בחי' שדי מל' ברכות שדים: באוה"ת פ' וארא ע' קנז כ' שכ"ה גם בספר שערי אורה שער ב' לה"ר יוסף גיקטליא והקשה שבד"ה וארא תקס"ח מבאר שבחי' אל שדי זהו ענין מדת הצמצום, ע"ש בארוכה. באוה"ת כי תצא ע' תתקכה מציין לכאן.

וחלב להגדיל המדות: בלקו"ת שה"ש לג, ב מציין: ”ושם [בתו"א] נתבאר ענין עיבור ולידה ויניקה בעבודת ה' ועיין בפרדס בערכי הכינוים ערך חלב ובשער ח' פ"ו ובזהר משפטים (דקכ"ב ע"ב) בענין רוחצות בחלב ובאדרא רבא דקל"ו ע"ב" ע"ש.

ברכת שדים ורחם: בראשית מט, כה.

שקיים אברהם אבינו ע"ה את כל התורה: משנה סוף קידושין.

אברהם תיקן תפלת שחרית: ברכות כו, ב.

ונחנו מה: שמות טז, ז.

בחי' ביטול לגמרי: למעלה מהביטול דאבות (לקו"ש לכ"ד טבת ח"ו ע' 38 הערה 29). ראה סה"מ תרכ"ט ע' רכט ואילך.

שכינה מדברת מתוך גרונו של משה: ראה זח"א רסז, ג. זח"ב קטו, ב. זח"ג ריט, א. רלב, א.

דבר ה' זו הלכה: שבת קלח, ב.

ואורייתא וקוב"ה כולא חד: נסמן לקמן נז, ג.

תפיסא — שאינו מרגיש את עצמו כלל . . ואינו תופס מקום לעצמו כלל: ”שביטול כזה אין ביכולתו של אדם לפעול בכח עצמו (ע"ד אין חבוש מתיר עצמו כו'), אלא בא על ידי התגלות ה' מלמעלה, ובזה גופא — גילוי שם הוי', היינו עצמותו של הקב"ה כפי שהוא למעלה מגדרי העולם" — לקו"ש לפ' וארא חל"א ע' 25.

ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.

ידבר עמים תחתינו: תהלים מז, ד. ראה גם לעיל ד, א. לקמן סח, ב. פב, ג.

בבחי' היותו יחיד: ראה ספר קיצורים והערות לס' התניא ע' קה. סה"מ תרס"ו ע' רסט.

מאן מלכי רבנן: גיטין סב, א.

מתניתא מלכתא: ביצה כא, וש"נ. ראה לעיל מט, ב.

יש מי שאוהב: ראה תניא פל"ה. בבוך באב' 17 כח, ב נוסף: (אבל הלומד בתורה הוא למעלה מבחי' זו כי דבר מלך הוא שנדבר בפיו).

הודעתי אין כתיב כאן: רש"י שמות ו, ג.

בחי' יחיד: וכ"כ הבחיי וז"ל וממה שהזכיר לשון נודעתי ולא אמר הודעתי בא ללמוד שהוא ושמו אחד. ראה לקו"ת פקודי ד, א. במדבר ב, ד.

אנכי מי שאנכי: נסמן לעיל א, א.

וידבר — וארא: נדפס גם בתו"א לעמבערג ד, ב. הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי במאמרי אדה"ז פרשיות ע' רכו. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. המאמר עם הגהות הערות וקיצורים נדפס באוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפב. קיצורים שם ע' ב'תתצג. בכמה כת"י מצויין ש"פ וארא תקס"ה.

וארא אל אברהם: שמות ו, ג.

נאמרה תשובה על . . למה הרעתה: ”לא רק נחמה והבטחה" — לקו"ש לפ' וארא חל"א ע' 24.

למה הרעות: שמות ה, כב.

גם להבין: בבוך 1824: וגם צל"ה ענין החטא שבשבילו סבלו: הגלות.

ועבדום וענו אותם: בראשית טו, יג.

אך הנה כתיב: קטע מכאן מובא באוה"ת מג"א ע' ריז [בהוצאת תנש"א. — בהוצאת תשכ"ט ע' ב'תא].

ביום עשות ה' אלקים: בראשית ב, ד.

