גדולה שמושה יותר מלימודה: ברכות ז, ב. זח"א צח, ב.

לא קאים אינש אדעתא דרבי': ע"ז ה, ב. וראה בד"ה והחרים תשי"ג, שעד הזמן ההוא הוא קאים רק על החיצוניות בלבד.

וכל האומר אין לי אלא תורה: יבמות קט, ב.

ההפרש בין הרועים לנס"א: ראה ד"ה למען דעת תרס"ט ע' לט דז' רועים היו מבחי' אור פנימי וח' נס"א היינו שהן מבחי' האו"מ.

בר' יוחנן בן זכאי . . אמר לר' חנינא בן דוסא: ברכות לד, ב.

שלא נברא העוה"ב אלא בשבילו: ברכות סא, ב.

וע"כ הוצרך להמשיך מבחי' שלמעלה מהחכמה: ראה ד"ה ת"ר מצות נר חנוכה תשל"ח ס"ב [סה"מ מלוקט ח"ב ע' יח]. ד"ה ואתה ברחמיך תשמ"ח ס"ד [סה"מ מלוקט ח"ד ע' קא]. ד"ה ביום השמיני תשמ"ו ס"ו [סה"מ מלוקט ח"ד ע' קיב].

עדות היא לבאי עולם: שבת כב, ב.

ועמ"ש לקמן ע"פ כי אתה נרי הוי"ה: לקמן מא, א.

ההפרש בין בחי' שבעה רועים לבחי' שמונה נס"א: מובא באוה"ת נ"ך כרך א ע' תעט.

המצות הן נק' מצות המלך: ראה לקו"ת פ' במדבר ביאור לד"ה וידבר משה גו' אנכי ס"ב. ופ' ואתחנן ד"ה למען תירא. וראה לקמן לה, ב.

בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית: לקו"ת ס"פ ברכה.

משיח הוא ג"כ מנס"א: בד"ה למען דעת תרס"ט (סה"מ תרס"ט ע' לט) מציין לכאן.

והריחו מורח ודאין: ישעי' יא, ג. ראה סנהדרין צג, ב. רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ג. וראה לקמן קיז. ב.

דבמשיח יש ב' הבחי': בסוכה נב, ב נחשב בנסיכים, י"ל מפני שזהו העיקר בו (הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים תש"י ע' 255).

בש"א יום ראשון מדליק שמונה: שבת כא, ב.

הללו . . כי גבר עלינו חסדו: תהלים קיז.

סבוני כו': תהלים קיח, יא.

טוב לחסות: תהלים קיח, ט.

מטעם הנ"ל בפרי החג: ”דבאור מצ"ע גם לב"ש צ"ל מוסיף והולך, אלא שנרות חנוכה הם כנגד פרי החג (שהם כנגד או"ה) שבהם צ"ל פוחת והולך ראה שבת כא, ב . . ועפ"ז יתורץ הא דודאי גם ב"ש ס"ל דמעלין בקודש". לקו"ש ח"ה ע' 446.

דלא דמי ללמוד זה מפרי החג: מובא באוה"ת כרך א ע' רנט.

ואורייתא מח"ע נפקת: זח"ב פה, א. וראה שם קכא, א.

כי מי מעכב ומי מונע: ראה דרך מצותיך לד, ב. מובא בלקו"ש חכ"א ע' 194.

שו"ה בתחלה כו': ע"כ נמצא בבוך 1223.

ע"פ ראיתי והנה מנורת זהב: לקו"ת פ' בהעלותך.

וספרתם לכם ממחרת השבת: ויקרא כג, טו.

מבחי' פנימית של התחתון: ראה בדרך מצותיך מצות נר חנוכה פ"ג. ד"ה למען דעת תרס"ט.

כי תקון לאלפים הוא בחי' או"פ: בד"ה למען ידעו תרס"ט ע' מה מציין לכאן: ”והיינו שההמשכה בחכמה הוא בבחי' אולפנא ולימוד שזהו ע"י צמצום".

כי לאלפים היינו אאלפך חכמה אאלפך בינה: ראה בארוכה בספר הערכים-חב"ד מערכת אות אלף במילואים טור תרנה להערה 125 שלכאורה הכוונה שבאלפים — שני פירושים א) שקאי על בחינת חו"ב שנק' בשם ”אלפים" ב) שקאי על סדר ואופן דהמשכה (ע"י צמצום וכו'). והקשר דשני הפירושים הוא: אופן זה דהמשכה (ע"י צמצום וכו') המרומז בתמונת אל"ף — הוא דוקא כשההמשכה היא לבחי' פנימי (משא"כ לבחי' מקיף), ומכיון שתיקון ”לאלפים" (חו"ב) הוא התחלת בחי' פנימי (כמ"ש כאן בתו"א שהמזלות שקודם ”לאלפים" הם בחי' מקיפים) — לכן, בכדי שיומשך לבחינה זו (פירוש הא' ב”אלפים"), צ"ל אופן ההמשכה ע"י צמצום וכו' (פירוש הב' ב”אלפים") ע"ש בארוכה.

אאלפך חכמה אאלפך בינה: איוב לג, לג. שבת קד, א.

נוצר חסד לאלפים: שמות לד, ג.

