ואהבת בגימט' ב"פ אור: נסמן לעיל לב, ג.

והוי' . . על בחי' הוי' ביותר עליונה: ראה לקו"ת פ' חקת נז, ג בשם האדרא דשם הראשון בז"א והב' בעתיק ע"ש.

פעם כתיב . . שבסדר ההשתלשלות: ראה ד"ה חייב אדם לברך תרל"ח פרק ד.

ה' ה' אל רחום וחנון: שמות לד, ו.

חנון ורחום ה': תהלים קיא, ד. קמה, ח.

דלאו מכל אלין מדות: ת"ז בהקדמה פתח אליהו.

שו"ה המשכה — אך פי' . . דהיינו: בהכת"י שם: אך מבחי' חנון ורחום דהיינו.

ועמ"ש ע"פ ואתחנן אל ה': אוה"ת ואתחנן ע' פט.

וע"פ וירא ישראל: לקמן סא, ד.

והוי"ה . . שלמעלה מההשתל' יגי' חשכי: ע' יהל אור ע' 96.

היכל . . ה"י כ"ל בגימטריא נש"ב: נזכר בסה"מ תקס"ד ע' כז בהגהת הצ"צ וכ' שם: ”היינו ה' דבינה שהיא מקור דנש"ב הנק' כל, והוא בזהר פ' לך צד"ב. וכ"כ במאו"א אות ה"א סעיף יא היכל נק' יסוד דנוקבא בין דאימא בין דנוק' תתאה" ע"ש.

והיונים הנ"ל הם בחי' חכמה דקליפה: ראה לעיל לד, א. שערי אורה ד"ה כתיב כי אתה נרי פט"ז ואילך. לקו"ש לפ' תשא חכ"ו ע' 246.

שו"ה דקליפה — פילוסופיא שבזמן: בכת"י הנ"ל נוסף: כו' ובזמן.

שו"ה שרצו — להשכיחם תורתך: ”ויש לומר שהתגברות חכמת יון (חכמה דקליפה) עד כדי כך שרצו ”להשכיחם תורתך", היא, מצד היניקה שלהם מחכמת התורה [שהרי כל החכמות שבעולם (ככל עניני העולם) שרשם ומקורם בחכמת התורה] (שהשתמשו בה) באופן בלתי רצוי" — ספר השיחות תשנ"ב כרך א ע' 197. וראה שם ע' 198 ”שרצו לטמא ח"ו את הקדושה שבחכמת התורה".

בהעלות אהרן את הנרות: שמות ל, ח.

אהרן שושבינא דמטרוניתא: נסמן לעיל לב, ב.