וביאור שני שמות . . וכך היתה כוונת יעקב: ראה אוה"ת בראשית לז, א ביאור לכאן. ועי' לעיל בפ' ויצא סד"ה ושבתי בשלום בענין כי שמש ומגן.

אלקים לשון רבים: ראה לקו"ת אמור לא, ג. דרך מצותיך קצז, א (בהוצאה חדשה). אוה"ת פ' וארא ע' קנה. רכג. יתרו ס"ע א'לח.

כי אלקים קדושים הוא: יהושע כד, יט. באוה"ת מג"א שם מוסיף: ”ביהושע סי' כד יעו"ש בילקוט והירושלמי פ"ט דברכות".

גדול ה' . . ואימתי גדול: תהלים מח, א. זח"ג ה, א. זו"ח תשא (מד, א) בשינוי לשון. וראה ד"ה כבוד מלכותך תרס"א. אור לי"ד ש"ת (שם הערה 32). ראה גם זח"ב רלה, א. במה שמבואר כאן ראה גם אוה"ת פ' מסעי ע' א'שנג. באוה"ת נצבים ע' א'רכב מציין לכאן.

לא שייך לומר עליו לשון גדולה: ראה אוה"ת וירא צב, א, ובהמשך מים רבים תרל"ו פרק מח מ"ש כאן דלא שייך לומר עליו לשון גדולה כ"א בחי' גדולה שייך רק בהתפשטות זיו והארה, וכן לקמן צד, ב משמע שהגדולה והחסד שבאצי' ממכ"ע וסוכ"ע בטל אצלו ית' שזהו היפך ממ"ש שם שבחי' גדולה זהו הנמשך מבחי' ולגדולתו אין חקר. אעכצ"ל כו'. ע"ש. ועיין ג"כ בתורת שמואל תרכ"ז ע' תיח. באוה"ת מג"א הנ"ל יש כאן הג"ה ”(ועמ"ש מזה בד"ה ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב)". והכוונה למה שמובא לעיל מד"ה מים רבים תרל"ו פרק מח.

מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.

כי שמש ומגן הוי' אלקים: תהלים פד, יב. ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' תקלח.

והנה כתיב מה רבו: קטע מכאן מובא בסה"מ תרל"ג ח"א ע' קפח עם הגהות.

מה רבו מעשיך: תהלים קד, כד.

מה גדלו מעשיך: תהלים צב, ו.

מה רבו מעשיך קאי על עולמות התחתונים: ראה מאמרי אדה"ז על ש"ס וזהר ע' רעג. ועם הגהות בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' תעב. וראה ד"ה שאו מרום לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בספר החקירה בהוספות. ד"ה אין ערוך תרצ"ד. ד"ה וכל העם רואים ת"ש ע' 112.

מה גדלו מעשיך: בבוך 1824 נוסף: וצל"ה שינוי הלשון ענין: מה רבו.

שאין לך כל עשב: נסמן לעיל ח, ד. באוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפג יש הגה"ה: (הובא בר"ח פ"ה משער האהבה והוא במד"ר בראשית פ"י).

וכל קרבי את שם קדשו: תהלים קג, א. ראה לקו"ת צו ז, ב. שלח מב, א. וראה יהל אור עה"פ ע' שפב.

וכמארז"ל נטה שמאלו: ראה פדר"א פי"ח. לקו"ת נשא כא, ב ואילך ובמ"מ לשם. סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' שמב. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שסה. לקו"ש חל"א ע' 77 ואילך.

לעוה"ז הגשמי: בסה"מ תרמ"א ע' לט הוסיף כ"ק אדמו"ר מהר"ש: וזהו ר"ע כשראה כרך גדול של רומי מליאה תענוגים שחק וא' אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו, היינו אם לעוברי רצונו כך שהוא רק בחי' פסולת וחיצוני'.

וע' מזה בזהר ח"ב: הגה"ה זו גם באוה"ת ויקרא כרך א ע' רד. ושם מביא הזח"א תחילה.

מקבלת מבחי' שמאל: בסה"מ תרמ"א ע' מ נוסף: ועכ"ז יש תענוגי' הרבה עד אין שיעור, לעושי רצונו שהם מקבלים מבחי' פנימי' הרצון ממש דהיינו מבחי' מה גדלו מעשיך כו' וכמשי"ת עאכו"כ.

עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק: סוף עוקצין.

להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

שכר מצוה מצוה: אבות פ"ד מ"ב. ראה ד"ה יפה שעה אחת נדפס במאמרי אדה"א קונטרסים ע' רב.

כי יש מתפעל כו': ראה תניא פ"נ.

כל חד לפום שיעורא דיליה: באוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפג נוסף: (ומספר ש"י י"ל שהוא חצי מתר"ך אורות שבכתר שכנגד תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן. ועמ"ש בזה במ"א בענין קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה עולה ש"י. עיין תוי"ט סוף עוקצין ענין ש"י בע"א).

ע"ש ריבוי התחלקות . . וזהו אימתי גדול: בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' שסה שמכאן נראה: ”שכדי להיות היש דבר נפרד זהו"ע שם אלקים, אך ע"י יחוד הוי' בשם אלקים נמשך להיות ביטול היש, וכן נתבאר בביאור דמזוזה מימין ובביאור דשובה ישראל" ע"ש.

שו"ה בהתפשטות — והיא היא: בבוך 414: הוא.

עיר נק' מה שמקובץ מכמה בתים: קטע מכאן מובא באוה"ת בראשית כרך ו תתרע, א. ראה דרך מצותיך קיג, א (ובהוצאת תשנ"א ואילך קצז, א). אוה"ת בראשית כרך ז תתשעה, ב. המשך זאת חנוכת המזבח תר"מ סעי' יד.

ובתים הם צירופי אותיות: ראה תניא ח"ב פ"ד. וע' לקמן צד, ב. לקו"ת בד"ה בשעה שהקדימו פ"א. אוה"ת בראשית לט, ב.

וכמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים: פ"ד מט"ז, ע"פ נוסח האריז"ל. וראה לעיל כא, א. נ, א.

שו"ה אבנים — שני בתים: בבוך 414 נוסף: כו'.

בכמה בתים: בבוך תניא — ברוק: בכמה בחי'.

גילוי לעולמות ונבראים: באוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפג נוסף: (וגם אז נק' גדול מצד שניכר גדולתו ית' במה שמהוה עולמות ונבראים.

גילוי בעיר אלקינו כו': באוה"ת שם נוסף: (ואז לא שייך לקרותו גדול אלא ולגדולתו אין חקר דלית מחשבה תפיסא בי' להכיר גדולתו מאחר שאינו עדיין בבחי' התפשטות והמשכה בנבראים). אח"כ נמצא שם קיצור.

והאלקים עשה שייראו לפניו: קהלת ג, יד.

את האלקים ירא: קהלת יב, יג.

את ה' אלקיך תירא: דברים ו, יג.

ויראת בושת: וכ"ה בסה"מ תרנ"ה ע' סו. אבל בסה"מ תרמ"א: ויראה בושת.

ארץ ושמים: בבוך 1824 ליתא.

הללוהו בגבורותיו: תהלים קנ, ב.

ואהבת את ה' אלקיך: דברים ו, ה.

והאבות הן הן בחי' המרכבה: נסמן לעיל ד, ג.

וכדכתיב ויסע אברם הלוך ונסוע: בראשית יב, ט. בבוך 633: כדכתיב.

שו"ה דלתתא — שהוא גבול: בבוך 414: שהוא בחי' גבול.

גבול ונברא: בבוך 1824: בחי' נברא וגבול ומחודש: יש מאין.

שאמר לעולמו די: חגיגה יב, א. ראה גם לקמן קטו, ג. בלקו"ת שה"ש ד, ד מציין לכאן.

עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

ואהבת את ה' אלקיך: ואתחנן ו, ה.

בחכמה יבנה בית: משלי כד, ג.

האהבה העליונה שהיא העיקרית: ראה באוה"ת כאן כרך ח ע' ב'תתפה: ”נת' עיקר האהבה היא הבאה מלמעלה ואהבה שהאדם מעורר בנפשו היא אתעדל"ת להאהבה העליונה עליונה, אך אהבה עליונה היא א"ס ושתתגלה בנפש האדם הוא ע"י צמצומים עולם חסד יבנה פי' שהחסד ואהבה עליונה נבנה בבחי' עולם והעלם כדי שיוכלו הנשמות לקבל".

אהבתי אתכם אמר ה': מלאכי א, ב.

בכל לבבך . . בשני יצריך: ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א.

