דכי משמש בארבע לשונות: ראש השנה ג, א.

כי עמך מקור חיים: תהלים לה, י.

וממך הכל: דה"א כט, יד.

טעמים בחכמה: ראה לקו"ת ויקרא ד, א. במדבר יא, ג. חוקת נז, ד. לפעמים אמרו טעמים בכתר, ולפעמים אמרו טעמים בחכמה, ראה בארוכה באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקעב ואילך. שם ע' ב'תקעה (המאמר הנ"ל הוא הגהות לד"ה הידוע ”וארא תקע"ב" המובא כו"כ פעמים במאמרי הצ"צ ושלאחריו), ומבאר שם שיש ב' טעמים א) הטעם המושג בשכל והשגה, וכענין מ"ט דר' מאיר וכו' זהו ענין טעמים בחכמה, והב' טעם שלמעלה מהשכל ונק' טעם הכמוס, ומציין שם לביאוה"ז מאדה"א פח, ב ואילך.

כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

נכנס יין יצא סוד: עירובין סה, א. סנהדרין לח, א. זח"ג לט, א.

והנה בשבת מתגלה ג"כ בחי' האהבה מסותרת בבחי' גילוי: ראה ג"כ לקו"ת שה"ש ה, ד. לקמן פז, ד. דאית רצון ואית רצון דזהו ענין הנשמה היתירה שמתגלה בשבת. ועג"כ באוה"ת דרושים לר"ה ע' א'תלט.

בעשרה מאמרות . . נברא העולם: אבות ה, א.

ובראשית נמי מאמר הוא: ר"ה לב, א. מגילה כא, א.

והנה הברכות: קטע מכאן מובא בד"ה חייב אדם לברך תרל"ח פרק ג בהוספות ושינויים.

הברכות שמברכים . . הם מד"ס: מז' מצות דרבנן — וסימנם נ"ע בשמח"ה. ראה סה"מ ת"ש ע' 50 בהערה.

שמברכים על המצות הם מד"ס: ראה ברכות טו, א. רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ב.

כמ"ש בע"ח: ראה פע"ח שער ספירת העומר ספ"ג.

כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן: פסחים ז, ב. לקו"ת מסעי צב, ג.

לשון עובר הוא ענין מקיף: ראה גם לקו"ת פ' מסעי צב, ג.

עובר לסוחר: חיי שרה כג, טז.

ברכת ה' היא תעשיר: משלי י, כב.

והיה ברכה: בראשית יב, ב.

באשרי כי אשרוני בנות: בראשית ל, יג.

הקב"ה מניח תפילין: ברכות ו, א. ראה לעיל לד, ד.

אשרי איש ירא את ה' . . במצותיו חפץ מאד: תהלים קיב, א.

מי אנכי כי באתי עד הלום: ראה שמואל-ב ז, יח.

ועמ"ש . . בפסוק ועשית בגדי קדש: לקמן פב, ד.

לבך יהגה אימה: הנחה אחרת בסה"מ תקס"ה ע' רד. הנחת כ"ק אדה"א במאמרי אדה"ז נביאים ע' קכג. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. ראה מאמרי אדה"א נביאים ע' סז שמיוסד על מאמר זה. וראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ה ע' א'תרנה.

מאמר זה נזכר כמה פעמים בדא"ח ומהם: לקו"ת בחוקותי מח, ג ואילך. מסעי צו, ד. דרושים לסוכות פ, ב.

לבך יהגה אימה: ישעי' לג, יח.

איתא בזהר ספרא דצניעותא: זח"ב קעו, ב: ”אמר עד לא הוה מתקלא בעלמא לא הווין משגיחין אפין באפין כו', פי' ענין המקרא יבואר במ"א באריכות להיות כי כל המשכת במ"ד ומ"ן ואו"י ואו"ח וחו"ג הכל במדה ובמשקל . . ונק' בחי' זו שהיתה תחילה במאציל למדוד זאת הקצבה לכל הנאצלים כנ"ל בשם מתקלא מפני שהוא המודד ושוקל בכף מאזנים שנק' מתקלא, וגם נק' בשם מאמר קו המדה" — מאמרי אדה"ז נביאים ע' קכג. ראה סה"מ אעת"ר ע' קו.

