המגביהי דהיו"ד אחר הה"א: ראה לעיל לח, ד.

שו"ה קיום — וביאור זה: בבוך 1223 נוסף: נלע"ד.

בזהר פ' ויחי (דרל"ב סע"ב): ראה גם יהל אור ע' תרנב.

דלא כפי' המק"מ: מובא גם בלקו"ת מסעי צה, ב ושם כ' ”וע' במק"מ שם ובסה"מ סי' צד . . מה שפי' ג"כ בזה באופן אחר קצת".

צדיק יסוד עולם: משלי י, כה.

שו"ה ה' — ולכן לפ"ז: בבוך 1223 נוסף אחר תי' ה': ”(וי"ל דבחי' זו ע"ד מ"ש ביום ההוא יהי' שזהו יותר נעלה מכשמקבלת מבחי' ו' שזהו ש' הוי' כי יהי שם כו' היינו בחי' יהיה)".

כמ"ש בזוהר פ' פנחס: ראה ג"כ לקו"ת בהעלותך לד, ב.

בפ' שלח: לקו"ת מה, ד.

אין ישיבה בעזרה: יומא כה, א. זח"ג קסא, ב.

באשה קראו מושב: פסחים ג, א.

המלך עומד . . ואגוסטוס יושב: שמו"ר ר"פ כג. ראה אוה"ת פ' בשלח ע' תרסו.

והארץ הדום רגלי: ישעי' סו, א.

מבואר במ"א ע"פ אז ישיר: לקו"ת פ' חוקת סג, א. וראה שער האמונה לאדה"א לג, ב.

למטר השמים תשתה מים: דברים יא, יא.

מנא הני מילי דאמר קרא: שבת כד, ב. וש"נ.

שו"ה ראיה — ממש עין בעין יראו וגו': בגוכתי"ק הצ"צ נוסף: ”עוד יובן ענין המגביהי עפמ"ש (בפ' שלח בד"ה והיה לכם לציצית) במ"א בענין שכנס"י נק' אשה אש ה' כי מאיש לוקחה זאת הוא בחי' אש יו"ד שכדי שיהי' בכנס"י בחי' אש ה"א ממטה למעלה ואל אישך תשוקתך הוא נמשך מבחי' אש יו"ד חכמה ונמשך מבחי' איש הוא ז"א רמ"ח מצות רמ"ח איברין כו' שע"י רמ"ח איברין שנמשך הטפה מהמוח כו' ע"ש וזהו ענין הפתילה רמ"ח מ"ע שבו ועל ידו נמשך האור אש יו"ד שעי"ז תהי' כנס"י בבחי' אש ה', וזהו המגביהי שמגביה הה"א בחי' אש ה' ע"י היו"ד הוא בחי' הפתילה שממשיך בחי' אש יו"ד כו'". בבוך 766 נוסף [המאמר שם רשום שהוא משנת תקצדיק]: ”ולכן נאמר ג"כ משפילי ביו"ד בסוף התיבה כי המשכה זו ע"י יו"ד עילאה כו' בשמים ובארץ היינו ג"כ בזו"נ אך ההמשכה ראשונה ע"י המצוה הוא עדיין בבחי' ימינו תחבקני אבל ע"י (?) הוא אור הגילוי בפנימיות, וז"ש מקימי מעפר דל היא המל' שנק' דלית מאשפות ירים אביון הוא יסוד שנק' אביון להושיבי עם נדיבים שנעשה היסוד בחי' יו"ד כמו יו"ד דח"ע ועי"ז מושיבי עקרת הבית שנמשך היו"ד בבחי' מל' כנ"ל, וה' יודי"ן יש כאן בסופי תיבת המגביהי המשפילי מקימי להושיבי מושיבי כנגד ה"פ אור שנאמר במעש"ב שגנזו לצדיקים היינו בחי' צדיק וצדק ואז נעשה מצדק צדקה הנ"ל, ועמ"ש במ"א בענין בקר דיוסף כו' וד"ל". [מוגה היטב מגוף הביכל ש"ר [= של רבינו].

