עתידים צדיקים: ב"ב עה, ב. נסמן לעיל יח, ב.

מעט מעט אגרשנו: שמות כג, ל.

אלא שהם מסרו עצמן למות כל השנה: ראה ד"ה וקבל היהודים תרפ"ז. תשי"א. ראה גם לקמן קכ, ד. שערי אורה צ, ב. סה"מ עטר"ת ע' שו. תרפ"א ע' קצא. תש"ח ע' 118. ת"ש ע' 9. ועוד. — ספר השיחות תשמ"ט כרך א ע' 327 הערה 13.

מחשבת חוץ ח"ו: ”להעיר שהדיוק בלשון ”ח"ו" (בנוגע לענין בלתי רצוי) אינו רגיל (כ"כ) בדרושי חסידות [וי"ל הטעם — כיון שסומכים על התחלת התורה באות בי"ת, ר"ת ברכה (ראה לקו"ש חט"ו בתחלתו, וש"נ). שעי"ז נעשית גם שלילת הענינים הבלתי רצויים כו'] ואעפ"כ, בענין זה — שלא עלה להם מחשבת חוץ — ממשיכים ח"ו, מדגישים הענין ד”ח"ו" בכל המאמרים שבהם נזכר ענין זה" — ספר השיחות תשמ"ט ע' 327 הערה 14.

עמ"ש בפסוק וזאת המצוה: לקו"ת ואתחנן ט, א ואילך.

שו"ה זו — כי אם בבחי' רצוא ושוב: ”והיינו כמ"ש בזח"ג (האזינו דרפ"ח ע"ב) ועל האי אקרי כו' והחיות רצוא ושוב" — לקו"ת חקת נו, ב.

ע"פ טוב לחסות: לקו"ת שמע"צ צ, ד.

ענין פי' נעשה ונשמע . . ויובן זה ע"פ שני דרכים: ומובא באוה"ת פ' תצוה ע' א'תקצג שכאן נתבאר ”כי גילוי האור תלוי דוקא כשיש כלי לקבל האור וכמשל האש שאינו נאחז אא"כ יש לו כלי במה להתאחז כו', ועוד דשרש הכלים יותר גבוהים מהאור והזיו". וראה גם באוה"ת בראשית כרך ה תתקסט, א ומציין שמכאן ”יובן בתוס' ביאור ענין זה שהכלים עצמן מסייעין להיות המשכת האורות" ע"ש.

שהן בחי' כלים לגלוי אוא"ס ב"ה: ראה לקו"ת בחקותי מז, ב.

כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא: דברים ד, כד. ראה ביאוה"ז לצ"צ כרך ב ע' תתרמז.

ויש חקירה בין החוקרים במהותו: במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תע בשם הרמב"ם [מו"נ ח"ב פ"ל] ”דיסוד האש הרוחני אינו אלא אור דק מאד וחשוך גם לא אויר חם". וראה בהנסמן לשם. ובע' תנ כ' ”כי הפילוסופים אומרים כי יסוד האש אינו אש ממש רק אויר דק שאי אפשר עליו לומר שהוא אש ממש". וראה במים רבים תרל"ו פרק קו בשם ספרי המחקר שאש היסודי אינו אויר אשר יחי' בו האדם. וראה בספר הערכים-חב"ד כרך ב ערך אויר. באוה"ת חקת ע' תתז מציין לכאן.

שיש אור וכלי בע"ס: ראה אוה"ת דברים כרך ז ע' ב'רלג.

וע"כ ע"י קיום המעשה . . רבוי הכלים: ראה דרך מצותיך ד"ה לרוקע קסו, א. אוה"ת פ' תצוה ע' א'תקצה. ד"ה זכור תרנ"ד ע' רא.

ועמ"ש ע"פ הזהר בפ' בלק: ראה ביאוה"ז לאדה"א ק, ב.

ואהבת הוא בגימט' ב"פ אור: נסמן לעיל צו, ג.

וכל אור אינו מאיר ונמשך כ"א כשיש לו כלי: מובא בד"ה א"ר אבהו תער"ב (בסה"מ תער"ב-עו) ע' ז ”והיינו מפני שהאור טבעו לעלות למעלה ולהכלל במקורו, ובכדי שיהי' המשכת האור זהו ע"י הכלי דוקא", ע"ש.

שהכלים שרשם גבוהים מן האורות . . שרש הכלים שהן מעולם התהו הרי הם גבוהים בשרשם מהאור: ראה גם לעיל צד סע"ג שהכלי נעשה מהכאת או"מ באו"פ. מובא באוה"ת ענינים ע' קנז. וראה דרך מצותיך קסה, ב ואילך בארוכה. אוה"ת ליוהכ"פ ע' ב'קלח.

עד"מ אבן הנופלת מן החומה: ראה לקו"ת ראה כא, ג ובמ"מ לשם.

ע"פ ראשי המטות: לקו"ת ר"פ מטות פא, ב.

בד"ה משה ידבר: לעיל סז, ד.

וכמארז"ל גבי סוס שרוחו גסה עליו: פסחים קיג, ב.

כענין עליית העולמות בשבת: ראה לקו"ת שה"ש מו, ב. הנחת הר"פ ע' פג. אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תלו. המשך מצה זו תר"מ פרק כה.

בשבירה מז"ת דס"ג: ראה לקו"ת ראה לא, ד.

וכמו ספירת העומר שהוא בירור ז' מדות: מובא באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תקכח.

שממשיכים מקיפים דאימא: ראה לקו"ת מסעי צ, ב שבמ"א נתבאר שמתלבשי' ו"ק דאבא בו"ק דאימא ובזה נשמרים המדות מיניקת החיצונים, ע"ש.

וספרתם לכם ממחרת השבת: ויקרא כג, טו.

והוא ענין לבוש החשמל: ראה לקו"ת פ' אחרי כז, ד. ובפ' אמור לו, ג.

הן האדם הי' כאחד ממנו: בראשית ג, כב.

מחשבה טובה: קידושין מ, א.

והאם רובצת על האפרוחים: דברים כב, ו.

כמ"ש במ"א וספרתם לכם: לקו"ת במדבר י, א ואילך.

ועמ"ש ע"פ מקושש עצים: לקו"ת שלח מב, ד.

בינה נק' יובלא דרור: ראה זח"ג קח, ב.

מ"ש ע"פ לסוסתי: לעיל בפ' יתרו סג, ד.

ולכן נאמר . . ולכן נאמר וקבל לשון יחיד: בדף צח, א קטע מכאן נעתק באוה"ת במדבר ע' כא.

ויחן שם ישראל: שמות יט, ב.

כאלו הם כולם כאיש אחד: שענין האחדות שהי' במ"ת הי' ג"כ בפורים, שהרי אז הי' ”וקבל (ל' יחיד) היהודים עליהם את אשר החלו לעשות" — ראה שיחת י"ב אדר תשל"ט.