כל ארחות ה': תהלים כה, י.

עבדו את ה' בשמחה: תהלים ק, ב.

בבחי' רננה ברמשא: ע' באוה"ת פ' חיי שרה כרך א קכד, ב. וראה באוה"ת מארז"ל ע' נ דכאן נתבאר שההעלאה היא מגעת עד מ' דאצילות אבל ההמשכה היא מעצמות, ושם נתבאר בבחי' עליונה יותר והוא ע"ד שנת' דבחי' שכינה שייך עד רום המעלות, ע"ש בארוכה.

(שאין . . המל'): בבוך 633 ליתא.

(הוא . . לכאן): בבוך 633 ליתא.

אנכי מי שאנכי: נסמן לעיל א. א.

הנה כשהמל' במקומה . . האורות עליונים: ראה אוה"ת פ' מסעי ע' א'תה.

קדש לי כל בכור: שמות יג, ב.

ומלכותו בכל משלה: תהלים קג, יט.

וכשמקבלת . . שמחה: בבוך 633 ליתא.

גלו לאדום שכינה עמהם: ספרי מסעי לה, לד. מגילה כט, א. ראה גם לעיל ה, א. ולקמן נא, א.

ותרב חכמת שלמה דקיימא סיהרא באשלימותא: מלכים-א ה, י. זח"א קנ, א ועוד.

(ולא עוד . . יחד): בבוך 633 ליתא.

שכינה מדברת מתוך גרונו של משה: ראה זח"א רסז, א. זח"ב קטו, ב. זח"ג ריט, א. רלב, א.

ונתתי מטר ארצכם: דברים יא, יד.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

שאומר כל אדם בק"ש: ע"כ בבוך 633.

האלקים יעננו בקול בקולו ש"מ: שמות יט, יט. ברכות מה, א.

אשה מזרעת תחלה: נדה לא, א וש"נ.

ונחה עליו רוח ה' כו' והריחו: ישעי' יא, ב. ג.

פתחו לי שערי צדק: תהלים קיח, יט.

וצדקתך ירננו: תהלים קמה, ז.

ומחוץ לפתח הוא בי"ע: ראה יהל אור ע' תנה.

שהוא ענין יחוד אור ושמן ופתילה: מובא בלקו"ת שה"ש ז, ג.

מי כה' אלקינו המגביהי: באחד מכת"י מצויין שנאמר שבת חנוכה בליאדי שנת תקס"ז. וראה מפתח המאמרים בסה"מ תקס"ז הערה 13. ראה גם מאמרי הצ"צ הנחות תרט"ו ע' קצט. נתבאר בהמשך יונתי פרק ד' סה"מ תר"ם ע' תצא. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. הגהות נדפסו ביהל אור ע' תלח ואילך. קיצור באוה"ת בראשית כרך ה תתקלא, א. תתקלב, א. כרך ז תתתסב, ב. לכללות מאמר זה ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' שסא, והביאור שבתו"א נכלל שם. ד"ה זה נזכר לקמן קיד, א. לקו"ת ויקרא א, ד. ואילך. הסוגריים בהמאמר נמצאים גם בבוך 1824 שנכתב בחיי אדה"ז.

מי כה' אלקינו: תהלים קיג, ה.

כי נר מצוה ותורה אור: משלי ו, כג. ראה סה"מ תר"מ ח"ב ע' תצא וע' תשיב (בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב).

נר הוי' נשמת אדם: משלי כ, כז.

ואהבת וגו' בכל לבבך בב' יצריך: דברים ו, ה. ברכות נד, א.

אך הענין . . כי ה' הוא אלקינו: מובא באוה"ת בלק ע' תתקנב.

יצ"ט ויצה"ר: ביהל אור ע' תלח מביא ראי' שהמדות נק' יצ"ט ויצה"ר מגמרא יומא סט, ב: ”זוהי גבורת גבורתו שכובש את יצרו כו', ופרש"י ומאריך אפו כו' וזהו ע"ד המבואר באבות רפ"ד איזהו גבור כו', וקשה איך שייך חלילה יצר אצלו ית', ולפמ"ש שזהו המדות א"ש דהיינו בחי' המדות דאצילות חו"ג נק' יצרו והוא כובשו ע"י מדת א"א כו'".

כי נה"א עיקרה היא נפש המשכלת: ראה לקו"ת בחוקותי מז, ג ובמ"מ לשם.

והמדות . . הן הנקראות בשם יצ"ט: גם בנה"א יש מדות, אלא שם המדות הם בחי' מוחין השייכים למדות (ד"ה אלה המשפטים, וזאת התרומה עת"ר ע"ש בארוכה). ראה בקיצורים והערות לתניא ע' פה (הוצאה חדשה ע' ##).

וכן עיקר נה"ב היא המשכלת ומשגת גשמיות עוה"ז: ראה לקו"ת צו יג, סע"ב.

והשכל המושכל . . הוא שקר: מובא בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתקג. ע"ש.

