וכמ"ש באדרא . . ותכלית הבירור הוא בעוה"ז כו': קטע זה ליתא בבוך 1824.

אלא על ששיבחם: ראה קו"א ד"ה דוד זמירות (קס, א) ובליקוט פי' שם. סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' רצד שמציין לכאן. בלקו"ת אמור לז, ב. במדבר יח, ג מצויין לכאן בענין שירה. ראה באוה"ת פ' וישב כרך ה תתקו, ב. אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקמא.

ופי' במדרש (ב"ר פ"א) . . פלא העליון: ראה הג"ה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקמא. ושם הלשון ”ופי' במד"ר פ' בראשית פ"א אין מופלא נקרא מוחא סתימאה כי הוא הי' אמון לכל האצי' שהוא מבחי' פלא העליון", ע"ש. ומצאתי בגוכתי"ק כ"ק מהר"ש בדפים בודדים (ואולי כבר נדפס?) וכתוב שם ”בת"א פ' מקץ בד"ה ויהי מקץ השני פי' ואהי' אצלו אמון, אמון מופלא היינו בחי' פלא עליון, יום יום הם בחי' נפלאותיך ומחשבותיך, וצ"ע שבמד"ר פ' בראשית פ"א (כמו שנרשם שם) לא אמרו רק אמון פדגוג אמון מכוסה אמון מוצנע, ולא הזכיר כלל אמון מופלא, ואולי יש מדרש אחר שאמרו שם ג"כ אמון מופלא, אך צ"ע על שנרשם ב"ר פ"א, ואולי יש איזה גירסא במדרש רבה בדפוס אחר, וראיתי בדפוס אמשטרדם שקלאוו גם בדפוסים ישנים שעם פי' .ֿ. ופי' נזה"ק ופי' יפ"ת, וגם בהחדשים שנדפסו עם הענפי' ובכולם לא נא' רק פדגוג מכוסה מוצנע, ואית דאמרי רבתא".

שאינה יכולה להתלבש תוך עלמין: באוה"ת נ"ך שם ”הוא בחי' חכמה סתימאה ומ"ש כולם בחכמה עשית בחכמה יסד ארץ זהו חכמה דאצילות".

ובלילה שירה עמי: תהלים מב, ט.

ואין רע יורד מלמעלה: ב"ר נא, ה. אגה"ק סי' יא.

בחי' השעשועים הנ"ל: ע' אוה"ת פ' מקץ שלט, א.

בקץ ותכלית: ראה שיחת ש"פ מקץ תשכ"ה.

ע"ז אמרו . . כל העוסק בתורה בלילה: בלקו"ת קרח נה, ב. באוה"ת בראשית כרך ד תשד, א. יהל אור ע' קסו. וראה שם ע' קסח. וע' תשכט. בענין חוט של חסד — מבואר באוה"ת נ"ך כרך א ע' קטו. כרך ב ע' תתנז. ד"ה וסוכה תהי' לצל סה"מ תרל"ב כרך ב ע' תקיט ואילך.

יומם יצוה ה' חסדו: תהלים מב, ט.

ענין חנוכה: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. בכמה כת"י מצוין ”שבת חנוכה תק"ס". ראה ברשימת המאמרים שבסו"ס מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תרכד הערה 159. לכללות המאמר ראה אוה"ת בראשית כרך ז ע' תתתא, ב ואילך. נ"ך כרך א ע' תקעו.

קבעו הנס בנרות: והרי בחנוכה הי' גם הנס דמסרת גבורים ביד חלשים כו' ובלעדו א"א נס הנרות (אבל גם לולא נס הנרות — הי' נגאלים מגלות יון ע"י הנס דמסרת) — ועכצ"ל שגם המלחמה היתה בענין הנרות (נר הנשמה ונר המצוה). — (ממכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע ימי החנוכה תשל"א) לקו"ש ח"ה ע' 445. ראה אוה"ת בראשית כרך ה תתקסו, ב. ובכרך ז תתקס, א בהקושיא למה קבעו בנרות הלל והודאה ולא במשתה ושמחה כמו ביו"ט. וראה שם תתתמ, ב. ובד"ה מאי חנוכה תשמ"ז. דהרי עיקר הנס הוא נצחון המלחמה וכנוסח תפלת על הנסים ובפרט לפי הנוסח ”ועל המלחמות". ראה פלח הרמון בראשית ק, א. בלקו"ת קרח נד, ד מציין לד"ה זה בענין שמעשה המצות נק' נר מצוה.

ושללם לבוז: אסתר ח, יא.

שו"ה להשמיד — משא"כ בחנוכה: בבוך 167 נוסף: בגלות יוון.

שו"ה אדמתם — התורה: בבוך 167 הנ"ל נוסף: שרצו.