שלמעלה מעלה מן ההשתלשלות: בבוך 1223 נוסף: ”ועוי"ל הפך של שמן זהו יראה עילאה והי' חתום בחותמו של כה"ג הוא בחי' אה"ר כי יראה עילאה היא למעלה מבחי' אה"ר אלא שמתלבשת בה ונק' תרין ריעין דלא מתפרשין וזהו פי' לשון בהורות בדחילו ורחימו, וזהו ענין הנרות שהיו במקדש והנרות דחנוכה כי הנרות שהיו במקדש הוא ע"ד כי אתה נרי הוי' כי אז היו הנשמות גבוהות, וזהו שארז"ל וכי לאורה הוא צריך כו' פי' אורה בה' הוא בחי' ההארה והזיו הנמשך מבחי' ה' תתאה היא בחי' מלכותו ית' והוא בחי' אלקי הכח והחיות של כללות העולם הנמשך בהם מבחי' מלכותו ית' שנק' ג"כ בשם אור כמשל והוא הנק' אורה, ומבואר למעלה שבחי' זו הוא רק הארה וזיו בעלמא, וזהו וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא כו' שע"י הדלקת הנרות נמשך אור עליון בחי' שם הוי' ממש שהוא עצמיות האור ולא זיו והארה בעלמא שע"ז נאמר ואמת ה' לעולם, והוא בחי' נהורא חיוורא כו', אך מצות נר חנוכה שתיקנו להדליק הנרות בפתח הסמוך לרה"ר הוא להמשיך בחי' זו גם לנשמות הנמוכים בדורותינו אלה, והוא מבחי' והוי' יגיה חשכי, ועי' מ"ש במ"א ע"פ רני ושמחי איך יש ג' בחי' בעבודת ה', ולפעמים נק' כנס"י בשם בת ולפעמים כו', ומבואר שם בענין בחי' בת היינו שהוא בחי' מקבל, וזהו בחי' והוי' יגיה חשכי המבואר כאן שיש חושך המחשיך בנפשו עד שא"א לו לבא בעצמו לבחי' רצוא ומס"נ בק"ש, אע"פ שמתבונן ומבין בגדולת ה' וכי אליו יאתה למסור נפשו ורוחו ונשמתו ולמאוס בהבלי העולם עכ"ז אין לו כח המושך בפי' לאהבה ורצון זה כו', והיינו מצד שהנשמות הם נמוכות במדריגה כנ"ל, אלא שאעפי"כ והוי' יגיה חשכי וע"ז נאמר תתן אמת ליעקב שאין לו בחי' אמת מצד עצמו רק תתן אמת וכו' (משא"כ בנשמות הגבוהות נא' אשר יקראוהו באמת כמשל) שיבא לבחי' רצוא ומס"נ בק"ש, ולכן נק' בחי' זו בת שהוא בחי' מקבל האמת מלמעלה אבל מצד עצמו לית לי' כו', ובחי' אחותי זהו נשמות גבוהות שנק' אחי' ורעים למקום, והיינו מעלת בחי' הצדיקים שאמרו בגמ' תורתו אומנתו ונק' תורתו וכמ"ש ובתורתו יהגה שנק' התורה על שמו ממש, א"כ אינו בחי' מקבל כי התורה שהוא תורתו נותנת בו הכח והעוז לבא לבחי' הנ"ל, וזהו והנה כי אתה נרי הוי' אתה היינו אותיות התורה מא' ועד תי"ו וכו', והוא בחי' ובתורתו יהגה כו', והנה מ"ש רני ושמחי בת וכו' היינו שלע"ל תתעלה הבחי' בת ביתר שאת ע"ש, והטעם מובן עפ"י מ"ש כאן דבחי' יגיה חשכי נמשך ממקום עליון יותר מבחי' הוי' שלמעלה מהשתלשלות וכו', שהוא למעלה מבחי' כי אתה נרי הוי' כנ"ל באריכות, ולכן בחי' בת שהוא מקבל מבחי' זו תתעלה לע"ל לבחי' זו ממש שלמעלה מהשתלשלות. וזהו בית יעקב לכו ונלכה באור הוי', פי' באור המאיר בש' הוי' שאור זה הוא בחי' השם הוי' שלמעלה מהשתלשלות וכו', אך איך ומה מקבל מבחי' זו בשם ה' שלמעלה מהשתלשלות הנה הוא ע"י הצדקה שנק' בשם זריעה זורע צדקות כמו שהצמיחה מכח הצומח שבארץ הוא מצמיח הרבה, והיינו מפני שיש בו בחי' א"ס ממאמר תדשא הארץ כו' להצמיח עד אין קץ כך הצדקה הוא בבחי' זריעה שיש בה בחי' כח א"ס בהעלם וכו', ופרט מעשה הצדקה שבלי צמצום כ"א בויתור רב לחוש על דל ואביון ביותר מיכולתו וכדפי' באגה"ק ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו שכח בחי' צדקה וחסד זה הוא דוקא הממשיך מבחי' חסד עילאה שלמעלה מהשתלשלות כו' ע"ש הטיב. וגם ע"י סור מרע בל"ת וכל ד"ס שחמורם יותר מד"ת וזהו ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה, דהנה בתושב"כ יש פסיק טעמא בין שם הוי' שלמעלה מעלה מהשתלשלות וכו', והיינו שאינו נמשך כ"א ע"י התשובה, וע"ז אמרו במקום שבע"ת עומדים צד"ג א"א לעמוד לפי שע"י התשובה מעומקא דליבא בחילא יתיר בבחי' כלות הנפש שממשיך י"ג מדה"ר שהן מבחי' שם הוי' שלמעלה מההשתשלות, והנה מדברים סופרים בקיום מצות נר חנוכה הורו לנו שע"י קיום כל מצות עשה ול"ת דרבנן בסור מרע וע"ט בכל דקדוקי סופרים ואזהרותיהם נמשך להיות והוי' יגיה חשכי שהוא בחי' שם הוי' שלמעלה מההשתלשלות מה שאינו נמשך ע"י תושב"כ כו', ולכן חמורים ד"ס מד"ת וכו' וכה"ג נת' במ"א ג"כ ע"פ מארז"ל ואיך לא אשא פנים לישראל שאני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והן מדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה, כי בחי' ישא ה' פניו ע"י הוא גילוי מבחי' שלמעלה מהשתלשלות וכמ"ש ג"כ בי"ג מדה"ר ויעבור הוי' על פניו וכו', וכן ביום כיפור כתיב לפני הוי' תטהרו לפני היינו בחי' פנימיות והרי גילוי בחי' זו נמשך דוקא ע"י שמדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה שהוא מד"ס וזהו כי טובים דודיך מיין לריח שמניך טובים יותר מיינה של תורה".

