נקודה א' בדרך כללי וקיצור מופלג זו חסד וזו גבורה: בסה"מ תרמ"ח ע' רי מוסיף: ”(וכמבואר דספי' דתהו היו בחי' כתר של כל ספי', והיינו כל ספי' בבחי' פשיטותה עדיין שלמעלה מבחי' התחלקות, והיינו שאינה בגדר התחלקות כלל, וכמו כוחות הנפש כמו שהן בעצם הנפש שהן כחות פשוטים עדיין, ואף שבהכרח לומר שנמצאו בהם כל הפרטים כו' . . וזהו שנק' אור כללי שאינו בגדר התחלקות כלל)".

וגם היו הע"ס זה תחת זה שהיו מפורדים: באוה"ת בראשית כרך ג תעה, א ביאר זה תחת זה אע"פ שהעלול צריך לעילתו אבל העילה א"צ לעלול הימנו כלל וע"כ נק' זה תחת ע"ש. ושם מציין לכאן.

ולא היו מתכללין זה מזה (ולכן היו רק נקודות: בסה"מ תרמ"ח שם ע' ריא ”דלכאורה הי' צ"ל בהיפך דמפני שהיו נקודות (היינו בחי' אור כללי כנ"ל) לכן לא היה בהם התכללות זמ"ז מפני שהיו אורות פשוטים כו' כנ"ל, ולמה אמר ולכן הי' נקודות לבד כו', י"ל דמפני שהי' מיעוט הכלי היינו בחי' רצוא דוקא, ועוררו למעלה ג"כ העילוי בעצמיות וההמשכה הי' בערך הכלי והיינו אור פשוט וכללי דוקא שהוא בחי' נקודות ולא היה ההתכללות זמ"ז כו' כנ"ל וד"ל, כן י"ל בדרך אפשר".

ולכן היו רק נקודות כו' דהא בהא תליא: ראה בארוכה בתו"ח בראשית יב, ד.

דהא בהא תליא: בסה"מ תרמ"ח שם ע' רי נוסף: ”(דמאחר שלא היה בהם התחלקות כ"א אורות פשוטים כנ"ל א"א להיות התכללות, וכמו שא"א שיתחברו אש הפשוט עם מים פשוטים מפני שהם הפכים בתכלית, כ"א מים שבאש ואש שבמים אפשר שיתחבר כו', כמו"כ יובן בספי' דתהו אור החסד הפשוט עם אור הגבורה הפשוט א"א שיתכללו, ומ"מ קודם שנתלבשו בהכלים דתהו היו כולם כלולים בא"ס והי' בטלים בתכלית" ע"ש באריכות.

מחכמה נבנה פרצוף אבא ומו"ק פרצוף ז"א: ראה ע"ח שער הכללים פ"ב וז"ל: ”וכן מנקודה של חכמה נעשה פרצוף א' שלם מי"ס ואז נק' אבא, וכן מבינה נעשה פרצוף א' שלם מי"ס ונק' אמא ומן הו' נקודות הנשברים נעשה מכולם פרצוף שלם מי"ס ונק' ז"א, ומנקודת עשירית נעשה פרצוף שלם כלול מי"ס ונק' בת" ע"ש. ובמ"מ לשם.

ובכל אחד ראש תוך סוף . . עד שנעשה רמ"ח אברים: בסה"מ תרמ"ח שם ע' ריא נוסף: ”(ונראה דזהו מה שהאור עצמו היה בו ריבוי הפרטים . . וגם היה התכללות זמ"ז שזהו מצד הכלים" ע"ש.

כחות — בכלים שהן האיברים: בד"ה וידבר — ויצוום תרמ"ח ע' ריג מוסיף ע"ז ”והיינו הכוחות פנימים שהאור מתלבש בתוך הכלי בפנימיותו ולא שינו את תפקידם שכח הראי' מתלבש תמיד בעין ולא באוזן, וכח השמיעה נמשך תמיד באוזן כו' מפני שחומר העין ממוזג ומורכב באופן כזה שראוי לקבל בתוכו אור הראי' והאוזן ממוזג באופן שראוי לקבל אור השמיעה כו' שהכלים ממוזגים בערך האור כו'".

בחי' המחשבה של האדם: בסה"מ תרמ"ח שם ”(שאין לו כלי מיוחדת בגוף)".

