נתעורר בהם . . ברצון גמור בימי אחשורוש: ראה בלקו"ש ח"ט ע' 149 הערה 53, 54. — שזה גופא מה שהדר וקבלוה בימי אחשורוש הוא לפי שבמ"ת ניתן גם ענין זה אלא שהי' בהעלם (שם הערה 54). וראה גם בלקו"ש ח"ז ע' 26 סעי' ט.

ועת לרחק מחבק: קהלת ג, ה.

אסתר מן התורה מנין: חולין קלט, ב.

ואנכי הסתר אסתיר פני: דברים לא, יח.

וביאור הענין: הובא באוה"ת מג"א ע' רצ. ונתבאר בד"ה מצה זו תר"מ פרק כו ע' קעב.

איש יהודי: אסתר ב, ה.

להשמיד להרג: אסתר ג, יג.

הפעם אודה את ה': בראשית כט, לה.

פרשת ויחי ע"פ יהודה אתה: מה, ג.

פי' שר ליהודים: באוה"ת מג"א ע' רצא: כי איש לשון שררה.

איש הר הבית: משנה רפ"ק דמדות מ"ב. ובתויו"ט שם. ראה גם אוה"ת בראשית כרך ג תקמה, א ואילך.

מרדכי מן התורה מנין: חולין קלט, ב.

דכתיב מר דרור: שמות ל, כג.

ומר זה לדעת הרמב"ם . . ועל דרך זה יש לפרש מחלוקת הפוסקים: הנחה אחרת מקטע זה נדפס בסה"מ תקע"א ע' קמג.

ומר זה: ראה לקו"ת פ' נשא כא, ב.

לדעת . . מושק: הל' כלי המקדש פ"א ה"ג. וראה בפי' הרדב"ז שם, ובפי' ע"ת מרבינו אברהם בן הרמב"ם ע"פ זה. וראה בברכת הנהנין לרבינו הזקן פרק יא הל' ה' שכ' שקורין פיזו"ם ואסור לאכלו משום חשש דם, ע"ש. וראה באוה"ת פ' כי תשא ע' א'תתקמד. ראה בד"ה מצה זו תר"מ פרק כו בארוכה. ובסידור כז, ב שהוא חי' טמאה ע"ש. ראה טור או"ח סרי"ו.

והרמב"ן: בפי' על התורה שמות ל, כג. וראה ברבינו בחיי שם. ובאוצר הגאונים ברכות בחלק הפירושים לדף מג, א בשם רב האי גאון (הובא באשכול ח"א ע' 68) ”חלבא דשונרא ברא", ובהערה ו מציין לאבודרהם הל' ברכות שער ז ”כי היא זיעת חי' כמו חתול". וראה גם בספר הנר לברכות שם לרבינו זכרי' בן אגמאתי ע' 94. ובערוך ערך משק.

בגמרא כיצד מברכין: ברכות מג, א.

בחטוטרת שבצוארה: כפי' הרא"ש שם, אבל רש"י שם פי' ”מן הרעי של חי'", בגמרא שלפנינו הגירסא ”שמן חי'". אבל ברי"ף וברש"י וברא"ש ובדקדוקי סופרים בשם כ"י מינכן הגי' ”שהוא מין חי'". וראה במעדני יום טוב שם. ולעיל בהערה ד"ה והרמב"ן.

יש לפרש מחלוקת הפוסקים: ראה גם לקמן קו, ד. לקו"ת נשא כב, ד בשם ”פי' הגאונים והרמב"ן".

שרבינו יונה מתירו: בי' על ברכות מג, א.

ויש אוסרים אותו באכילה: הרז"ה.

כשגגות או כזכיות: בסה"מ תקע"א: כזכיות או כשגגות.

ושאל אוב וידעני: דברים יח, יא.

במקום שבעלי תשובה עומדים: ברכות לד, ב. נסמן לעיל כא, ג.

מרדכי . . יסוד אבא: ראה פע"ח שער הפורים פ"ה.

למי יחפוץ . . ממני: אסתר ו, ו. בהמשך מצה זו תר"ם ע' קעד נוסף: שלא מצא מציאות נכבד יותר ממנו מפני עוצם ישותו וגסותו: שהיה.

אני ואפסי עוד: ע"פ ישעי' מז, ח. צפני' ב, טו.

מזרע עמלק: אסתר ג, א. ראה לקו"ש ח"ג ע' 913 הערות 1-2.

ראשית גוים עמלק: במדבר כד, כ.

כי ז' אומות . . ז' מדות רעות: ראה לעיל צה, א.