שהיא חכמת אמת: ראה באוה"ת דרושים לסוכות ע' א'תשטז שמוסיף ע"ז ”וכמ"ש ג"כ גבי חכמי המחקר שאלקות אינו מושג בשכל אנושי כלל כמו שהאבן היא פחותה משתשיג בשכל כך השכל כו' ועז"נ החקר אלוה תמצא ע' בח"ה סוף שער היחוד כיון שנמנע משכלינו להשיג כו' וכמו שהוכיחו בראיות ברורות שמחוץ לכיפת השמים אין שום מקום ואויר כלל, ובשכל להשיג זה איך ומה הוא א"א שיושג בשום אופן כלל וזה מורה שהשכל קצרה ידו מאד להשיג חכמת הרוחניות" ע"ש.

הנק' בשם יצה"ר: ע' בהערות וקיצורים לתניא ע' פא. ובספר המאמרים תש"א ע' קטו, וביהל אור ע' תלח.

שמע לשון הבנה: ראה זח"ג קלח, ב. מאמרי אדה"א בראשית ע' שעד ”והוא להיות הבחנה טוב במוח ולב כמו השמע לאזניך כו'".

פי' אלקינו הוא ענין ההתהוות בחי' ממכ"ע וסוכ"ע: באוה"ת בלק שם ”אלקינו כוחינו וחיותינו והוא ענין ממכ"ע וסוכ"ע היינו כי הוי' אלקינו הוא חכמה ובינה אשר בינה הוא סוכ"ע וממכ"ע". וכ"ה ביהל אור ע' תמ ושם יש הג"ה לכאן.

והתהוות זו נמשך תמיד יש מאין: ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' שעד.

אתה הוא קודם שנבה"ע: בתפלת השחר. וראה לעיל לו, א ובהנסמן לשם.

ושם שייך כח הפועל: ביהל אור ע' תמ מציין לעיין בלקו"ת בד"ה ה' לי בעוזרי פ"א. ובד"ה כי תצא דרוש הראשון ספ"ב. ובד"ה כי תצא דרוש השני פ"ב. וראה בארוכה במאמרי אדה"א בראשית ע' שעח ואעפ"י שבכל מעשה בראשית נאמר בהם כמו ענין כח בעשי' ופעולה גשמיית ע"ש.

בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו. ”נעשו בפו"מ כי הוא אמר ויהי כו' הוא ציוה באותיות מח' שבדיבור דבר מלך שלטון כו' שגוזר ומקיים, ונמצא בחי' המעשה שנק' כח הפועל האלקי בעשי' ממש". — מאמרי אדה"א בראשית ע' שעח ואילך בארוכה.

דבר מלך שלטון: קהלת ח, ד.

וכאשר יעמיק . . אזי תבטל הנפש החיונית מהשכלתה בגשמיות: היינו בירור חו"ב שבק"נ בירור עה"ד טו"ר, דלכאורה בירור זה בקל יותר מבירור המדות כו' כי עיקר שבה"כ הי' בז"ת משא"כ בג"ר ולכן בקל יותר הם מתבטלים לגבי קדושה כו' — יהל אור ע' תמ.

מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.

נכספה וגם כלתה נפשי: תהלים פד, ג.

ועמך לא חפצתי בארץ: תהלים עג, כה.

ואזי תהי' החכ' שבנפש החיונית כשמן: היינו חכמה דנוגה כמ"ש בהביאור — יהל אור ע' תמ.

וענין נר של המצוה . . להעלות את נה"ב: ביהל אור ע' תמה יש הגה"ה לכאן.

שהמצוה יש לה סגולה פרטית: ראה אוה"ת פ' מטות ע' א'רעא.

ולקשרה באוא"ס ב"ה: ראה ד"ה לולב וערבה בהמשך תרס"ו.

את — כמא' אק"ב בקדש העליון: בארוכה במאמרי אדה"א בראשית ע' שצא: ובחי' קדושה זו דהיינו קדושה העליונה ביותר שלמעלה מכל בחי' קדושו' העליונות ע"ש.

כי המצות הם לבושין . . זורקין אותו למעלה יותר: מובא באוה"ת נ"ך כרך א ע' לא.

כצרור אבן במרגמה: משלי כו, ח. ראה לקמן עו, א. לקו"ת אחרי כו, ב. דרושים ליוהכ"פ סט, ד. ובארוכה מאמרי אדה"ז כתובים (הוצאה א) ע' טו ואילך. וביהל אור מציין ”וז"ש במשנה רפ"ד דאבות שמצוה גוררת מצוה כו'". בסה"מ תרכ"ז ע' לג מציין לכאן.

טלית ותפלין . . בחי' מקיף: ראה ד"ה לולב וערבה תרס"ו הנ"ל. יהל אור ע' תמ. ”דודאי יש בכח הנשמה באדם לכוון בק"ש ביחו"ע בכוונה ורעותא דלבא כו', ולמה הוצרך להקדים בתחלה מצות טו"ת דוקא כו'" — מאמרי אדה"א בראשית ע' שצד.