ביאור על פסוק: בתקס"ח כרך ב ע' תרנ, נמצא ביאור ארוך וכנראה הוא לכ"ק אדה"א.

הא' מלמעלמ"ט: ראה אוה"ת דרושים ליוהכ"פ ע' א'תקפט.

שו"ה הרוממות — שהוא לבדו יחיד ומיוחד: וכ"ה גם לקמן נה, ב. וראה תניא פ"כ (כו, א). אגה"ק סי' כ (קל, ב) הלשון ”יחיד ומיוחד".

ובכהאריז"ל כ': בתקס"ח ע' תרנ כ' בשם הע"ח, והוא שער א' ענף ב'. וראה בלקו"ת הוספות לויקרא בארוכה.

וב' בחי' אלו הן שבת וחנוכה . . ומקור זה נמשך בתורה שלפנינו בגשמיות: ראה בביאורי הזהר לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק לזהר אמור לדף ק ע"ב ע' תל.

חמרא וריחנא פקחין: יומא עו, ב.

לא אכילנא בישר' דתורא: ב"ק עב, א.

שהם משרש עליון: בתקס"ח ח"ב ע' תרנב ”הרי נתוסף גם אור השכל מבשר השור והיין גשמיות לפי ששרשם בבחי' התוהו הקדם לתיקון" ע"ש בארוכה.

בלע בן בעור: בראשית לו, לב.

דין הבה דין גמור: ראה ע"ח שער דרושי נקודות פ"ד. בתקס"ח ע' תרנב ”והוא להיותו בחי' דין חזק ותקיף בבחי' תגבורת האור".

וכן יובב: בראשית לו, לג. בתקס"ח שם ”וכן בהיפוך יובב מבצרה שהוא בבחי' החסד גם הוא בבחי' החוזק והתוקף שלא יסבול היפוכו עדיין כלל ועד"ז כל הז' מלכים דתהו".

אם רץ לבך שוב לאחד: ת"ז בהקדמה ז, א.

קיים אאע"ה את התורה עד שלא ניתנה: משנה סוף קידושין. בארוכה בתקס"ח ע' תרנד.

יראה עילאה בחכמה עילאה ושרשה מו"ס: בלקו"ת שה"ש טו, ג מציין ע"ז: וכמ"ש הרמ"ז פ' וישב דקע"ט ב'. והוא למעלה מבחי' חג"ת דא"א ומשם נמשך בחי' גילוי זה במורא גדול כו' שהוא התגלות יראה עילאה זו בבחי' יר"ת הנמשך מבחי' מלכות כל עולמים ע"ש.

ע"פ קבלת מהרמ"ק: מובא בלקו"ת שלח נא, ב.

שטמאו היונים כל השמנים: בתקס"ח ע' תרנה ואילך ביאור שטמאו כל השמנים בהיכל דוקא.