לפיכך קבעו בנרות על שם הפסוק . . כי נר מצוה ותורה אור: ושייך במיוחד לנר חנוכה — ראה פרש"י ד"ה בנים שבת כג, ב. (וראה לקו"ש חי"ז ע' 143) מכתב כ"ף כסלו תשמ"ו.

מה שהמשיל המצוה לנר: ראה באוה"ת נ"ך משלי ע' תקעו.

שהנר נקרא על שם השמן: מובא באוה"ת נ"ך כרך א ע' תקעו. ראה לקמן לח, ב: ענין הנר הוא שקרוי ע"ש הפתילה כי הוא עיקר הנר. — וראה ד"ה ענין חנוכה סה"מ תרמ"ג ע' לו שיש בנר ב' פי' ושניהם הם כוונה אחת. ע"ש.

דאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א.

שו"ה בהטיבו — ובהעלות: בבוך 167 הנ"ל: וכתיב ובהעלות.

כמבואר בתניא: פרק לז. [בבוך 167 הנ"ל: בלק"א].

אהרן שושבינא דמטרוניתא: ראה זח"א רסו, ב. זח"ב מט, ב. זח"ג (רע"מ) כ, א. קעז, ב. קפ, ב. ערה, ב. ראה לקמן פא, א. לקו"ת בהעלותך כט, ג. בלקו"ת מסעי פט, ב מציין לכאן בענין שודמ"ט. ראה אוה"ת תצוה ע' א'תקסג ענין שושבינא דמטרוניתא. לקו"ש חכ"ב ע' 61 ואילך. ובספר הערכים — חב"ד כרך ב ע' כז ואילך.

אהרן . . משבעה רועים: ראה בלקו"ש ח"כ ע' 643 המקור לזה (ממכתב ימי הסליחות ה'תשי"ט), וז"ל: לשאלתו המקור למש"כ בתו"א (לב, ב). ובלקו"ת בהעלותך (כט, ג) דאהרן הוא מז' רועים, דבסוכה (נב, ב) לא נזכר. וכהנ"ל הוא בעוד מקומות בתו"א — כמצוין במפתח. והמקור ע"ז י"ל בשנים: א) בז"ח (בסופו. תיקונים קד, א): קם רע"מ על רגלוי ואמר רעיין קדישין אברהם יצחק ויעקב ואדם קדמאה ואהרן ודוד ושלמה. ועפ"ז מתורץ ג"כ: 1) בתו"א (פב, א) — דאברהם הוא הרועה הראשון ובסוכה — אדה"ר. 2) בתו"א (לג, ג) משמע דגם יצחק בכלל הרועים. ב) בזח"ב (כו, ב): הוא (ל' יחיד) אהרן ומשה — לאכללא דא בדא. להעיר מתענית ט, א. וי"ל דלכן בהנ"ל לא נמנה רק א' מהם — העיקרי באותו ענין. וק"ל. והנה עוד יש להקשות בזה, והוא העיקר. בתו"א ולקו"ת מפרש ענין הז"ר שמשפיעים אלקות לכנס"י כו' ואינו מובן כלל מה ענין שת ומתושלח בזה? והנה הצ"צ עה"פ במיכה (ה, ד) מדייק דשני פי' בתיבת והקימונו: א) על אשור. ב) על בנ"י (כפי' התרגום) — ובדרך ממילא ינוצח אשור. ועפ"ז נ"ל ליישב כהנ"ל — דבסוכה הוא לפי פי' הא'. ובז"ח ע"פ פי' הב'. ולולא דמסתפינא הייתי אומר לבדוק בדפוסים הראשונים של הז"ח אולי צ"ל במקום אדה"ר — יוסף. וע"ד האושפיזין דחה"ס. אבל עומד לנגד ביאור זה מה שבתו"א (לג, ד) ובסהמ"צ להצ"צ מצות חנוכה מעתיק מסוכה הנ"ל ומפרש ענין הרועים כנ"ל. אבל יעוין שם שמביא מהז"ר רק אברהם יעקב ומשה. ועצ"ע. ואכ"מ.

גבי בבוקר כתיב בהטיבו . . בהעלותך: בלקו"ת בהעלותך לו, ב. תבא מב, ג. שה"ש ה, ד. סה"מ תרל"ב כרך ב ע' תקכד — מציין לכאן.

אע"פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט: עירובין סג, א. יומא כא, ב. נג, א. ראה רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ב ה"א. בלקו"ת שמע"צ עט, ב. מציין לכאן: ”דלשם [=כאן] נתבאר בע"א קצת דהיינו שזהו האהבה שהאדם לוקח מחמת העולמות מבחי' מלכותו ית' כו'". ע"כ. וראה ג"כ באוה"ת פ' ויקרא ע' ז.

פי' הדיוט: בבוך 167 ליתא תי' ”הדיוט".

צבא השמים: נחמי' ט, ו.

ואלף אלפין ורבו רבבן קדמוהי: דניאל ז, י.

כמבואר בגמרא: חגיגה יב, א.