כי אתה נרי: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי (?) בסה"מ תקס"ח ע' תרמג. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. המאמר עם הגהות בבוך 1135 בגוכתי"ק הצ"צ רשום ”שבת חנוכה תקס"ח" (וכנראה שכת"י זה הגי' הצ"צ וממנו נדפס בתו"א, בגוכתי"ק נמצאים כמה הגהות בפנים שלא נדפסו בתו"א, וכמה הגהות בגוכתי"ק על צדי העמודים שנדפסו כאן). ראה גם ד"ה יונתי תר"מ סעי' ד. וראה פלח הרמון שמות ע' דש.

כי אתה נרי ה': שמואל-ב כב, כט. ראה בסה"מ תקס"ח כרך ב ע' תתסח בהערה לע' תרמג שבכמה כת"י נוסף כאן תי' תאיר (כי אתה תאיר נרי ה' וה' יגיה חשכי) והוא צירוף מב' פסוקים דשמואל-ב, וע"פ תהלים יח, כט. וראה באוה"ת בראשית ע' שמט, ב.

נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

שכל הארבעה אותיות דשם הוי' מרומזות בנר: באוה"ת שיט, ב מציין לפע"ח שער השבת ספ"ד. ובמשנת חסידים מסכת תוספת שבת פ"ג, ע"ש.

דברים — נהורא אוכמא: ראה ת"ז תי' ו ע' יח, א תלת גוונין דשרגא. אוה"ת נח עא, ב.

וכי לאורה הוא צריך: שבת כב, ב. מנחות פו, ב.

אשר שלט האדם באדם: קהלת ח, ט.

ולאם מלאם יאמץ: בראשית כה, כג.

הנה כתיב ארוממך: קטע מכאן מובא באוה"ת יתרו ע'תשנא. פ' ואתחנן ע' עא. יהל אור ע' תעה. סה"מ תרל"ג כרך א ע' עא. וראה סידור עם דא"ח מו, סע"ב ואילך. ובארוכה בפירוש המלות לכ"ק אדה"א קח, ג ואילך. אוה"ת פ' תרומה ע' א'שפא. בלקו"ת ראה כט, ד. שמע"צ פט, ד. מציין לכאן. לקמן קיד, א מפרש באופן אחר ע"ש שמציין לכאן.

ארוממך אלקי המלך: תהלים קמה, א.

ויש בזה ב' פירושים: ראה גם סידור עם דא"ח מו, ב ואילך. פיה"מ לאדה"א קח, ג ואילך. אוה"ת בראשית כרך ז תתשצט, א. סה"מ תר"ס ע' סד.

פי' אלקי מלשון אלי הארץ: מלכים-ב כד, טו. יחזקאל יז, יג. וראה באוה"ת פ' יתרו ע' תשנא ”ויש לפרש לרומם בחי' אלקי המלך שהוא הכח שבבחי' ממכ"ע לבחי' אל עליון כח הסוכ"ע" ע"ש. וראה ביהל אור במילואים ע' תרסח. ובאוה"ת פ' ראה ע' תשפב. ובד"ה נר חנוכה תשי"ג.

שהוא ל' כח: ”שהוא כח אור אלקי המהווה כל הנמצאים כו' מאין ליש וכמ"ש לאלקי האלקים שהוא בחי' כח ומקור לכל הכוחות האלקים שהן הן המלאכים שנק' בני אלקים כנודע" — סה"מ תקס"ח ח"ב ע' תרמד.

מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.

