ה' שמעתי שמעך: חבקוק ג, ב.

ויתן לי וגו' שמזה יהי' התקרבות מלמעלה (ושנואה שאינה: בבוך 1824: ויתן לי בן שמזה נולד בחי' התקרבות למעלה בחי' שוב שלמטה (ושנואה היינו. באוה"ת בראשית כרך ו תתשמ, ב (נדפס מגוכתי"ק הצ"צ) הגי': ויתן לי בן.

ויאהב גם את רחל מלאה: בראשית כט, ל.

בזהר בלק: קצא, א.

וע' במ"א דלכאורה: ראה לקו"ת ואתחנן יב, ד. ובכ"מ.

אין עמידה אלא תפלה . . ידך בעורף אויביך, כי המל': בבוך 1824: ”אין עמידה כו' כי אהבה הוא יש בחי' ידך בעורף אויביך, עורף דייקא שהפנימי' צ"ל סו"מ כו' וכך הנה המל' יש לה עליות וירידות הפעם אודה כו' שבשחרית כך ובמנחה כך ובשבת ומוסף כו', ובלילה ותתן טרף לביתה לברר בירורין ומלכותו בכל משלה ואין בירור אלא בבחי' אחוריים כי הפנימי' ממילא נכלל כנר בפני האבוקה וכנודע מויברך יעקב את פרעה מה ההוא סטרא קטיל ואפיק נשמתא כו' שיורד ומסטין ועולה ומקטרג שלא די במה שלוקח נשמתו אלא גם הגוף וכמו גזלן שנוטל הנשמה והורג הגוף ג"כ כו' ולא די בהעלאת הנשמה בלידת הרבה ישראל אלא גם את רוח הטומאה אעביר כו' ובלע המות לנצח וכדי שיהי' כח לזאת הוצרך להיות ויברך יעקב כו'. [ראה באוה"ת בראשית כרך ו ע' תתשמא, א שקטע זה נמצא שם בסוף המאמר].

כתר שהוא לשון שתיקה: ראה בהנסמן לעיל יט, ד.

כתר לי זעיר: איוב לו, ב. ראה לעיל יט, ד במ"מ.

כמ"ש במ"א בענין יונת אלם: לעיל יט, ד.

ותתן טרף: משלי לא, טו.

אבא יסד ברתא: נסמן לעיל ד, ג. מד, א.

וכן הנשמה ירדה צורך עלי': ובבוך 1824: וכן הנשמה שירדה בגוף וצריך להעלותה נק' ג"כ תשובה כי בירור ותשובה הכל ענין אחד. והנה ההתקרבות.

כיתרון האור הבא מן החשך: ובבוך 1824 נוסף בסיום המאמר: שלכן הם הברורים שבטי י"ה או"א עדות לישראל מלמעלה למטה להודות לשם הוי"ה פי' לעשות בחי' הודאה בשם ה' כנ"ל.

כמ"ש במ"א בענין ויברך יעקב את פרעה: אולי הכוונה לביאוה"ז לאדה"א קלה, ב. עם הגהות בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תשכז.

אסרי לגפן עירה: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. אוה"ת כרך ה תתרז, א. המאמר עם הגהות בכרך ו תתשכח, ב. תתשלו, ב. ובכרך ז תתתסח, ב. פלח הרמון בראשית קכה, א. המאמר הוא משנת תקס"ד. ראה ברשימת המאמרים שם ע' שמה הערה 21. בענין המבואר בהמאמר מעלת מדרי' הצדיקים ומעלת עבודת הבע"ת ואהבה רבה ואהבה בתענוגים — ראה בקונטרס העבודה בסופו מכתב מד' שבט תרצ"א, מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ זצוקללה"ה. בלקו"ת בלק עד, א. נצבים נ, א. שה"ש יז, ב. כ, ד. לז, ג. מציין לד"ה זה.

אסרי לגפן עירה: בראשית מט, יא.

מקרא זה נאמר לימות המשיח: ראה תרגום אונקלוס ורש"י ע"פ עד כי יבא שילה.

אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד בלבד: ברכות לד, ב. סנהדרין צא, ב. זח"א קלט, א.

ועיקר היום לעשותם ותכלית השלימות של המעשה יהי' בימות המשיח: בקובץ ליובאַוויטש שנה ב' חוברת ד' מציין על זה כ"ק אדמו"ר זי"ע בע' 58 בהערה 8 ”ראה ד"ה וככה תרל"ז (תורת שמואל שער רביעי) פרק יז ואילך. וכן משמע גם ברמב"ם הל' תשובה סוף פ"ט וסוף הלכות מלכים, אבל הרמב"ם לשיטתו דאין בין עולם הזה לימוה"מ אלא שיעבוד מלכיות בלבד דפליגא על מרז"ל דשבת (קנא, ב)".