שרש כל המדות רעות: באוה"ת מג"א ע' רצא: (שלפי שהוא יש בעיניו ע"כ הוא בעל תאווה הכל לעצמו כו' וכיוצא) משא"כ אם הי' כמותר בעולם למה לו להתאוות: ולכן.

ואם היו כופרים ח"ו לא היו עושים להם כלום: וכ"ה במגילת סתרים ע"פ וקבל היהודים. וכ"ה בשערי אורה שער הפורים צ, ב. ובד"ה וקבל היהודים תרע"ח ע' רד. ובד"ה וקבל היהודים תשי"א (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ג ע' סח).

ואפי' קל שבקלים יכול למסור נפשו בפועל ממש: ראה תניא פי"ח. לקו"ש ח"ג ע' 818.

טעם על מס"נ: ראה לקו"ת ויקרא ד, ג. סה"מ תרל"ד ע' קז. סה"מ תרנ"ט ע' יג. וראה הערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ תש"ט ע' 121.

לאהבה את הוי' אלקיך: דברים ל, כ.

כי המס"נ נלקח מבחי' שלמעלה מן הדעת: באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקעג מציין ע"ז ”ור"ל למעלה מהטעם ושכל המושג".

וכבר נתבאר: באוה"ת פ' יתרו ע' תתמב מציין ע"ז ”נמצא בחי' היותו סוכ"ע וממכ"ע להיות העולמות זהו כלא חשיב לגבי מהו"ע שאינו בגדר עלמין כלל, אלא שממהו"ע נמשך ג"כ הארה זו שיהי' סוכ"ע וממכ"ע", ע"ש. וכ"ה בסה"מ תרס"ח ע' קפא.

כי לא זה היא עיקר האלקות: ראה לקו"ת שה"ש ח, א. נתבאר בארוכה באוה"ת יתרו ע' תתמב. בד"ה ביום השני תרפ"ה סעי' ג (נדפס בסה"מ תרפ"ה ע' ריג): ”הכוונה עיקר העצמות מה שהעולמות כו'", ע"ש. סה"מ עטר"ת ע' תלט. בסה"מ תרנ"ה ע' רט מוסיף ע"ז ”דהאור אינו מכל עצמותו כ"א מהבחי' אחרונה שבו כו', ודוגמא לזה הוא הבהקת אבן טוב דאין עיקרו ע"ז שיבהיק אור ויאיר כו' ולא משום זה היוקר שלו . . וכמ"כ יובן הדוגמא למעלה דעצמות א"ס ב"ה אינו להאיר בעולמות כו', והאור הוא כבי' בבחי' מעלה מיוחדת שיש בו אור להאיר כו'" עכ"ל ע"ש. ובלקו"ש חי"ט ע' 190 הערה 31 מציין ”לקו"ת שה"ש ח, א [אלא ששם — על עצמותו ית' שלמעלה גם מסובב]". בד"ה שיר המעלות תרצ"ז ע' 166: ”לא זהו כל העצמות". ומביא שם דוגמא מחיות הנפש שמחי' את הגוף, דיש ענינים בהנפש מה שאין אנו יודעים מהם כלל, ע"ש.

אתה הוא עד שלא נברא העולם: נוסח ברכת השחר — ע"פ תדבא"ר פכ"א.

כמש"ל פ' בשלח ד"ה וירא ישראל: לעיל סא, ד ואילך.

ואתה מחי' את כולם: נחמי' ט, ו.

פי' ואתה היינו כ"ב אותיות: ראה שער היחוד והאמונה פ"ב.

וא"כ מהותו ועצמותו ית': בלקו"ת ויקרא ג, ב מציין לכאן.

נפשי אויתיך: ישעי' כו, ט.

כמ"ש בתניא (פמ"ד): ראה באוה"ת ויקרא כרך ג ע' תשמא. ובליקוט פירושים — חיטריק.

בע"ח שמ"א פ"ג: דפוס שקלאב תק"ס. ובדפוסים אחרים שמ"ב פ"א.

מקור הבטול איש יהודי: בהמשך מצה זו תר"ם ספכ"ו הוסיף כ"ק מהר"ש קיצור: שכ"י גם משארי שבטים נק' יהודי ע"ש ביטול, ומרדכי מירא דכיא מקור הביטול נק' איש יהודי, ולעו"ז הי' המן גס הרוח ראשית כל מדה"ר, ועמדו במס"נ שזהו מבחי' אהבה מוסתרת שלמעלה משכל, כי ע"פ שכל לאהבה את ה' כי הוא חייך ממכ"ע וסוכ"ע. אמנם זהו רק הארה לבד, ואתה קודם שנה"ע כו' בשוה ומזה נמשך בחי' זו, והוא מבחי' ניצוץ האלקי שבנשמה, עכ"ל.