כי בבל נק' רישא דדהבא: דניאל ב, לח. בתקס"ח ע' תרנה ”מפני שבבל הי' אז הראש שהוא בחי' כתר דקליפה". וראה בלקו"ת בהעלותך לה, ד. סה"מ תקס"ט ע' ערב ובמ"מ שם.

חותם הוא יסוד: מאו"א אות ח סעי' סח. ראה אוה"ת שמות ע' א'תרג. וכרך ז ע' ב'תשסג.

וכה"ג . . שהוא בי"ג ת"ד . . הוא מו"ס: בתקס"ח ע' תרנו ביאור ענין כה"ג וחותמו של כה"ג ע"ש.

ופסיק טעמא בגווייהו . . הוי' והוי' יגי' חשכי: בלקו"ת חקת נז, ג מציין שכאן שני השמות הם סמוכים זה לזה ממש, ובלקו"ת שם אף שאינן סמוכים רק שהם בפסוק אחד.

ה' ה' אל רחום וחנון: שמות לד, ו. ראה לקו"ת ואתחנן ג, א. סה"מ תרל"ד ע' צד.

חנון ורחום ה': תהלים קמה, ח. ועוד.

משא"כ והוי' יגיה חשכי . . והיינו ע"י צדקה: בד"ה אלו דברים תרנ"א ע' קצה מציין לכאן.

אין ישראל נגאלין אלא בצדקה: שבת קלט, א.

זורע צדקות: נוסח ברכת יוצר אור.

בחי' א"ס להצמיח עד אין קץ: ראה אגה"ק סי' כ בסופו.

ב' גווני אור: בתקס"ח ע' תרנז ואילך בארוכה.

ע"י השמן שהוא המאיר אור צח ובהיר: ראה לקו"ת שלח מה, ג.

ורחימו בוי"ו הוא ז"א: ראה לקו"ת במדבר ט, ד.

ואהבת ב"פ אור: נסמן לעיל לב, ג.

נר חנוכה: בבוך 284 רשום: תק"ע. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. המאמר עם הגהות באוה"ת בראשית כרך ה תתקמד, ב. הערות תתקנב, א. ובכרך ז תתתנו, ב. תתתנח, ב (כנראה קיצורים). חלק באוה"ת נ"ך כרך א ע' תקסח ובאוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'שנו. ראה דרך מצותיך מצות נר חנוכה עד, ב. סה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' טז. וראה גם ד"ה ת"ר נ"ח תרמ"ג.

והנה החומר נברא בדבר ה': באוה"ת חנוכה כרך ה תתקנג, א יש הערה לכאן. ובד"ה ויגש אליו תרמ"ד ע' רט עם הגהות. ובמאמרי הצ"צ הנחות תרי"ד תרט"ו ע' לז. המאמר הוא משנת תק"ע. ראה ברשימת המאמרים שם.

נר חנוכה מצוה להניחה: שבת כב, א.

מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל: כגירסת הרי"ף והרמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"ז ובשו"ע או"ח סי' תרעא. וראה בסה"מ הנחות תרי"ד תרט"ו ע' לז שהקשה הלא המנורה היתה בדרום דוקא למה נר חנוכה משמאל. ע"ש.

אך יובן בהקדים ביאור: ראה אוה"ת נ"ך ע' תקסט.

כל אשר חפץ ה' עשה: תהלים קלה, ו.

בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו. באוה"ת שמות ע' ק. בסה"מ תרס"ט ע' קפט מציין לכאן.

ובע"מ נברא העולם: אבות ה, א.

שלכל הדברים יש חומר וצורה: נעתק בסה"מ תרכ"ט (תשנ"ב) ע' יז. ובסה"מ תרמ"ד שם. בענין חומר וצורה ראה גם סה"מ תרנ"ו ע' שיח ואילך. ובסה"מ תרס"ג ע' קטו. בד"ה וישלח יעקב תרע"ג (בהמשך תער"ב). חלק עם הגהות מכאן נעתק בקונטרס עץ החיים בתחלתו. ובהערות שם מציין כ"ק אדמו"ר זי"ע לד"ה ויקם עדות ביעקב ת"ש ע' 52. ד"ה אלפים שנה תשי"א. בסה"מ תרס"ה ע' עד מציין לכאן. בסה"מ תרמ"ד ע' רט נוסף הגה"ה: [וי"ל בעולמות עליונים יותר הם אור וכלי].