והיא שם בבחי' מקיף כו': בסה"מ תרמ"ח שם ”(דאור המחשבה הוא בחי' אור כללי שאינו בבחי' התחלקות עדיין, ולכן אין לו כלי מיוחדת והוא נמצא בכל מקום בשוה מפני שאינו בבחי' התחלקות דהא בהא תליא כו' וכמ"ש במ"א)".

וזהו כמשל המחשבה כו': בסה"מ תרמ"ח שם ”וצ"ע איך יצדק על בחי' עיגולים דתהו המשל מהמחשבה, אם שהוא בחי' מקיף כנ"ל מ"מ ה"ה מקיף לפנימי כו' משא"כ בחי' עיגולים דתהו הוא שאינו בגדר פנימי כלל ולכן נק' מקיפי' דתהו" ע"ש בארוכה. ומסיים ”ונראה מה שמביא משל המח' ר"ל שהוא ע"ד כח המחשבה בבחי' המקיף דיושר כמו"כ יובן בבחי' העיגולים שבודאי אינו מושג דלמתב"כ כו' ומ"מ פועל בהפנימי כו'".

ע"פ ויאמר מלך מצרים למילדות: לאדה"ז משנת תקס"ה. נדפס בתו"ח שמות ח"א כז, ב. ובאריכות ותוס' ביאור מאדה"א שם לו, ג ואילך. וראה בדרך מצותיך עו, ב ואילך. אוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תצא ואילך. כרך ח ע' ב'תתמט. בד"ה יפה שעה תרמ"ג ע' קמז מציין וז"ל ”ובד"ה מילדות מבואר ענין עיגולים כמשל הכחות בעצם הנפש, ועיגולים הוא בחי' התהו כמבואר בת"א מי שם פה, וי"ל שגם בת"א שם ג"כ הכוונה המשל כמו בד"ה מילדות הנ"ל, בת"א בד"ה מי שם ציון ע' בד"ה מילדות, משמע שמה שמבאר ענין עולם התיקון והתהו עיגולים ויושר הכוונה שענין עיגולים ויושר הוא כמ"ש בד"ה מילדות הנ"ל, והיינו כנ"ל. אך צ"ע לומר שבת"א כן הכוונה שה"ה אומר משל מהמח', ובד"ה ויצוום רל"ג מבואר הכוונה שהוא ספי' היינו קו, ויש עוד נקודה שלמעלה, והמשל דעצם הנפש זהו נקודה לפי מ"ש בתו"ח ד"ה הנ"ל, ואפשר אם נחבר ע' עיגולי' ויושר לתות"ק כמ"ש בד"ה מילדות אפשר י"ל שהכוונה שם שהשבירה הי' בעקודים כמ"ש בסידור שער ת"ת, אך דוחק לומר, ועוד דבד"ה מי שם א"א לומר כן . ." ע"ש בארוכה. ובסה"מ תרמ"ח ע' ריג.

והנה לפי שביושר: באוה"ת שמות ע' עו מציין נ"ב אות ג.

בבחי' פרצופים — מעלה יתירה אשר לא היתה בעולם התהו . . נעוץ תחילתן בסופן: בד"ה והי' ברכה תרל"ט ע' ד מציין ע"ז: (וצ"ע אם כוונתו שכוונת נעיצת התחילה הוא בסוף דוקא יותר מבראש המתפשט כמשנ"ת בד"ה ועמדו רגליו [סה"מ תקע"א ע' ס]. או ענין ההתכללות לבד שהראש מצטרך להרגל שז"ע נעתב"ס וסוב"ת כו'). וראה במ"מ לשם שבהנחת כ"ק מהורש"ב מהמאמר שבשעת אמירת המאמר הנ"ל הכריע כ"ק אדמו"ר מהר"ש שהראש צריך להרגל.

בס"י נעוץ תחלתן בסופן: פ"א מ"ז. וראה לעיל א, ב. ראה בסה"מ תרל"ט ע' ד שצ"ע אם כוונתו שכוונות נעיצת התחילה הוא בסוף דוקא יותר מבראש המתפשט. ע"ש.

