שו"ה ממש — זה נק': בגוכתי"ק: זהו נק'.

שו"ה את הנולד — כו': בגוכתי"ק: וכו'.

איזהו חכם: תמיד לב, א. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכג.

כאלו רואה: ראה בתניא פרק מג: פי' שרואה כל דבר איך נולד ונתהוה.

וה' עליהם יראה: זכרי' ט, יד.

והאמונה היא למעלה מן הדעת: ראה לעיל ו, א. לקו"ת ואתחנן ה, ג.

דע את אלקי אביך: דה"א כח, ט.

אינו דומה שמיעה לראיה: ראה מכילתא יתרו יט, ט.

(ופי' ראיה: חלק מהגה"ה זו מד"ה מארז"ל אינו דומה שמיעה לראיה הנדפס במאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקנו-ז. ונעתק באוה"ת ויקרא כרך ג ע' תשצ. שה"ש כרך א ע' רכא. וחלק שם ע' שלז. ראה בהמשך וככה תרל"ז פל"ג ופנ"ז. ובסה"מ תש"ט בד"ה ויאמר משה ע' 60.

הסתכל בשלשה דברים: אבות פ"ב מ"א.

וכל העם רואים את הקולות: שמות ח, יח.

רואים את הנשמע: מכילתא שם.

חכמה היא בחי' ראי': ע' לקו"ת פ' צו ד"ה והניף ספ"ב.

דאבא מקנן באצי': ראה ע"ח שער סדר אצי' פ"א. שער סדר אבי"ע פ"ב. ועוד. ת"ז תי' ו. וראה בארוכה בהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ ת"ש ע' 59. ובסה"מ תש"ג ע' 133. סה"מ תרצ"ו ע' 119.

וע"כ נקרא זרע בהמה: עי' ס' השיחות תש"א ע' 62.

והאדם ידע: בראשית ד, א.

שו"ה שיתחבר — בחי' חכמה לבינה דהיינו: בבוך 1223 נוסף הגה"ה מהצ"צ: ”הגה"ה העשיר דעת והדל בהמה לא ימעיט כי שרשם עצלים לחם מ"ש שאין לו דעת העבודה קשה לו".

היינו כחולמים: תהלים קכו, א.

(עמש"ל . . דע כי כו'): בבוך 1223 ליתא הגה"ה זו ובמקומו נכתב ”אבל בחי' בצלמינו זהו בחי' זרע אדם בחי' ראי' כו'".

וע' בלק"ת: להאריז"ל.

והנה מרע"ה: באוה"ת משפטים ע' א'קטז יש הגהה: והנה מרע"ה כחו גדול היינו כי דעות שיש ב' דעת וזרע אדם זהו מבחי' ד"ת שמקשר השכל עם המדות, אבל ד"ע המחבר חו"ב זהו משה ושרשו מאוירא בד"ה החלצו כו'. והנה בהמה י"ל שאין להם דעת רק בממכ"ע ולא בסוכ"ע בד"ה וידעת היום כו', והמשכות הדעת בסוכ"ע זהו ע"י קדוש שיהי' דעת בבחי' קדוש סוכ"ע כו' בד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים י"ב בקר זהו בהמה י"ל ע"י הקרבן שנכלל הבהמה בשרשה עי"ז והחיות נושאות כו', עי"ז נכלל בהמה בבחי' אדם כי גם כשהי' בהמה הי' מבחי' פני אדם שבבהמה לכן יוכל להתעלות בבחי' אדם ממש. ג' בחי' אדם גם ז"א ישראל אדם והתורה חכמה אדם עיין זח"א קל"ד ב' ובה"ז שם, לכן ע"י התורה מוחין נמשך שיהי' אדם בפרטיות. וכמו"כ למטה אם כבנים ואם כעבדי' בנים אתם לה' והנה כעבדים כשנמשכו מסט' דמט"ט בזח"ג דרט"ו סע"א, ואם הוא בחי' זרע בהמה, ולכן שש שנים, ובשביעי' כמו בשמטה תלה הכתוב בהמה בחיה סד"ה את שבתותי תשמרו, כי סוכ"ע חי' ובהמה שוין ע"ד אסתיר פני ביום ההוא דסכ"ס כו', צאן מרעיתי אדם אתם הרי יוכל להיות מצאן בחי' אדם וא"כ אז גבוה יותר שהוא אדם ומשים עצמו כצאן מענין בהמה אין לה דעת בד"ה בכ"ה בכסליו נה"ב מתפעלת רק בבחי' בשכמל"ו ונה"א אדם מתפעלת מההתבוננות בעצמו' אוא"ס והנה בשכמל"ו זהו רוח הבהמה היורדת למטה ש' ב"ן וכל דעת יחוד, והאדם ידע המשכות ד"ע טפת מ"ד, דכולא קמי' כל"ח בהמ"ן ותשחוין לאלומתי כי דת"י, משא"כ בהמה אינה משגת רק שהיש מאין בשכמל"ו כנ"ל, ולא ביטול אמיתי מ"ד ענין יודע צדיק נפש בהמתו כו', דברי חכמים כדרבונות שדר בינה באדם, מורה דעה בפרה ממשיך דעת בבחי' בהמה כו'. עכ"ל. ראה באוה"ת שם ע' א'קיח עוד הגהה.