והוא ענין קו המדה: ראה אוה"ת יוהכ"פ ע' א'תרד ביאור על זה. מים רבים תרל"ו פרק קיח.

נקראו הספי' לשון מדות ע"ש שנמדדו כמ"ש במ"א: ראה סה"מ תקס"ג כרך ב ע' תקפז. ובאוה"ת פ' שלח ע' תצד.

הנק' בזהר בוצינא דקרדוניתא: זח"א טו, א ועוד. ראה לקמן קז, ד. סה"מ תקס"ב ע' קכט. אוה"ת בראשית כרך ו תתשיח, ב. סה"מ תרנ"ב ע' כ, ובע' כא כ' ”ונק' בוצינא דקרדוניתא לשון כח חזק כמו חיטי קרדוניתא דהפי' קשים וחזקים". וראה בספר הליקוטים דא"ח ממאמרי הצ"צ ערך קו ע' לז ואילך. וראה בביאוה"ז לכ"ק אדה"א נז, ד. ובביאוה"ז לצ"צ ע' חצר ושם מציין לכמה מקומות. שם ע' שלב ואילך. וראה אוה"ת שלח ע' תצג.

פי' אי' הוא בחי' העיגול הגדול: מובא באוה"ת סידור ע' קסו. אוה"ת פ' מטות ע' א'רעט.

הנה הוא עצמו ממש הוא הסופר והשוקל: באוה"ת סידור ע' קסו מציין לרמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ב ”ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות" ע"ש.

ממך הכל: דה"א כט, יד.

שלהיותו מגביה לשבת לכך יכול להשפיל: ראה ג"כ במאמרי אדה"ז נביאים ע' קכג. שערי אורה נח, א. פה, א. אוה"ת שה"ש ע' רסו.

כי רם ה' ושפל יראה: תהלים קלח, ו.

ועברתי בארץ מצרים: שמות יב, יב.

אני ולא מלאך: ספרי דברים כו, ח.

שבבחי' מצרים לא הי' יכול לירד שום מלאך זולת הקב"ה: ראה לקו"ת צו טז, א. ובהערות וציונים לשם.

שו"ה כביכול — כמ"ש במ"א: ”שהוא בחי' מו"ס שנק' אי"ה א' י"ה כמ"ש במ"א הוא השוקל מקור המתקלא שהוא מקור הדינין והצמצומים למדוד הספי' בשיעור ומדה ובבחי' התחלקות כנ"ל". — סה"מ תקס"ה ע' רה.

והנה גם התורה: ההמשך אלמעלה מבאר במאמרי אדה"ז נביאים שם ”ולהבין בתוס' ביאור ענין הפי' אי' סופר כו' למה נק' בשם אי' דוקא, ולהבין רישא דקרא לבך יהגה אימה אי' סופר כו', הנה יש להקדים תחילה ענין תורה שבכתב ותושבע"פ למה נק' שבכתב דוקא כו'". וע"ש בארוכה בביאור ענין תושבע"פ, וענין השגה בדרך שלילה.

שהתורה לא קדמה לעולם רק אלפים: ראה מדרש תהלים ד, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד וש"נ. זח"ב מט, א. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 272.

אאלפך חכמה אאלפך בינה: ע"פ איוב לג, לג. שבת קד, א.

סוכה רק עד כ' אמה: סוכה ב, א.

ותפילין מרובעות דוקא: מגילה כד, ב. במאמרי אדה"ז נביאים ליתא ב' הדוגמאות מסוכה ותפילין.

נת' במ"א ע"פ ושדי כמגדלות: בסה"מ תקס"ה ע' רה ”ית' לקמן ע"פ ושדי כמגדלו'" אבל בנביאים ליתא, והוא הנדפס באוה"ת שה"ש כרך ב ע' תשסא. (וראה בסה"מ תקס"ה ע' א'קיב שמאמר זה נכתב בבוך כת"י אחר המאמר ד"ה לבך יהגה). ושם באוה"ת מציין ”ועמ"ש ע"ז לעיל בפ' שמות". ושם מפרש שאיה הוא המחבר הסופר והשוקל עליון עם המגדלים בכדי שיוכלו להת-ייחד פנים בפנים ולא יראו מיניקת החיצונים.