שו"ה ולא ממהות — מלכותו כו': בבוך 1135 גוכתי"ק הצ"צ (רק חלק מהמאמר והשאר חסר) ובבוך 1223 ניתוסף הגה"ה משנת תקצ"ה: ”והנה מה שנק' אלקי שהוא מלשון אילי הארץ וגם לשון אלקים כפשוטו, הענין הוא כי הנה פי' כח ואור וחיות הנז' תמיד בס' הקבלה, ולכאורה הוכפל לשון ללא צורך, אמנם באמת אינו כן, והענין כי הנה ענין הכח הוא ענין גילוי ההעלם הוא כמשל הכח שביד האדם לזרוק את האבן שהאבן הוא דומם וטבעו ליפול למטה וע"י כח הזורק נישא באויר היפוך טבעו האבן, והנה הכח הזה שיש ביד האדם לזרוק האבן, והנה הכח הזה כשלא זרקו עדיין הרי הי' הכח הזה בהעלם רק אחר שיצא אל הגילוי לזרוק האבן ממש אז נראה לעין כל שהכח מתגלה שהרי נושאו את האבן ביד זריקתו באויר נגד טבעו האבן ישאר, וגילוי זה של הכח שביד מן העלם אל הגילוי ברצון האדם תליא ואם יומשך בהעלם וגם איך וכמה יהי' הגילוי הכח, ועד"ז נק' בשמים ממעל כו', ע"כ שבח מעשי ידך שנמשל האור והחיות האלקים הנמשך ממנו ית' בכללות העולם בש' מעשי ידיך, שהוא כמשל גילוי הכח שביד האדם כו', ומזה נבראו העולמות מאין המוחלט ליש היפך הטבע, וגם עוד זאת כמו שע"י אצבעות היד מתחזק הכח לרוב מיני כחות לכתוב או לצייר או לזרוק כו', כן הן ריבוי מיני כחות לאין קץ נמשכים מבחי' ממכ"ע לבחי' לפושע"ד ולכן נק' שם אלקים לשון רבים כמ"ש אלקים קדושים ע"ש ריבוי התחלקות החיות, וכמו שיש גילוי כח מיד האדם לפעמים רק חיצוני' הכח לזרוק ולהגביה דבר קטן שאין צריך לזה פנימי' כוחו כלל ולפעמים יש גילוי פנימי' כוחו כו', וגם לפעמים מתלבש השכל בכח המעשה כמו לכתוב ולצייר ולפעמים הוא רק גילוי כח זה לבד בלי התלבשות השכל בו וכמו בכח הזריקה כו' כך בכח המהוה הצומח והדו"מ ע"כ יש כמה מיני המשכות כחות אלקים וכללות העולם פנימיות וחיצוניות, והתלבשות השכל בכח זה כמו בכח המהוה הנפש השכלית משא"כ בכח המהוה נפש הצומח והדומם כו', וכן בהתחלקות עולמות עליונים ש"י עולמות לכל צדיק כו', וע"כ נמשל לכח דוקא כי כל בחי' ריבוי המשכות אליו מובן עד"מ מהשמש כו' הכח שביד כו' ולא יובן כ"כ למשל המשכה האור מהשמש ואין שייך בו ריבוי התחלקות כ"כ, וזהו אלקים לשון כח, אך הוא ג"כ כפשוטי לשון אלקות שגילוי הכח שלמעלה אינו כמשל גילוי הכח שבאדם, שהאדם מתפעל עי"ז ומתיגע עד שמניח ויחזיר לאיתנו, משא"כ למעלה כתיב כי אני הוי' לא שניתי שאין בו שום שינוי והתפעלות ע"י המשכות וגילוי כח הנ"ל מההעלם אל הגילוי והיינו לפי שגילוי זה הוא דוקא רק הארה בעלמא, כמשל האור הנמשך מהשמש כו' שהוא רק מבחי' מלכותך, מה שנק' מלך על עם והתנשאות זו היא חיותם וקיומם וזהו רק הארה ולא גילוי מהות ועצמות המלך וע"כ גילוי בחי' זו אין פועל שום שינוי כו', או שלא תמשך ולא כמשל האור מהשמש שנמשך ממילא כו', וזהו אלקי לשון אלקות כפשוטו לומר שכח זה הוא אלקות שלמעלה מהשגת האדם ולא כמשל הכח מהאדם כו'".

להודיע לבני האדם: תהלים קמה, יב.

מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

ארוממך ממטה למעלה: אוה"ת בראשית שכ, ב ”והיינו שיהי' הזיו עד"מ עולה למקורו כמו שהוא כלול בעצמותו". ראה ספר המאמרים ת"ש ע' 100.