שממשיך ומשפיע בחי' דעת: ראה לקו"ת בהר מד, ב.

גואל ראשון וגואל אחרון: ראה שמו"ר פ"ב ס"ד. זח"א רנג, א. שה"פ פ' ויחי.

וידעתם כי אני ה': שמות ו, ז.

ויאמן העם: שמות ד, לא.

ומלאה הארץ דעה: ישעי' יא, ט.

כי כולם ידעו אותי: ירמי' לא, לג.

כמבואר במ"א ע"פ וידעת היום: לקו"ת ואתחנן ד, ב ואילך.

ונתתי עשב בשדך: דברים יא, טו.

עשב . . שהוא שם ע"ב ושי"ן באמצע: באוה"ת פ' משפטים ע' א'קיב מציין לת"ז תי' נא. וכ"כ באוה"ת פ' חקת ע' תשפד. וראה גם ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' ז.

בהמשך זאת חנוכת המזבח תר"מ סעי' יב נוסף: עשב הוא ע"ב דחכ' ושין הם ג' מדות, ע"ש.

נק' ג"כ בשם בהמות וחיות: ראה לעיל ד, ב.

שיש להם דעת והכרה באלקות: ראה רמב"ם פ"ב הל' יסודי התורה.

ע"פ רני ושמחי: לעיל לז, א ואילך.

בפ' תולדות ע"פ מים רבים: יט, א ואילך.

וכמ"ש בזוהר דלא מקדשי לי' לעילא: זח"א רלא, א. ראה חולין צא, ב.

ישראל עלו במחשבה: ב"ר בתחלתו.

ואף הנשמות . . והוא עולם הבריאה: ראה לקו"ש חי"ט ע' 413 הערה 24.

לכך אין יכולים המלאכים לומר קדוש: באוה"ת בראשית כרך ז תתתע, א שהפי' כאן: ”פי' לפי שישראל עלו במחשבה והמלאכים נמשכו מן הדבור וא"א שיומשך בהדבור מקודם שיומשך בהמחשבה", ושם (כנראה הכוונה להמבואר בתו"א לעיל בד"ה אוסרי לגפן) מפרש מצד שהם בחי' מ"ה וב"ן והבירור של המלאכים נעשה אחר הבירור דמ"ה, ומסיים: ”ואפ"ל דקרובים הענינים זל"ז".

כשהכתר נמנה אין הדעת נמנה: ראה משנת חסידים מס' בריאת א"ק פ"א מ"ד. לעיל מג, א. ולקמן (ביאור לד"ה יביאו לבוש מלכות) צא, ג. ובמ"מ לשם.

כמ"ש בכוונת ברוך שאמר: בפע"ח. וראה סידור בפי' ברוך שאמר.

ע"פ הרם את מטך: ראה תו"ח שמות קפא, א. ובאוה"ת פ' בשלח ע' תיז.

ע"פ . . ראשי המטות: ראה אוה"ת פ' מטות ע' א'רפא.

וזהו ואלה המשפטים . . לשון הליכה: ראה אוה"ת משפטים ע' א'קיט.

כמשפט הראשון: וישב מ, יג. וראה באוה"ת פ' משפטים ע' א'קיט שמביא הפסוק כמשפט הבנות יעשה לה ת"א כהלכת בנת ישראל יעביד לה . . וכן והקמות את המשכן כמשפטו . . תרומה כו, ל ית משכנא כהלכתיה. ע"ש.

כהלכתא קדמייתא: כ"ה בדפוסים שהיו בזמן אדה"ז ולפניו. וכ"ה הלשון בדא"ח. אבל בתרגום הנדפס לפנינו הגירסא ”קדמאה". [אבל בתרגומים שנדפסו מכת"י כמו הוצאת ברלינר וכו' הוא ”קדמייתא"].

הליכות עולם לו: חבקוק ג, ו. ראה מגילה כח, ב אל תקרי הליכות אלא הלכות. ובאוה"ת כאן ע' א'קכ שע"י העיון בהם להשיגן היטב זוכה האדם לילך ממדריגה למדריגה. וראה באוה"ת נ"ך כרך א ע' תצט, ושם מציין ללקו"ת שה"ש כט, ד שההלכות הן הליכה והמשכה מאור א"ס ב"ה הסוכ"ע מעולם ועד עולם.