כהמס דונג: תהלים סח, ג.

כשכבר נמשך בבחי' אלקים: באוה"ת פ' יתרו ע' תתצט מפרש ”והיינו כי שם אלקים הוא בחי' מגן ופרוכת המפסיק בין אצי' לבריאה כמ"ש בד"ה ואתה תצוה את בנ"י".

אבל ושמי הוי' . . קודם שבא לידי גילוי ההמשכה במדות: והוא בחי' יחו"ע ויחוד זה ע"ד שילוב אד' בהוי' — אוה"ת שמות ע' מח. וכ"ה באוה"ת משפטים כרך ז בד"ה לא תהי', ע"ש.

הקב"ה מניח תפילין: ברכות ו, א. ראה לעיל לד, ד.

וכמ"ש בזהר . . שאני אורייתא: זח"א רכג, ב. זח"ג קפב. וראה סה"מ תרל"ג ח"א ע' רנ בשולי הגליון. לעיל ח, ד. אוה"ת נ"ך כרך א ע' קטז.

פי' שהוא למעלה מעלה מבחי' שמש ומגן ה' אלקים: ראה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' א'קא שמציין לכאן. זהר זה נזכר גם לקמן פא, ד.

פנים בפנים דבר: דברים ה, ח.

אנכי מי שאנכי: נסמן לעיל א, א.

בחי' הסתלקות: ראה ביהל אור במילואים ע' תש בענין הסתלקות זו.

רם על כל גוים ה': תהלים קיג, ד.

מי כה' אלקינו: תהלים קיג, ה.

גם העכו"ם: בבוך תניא — ברוק: והעכו"ם.

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום: בראשית לו, לא.

כנודע מענין שבירת הכלים): מוסגר זה נמצא גם בהעתק מאמרי אדה"ז.

למה נק' הר סיני: שבת פט, ב.

פי' שבחי' . . השורה עליכם: נעתק בלקו"ת פ' שלח מ, ד. בלק עג, סע"ד. ראה גם אוה"ת פ' נצבים כרך ה ע' ב'עה.

בבחי' אלקים השורה עליכם: ע' באוה"ת בראשית לז, א. וע' לעיל פ' ויצא סד"ה ושבתי בשלום בענין כי שמש ומגן.

והי' ה' לי לאלקים: בראשית כח, כא.

שו"ה שנה כו' — גם בגלות אדום הוא: בבוך 414: גם עכשיו הוא.

צ"ל תחלה הסתלקות החיות: ראה בלקו"ש לפ' וארא ח"ו ע' 40 הערה 36.

שיהי' — כי עין בעין כו': הנאמר לע"ל הוא בחי' גבוה יותר. — אוה"ת תולדות כרך ד תתכז, א.

ביתר שאת . . שומעים הנראה כו': פי' כי שמיעה היא בחי' בינה וראי' הוא חכ' שם ע"ב אשר במ"ת לא הי' גילוי פנימי' ח"ע ממש רק בבחי' שמיעה וכמ"ש כי לא יראני האדם כו' רק רואים את הנשמע שהוא בחי' בינה משם הי' גילוי בבחי' ראי' ממש . . אלא לעתיד שיהי' גילוי פנימי' התו' פנימי' ח"ע בבחי' ראי' ממש שלמעלה מבחי' שמיעה . . זהו ענין עין בעין יראו. אוה"ת תולדות כרך ד תתכז, א.

שכינה מדברת מתוך גרונו של משה: נסמן לעיל נו, א.

ואני המשנה המדברת בפיך: מגיד משרים ר"פ ויקרא. ועוד.

ויאמר . . קח את מטך: הנחה אחרת בסה"מ תקס"ה ע' קפח. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. המאמר עם הגהות וקיצורים באוה"ת כרך ז ע' ב'תרו.

וינצלו את מצרים: שמות יב, לו.

ולא השאירו שם אפי' נצוץ א': בסה"מ תקס"ה ע' קפח מבאר כאן בענין רד"ו שנה.

על דרך משל בנשמת האדם: בסה"מ תקס"ה ע' קפח ”המלובש' בגוף החומרי המחשיך עלי' להיות נדמה העולם ליש ודבר נפרד בפ"ע ואין מרגשת בחי' הביטול של כל העולמות לגבי א"ס ב"ה ואף שקודם בואה. . ."