סוף דבר הכל נשמע: קהלת יב, יג.

הבאים ישרש יעקב: ב' הנחות אחרות במאמרי אדה"ז נביאים ע' פג. וע' צד. ובתוס' הגהות וביאורים באוה"ת שמות כרך א ע' עז. כרך ז ע' ב'תקלב. ב'תקלט. הנחה אחרת מהמאמר ובהגהות אחרות בכרך ח ע' ב'תתנד. קיצורים נדפסו שם ע' ב'תתסב. וראה גם ד"ה זה בסה"מ הנחות תרט"ו מהצ"צ ע' נד. ובמ"מ לשם. וע' קפז. נזכר בלקו"ת אחרי כו, ב. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. ראה ד"ה זה במאמרי אדה"א שמות כרך א ע' א שמיוסד על מאמר זה. במאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרי"ד-תרט"ו ע' נד מיוסד על מאמר זה. חלק מהמאמר בד"ה קדש ישראל תרמ"א ע' יח. לד"ה זה ראה הבאים ישרש תשל"ח. תשל"ט. תשמ"ג. תשמ"ח (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ד ע' קכה ואילך). פלח הרמון שמות ע' כא.

הבאים ישרש: הפטרת פ' שמות ע"פ מנהג אשכנז, וכ"ה מנהג חב"ד. ”מה שפסוק זה הוא בההפטרה דפ' שמות, דכללות ענין פרשה זו הוא ענין הבאים מצרימה כפשוטו גלות מצרים וע"ז מגלה ההפטרה שעי"ז דוקא יהי' יציץ ופרח ישראל" — ד"ה הבאים תשל"ט. ד"ה זה נזכר בלקו"ת אחרי כו, ב.

הבאים ישרש יעקב: ישעי' כז, ו. ופרש"י הלא ידעם מה עשית בראשונה הבאים למצרים אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד אשר מלאו פני תבל, עכ"ל. — אוה"ת שמות ע' עז. ובד"ה זה תשל"ט (מהנחה בלתי מוגה): ”כפירוש רש"י והטעם שבוחר בפירוש רש"י ואינו מפרש כפשטני המקרא [תיב"ע (הובא באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקלב), ראב"ע, רד"ק ומצו"ד עה"פ שם — הערת המו"ל שם] דפי' הבאים הם בימים הבאים, כי לפי פי' זה הרי המקרא קצר הוא והול"ל בימים הבאים".

צ"ל השייכות: ראה ד"ה הבאים תש"ל, תשל"ט ותשמ"ז.

כה אמר ה' בוראך יעקב: ישעי' מג, א.

אמר הקב"ה לעולם מי בראך יעקב בראך: במ"ר פ' בחוקותי פט"ו גבי ד"א וזכרתי את בריתי יעקב. — אוה"ת שמות ע' עח. וראה ילקוט שמעוני לנ"ך רמז תנב.

והלא בחי' ישראל הוא גדול מבחי' יעקב כו': ”וכמובן גם מפשטות הענינים דהשם יעקב הוא ע"ש וידו אוחזת בעקב עשו [תולדות כה, כו] משא"כ ישראל הוא ע"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל [וישלח לב, כט] ובפרט ע"פ הרמזים שבשמות אלו דיעקב הוא אותיות יו"ד עקב וישראל אותיות לי ראש" — ד"ה הבאים תשל"ט (מהנחה בלתי מוגה).

במאמרי אדה"ז נביאים ע' צד: ”הלא מדריגות ישראל גבוה ממדריגות יעקב וכמ"ש לא יעקב יקרא עוד שמך כ"א ישראל והל"ל בחי' בריאה לישראל ויצירה ליעקב (כידוע דהבריאה בבחי' חב"ד והוא בחי' ישראל לי ראש והיצירה בבחי' חג"ת שהוא בבחי' יעקב בחי' הת"ת)". ראה בספר הליקוטים ממאמרי הצ"צ ערך יעקב ע' א'ק.