הקליפות אין להם בחי' מוח הדעת: ראה לקו"ת פ' חוקת ס, ג דשם מבאר שביצה"ר יש רק ב' מוחין חו"ב ולא מוח הדעת ע"ש. ובאוה"ת פ' משפטים ע' א'קה.

אז תבואנה שתים נשים זונות: מלכים-א ג, טז.

חדא נפשאי לך קראי: פסחים סח, ב.

לפניהם היינו לפנימיותם: זה מתאים למ"ש בהל' ת"ת לרבנו הזקן פ"ד הי"ח (שיחה פ' משפטים תשכ"ז). ראה אוה"ת משפטים ע' א'קכ.

ולכן איתא בזוהר: ח"ג קפז, ב. ראה אוה"ת פ' שמות ע' סא.

אברהם אברהם פסיק טעמא: עי' אגה"ק סי' טו. אוה"ת שמות ע' נט. סה"מ תר"ל ע' נו. ד"ה וספרתם תרס"ו ע' רטז.

א"נ לפניהם ר"ל לבחי' פני אדם: ראה אוה"ת פ' דברים ע' לב.

וכעין מ"ש בפ' ויקהל: לקמן פח, א.

משפטיך תהום רבה: תהלים לו, ז.

ע"פ לבבתני: לקו"ת שה"ש ל, א.

ע"פ את שבתותי: ראה לקו"ת בהר מד, א ואילך.

כי תקנה עבד עברי: בסה"מ תקס"ה ח"א ע' רנז. וכדלעיל.

כי תקנה עבד עברי: שמות כא, ב.

קונה שמים וארץ: בראשית יד, יט. כב.

קונה הכל: ברכת אבות.

בורא שמים וארץ: ראה ישעי' מ, כח. מב, ה. מה, יח. סה, יז. בראשית א, א. ב. ד.

בורא הכל: ברכת יוצר.

ע"פ ואתחנן ביאור הדבר: ראה לקו"ת פ' ואתחנן ב, א.

היא התחדשות יש מאין וזהו בורא: ראה אגה"ק סי' כ.

הוא ענין גלוי ההעלם: בארוכה במאמרי אדה"ז תקס"ג ע' רצב ואילך. אוה"ת ענינים ע' רא ואילך. המשך תרס"ו ע' קס ואילך. ובכ"מ.

בעבר הנהר ישבו אבותיכם: יהושע כד, ב. בלקו"ת נצבים מו, ג מציין לכאן ששרש הנשמות מבחי' בעבר הנהר שהוא מבחי' עיגולים וסוכ"ע. וראה באוה"ת נ"ך כרך א ע' ד.

בזהר פ' אמור: צח, ב. וראה לעיל כה, א ובמ"מ.

ועבר הנהר: ראה לקו"ת בחוקותי מה, א. דרמ"צ פב, ב. ד"ה ואלה המשפטים תשל"ח סעי' ו.

אבל שרשו ומקורו: מובא בלקו"ת שה"ש יט, ג.

שיש הפרש גדול . . כמ"ש בגמרא: תענית ט, ב.

ימים יצרו: תהלים קלט, טז.

ואברהם זקן . . באינון יומין: בראשית כד, א. זח"א רכד, א. ראה אוה"ת חיי שרה כרך ד ע' תשפב, א. ובתורת שמואל תרכ"ז ע' לח.

הם לבושים הנעשים להנשמה מהתורה ומצות: וכ"ה לקמן עט, ב הימים הם בחי' לבושים והם לבושי התורה ומצות. וראה בתורת שמואל תרכ"ז ע' לח. מא. שצ"ל מה שייכות ענין לבוש זה להימים.

חסר יום א' . . חסרא לבושא: באוה"ת שבועות ע' צא ובפ' פנחס ע' א'קצט כ': ”דלכאורה אינו מובן הלא יוכל לעשות למחר שתי מצות ומה ענינן ליומין דוקא". ומבואר שם כי התומ"צ כמה שהן למעלה הן אור בהיר וצריך להתגשם ולבא מלמעלה מהזמן בתוך הזמן ע"ש. וביהל אור ע' תקכז וז"ל: ”ואינו מובן כ"כ הטעם, ואפ"ל משום שצ"ל יעבוד כמו עיבוד העורות כך צריך לכבס הלבושים שיתעלו מבירור ק"נ עד שיוכלו להיות בחי' אסה"מ וימים כו' דאל"כ י"ל הם מטונפים שיש מצות שלא לשמה וה"ל כמו וכל מלבושי אגאלתי . . וע"כ דוקא ע"י היומין מתעלים המצות בבחי' והנה סלם" עכ"ל ע"ש בארוכה. ובשיחת ש"פ חיי שרה תשכ"ב.

והיינו שלבושים אלו: וכ"ה באגה"ק סי' כט (קמט, א).

ולאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, ב.

ששרשן מאד נעלה מבחי' גופא דמלכא: ראה בסידור בביאור למ"ש בלק"א פנ"ב נ"ג.