(וע' בזהר וארא דכ"ח סע"ב): ”ולאעלאה לי' לנהורא עילאה כו' ויתנהיר תדיר נהורא תתאה בנהורא עילאה" כן מעתיק באוה"ת שכא, ב לשון הזהר, וע"ש הביאור.

המשכת הרוממות מלמעלמ"ט: ראה ביהל אור ע' תקלח.

פעם אומרים: ראה ד"ה בכ"ה בכסלו תר"ס ע' עב. ספר המאמרים תש"ג ד"ה יו"ט של ר"ה ע' 6.

ופעם אומרים מלך יחיד חי העולמים: ראה סה"מ תקס"ט ע' קפה. דרך מצותיך ד"ה ואולם חי אני פ"ג קעח, ב. ובמ"מ לשם בתחלת המאמר. חלק מהמאמר נעתק בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב. באוה"ת ויקהל ע' ב'קנג — מציין לכאן.

והיו הדברים האלה: דברים ו, ו.

היום לעשותם: עירובין כב, א.

וע"י התאחזותו בדבר גשמי נתהווה גילוי אור: באוה"ת בראשית שכא, ב מציין ע"ז: ”ור"ל שבעוה"ז דוקא מחברים בחי' יחיד שהוא הכתר עם בחי' מלך שהוא המל', וזהו שלא כדרך השתלשלות ע"כ נמשל אל אחיזת האור בפתילה שבבחי' החשך שהוא הפתילה נאחז ונתגלה אור גדול, וכך הו"ע המשכת בחי' יחיד בבחי' מל' . . נמצא המכוון מזה דבחי' נר זהו"ע מה שנמשך תוס' וריבוי אור במל' היינו בחי' יחיד חי העולמים מלך" עכ"ל שם.

ורוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב.

אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

להדליק ולהמשיך האור: ראה באוה"ת שם שכב, א הדיוק בלשון הברכה שמברכין להדליק ולא כמ"ש בהעלותך ”כי נר דהיכל דוגמת נר שבת ארוממך מלמטלמ"ע ונר חנוכה דוגמת ארוממך מלמעלמ"ט, ע"כ נאמר להדליק", ע"ש.

קרוב ה' לכל קוראיו: תהלים קמה, יח.

כי גבר עלינו חסדו: תהלים קיז, ב.

וכמ"ש במ"א מענין המאכל שעליו יחי' האדם: ראה לעיל ט, ד. לקמן סה, ד. לקו"ת צו יג, ב ועוד.

בכל הדברים יש שמן ואפי' באבנים: לעיל לט, ד. בתקס"ח ע' תרמז מביא ראי': ”וכמ"ש ושמן מחלמיש צור כי בחי' שמן הוא בחי' פנימיות כל דבר נמצא והוא בכל הנמצאים כולן כו' וכמ"ש בפרדס": וכמ"ש כולם בחכמה.

שהיא בחי' יראה עלאה: ”בד"ה כי אתה נרי [כאן] ובהביאור פי' כי יראה עילאה היא חכמה והיא למעלה מאהבה רבה וכן פי' ברוב הדרושים וכ"ה במאו"א אות י' סכ"ו". אוה"ת נ"ך כרך א ע' תרכד, ומציין שם לאגה"ק סי' יח ששם מבאר שבחי' אהבה בתענוגים באה אחר יראה עילאה כי דרכו של איש לחזור צריך לפרש אשר יראה עילאה זהו בינה ואהבה בתענוגים זהו אבא, ע"ש ובאוה"ת שה"ש כרך ב ע' תרטו. וראה בלקו"ת שה"ש טו, ג וז"ל שם ”ועיין בפ' מקץ בביאור על פסוק כי אתה נרי שאהבה רבה היא בחינת ה' עילאה ויראה עילאה היא בחי' יוד כו'".

אם אין חכמה אין יראה: אבות פ"ג מי"ז.

מה להלן באימה: ברכות כב, א. ראה לעיל כא, ב ובמ"מ לשם.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

ודברת בם: דברים ו, ז.

בעמדם תרפינה כנפיהם: יחזקאל א, כד.

שו"ה עיני כבודו — והוא: בכת"י הנ"ל: והיא.