בראשית בשביל ישראל: ראה ב"ר א, ד. ויק"ר לו, ד. רש"י ורמב"ן בראשית א, ה. ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת שמות כרך א ע' עט.

קדש ישראל לה': ירמי' ב, ג.

ולהבין מהו השייכות לישראל: ראה גם בלקו"ת פ' פנחס עט, ב.

על המצות נאמר בזהר שהם בחי' לבושין: זח"ב ריא, ב.

לבושין שכ"א: בבוך 1113 גוכתי"ק הצ"צ: לבושים לנפש ולכן כל א' מישראל.

לבד מצות המלך: ראה לקו"ש חי"ח ע' 192 הערה 52 בשולי העמוד.

וכל המצות מחוייב: בגוכתי"ק הצ"צ: וכל התרי"ג מצות מחוייב.

וצריך להיות בגלגול: ראה אגה"ק סי' יט (דף קכח, ב) בשם האריז"ל. ספר הגלגולים פ"ד. לקו"ת בהר מב, ב. בארוכה בלקו"ש חי"ח ע' 192 הערה 55. וראה בליקוט פי' לאגה"ק — חיטריק שם.

בגלגול או בבחי' עיבור . . וכשחיסר: בגוכתי"ק הצ"צ: בבחינת גלגול או עיבור לקיים מצות התלויות בכהונה ולויה וכיוצא. וכ"ז הוא כדי להיות שלימות הלבושים לנפש בג"ע שיהי' לבוש מן כל התרי"ג מצות: וכשחיסר.

שיהיה לבוש מן כל התרי"ג מצות: במאמרי אדה"ז נביאים ע' צה: ”וגם שיש הרבה מצות שא"א שיקיים אדם כמו מצות כהונה בישראל או מצות רבים וכה"ג הנה הוא בא בכמה גלגולים. ויש להעיר שבגוכתי"ק הצ"צ אחר תי' ”התרי"ג מצות" נוסף: ואפילו להיות כהן או לוי ע"י גלגול": לבד — ואח"כ העביר ע"ז קולמוס.

ולכן ביקש משה ליכנס לארץ: באוה"ת פ' שמות ע' פ מציין ללקו"ת פ' שלח לו, ג.

ובגמרא המשילו: בגוכתי"ק הצ"צ: ובגמרא שלהי מסכת סוטה המשילו. סוטה מו, א. ”ובדרז"ל לשון פירות בעגלה ערופה אמרו ע"פ אשר לא יעבד ולא יזרע הוא לא הניחו לעשו' פירות יערף בנחל איתן במקום שאינו עושה פירות, ופריך אלא מעתה זקן או סריס מאי, ומשני אלא מאי פירות מצות" — מאמרי אדה"ז נביאים ע' פד. וראה שם בארוכה משל מענין הזריעה. באוה"ת פ' שמות ע' פ מציין ללקו"ת שה"ש טז, א. באוה"ת וירא כרך ז תתשפד, ב מצין לכאן: מאי פירות מצות שנזרעים בארץ.

זרעו לכם לצדקה: הושע י, יב. ראה לקו"ת שלח לח, ב.

אשריכם זורעי על כל מים: ישעי' לב, כ. ראה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשצא מציין לכאן: דזריעה דמעשה המצות נמשך עי"ז גילוי סוכ"ע שהוא למעלה מג"ע וזהו על כל מים למעלה מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כו'.

זורע צדקות: בברכת ק"ש.

נק' מעשה מצות בשם זריעה: בלקו"ת האזינו עד, ג נתבאר שענין הזריעה הוא ע"י נפש הבהמית, ואין זה סותר למש"כ שכנס"י נק' ארץ חפץ דמ"מ זריעה זו היא דוקא בהיות הנפש האלקית מלובשת בנפש הבהמית ע"ש. וראה אוה"ת שמות כרך ח ע' ב'תתנה ובהנסמן שם.

שו"ה זריעה — ולהבין זאת: ”ענין ג' שמות של המצות היינו בחי' לבושים ובחי' פירי ובחי' זריעה של הפרי" — (מגוכתי"ק הצ"צ) אוה"ת כרך ח ע' ב'תתנה.

נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים: תנחומא נשא טז. ועייג"כ במדבר רבה יג, ו. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' פא. וראה תניא פרק לו ובליקוט פי' שם.

לית אתר פנוי מיני': ת"ז תי' נז. ובשמ"ר פ"ב ה: שאין מקום פנוי בלא שכינה — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת שמות ע' פא.

הלא את השמים: ירמי' כג, כד.

ואתה מחי' את כולם: נחמי' ט, ו.

ע"י בחי' אתה אותיות כו': במאמרי אדה"ז נביאים ע' צו: ”א"ת וה' מוצאות הפה והוי"ו דואת"ה הוא בחי' המשכות מן בחי' סובב לממלא כמ"ש כי ה' הוא אלקים כו', ובחי' סובב שהוא בחי' עצמות אוא"ס שלפני התפשטות אורו באבי"ע בבחי' קו כו'" ע"ש.

שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום: מנחות מג, ב. ראה לעיל כ, א. עיין אוה"ת כאן ע' פב.

ברוך בחי' בריכה: ”מקום ריכוז של מים" — ע"פ ישעי' כב פסוק ט. יא. וראה גם בלקו"ת עקב טז, ב. מציין לכאן ומוסיף ”וכ"כ הבחיי פ' עקב".

יו"ד צמצום ה' התפשטות: ראה אגה"ת פ"ד.

ע"י ישראל: באוה"ת שמות ע' פג: ע"י הנשמות.

בית ישראל ברכו את ה': תהלים קלה, יט.

שיש בכאו"א מישראל בכח למסור נפשו: ”שזהו מצד שרש נשמתו בחי' מזלי' חזי שישראל עלו במחשבה" — אוה"ת כרך ח ע' ב'תתנו.

וימי שנותינו שבעים שנה: תהלים צ, י.

כי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

והנה המאה ברכות . . ע"י מעשה המצות: ראה באוה"ת כרך ח ע' ב'תתנו שיש הפרש בין ברכו לקדושה ובע' ב'תתסג. ובאוה"ת בראשית פ' ויחי תתשכה, א.

וכשאיש ישראל מניח אותם: ראה דרך מצותיך קסח, א. אוה"ת ויקרא כרך ג ע' תתפא. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' פו. ויש להוסיף שבאוה"ת שמות כרך ח ע' ב'תתנז הגי': שאדם מישראל. בלקו"ת בהעלותך לד, ב מציין לכאן.

וכמאמר הזהר: ראה ת"ז תי' ו (כב, א) תכ"א (נה, ב). בזח"ג קכ, ב. פרישו דמצוה — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' פז. זח"ב צז, ב. לקו"ת שלח מז, ב. סה"מ תקס"ב ע' רכד. באוה"ת כרך ח ע' ב'תתנז מוסיף ”ולכאורה אינו מובן איך ע"י הנחת תפילין מקלף ודיו גשמיי' יומשכו גילוי אור א"ס ב"ה בחו"ב עילאי' בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא כו', אך הוא כמו שע"י זריעת הגרעין שאין בו טעם כלל נצמח פרי משובח בטוב טעם כנ"ל וזהו שנאמר זרעו לכם לצדקה כו'".

משא"כ כשמונחים על השולחן . . וגם כשעכו"ם מניח אותם: בד"ה הבאים ישרש תשמ"ג מעיר ע"ז שב' דוגמאות אלו בלתי רגילות לכאורה, אף שהספר תו"א נדפס מרשימת השומעים שרשמו את לשון אדמו"ר הזקן, מ"מ הרי כ"ק אדמו"ר הצ"צ הגי' את המאמרים טרם שנמסרו לדפוס, הרי מובן שדוגמאות אלה הם בדיוק, דכאשר התפילין מונחים על השולחן או שעכו"ם מניח אותם אין בזה שום ענין כלל, כי המצות צריכים להיות בישראל דוקא שנקראו ארץ חפץ. במאמרי אדה"ז נביאים ע' צז מביא ב' הדוגמאות הנ"ל, אבל שם ע' פו (הנחה אחרת). בלקו"ת שמע"צ פג, ב מביא רק הדוגמא מעו"ג, ושם ציין לכאן.