שזה לא נמצא בעולם התהו: בסה"מ תרמ"ח ”דבעולם התהו מפני שלא יש ראש וסוף כ"א בחי' אור כללי והכלים מועטים שזהו בחי' עיגולים דתהו שלא יש בהן ראש וסוף באו"כ כו' כנ"ל ממילא לא שייך בחי' ההתכללות כנ"ל כ"א העליון מחבירו משובח מחבירו" ע"ש שהאריך.

לגבי כח השכל שבמוח: בסה"מ תרמ"ח שם ע' ריד ”(והוא בחי' עשי' שבמוח וכמ"ש במ"א, וכן חכמי המחקר אומרי' שהאדם עיקר הצלחתו בב' דברים שכל העיוני ושכל המעשה כו')".

וזה בא דוקא מצד התלבשות הכח בכלי הרגל דוקא: בסה"מ תרל"ג ח"א ע' קטז יש כאן הג"ה בענין מה שפירשו במ"א באופן אחר, וראה גם באוה"ת בראשית כרך ו תתרכו, ב.

שו"ה והנמשל — דשם בתהו היו זה תחת זה . . ע"כ לא הי' נמצא בחי' זו דנעוץ סופן כו': בסה"מ אעת"ר ע' קלו מבאר: ”והע"ס דעיגולים אין להם קשר וחיבור זל"ז שהן זת"ז כו', וכאשר יהי' האופן בתוך האופן שאין א' נוגע לחבירו כו' אלא כל עילה סובב ומקיף לעילתו כעיגול הכתר שסובב ומקיף לעיגול החכמה, ולעולם אינו נוגע עיגול הכתר בעיגול החכמה . . וכן עיגול החכמה לעיגול הבינה", ע"ש.

שהוא ענין מבלי אשר ימצא ראש וסוף: ”דעם היות שיש בהם בחי' ראש וסוף בעצם, הנה ההתכללות הוא באופן כזה שהסוף משלים את הראש והראש מקבל ממנו" — סה"מ אעת"ר ע' קמ.

שיש מעלה בסוף מה שאינו בראש: בסה"מ תרל"ג כרך א ע' קיז ובסה"מ תרמ"ח שם ”ונמצא כי בבחי' זו הסוף הוא הראש כו'".

יובן ג"כ במצות . . ולכן גם הדיוט: בסה"מ תרל"ג קטע זה בשינויים.

זאת התורה אדם: במדבר יט, ד. בסה"מ תרל"ג כרך א ע' קיז ובסה"מ תרמ"ח שם ”שנמשלו התומ"צ לבחי' אדם" ע"ש בארוכה.

שהרי מבטלים מת"ת לצורך הלוית המת . . עשה דוחה ל"ת . . ושעטנז בציצית: בסה"מ תרל"ג ע' קיז ובסה"מ תרמ"ח ע' ריז אינם מביאים ראי' זו אלא ”מבטלים מצוה שא"א להתקיים ע"י אחרים", ע"ש בארוכה.

בינוקא דבלק: זח"ג קפו, א.

עשה דוחה ל"ת: ראה שבת קלב, ב. יבמות ג, ב.

גדול העושה צדקה בסתר: ב"ב ט, ב. ראה בסה"מ תרל"ג כרך א ע' קיח. ובסה"מ תרמ"ח ע' ריז.

והנה כתר נתבאר: באוה"ת שמות ע' עו מציין: נ"ב ד.

וירא ראשית לו: דברים לג, כא.

שלח נא ביד תשלח: שמות ד, יג.

כי כבד פה וכבד לשון אנכי: שמות ד, י.