תקנו חז"ל לומר בשכמל"ו: פסחים נו, א. שו"ע או"ח סי' סא.

יחיד חי העולמים: ראה לקמן מ, ג.

שהוא אחד בשמים ובארץ: ברכות יג, ב.

מלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

במקום שאתה מוצא גדולתו: נסמן לעיל לא, ד.

המשפילי לראות: תהלים קיג, ו. סומך נופלים ורופא חולים וזוקף כפופים:

מלך שמו נקרא: פיוט אדון עולם.

להיות כארץ הלזו השפלה: ראה לקו"ת במדבר ה, ב. אוה"ת פ' לך לך תשכה, א.

כי אהבה משרש אבה שהוא מלשון חפץ ורצון: בלקו"ת נשא כו, ב מפרש ”והכוונה שיהיה רצון האדם וחפצו ובקשתו בכל לב ונפש להיות גילוי אלקותו ויחודו ית' בעולם ונפש" ע"ש. ראה ספר החקירה להצ"צ צב, א בשרש ישע. וראה גם לקו"ת מסעי פח, ד. ואתחנן ט, ב.

ואהבת בגימט' ב' פעמים אור: שער הכוונות כוונת ק"ש. פע"ח שער הק"ש פכ"ג וכ"ה.

וישכם אברהם בבקר: בראשית כה, ג.

לקמן בד"ה רני ושמחי: לז, א.

שום תשים עליך מלך: דברים יז, טו.

ולב מלכים אין חקר: ע"פ משלי כה, ג.

וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו. ח, ג.

ת"ר מצות נר חנוכה: הנחת הר"פ בס' הנחות הר"פ ע' קכב. בכותרת שבת חנוכה תקע"א. חלק בסה"מ תרל"ב ע' פ. וע' צז. הנחה אחרת בסה"מ תקע"א ע' כב. באוה"ת במדבר כרך ד ע' א'תצ (ובהוצאה שני' בהוספות לפ' בהעלותך ע' 41) נמצא חלק מהמאמר עם הוספת הגהות מכ"ק הצ"צ. ושם מתחיל הד"ה לא כן עבדי משה [[שם המאמר נחלק לג' סעיפים]. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. לכללות מאמר זה ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' תקעז. ד"ה ת"ר מצות נר חנוכה תשל"ח (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ב ע' יז ואילך).

ת"ר מצות נר חנוכה: שבת כא, ב.

בית שמאי אומרים: ראה בארוכה בשיטת ב"ש בלקוטי שיחות ח"ו ע' 73.

מה ענין נר חנוכה לפרי החג: ראה אוה"ת חנוכה כרך ה תתקמב, ב. ד"ה מצותה תרנ"ד ע' צז. ד"ה ת"ר מצות נר חנוכה תשל"ח.

נר מצוה ותורה אור: משלי ו, כג.

שהמצות נק' נר: ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' תקעו.

נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כג.

ובזוהר מבואר: ראה זח"ב רי, א. וראה תניא ספ"ד. אגה"ק סי' כט.

וצריכה הנשמה לקיים תרי"ג מצות: ראה אגה"ק סי' יט וסי' כט. ובליקוט פירושים ומ"מ — חיטריק לשם.

בג"ע הנשמות נהנין מזיו השכינה: ראה לעיל טז, א.

אף שבכלל יש רק ב' בחי': ראה גם לקמן מט, א. צו, א. לקו"ת במדבר יח, א.

ילכו מחיל אל חיל: תהלים פד, ח.

בבחינת נהר די נור: זח"ב ריא, ב. נסמן לעיל לא, א.

בד"ה ויהי מקץ: לעיל לא, א.

כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו: ב"ב עה, א.

וקדושים בכל יום יהללוך סלה: ברכת אבות. וראה במאמרי אדה"א ויקרא ע' מח דשם מבאר שהן הנשמות הגבוהות מכל הנשמות ע"ש.

כ"מ שנאמר סלה: עירובין נד, א.

מוטב דלידייני': חגיגה טו, ב. ראה לעיל ח, ד.

שו"ה הוא בלי גבול — ולבעבור זה: בהנחת הר"פ מסומן סעי' ב.

וכמו שמבואר בע"ח: שער סדר אבי"ע בתחלתו.

וכמו ד"מ אור גדול: ראה המשל גם לעיל טז, א. ובאגה"ק סי' כט. ובביאוה"ז לצ"צ כרך א ע' רי בארוכה.

משל הקדמוני: שמואל-א כד, יד. ראה בהנסמן לקמן צח, ב.

שו"ה משל — שיכול: בהגהת הרה"ח ר' אשר: שיוכל.

בראשית ברא: בראשית א, א.

ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים: בראשית ב, ד.

ארץ תחלה כאן במעשה וכאן במחשבה: ראה חגיגה יב, א. וראה לקו"ש ח"ו ע' 76.