לעבדה ולשמרה: בראשית ב, טו.

לעבדה זו מ"ע, ולשמרה זו מל"ת: ראה תרגום יונתן עה"פ. זח"א כז, א. ת"ז סוף תי' נד. זח"ג קסה, ב. של"ה טז, א. ילקוט ראובני ואור החיים עה"פ.

ויגרש את האדם: בראשית ג, כד.

שכמה מצוות התלוים בארץ דוקא: ראה רמב"ן ס"פ אחרי יח, כד. לקו"ת שלח לו, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ה.

כמעט ארבע הידות: ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רסו הערה פ"ז.

דלכאורה התפלה במעלה העליונה יותר . . ולמה יהי' הקרבנות במעלה העליונה . . כמצות רצונך: באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תשפו מבאר ”י"ל התירוץ שע"י הקרבנות יש שני הדברים היינו העלאת נפש הבהמה גשמיות לשרשה וגם נה"ב שבאדם מתעלה ג"כ עי"ז לשרשה במרכבה", ע"ש.

וביום השבת שני כבשים: פינחס כח, ט.

גפן ממצרים תסיע: תהלים פ, ט.

שכנס"י נמשלו לגפן: חולין צב, א. זח"א רלט, ב.

לא היו מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות: באוה"ת כאן ע' תתשכט מציין: ”ספ"ח [מ"ו] דמנחות במשנה". ובגמ' מנחות (הוא פ"ט) פו, סע"ב במשנה.

לב נשבר ונדכה: ראה לקו"ת ר"ה סב, א. אוה"ת חקת ע' תתל.

נכנס יין יצא סוד: נסמן לעיל מד, ב.

וינוחו בו ישראל: ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' לא. באוה"ת תצוה כרך ח ע' ג'סח: ”שבהם וע"י נתעלה בחי' שמן בקדושת אור א"ס עצמו".

וינוחו בו ישראל מקדשי שמך: באוה"ת פ' תבוא ע' תתשח יש הגה"ה לכאן.

כי קדוש אני וקדושתי למעלה מקדושתכם: ויקרא יט, ב. ויק"ר כד, ט.

כמ"ש עושה פלא: שמות טו, יא.

והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

כולם בחכ' עשית: תהלים קד, כד.

בי"ה ה' צור עולמים: ישעי' כו, ד.

וביו"ד נברא העוה"ב . . ובה"א נברא עוה"ז: מנחות כט, ב.

עין לא ראתה אלקים זולתך: ישעי' סד, ג.

ישראל הם מקדשי שמך: ראה אוה"ת פ' שמות ע' ג. לא.

באתעדל"ת תלוי אתדל"ע: ראה זהר לך פח, א. ויצא קסד, א. ויחי רלה, א. רמד, א. מאמר אדה"א דברים ח"א ע' קצח. וש"נ.

הקב"ה מניח תפילין: ברכות ו, א. וראה לעיל לד, ד.

יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט: אבות ד, יז.

והנה מן המצות נעשה לבושים: באוה"ת פ' תבוא ע' תתשח מציין לכאן. ולד"ה תורה צוה (שנדפס בסה"מ תקס"ו ע' שסז ועם הגהות באוה"ת ברכה ע' א'תתנו). ”עיין בד"ה תורה צוה שלא נדפס בלקו"ת, לבוש מלכות עמ"ש ע"פ ויעבור שנתעטף כש"ץ".

כמ"ש בזוהר: ח"א רכד, א. ראה לעיל טז, א ובמ"מ לשם.

נפשו צרורה בצרור החיים: באוה"ת פ' תבא שם ”בצרור החיים בארצות החיים ארץ עילאה בינה ששם מאיר החיים מע"ק שהם חיי ז"א חיי עולם ועמ"ש ע"פ ועשית בגדי קודש".

פושעי ישראל מלאים מצות: עירובין יט, א. ראה ד"ה ומקנה רב תרס"ו.

תחת אשר לא עבדת: דברים כח, מז.

ומ"מ אין ממשיכין כלום: ראה גם לקו"ת שלח לט, א. שה"ש יז, ב. באוה"ת תבוא ע' תתשח ”כי המצות צ"ל עבדת בשמחה עבודת עבד עול מצות" ע"ש בארוכה.