יש חומר וצורה: ראה הל' יסוה"ת פ"ב ה"ג. מו"נ ח"א פי"ז. בענין חומר וצורה ראה לקו"ת האזינו עב, ב.

או שמש וירח: בסה"מ תרמ"ד שם נוסף [וי"ל ענין החומר של הנבראים הוא כמ"ש במדרש על השמים נטל אש ומים [וטרפן] (ופתרן) זה בזה ומהם נעשה השמים, וזהו החומר של השמים פי' עצם השמים שהוא מאש וממים וכן יובן בכל נברא כו'].

השמים והארץ הם כדורים: ראה ירושלמי ע"ז ג, א. וראה ע"ז מא, א תוס' ד"ה ככדור.

ומן הארץ לרקיע כו': בסה"מ תרמ"ד שם נוסף: נמצא צ"ל ציור השטח ע"ד ריחוק כזה.

והשמש והירח הם גלגלים מאירים כו': בסה"מ תרכ"ט (תשנ"ב) ע' יז ואילך יש ביאור לכאן.

וכן עד"ז בכל דבר נברא: בסה"מ תרמ"ד שם נוסף: ודצח"מ אופן ציורו שיהי' כך בארכו ורחבו או בעל קרנות או משולש ז"ע הציור.

והנה מה שנברא החומר במאמר: באוה"ת חנוכה כרך ה תתקנג, ב יש הערה לכאן.

נתהווה הרקיע מאין ליש: בסה"מ תרמ"ד שם נוסף [ע' בתו"א ד"ה מזוזה מימין [הכוונה לכאן] ובהביאור הג' לד"ה יביאו לבוש מל' ובלקו"ת בהביאור לד"ה לבבתני דרוש הב'. ועמ"ש בד"ה להבין ע' מצות [אכילת] המצה מ"ג, ובד"ה מה רבו מעשיך ה' מ"ד, שהמאמר א' הוא הכלל, ונפרטו בע"מ להיות מציאות היש, ונפרטו בכח הא"ס, וי"ל שכמו"כ הכוונה כאן וד"ל].

אופן צורת הרקיע . . בחפץ ה': ראה לקו"ת ר"ה נה, סע"א ועד"ז היו העולמות. ראה באוה"ת כרך ז תתתנח, ב דמ"ש בלקו"ת שם מתאחד עם מש"כ שהצורה נעשה בחפץ ה' בחי' מה שעלה במחשבה והחומר והעשי' נתהווה מהדבור יש מאין והיינו בגשמיות כפי הצורה הרוחני' שנתהווה ע"י המחשבה והרצון שהי' עיגול השמים כמו ע"ס דעגולים דאצי' או בריאה, ע"ש. ובסה"מ תרמ"ד ע' רי נוסף: עד"מ או ציור שארי פרטי הנבראי' דדצח"מ: בדמותו.

והנה מה שנברא החומר במאמר: באוה"ת חנוכה כרך ה תתקנג, ב יש הערה לכאן.

בחפץ ה' שלא בא לכלל גילוי: בד"ה ביום השמע"צ עת"ר כ' ”ושם מבואר [בתו"א] דבחי' חפץ ה' זהו בחי' סוכ"ע, וענין הצורה פי' שם צורת החומר וכמו השמים בציורו שהוא עגולי וכדורי וכה"ג בכל דבר הציור שלו שזהו מבחי' הסובב דוקא כו', והמבואר כאן הוא שהצורה הוא החיות שבהנברא והוא מבחי' ממכ"ע כו', ועמ"ש בד"ה בשעה שהקדימו רס"ג" עכ"ל.