והנה השי"ת השיב לו: באוה"ת שמות ע' עו נמצא קיצור: נ"ב ה. ובגליון נכתב שייך לסי' ג' וכ"ק אדמו"ר זי"ע העיר שם:צ"ע הכוונה, ואולי צ"ל: לפ' א'. כי אח"ז בא קיצור פ"א מד"ה. ע"כ.. בפ' זו נתבאר מ"ש בסה"ת שעו"ז הוא שמיטה הב' ונק' שמיטה הפחד ולפני' הי' משיטה א' ממדת החסד. אמנם האריז"ל כתב דענין שמיטה הא' הו"ע עולם התהו ולא שהי' עולם בגשמיות כו', ובנשמות נמשכו משם לתקן שמיטה זו והום חנוך ומשה כו', ע"כ. באוה"ת שמות ע' עז נמצא קיצור: שייך לסי' ד' לסי' ד': ראה הערה שלפני ו [=לסי' ג'] וכאן בא בקיצור פ"ב (על תיבת מקפת). — כ"ק אדמו"ר שם. ופ"ג.. נת' ההפרש בין תהו לתיקון שהם עיגולים ויושר, כי עולם התהו הי' עיגולים והוא שבתהו היו נקודות זת"ז, ותיקון פרצופים כמשל רמ"ח כחות הנפש כשהם ברמ"ח איברי הגוף זה מח' זה מח': כנראה צ"ל: תהו מח'. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע. מקפת. ומצד התלבשותו בכלים נעשה בחי' נתחב"ס וסוב"ת מבלי שימצא ראש וסוף כו', יש מעלה ברגל מה שאינו בראש, וכן במצות מעשיות כו'. ובחי' זו לא היה בתהו רק בתיקון רביוי הכלים). אוה"ת שמות ע' עז.

והנה השי"ת השיב לו מי שם פה לאדם: מובא בסה"מ תרכ"ז [הוצאת תש"ס] ע' ב.

לאדם בניקוד קמץ רומז על האדם הידוע: ראה אוה"ת יתרו ע' תשפג. סה"מ תרל"ד ע' צז. סה"מ תרע"ח ע' קלג.

מ"ה בגימט' אדם: ראה ת"ז בהקדמה. פרדס ערך אדם. ע"ח ש"י פ"ג. שער רחל ולאה פ"ב. לקו"ת להאריז"ל שער הפסוקים בראשית ג, ב. מאו"א א, קסו. תו"א ל, א. לקמן סה, ד. לקו"ת אמור לו, ג. לח, ג. תצא לה, ב. תו"ח בראשית ט, א. נתבאר באוה"ת יוהכ"פ ע' א'תקס. פלח הרמון ויקרא ע' ה.

כמ"ש בפע"ח: ראה לקו"ת במדבר ח, ד. חקת נז, א. ואתחנן יא, א.

שע"י הברכה . . נמשך בחי' המקיף: כ"ק אדמו"ר זי"ע בקובץ ליובאוויטש שנה ב' חוברת ג (8) ע' 37 מציין ע"ז וז"ל: ”מקיף אין הפירוש סובב ומקיף למעלה בבחי' מקום ח"ו כי לא שייך כלל בחי' מקום ברוחניות אלא ר"ל סובב ומקיף מלמעלה לענין בחי' גילוי השפעה . . ההשפעה שאינה בבחי' גילוי אלא בהסתר והעלם ואין העולמות משיגים אותה אינה נקראת מתלבשת אלא מקפת וסובבת (תניא פמ"ח. וראה תו"א ד"ה ת"ר מצות נ"ח ס"ו)" עכ"ל.

(כי הבל הפה . . פ"ה): בסה"מ תקס"ה ע' קפג ליתא.

בתש"ר נחלקו הספרדים והאשכנזים: טוש"ע או"ח סי' כח ס"ה. ראה מה שכתב ע"ז כ"ק אדמו"ר זי"ע בקובץ ליובאוויטש הנ"ל. תורת חיים פ' שמות ע' קלו. ספה"מ תש"ג ע' 15.

שהמקיף דתש"ר גבוה מאד ע"כ: בסה"מ תקס"ה ע' קפג נוסף כאן: אם יוכל להמשיך או"מ דש"ר מפני שהוא גבוה מאד נעלה: ע"כ.

שו"ה נמצא — יחד כו': בסה"ד קודם הגה"ה המתחיל וע' מ"ש במ"א ע"פ ראוממך כו'. נת' דלכך נת' דלכך: מכאן ואילך קיצור פד"ה. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע. משה שהי' מתוהו שאורות מרובין והכלים מועטים ע"כ הי' כבד פה ולהיות שהכלים דתיקון יש בהם מעלה נפלאה לכך אמר שלח נא ביד תשלח יהי' מי שיהי' מתיקון כו', והשי"ת השיבו מי שם פה לאדם דתיקון הלא אנכי עצמות אוא"ס וא"כ אנכי אהי' עם פיך שיהי' בך מב' המעלות אורות דתהו וכלים דתיקון, — אוה"ת שמות ע' עז.