זאת נחמתי בעניי: תהלים קיט, נ. בתורת חיים פ' ויחי רלז, ב: פי' בעניי ריבוי המרירות שמצד הגוף הנק' עוני כו' זאת נחמתי כי אמרת ה' במעשה המצות הוא חיות ומזון הנפש.

ואין לערב שמחת הנפש בעצבון הגוף: ראה תניא פל"א (מ, ב).

שו"ה עד"מ — כך הנה אפי' פושעי ישראל: התוכן מובא באוה"ת חנוכה ע' שכב, א.

את פושעים נמנו: ע"פ ישעי' נג, יב.

שהוא ענין התגברות הנפש לאהפכא חשוכא לנהורא: ראה אוה"ת וישלח כרך ה תתפא, א.

פי' סותו מלשון מסוה: שמות לד, לג. כ"ה בראב"ע וחזקוני לבראשית מט, יא. וראה באוה"ת ויחי כרך ה תתרט, א שכ"פ באוה"ח. אבל רש"י, הרד"ק והקורקע' שהוא מלשון מין בגד ע"ש. ראה גם אוה"ת נ"ך כרך א ע' רפה.

שיש ב' בחינות לבושין: באוה"ת וישלח רמג, א. תצוה ע' א'תר מציין לכאן.

הביטו אליו ונהרו: תהלים לד, ו.

במקום שבע"ת עומדים: נסמן לעיל כב, ג.

והנה זהו כל עבודתינו בקיום המצות: קטע מכאן מובא בסה"מ תרל"ג כרך א ע' קפג עם איזה הוספות.

תהיה הנפש צרורה: בתרל"ג כרך א ע' קפג מוסיף כ"ק אדמו"ר מהר"ש ”וע' מענין צרורה כו' את הוי' בד"ה אם בחוקתי תלכו (כ"ו)" — סה"מ תרכ"ו (הוצאת תשמ"ט) ע' צה.

ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

והעלאת ניצוצות שנפלו אפילו הבהמות: בסה"מ תרל"ג שם ע' קפג נמצא הגה"ה ”שיוכלו להעלותם ולא ע"י שיוכללו בבחי' מדבר כמו ע"י אכילת אדם שם מ"ה, כ"א שיתעלו הם עצמם ע"י קיום המצות שיהי' אז כמצות רצונך כו'".

ואדם אין לעבוד: בראשית ב, ה.

לעבדה ולשמרה. אלא שאח"כ: בסה"מ תרל"ג ע' קפד: ואם לא חטא עה"ד הי' אז שלימות המעשה אלא שע"י חטא עה"ד כתי': אח"כ.

ויגרש את האדם: בסה"מ תרל"ג ע' קפד נוסף: כמארז"ל במד"ר שדן אותו בשילוחין ובגירושין: ארוכה.

הנה ישכיל עבדי: ישעי' נב, יג.

מא"ד הוא אותיות אד"ם: ב"ר פ"ח, ה ובפרש"י לב"ר שם. לקו"ת שה"ש כט, ד. וראה המשך וככה תרל"ז פכ"ב. ראה הוספה בסה"מ תרל"ג שם ע' קפד ושם מציין לספר הגלגולים פי"ט.

ר"ת אדם . . משיח: ראה ספר הגלגולים ספ"א. ראה גם סה"מ תקס"ז ע' לט. מאמרי אדה"א פרשיות ח"ב ע' תקפט. ביאוה"ז לאדה"א קב, א. מאמרי אדה"א ויקרא ע' קצז. ספר החקירה ע, א. סה"מ תרל"ד ע' רסז. המשך וככה תרל"ז פרק כ.

שבזמן ימות המשיח . . זמן קיום המצות בשלימות: ראה גם תו"ח ויחי צה, א ואילך. אוה"ת ויחי כרך ו תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך.

כמצות רצונך: לשון תפלת מוסף.

שיהי' הקרבת קרבנות כמצות רצונך: באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תקעד מציין ע"ז: ”ובזה יובן מ"ש בתו"א פ' ויחי בד"ה אוסרי לגפן בענין כמצות רצונך דהיינו הקרבנות ממש משא"כ בתפלה שכנגד הקרבנות כו' ע"ש והיינו כי אף שהתפלה הוא בירור נה"ב שבאדם מ"מ נה"ב שבאדם הוא הנפש השכלית ממש וכבר נת' שהביטול שבבהמה ממש שרשה ממדריגות עליונות שלמעלה מהשכל כו' וזהו נמשך ע"י הקרבן ממש" עכ"ל, ע"ש.