הוא מפני: בסה"מ תרמ"ד ע' רי נוסף: הוא מפני (שאם הי' מתגלים העולמות כמו שהם כלולים ועומדים בבחי' חפץ ה') אז לא הי' יכול להיות התהוות היש הגשמי רק שהי' העולם רוחני והי' בבחי' ביטול במציאות ממש, וכמו שאנו רואים בכל בחי' השתלשלות עו"ע שהעלול בטל לעילה כמו למשל מדות משכל שהמדות נולדים מן השכל, וכמו שאנו רואים שאם מתבונן בשכלו שהדבר ההוא טוב לפניו אזי נולד לו אהבה לזה, ע"ש עוד בזה.

שהי' העולם בטל במציאות ממש: באוה"ת פ' שלח ע' תקיב ”ופי' בטל במציאות היינו ע"ד עלמין סתימין דלא אתגליין". ובקונטרס עה"ח שם ע' 16 ”(כמו עולם האצילות וכמו עלמין דאתכסיא בכלל שבטלים במציאות ולא הי' בבחי' נבראים דעדאת"ג כו') לפי שהי' מקבל מבחי' חכ' שהוא בחי' ביטול איהו וחיוהי חד". בהמשך תער"ב ח"א פ' רכא מבאר זה ”והכוונה שם [בתו"א כאן] על הביטול במהות היש כו', שהרי גם ההארה דבחי' דבר ה' פועל ג"כ הביטול בהנברא כו', וענין הצורה שמבחי' חפץ ה' הוא להיות הביטול בעצם המהות כו' וכמ"ש במ"א" ע"ש. וראה גם בסה"מ תרס"ח בד"ה שובה ישראל ע' יח ושם מציין גם לעיין בד"ה בשעה שהקדימו תרס"ג.

כי הוא צוה ונבראו: תהלים קמח, ה.

פי' צוה מלשון מצות המלך: בקונטרס עץ החיים שם ”י"ל דענין הצווי שייך במי שמתנשא ויש לו ממשלה ושליטה וכמו"כ הו"ע באשר דבר מלך שלטון שמצוה וגוזר אומר, והדוגמא למעלה הוא בחי' הדבור עליון דבחי' מל'". ראה ב"ב קנט, א ”גזירת המלך".

אין מלך בלא עם: נסמן לעיל ה, א. לקמן עג, ד.

בבחי' שם בלבד: ראה בקונטרס עה"ח שם ”וענין השם נ"ל שהן אותיות דבור העליון דשם הוא אותיות, ויותר נראה דהשם הוא בחי' האור מקיף שמאיר מבחי' הרוממות שזה עיקר כח ההתהוות, ובחי' דבר ה' זהו הארה מבחי' שמו שמהווה כנ"ל כו'".

יהללו את שם ה': תהלים קמח, ה.

כח הפועל בנפעל: ראה לקמן צו, ג במ"מ. סה"מ תרנ"ד ע' רי ואילך.

שר של מים שר של כו': ראה שהש"ר ג, יא.

שהם משמרי האופנים: ראה ע"ח שער קיצור אבי"ע פ"ט.

עד המלאכים שהם שכלים נבדלים: ראה מורה נבוכים ח"ב פ"ב. עיקרים מאמר ב פל"א.

ונגלה כבוד ה': באוה"ת חנוכה כרך תתקנד, א יש הערה לכאן.

כי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב . . להמשיך בחלקו: סנהדרין צ, א. ראה באוה"ת וירא כרך ז תתשפד, ב שמציין לכאן: ועוה"ב נק' ארץ כמ"ש ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ולהמשיך בחלקו זהו ענין והשביחה".

ופי' מכל אלקים: ראה אוה"ת פ' יתרו ע' תשמא. שהכוונה כאן לתרץ דאיך שייך כי גדול הוי' מכל אלקים, ע"ש בארוכה שפי' באופן אחר, וראה שם ע' תשנד.

כי אני ידעתי כי גדול: תהלים קלה, ה.

עזב ה' את הארץ: יחזקאל ח, יב.

לא ידעתי את ה': שמות ה, ב.

אחרי שנתגייר: ראה דברים רבה א, ח.

עתה ידעתי כי גדול ה': שמות יח, א. ראה לקו"ש חט"ז ע' 201 הערה 73.