ללמוד בכל יום דבר חדש: זח"א יב, ב. לקוטי שיחות ח"ד ע' 1163. ובלקו"ש חי"ט ע' 386 הערה 45: ”וראה אגה"ק סכ"ו (קמה, א). הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"ב" ע"ש. וראה שם ע' 373.

כל המצות נקראות בשם צדקה: להלן מב, ג.

צדקה תרומם גוי: משלי יד, לד. נסמן לעיל א, ב.

ועני חשוב כמת: נדרים סד, ב. זח"ב קיט, א. קנח, ב. זח"ג לג, ב ועוד.

אך התורה אור: ביהל אור ע' תמא ”והנה יש לפרש ותורה אור דהמצוה היא הפתילה והתורה היא אור" ע"ש בארוכה.

התורה . . מלמעלמ"ט: ראה ד"ה זה היום תרנ"ז קרוב לסופו. ראה יהל אור ע' תמא שיש הגה"ה לכאן.

והיא אור וגילוי אוא"ס ב"ה ממש . . ולא אור וגילוי: מובא באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרפו.

ישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

מגלה עמקות מני חשך: איוב יב, כב.

וממעמקים קראתיך: תהלים קל, א. ביהל אור ע' תמא יש הגה"ה ”ע' בד"ה באתי לגני בפי' עמקו מחשבותיך שזהו ענין ממעמקים כו'".

אני ראשון ואני אחרון: ישעי' מד, ו. ראה יהל אור ע' תמא ”אני ראשון ואני אחרון כו' זהו ענין אמת" ע"ש. בלקו"ת ויקרא א, ד ואילך מציין לכאן.

אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.

לכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

כבו"ד בגימטריא ל"ב: זהר ח"ג לג, א.

ואור א"ס ב"ה שורה ומתגלה בחכמה: ראה תניא פרק לה בהגה"ה.

אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

רב יהודה דכולי תנויי' בנזיקין: ברכות כ, א. ראה אוה"ת פ' משפטים ע' א'צג. ובד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י — תשל"ה (הנחה בלתי מוגה) ”דגם ר"י היתה תורתו אומנתו כמו רשב"י, אלא שישנו חילוק ביניהם באופן הביטול שלהם", ע"ש.

ויתפרדו כל פועלי און: תהלים צב, י.

הי' פטור מן התפלה: שבת יא, א.

שהיתה תורתו אומנתו: ראה אוה"ת ויקרא ע' רנו. לקו"ש חי"ז ע' 307. 356 ואילך.

אין זה ילוד אשה: נדה יג, א.

ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

מתניתין מלכתא: ביצה כח, ב. וראה לקמן מט, ב.

שיהי' הפסק כך: בתורת שמואל תרכ"ז ע' רעא (הוצאת תש"ס ע' רצז) מבאר זה ”כמו"כ ע"י הלימוד שלמד בסדר נזיקין וזיכה את הזכאי וחייב את החייב עי"ז הפריד הקליפה מהקדושה להיות יתפרדו כל פועלי און כו'. נמצא שע"י דבורו בתורה גרם למעלה לזכות את הזכאי כו' וז"ע בחי' משפט שיהי' כל דבר על מכונו" עכ"ל ע"ש. וראה שם ע' שפ ”היינו כי ע"י לימוד דינים עי"ז מציל העשוק מיד עשקו".

מלך במשפט יעמיד ארץ: משלי כט, ד.

ויהי בישורון מלך: דברים לג, ה.

ששכינה היתה מדברת: נסמן לעיל לח, א.

ותמלא כדה ותעל: בראשית כד, טז.

כ"ד ספרין דאורייתא: ראה ת"ז תי' כא (מו, ב). אוה"ת בראשית מח, א. וראה לעיל יח, א.

כד שנשאב מים העליון: ראה אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתכט: וכד דיסוד זהו כ"ד ספרין של תושב"כ ע"ש.

והיו הדברים האלה: דברים ו, ו.

ה' בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

רוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב.

אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

וימלא כבוד ה': במדבר יד, כא.

פי' המגביה י' . . נעשה ה': ראה יהל אור ע' תלח ”ור"ל שלא תאמר עלי' זו היא הסתלקות האור . . עז"א שהוא הגבהת הה' ג"כ" ע"ש. וראה במאמרי אדה"א בראשית ע' תכג ”דלכאורה יפלא מ"ש המגביהי ביו"ד שהוא לשון נוק' הל"ל המגביה לשבת, אלא יו"ד זה הוא בחי' נקודה דאין דחכמה שבכתר" ע"ש. לקו"ת שלח מד, ד.

נעשה ה' ע"י היו"ד: פרדס שער כ"ז ספ"ז בשם הרע"מ.

וצדקה תרומם גוי: משלי יד, לד.