ו, ח.

כי תרכב על סוסיך: חבקוק ג, ח.

ארז"ל בלילה רוכב: ע"ז ג, ב.

רוכב על כרוב קל שלו ושט בי"ח אלף עלמין: מובא בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רכט ע"ש. וראה סה"מ תרל"ה ח"א ע' לה.

ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

שבע הנערות הראויות לתת: אסתר ב, ט.

כרוב כרביא . . אפי רברבי וכרוב הוא אנפי זוטרי: חגיגה יג, ב.

שלפי שכלו יהולל איש: משלי יב, ח.

זקן מיושבת דעתו: סוף קנים. זח"ג קכח, ב.

מט"ט שנק' נער: יבמות טז, ב. זח"א צה, ב. ועוד.

שנתברר בקדושה מבני בניו של המן: ראה הנסמן לעיל צא, ב.