האל"ף תמונתו יו"ד למעלה ויו"ד למטה וי"ו באמצע: מבואר גם לקמן סט, ג ובד"ה כל המאריך באחד תרע"ח ע' שפז ואילך.

ההמשכה בפנימית צ"ל ע"י צמצום: ראה ד"ה למען דעת תרס"ט ע' מה.

ע"פ למנצח על השמינית: ראה לקו"ת תזריע כב, א. ובלקו"ש ח"כ ע' 346 הערה 186 הקישור בין ח' נרות דחנוכה עם כנור של ח' נימין.

כי עמך מקור חיים: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ג ע' נט. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. ראה ד"ה כי עמך מקור חיים תשל"ד. בלקו"ת נשא נט, ב. בהעלותך לד, ד. שלח לט, א. קרח נה, ג. מציין לד"ה זה.

כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

יש בו ב' פירושים: בסה"מ תקס"ג ע' נט מבאר ההפרש בין ב' הפירושים ”שכאשר יראה אור מתוך האור ה"ז ענין אספקלריא דלא נהרא כמו שרואין האור דרך מסך כו', וכאשר אנחנו נראה את האור היינו שנראה האור ממש ביתרון גדול". ובד"ה כי עמך תשל"ד (מהנחה) מבאר: ”דהיינו שהכח לראות אור זה בעולם הוא רק בידי ישראל וכמבואר בכ"מ דכל הנבראים חוץ מישראל הרי הם בבחי' עומדים, שעומדים במקומם ובמדידה והגבלה שלהם, ולכן אין ביכולתם להמשיך אלא ענין שבמדידה והגבלה, משא"כ ישראל שהם מהלכים ולמעלה ממדידה והגבלה הרי יש ביכולתם להמשיך ע"י קיום התורה ומצות בחי' האור שלמעלה" ע"ש.

כי הנה כתיב: בסה"מ תקס"ג שם מקשר ההמשך שכדי להבין ענין האור מהו, הנה כללות נש"י נמשלו למנורה.

כי הנה כתיב וראיתי: זכרי' ד, ב. וראה באוה"ת נ"ך כרך א ע' תקט שמבאר הפסוק.

וגולה על ראשה: רש"י מבאר כמו גולות עליות (הושע טו, יט). בלקו"ת שה"ש כב, א מציין לכאן.

זה דבר ה' אל זרובבל: זכרי' ד, ו.

אכל בי עשרה שכינתא שריא, וכמ"ש בתניא: פרק יא. סנהדרין לט, א.

כמ"ש בתניא: פ"ו. פי"א. בסה"מ תקס"ג ע' נט אינו מציין לתניא. בבוך 1103: בלק"א.

והנה כתיב . . נורא הוד: מובא באוה"ת בראשית כרך א קפב, א. יהל אור ע' עג.

מצפון זהב יאתה . . נורא הוד: איוב לז, כב.

והענין כי הנה כתיב: מובא באוה"ת יתרו ע' א'כה. ראה סה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' לג. ושם ע' רצב נעתק קטע מכאן. וראה גם אוה"ת נ"ך כרך א ע' תקע.

המגביהי לשבת: תהלים קיג, ה.

הנה מקום אתי: שמות לג, כא.

והוא ית' מקומו של עולם: ב"ר סח, י.

כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

ועולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

לך ה' הגדולה: דה"א כט, יא.

הקב"ה מניח תפילין, הקב"ה מתפלל: ברכות ו, א. ראה לקו"ת שה"ש ב, ב. אוה"ת ואתחנן ע' תצז.

מלמד שנתעטף הקב"ה: ר"ה יז, ב.

ג' ראשונות יושב ועוסק בתורה: ע"ז ג, ב.

רמ"ח פקודין הן רמ"ח אברין דמלכא: ראה ת"ז תי' ל.

ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח: זח"ב קסב, ב.

וזהו הבט: מובא באוה"ת פ' וירא כרך ד תשס, א. ואתחנן ע' שלב. וראה אוה"ת פ' זכור ע' א'תשפו מענין הבטה והשקפה.

הבט משמים וראה: תהלים פ, טו.

והשקיפה ממעון קדשך: דברים כו, טו. בלקו"ת צו יב, ד. טז, ב. מציין לכאן. ראה ד"ה איתא במדרש תהלים בספר המאמרים תש"ח ע' 272 עם הגהות מכ"ק אדמו"ר זי"ע. וראה גם בסה"מ תרכ"ז ע' קיב. תרל"ד ע' נג. תרנ"ג ע קיב. בלקו"ת האזינו עג, ב מציין לכאן.

רם על כל גוים ה': תהלים קיג, ד. קטע מובא בסה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' רצב בהוספות ושינויים. ראה גם בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' קעא.

שהעכו"ם מקבלים חיות: ע' בספר המאמרים תש"א ע' יא.

גוים מרקדין בהיכלו: ראה יומא סט, ב.

שממית בידים תתפש: משלי ל, כח.

וכדכתיב כי נשגב שמו לבדו: בספה"מ תרכ"ט שם ע' לג נוסף כאן הג"ה: ”(שגם בחי' נשגב סוכ"ע הוא ג"כ מבחי' שמו)".

כי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג.