ענין התחלקות המדרגות זהו רק מהחכמה למטה: בד"ה הנותן שלג תרס"ג (נדפס בסה"מ ליקוט — ב ע' עה) כתב ”זהו כשבחי' החכמה בא לידי השגה אז הוא בבחי' התחלקות, דהשגה הוא בחי' יש, אבל חכמה בעצם הוא ביטול", ע"ש בארוכה.

נודע בשערים בעלה: משלי לא, כג.

לכל חד לפום מה דמשער בלביה: זח"א קג, ב. ראה לקו"ת מסעי פה, ב.

ע"פ מים רבים כו' פרשה תולדות: לעיל יב, ד. באוה"ת וירא כרך ד תשלח, ב מציין לכאן.

כי לא יראני האדם: שמות לג, כ.

וזהו ענין קרי וכתיב: ראה אגה"ק סי' יט.

חייב אינש לבסומי בפוריא: הנחת כ"ק אדמו"ר הצ"צ בבוך תקע"א בכותרת ”פורים יום א' תשא". נדפס בסה"מ תקע"א ע' קכד. וראה שם ע' קלו. באוה"ת מג"א (תש"נ) ע' רפח המאמר עם הגהות. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. באוה"ת מג"א ע' רעט מתחיל לבאר הקושיא הראשונה, ע"ש בארוכה.

בלקו"ש ח"ז ע' 27 הערה 55 העיר: בלקו"ת ויקרא ד, ג מציין כ"ק אדמו"ר הצ"צ לד"ה זה בשם ”דרוש פורים" — וי"ל שלכן נק' דרוש זה בשם ”דרוש פורים" סתם — אף שישנם כמה דרושים המדברים בעניני פורים — כי במצוה זו [עד דלא ידע] מתבטא ענין פורים. אלא שמ"מ אינו מציין ל”דרוש המתחיל חייב אינש כו' עד דלא ידע" — אף שכוונתו ב”דרוש פורים" הוא לענין ”חייב כו' עד דלא ידע" שבפורים — כי אז, מכיון שאופן הציון בכ"מ הוא ל”ד"ה כו'", לא הי' ניכר שמרמז בזה איזה ענין, ובמילא לא היינו יודעים שכוונתו היא (גם) לענין ”חייב כו' עד דלא ידע", כ"א לדרוש המתחיל חייב כו', ולכן מציין ל”דרוש פורים". עכ"ל ע"ש. ובלקו"ת תזריע כא, ג מציין לד"ה זה: לד"ה עד דלא ידעי בין כו'.

חייב אינש לבסומי בפוריא: מגילה ז, ב. ראה לעיל צה, א הערת כ"ק אדמו"ר.

וכמ"ש הרמב"ם: הל' יו"ט פ"ו ה"כ.

בפסח קי"ס ובשבועות מ"ת כו': בסה"מ תקע"א ע' קכד ”וכן בסוכות בענני כבוד".

דמרדכי גזר ולא קבלו עלייהו: ראה מגילה ה, ב.

וקבל היהודים: אסתר ט, כג.

וכמאמר רז"ל ע"פ קימו . . מה שקיבלו כבר: שבת פח, א. ראה לקו"ת במדבר יט, ד. בד"ה וקבל היהודים תשי"א (סה"מ מלוקט — ח"ג ע' 50) בהערה 4 ”אף שלכאורה הם שני ענינים, ד”וקבל היהודים את אשר החלו" הוא שרק בפורים היתה הקבלה, משא"כ ”קיימו מה שקבלו" הוא שגם במ"ת היתה הקבלה אלא שלא הי' לה קיום" ע"ש בארוכה. וראה שם ע' עז.

יותר אונס ממעשה דאחשורוש: בספה"מ תקע"א ע' קכה ”וזה פלא לכאורה דהרי בימי אחשורוש הי' אונס יותר כי המן ביקש להשמיד את כל היהודים כו'".

שארז"ל אשרי . . ותלמודו בידו: פסחים נ, א.

מ"ש רז"ל: סנהדרין צט, א.

כי דבר ה' בזה: במדבר טו, לא.

דמאחר שמי שא"א: ראה אוה"ת נ"ך כרך ע' תרמו.

כאשר יאמר משל הקדמוני: שמואל-א כד, יד. ראה אוה"ת פ' וארא ע' קנב. ובכ"מ. בלקו"ת ויקרא ד, ג מציין לכאן: כמ"ש מזה בדרוש פורים (ראה לעיל בתחילת המאמר). צו יד, ג. חקת נט, ב. ראה יח. ד.

והאלקים אנה לידו: שמות כא, יג.

להבין משל ומליצה: משלי א, ו.

אבל מהותו ועצמותו: ראה ד"ה ועשית חג שבועות תש"ה ע' 186.

ולכן נק' קדמונו של עולם: בהנחת כ"ק הצ"צ נוסף: ”(כי קדם אינו כמו תחלה שהתחלה יש לה אמצע וסוף והיינו בבחי' השתלשלות שחכמ' נק' ראשית כו' אבל הקדם הוא שהוא יחיד ומיוחד ואין עוד מלבדו והוא קדמון לכל הקדומי')".

וקדושים בכל יום: בסה"מ תקע"א ע' קכז ובאוה"ת מג"א ע' רפט כ' ”וקדושים הן הנשמות שבלא גוף בג"ע" ע"ש.

בלקוטי הש"ס להאריז"ל: סוף ברכות. ראה גם תניא אגה"ק סי' יז.