הגם שמצח האדם הוא ג"כ דבר גשם: בגוכתי"ק ובאוה"ת כרך ח שם: הגם שראש האדם וידו שמניח בהם התפילין הוא ג"כ: דבר גשמי.

כי תהיו אתם לי ארץ חפץ: מלאכי ג, יב. ראה בד"ה הבאים תשל"ח, תשל"ט שזהו כפי' הבעש"ט המובא בכש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות אות מד שכמו שבארץ נמצא בה כל הון יקר כן הוא בישראל שיש בהם כל האוצרות ולכן צ"ל קיום המצות ע"י ישראל דוקא. באוה"ת כרך ח ע' ב'תתנז מוסיף אחר הכתוב כי תהיו אתם ארץ חפץ ”שבהם ועל ידם יש הכח הזה להצמיח גילוי אור א"ס ע"י זריעת מעשה המצות ולכן נאמר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, ובכל התורה כתוב דבר אל בני ישראל כו' כי על ידן יהי' צמיחת האור והגילוי בקיום המצות לפי שבהן יש כח זה (עמ"ש במ"א ע"פ יונתי בפי' קומי לך)". ראה לקו"ת שה"ש טז, ד.

כי תהיו אתם לי ארץ חפץ: מובא בלקו"ת האזינו עד, ג: ”ועמ"ש בד"ה הבאים ישרש יעקב דלשם נתבאר שכנס"י נק' ארץ חפץ והמצות נזרעו בארץ זו דייקא ע"ש באריכות ואין זה סותר למש"כ דמ"מ זריעה זו היא דוקא בהיות הנפש אלקית מלובשת בנפש הבהמית".

מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.

אין מלך בלא עם: עמק המלך שער שעשועי המלך רפ"א. ס' החיים פ' גאולה פ"ב. בחיי וישב לה, ל. תניא ח"ב פ"ז. להעיר מפדר"א פ"ג — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' פט. וראה לעיל ה, א במ"מ לשם.

ע"י בחי' הביטול מיש לאין: ראה לקו"ת אחרי כו, ב.

(משא"כ . . בבחי' מלך): באוה"ת פ' שמות ע' צא מציין הצ"צ שהגה זו היא ל”מהרי"ל" — אחי כ"ק אדה"ז.

ברא כרעא דאבוה: ראה תוס' יבמות ג, א ד"ה מקמי.

אשה יראת ה': משלי לא, ל. מובא בלקו"ת שה"ש מ, א.

מלשון בהלו נרו: ע"פ איוב כט, ג. וראה גם בלקו"ת שה"ש מח, ג בפירוש השם בית הלל, שהוא מלשון בהילו נרו.

היינו השרשה למטה הוא בחי' המצות: באוה"ת כרך ז ע' ב'תקלו מציין שכאן נתבאר בפי' ישרש יעקב שהמצות הם אור זרוע לצדיק ונקלטים ונשרשים בבחי' יעקב שהוא בחי' ארץ חפץ כו' הצומח להצמיח האור זרוע כו' שלכאורה זה ההיפך ממארז"ל כל מי שמעשיו מרובין מחכמתו דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין הרי האדם נשרש ע"י מעשה המצות, ומבאר דשניהם אמת ע"ש.

יעקב יו"ד עקב: ע"ח ש"ג ספ"ב. פרדס שעה"כ בערכו. קהלת יעקב בערכו.

בחי' יו"ד שירדה בבחי' עקב למטה: בלקו"ת בלק עא, ד מציין לכאן.

זורע צדקות מצמיח ישועות: בברכת יוצר אור.

לכל תכלה ראיתי קץ: תהלים קיט, צו.

על בחי' השגות וכלות הנפש: וכן פי' באגה"ק סי' יז. וראה באוה"ת בראשית כרך ג תקה, ב בפי' הפסוק לכל תכלה. אוה"ת פ' תרומה ע' א'שעז. ראה סה"מ תר"מ כרך ב ע' תשכט. סה"מ תרכ"ט (הוצאה חדשה) ע' רט.

לשון כלתה נפשי: תהלים פד, ג.