ועמ"ש במ"א ע"פ ארוממך: מכאן עד הסיום הגה"ה מכ"ק הצ"צ. ראה דרך מצותיך מצות מינוי מלך קט, א. בלקו"ת שמע"צ פ, ד מציין לכאן.

שו"ה ארוממך — וכדוגמא כו': ולהבין זה היטב בענין הנ"ל שיש בכלים מעלה יתירה מבאורות תמצא ע"פ לרוקע הארץ ע"פ לרוקע הארץ: כנראה הוא דשנת תקס"ב, הנדפס בסו"ס טעמי המצות להצ"צ. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע שם. כו'. ונת' ג"כ ענין התחברות אורות דתהו בכלים דתיקון שזהו יסוד תכלית העבודה. — אוה"ת שמות ע' עז.

אבל במצות דרבנן . . בקום ועשה: ובזה יש לתרץ מה שלא נמנו כמה גזירות כו' דמדרבנן, אף שאין להם עיקר מן התורה — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בד"ה מאי מברך ה'ת"ש.

זה שמי לעולם: הנחת הר"מ בן אדה"ז בסה"מ תקס"ה ע' רי. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. המאמר עם הגהות וקיצורים באוה"ת כרך ח ע' ב'תתנא. ראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' נה ובמ"מ לשם שמיוסד על ד"ה זה (הנחת כ"ק אדה"א בסה"מ תקס"ה ע' רי). בלקו"ת פקודי ה, א מציין לד"ה זה בענין איה היינו י"ה הם חו"ב והאלף פלא זהו בחי' הכתר.

זה שמי לעלם: שמות ג, טו.

איתא בת"ז: בהקדמה ד, סע"ב. וראה זח"א כד, א. שם בהשמטות תג, א. זח"ג רעח, ב. ועוד. ראה לקמן ס, א. לקו"ת פקודי ג, ב. אוה"ת סידור ע' עב.

מפני מה שרש מל"ת גבוה יותר: ראה ד"ה מאי מברך ה'ת"ש.

אי' ספר: ישעי' לג, יח.

ונת' במ"א: לקמן נג, ב.

איתא בס"י: פ"א מ"א. ראה לקו"ת סוכות פ, ב. סה"מ תרנ"ז ע' קנז.

האל"ף — (ר"ל: באוה"ת כרך ז ע' ב'תתנב: (נראה דר"ל.

במ"א — בחי' מזל נוצר: ראה בספר הערכים מערכת אותיות אות אלף טור קל הערה 309.

אאלפך חכמה: איוב לג, לג. בספר הערכים כרך אותיות אות אלף טור תרנח במילואים להערה 300 כ' שההוכחה כמ"ש אאלפך היא על מש"ש לפנ"ז (לפני החצע"ג) שהאלף הוא בחי' חכמה דאצילות (וההוכחה היא על זה שהאלף (אולפנא) היא חכמה ולא על תי' ”מקור ושרש החכמה"), ע"ש.

כנודע מהאריז"ל: ראה לקמן נט, א. באוה"ת שמות כרך ח ע' ב'תרנד ליתא תי' ”מהאריז"ל".

אורייתא מחכמה עילאה נפקת: זח"ב פה, א. וראה שם קכא, א.

כמ"ש בזהר אית ספר ואית ספר: זח"ב ע, א.

המקיים מ"ע ממשיך עליו אור עליון דז"א: ראה אגה"ת פ"א.

בארץ לא זרועה: ירמי' ב, ב.

אבא יסד ברתא: נסמן לעיל ד, ג.

ע"פ שחורה אני: אולי הכוונה ללקו"ת שה"ש ז, א.

משה הוא בחי' יסוד אבא: מאו"א מ, נה. ראה לקמן קיב, ב.

כי אם מאן אתה: שמות י, ד.

וארבה את זרעו: יהושע כד, ג.

להבין — ערבים עלי: הנחה אחרת בסה"מ תקס"ה ע' רב. הנחה אחרת ובאריכות יותר במאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ע' קכג. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. ראה מאמרי אדה"א נביאים ע' נה.

כי טובים דודיך מיין, ערבים עלי ד"ס: שה"ש א, ב. שהש"ר שם. ראה ע"ז לה, א.

לאהבה את ה': דברים ל, כ.