שנמשך . . וזהו וקבל היהודים כו': בד"ה מצה זו תר"מ פרק כז מוסיף ”וכמ"ש וקבל קבלה גמורה, וכ"ז הוא ע"י היותם יהודים שעמדו בהודים להיות בבחי' הביטול".

שו"ה כו' — (והענין הוא דהנה כתיב: קטע מכאן מובא באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תצט.

מה ראו על ככה: אסתר ט, כו.

כנודע שיש מ"ה וב"ן: ראה ע"ח שער שביה"כ, ש"ט פ"ז. אוה"ת נצבים ע' א'רלג. וראה בספר הליקוטים ממאמרי הצ"צ ערך מ"ה.

אלמלא עוזרו: קידושין ל, ב.

אשה מזרעת תחלה: ברכות ס, א. נדה לא, א. ראה לקו"ת תזריע יט, ג.

ע"פ מ"ש בע"ח שי"א פ"א: דפוס שקלאב תק"ס. ובדפוסים אחרים שער עתיק שי"ב פ"א. ראה באוה"ת פ' בלק ע' א'תרסד. וראה הלשון באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תק ”וז"ל וי"ל כי עת"י דאצי' כל עצמותו נעשה משני בחי' אלו שהם מ"ה וב"ן ובחי' מ"ה שבו הוא הנק' עתיק דדכורא ובחי' הב"ן שבו היא הנק' נקבה דעתיק עכ"ל. וא"כ בימי הפורים ע"י וקבל היהודים היה המשכת התורה הנק' משל הקדמוני מבחי' יולדת זכר היינו שיהי' הגילוי מבחי' עתיק דדכורא" ויש שם קיצור. וכ"ה בסה"מ תרכ"ו (הוצאת תשמ"ט) ע' עז.

ועיין מ"ש בביאור ע"פ שימני כחותם: לקו"ת שה"ש מו, ב.

בחי' משל הקדמוני כנ"ל): ראה בד"ה מצה זו תר"מ פרק כז סיום המשך הפי' למה ראו על ככה, ובסופו יש קיצור מהסעי': קיצור. במ"ת כפה עליהם הר אתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת לכן נק' החלו לעשות, נגד בימי אחשורוש שהי' קבלה גמורה שהי' אתעדל"ת תחלה, וזהו מ"ה ראו על ככה, ועי"ז מה הגיע אליהם שהי' גילוי עליון יותר, וע"ד יולדת זכר, חכמה כח מ"ה, וז"ע יר"ע ויר"ת שרשה מיר"ע, ולכן בזאת יבא אהרן אל הקדש, וגם בינה יתירה י"ה דעת"י ע"ד אד' מי בינה דעתיק כו'. עכ"ל.

ששמחת פורים עצומה ויתירה מהשמחה שביו"ט: ראה לקו"ת נצבים מח, א שמציין לכאן.

כי הנה על כל יו"ט . . וצדיקים היינו צדיק עליון וצדיק תחתון: מובא בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תשכח.

רננו צדיקים בה': תהלים לג, א.

ושמחת בחגך: דברים טז, יד.

משחרב בהמ"ק אין שמחה אלא ביין וברביעית יין: פסחים קט, א. הובא להלכה בטוש"ע סי' תקכט, ולא הוזכר שם כלל שיעור בשתיית יין.

גם חשך לא יחשיך: תהלים קלט, יב.

אם צדקת מה תתן לו: איוב לה, ז.

וכמארז"ל . . ואילו יו"ט לא כתיב: נסמן לעיל צח, א.

בד"ה למנצח על השמינית: לקו"ת תזריע כא, ג. וראה גם לקו"ת שה"ש כג, ד. וראה בסידור שער המילה. עד כאן נמצא בהנחת הצ"צ, וכנראה שמכאן ואילך הוא הגה"ה מהצ"צ.

ששאל מין אחד: ב"ר פי"א.

לר' יהושע: בלקו"ת ובסידור ובב"ר הגיר' ”לר' עקיבא". מכל התנאים הנ"ל הרגיל לנצח מין הוא ריב"ח — עיין חגיגה ה, ב. (מרשימת כ"ק אדמו"ר). ולעיל בהערות ותיקונים מציין כ"ק אדמו"ר: ”וראה ב"ר פי"א, ה. שמו"ר פ"ל, ט".

בד"ה כי אברהם לא ידענו: לעיל צג, ג.