צדיקים אין להם מנוחה: סוף ברכות. וע"פ גירסת השל"ה בהקדמה בית חכמה (יז, א). עמק המלך שער דיקנא קדישא פ"ח (סא, ג). וראה לעיל פ' שמות מט, א. ובלקו"ש חי"ד ע' 179. חט"ו ע' 137 הערה 5. בסה"מ תקע"א ע' קכז הגירסא ”ת"ח".

ילכו מחיל אל חיל: תהלים פד, ח.

חיל — וכל השגה לגבי מה שלמעלה ממנה נק' משל: בהנחת כ"ק הצ"צ נוסף: ”כמו המשל שהוא בדמות הנמשל רק במציאות מגושם ממנו כו' כן הוא כל השגה לגבי שלמעלה הימנה הגם שהם הכל בבחי' א' רק שזה באופן גשמי כו' ונק' משל)".

וידבר שלשת אלפים משל: מלכים-א ה, יב.

ולתבונתו אין מספר: תהלים קמז, ה.

אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א.

ונהר יצא מעדן: בראשית ב, י.

ההשגות — ובחי' ח"ע עצמה: באוה"ת בראשית כרך ז תתנט, ב דכאן בתו"א מבאר דשורש הראשון לבחי' משלים אלו הוא חכמה עילאה, ושם [באוה"ת] משמע דע"י המשל אינו מושג רק הדמות ע"ד אסשא"מ, וכאן בתו"א משמע קצת שע"י משל הקדמוני יושג המהות, ע"ש.

נק' בזהר רזא דשמא קדישא: ראה לעיל מט, ד.

ה' בחכמה: משלי ג, יט.

עטה אור כשלמה: תהלים קד, ב.

באגה"ק ד"ה אשת חיל עט"ב: סי' כט.

כתרו את בנימין: שופטים כ, מג. ראה לעיל יט, ד.

עתיק . . בחי' תחתונה שבא"ס: ע"ח שער דרושי אבי"ע פ"א. למה שנתבאר כאן בענין עתיק — ראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תתקמ ואילך. [ובמקבילו באוה"ת בראשית כרך ג##]. סה"מ תרל"ו ע' שטז ואילך.

פי' עתיק יומין: ראה דרך מצותיך מצות וידוי תשובה פרק ב (לח, ב).

המתנשא מימות עולם: ברכת יוצר. ראה לקו"ת אמור לא, ד בענין ימות עולם.

הוא הנק' קדמונו של עולם: ראה באוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'קעב שמבאר מה שכתוב כאן.

ועתיק יומין יתיב: דניאל ז, ט.

ע"פ כי ביום הזה יכפר: לקו"ת אחרי כז, ג.

איתא בזהר ענין ת' עלמין: פ' חיי שרה קכג, ב בתוספתא. ראה לעיל כד, ג. ושם בשם אד"ר קכח, ב (וראה אוה"ת פ' חיי שרה ע' קטו, ב).

ארבע מאות שקל כסף: בראשית כג, טז.

לשון סחור: ע"ז יז, א.

ואם יחסר מלהשיג איזו דברים: ראה בסה"מ תקע"א ע' קכז בארוכה.

ע"כ צ"ל תלמודו בידו: בסה"מ תקע"א ע' קכח מדייק ”וזהו שאמ' ותלמודו בידו כל התלמוד דוקא ולא אמרו סדר א' או מס' א' כי כל המשל צריכים להשגת הנמשל".

משמת ר"מ בטלו מושלי משלים: סוטה מט, א.

תילתא משלי: סנהדרין לח, ב. וראה לעיל צא, ג.

שכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו: במד"ר כא, כ.

בזוהר פ' אמור דק"א ע"ב: בלקו"ש חכ"א ע' 248 הערה 52 מציין שנמצא בדף קא, א. וזה קאי על לבושי הנשמה שישלים לו בג"ע (”ההוא עלמא"). אבל פשוט, לכאורה, שאפ"ל תשלום בעוה"ז.

ישראל זכו למתן תורה ע"י יסורים: ראה ברכות ה, א.

אור א"ס ב"ה שורה בחכמה דוקא: תניא פרק לה בהגה.

אהבתי אתכם אמר ה': מלאכי א, ב.

ע' בד"ה ועשית בגדי קדש: לעיל פב, ב.

כמים הפנים לפנים . . אל האדם: משלי כז, יט. כ"ה גם בתניא פרק מו. ובכתוב לאדם, וכ"כ בלקו"ת נשא (כט, א). שה"ש (לא, ד). — הערת כ"ק אדמו"ר בהערות ותיקונים לתניא שם.

ועל דמות הכסא: יחזקאל א, כו.

רמ"ח מ"ע: ראה ת"ז תי' ל.

ודמות פניהם פני אדם: יחזקאל א, י. ראה אוה"ת בשלח ע' תעז.

משכני אחריך נרוצה: שה"ש א, ד.

אחותי כלה מה טבו דדיך מיין: שה"ש ד, י.

על כל דבור פרחה נשמתן: שבת פח, ב.

מ"ש כיוצא בזה בפרשת לך לך: לעיל יב, ב ואילך.

למה שינו הסדר להקדים חופה לקידושין: ראה ד"ה והוא כחתן תרנ"ז ע' קעב ובהערת כ"ק אדמו"ר שם. ובלקו"ש חכ"ב ע' 61 הערה 47.

על ידי המשכת המקיף תחלה: ”בתו"א ד"ה חייב . . שע"י שכפה עליהם הר כגיגית באו להקדמת נעשה לנשמע. ובמדרש תנחומא ובתוס' (שבת פח, רע"א) מוכח דהקדמת נעשה לנשמע הי' קודם כפיית ההר. מדרשות חלוקות הן. וכמש"כ בתו"א כן הוא במדרש תהלים א, ד. ובמכילתא דרשב"י". — לקו"ש חי"ג ע' 166.