כמו תענוג של דבר חכמה: משל זה מובא גם בדרך מצותיך מצות הלל קמח, ב.

שהוא ל' ירידה והשפלה: ראה ד"ה צאינה וראינה תר"ס ע' קיב בשם ספר השרשים ”כאשר מתלבש בדבר שאינו מערכו וכמו רוחו של משה כשנתלבש בהע' זקנים שמצ"ע אינם בערכו כו' אז הוא בבחי' הבדלה והפרשה לגבי מקורו", ע"ש.

וזהו לשון אצי' . . במדרגה פחותה וכמו ואצלתי מן הרוח: בד"ה להבין ענין אוא"ס לכ"ק אדמו"ר הצ"צ (נדפס באוה"ת ענינים ע' קסז) מציין ללקו"ת פ' ואתחנן בד"ה ענין ק"ש ולביאור לבוש מל' הב' ולדרוש ל"ג בעומר שבסידור, שלכאורה זה סותר לדעת המקובלים בענין אצילות, ע"ש שכ' שיש באצילות ב' בחי' כלים ואורות. וע' לקמן עו, ב, ובספר המאמרים תרנ"ח ע' יח. ובסה"מ תש"ג ד"ה כה אמר ע' 98 ואילך בארוכה, ובע' 129 שם. ובד"ה החדש הזה לכם תרס"ו ואילך. ד"ה עוטה אור תער"ב סעיף ז. בד"ה וכל מאמינים תרס"ג. ד"ה כי שמש ומגן תרצ"ב (קונטרס טז). ד"ה ובכן יתקדש תרצ"ג (בקונטרס כא).

ואצלתי מן הרוח: במדבר יא, כה.

ולא הי' יכול להשפיל א"ע בהמשכת בשר גשמי: השפעת המן שהיא השפעה רוחני' לחם מן השמים הנה השפעה זו הי' ע"י משה דוקא, להיות שהוא מזונא דחוכמתא, אבל בהשפעת בשר לא הי' ביכולת משה להשפיל עצמו — סה"מ תרפ"ז ע' יח. וראה שם בד"ה ויצא יעקב ע' סד דבשר לאחר הבירור הוא אהבה ברשפי אש, וטענת משה מאין לי בשר דמחכמה עצמה אא"ל האהבה ברשפי אש, דחכ' הוא ביטול ואהבה ברשפי אש הוא יש מי שאוהב, והוא ע"י הממוצע של הזקנים שהם בקירוב יותר אל העם, ע"ש. ראה גם בסה"מ תרנ"ז ע' קלה ואילך.

אספה לי שבעים איש: במדבר יא, טז.

שהם במדרגה הפחותה: ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' פב. סה"מ תקס"ה ע' רסב. ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתרמח.

שאוריד ואמשיך: ראה בד"ה פתח אלי' תרנ"ח. ד"ה וירד העיט תרנ"ח ע' יח. ובד"ה כה אמר תש"ג ע' 99-98 שיש כאן ב' ענינים הא' ירידתו של משה למטה ממדריגתו, והב' ושמתי עליהם שיהי' להם יניקה ממדרי' זו, ע"ש בארוכה. וראה גם בד"ה בריש הורמנתא דמלכא תרצ"ה (קונטרס כח) סעיף יט. ובד"ה וידבר אלקים תרצ"ט ע' 178. ובד"ה צאינה וראינה תר"ס ע' קיב ”והיינו במה שבא האור מהעלם רוחו של משה להיות בבחי' גילוי הנה בזה יורד ממדריגתו מכמו שהי' קודם כו'", ע"ש בארוכה. סה"מ תרנ"ז ע' קלד ואילך. ובהמשך תער"ב פרק קפז. סה"מ תרצ"ו ע' 106.

שיהי' למטה ממדרגתך: ראה סה"מ תקס"ח ע' שמג. ואוה"ת פ' פינחס ע' א'קמז. ד"ה החדש תרס"ו ע' קס. המשך תער"ב ח"ב פרק שיג.

שאינו נמנה בכלל הי"ס: באוה"ת דרושים לשבת שובה ע' א'תסד מציין כ"ק אדמו"ר הצ"צ ע"ז ”וכן מבואר בסידור שער ל"ג בעומר באריכות ע"פ אתה הצבת גבולות ארץ, ועד"ז מבואר ג"כ בלקו"ת פ' ואתחנן בד"ה ענין אחד ואהבת בפירוש אנת הוא חד ולא בחושבן ושזהו ענין פסוק ראשון דק"ש ה' אחד כו', ע"ד חד ולא בחושבן וכנ"ל, וכן מתבאר ג"כ עוד בת"א בד"ה יביאו לבוש מלכות", ע"ש בארוכה.

אנת הוא חד ולא בחושבן: בלקו"ת מסעי צה, ג. ואתחנן ב, ב — מציין לכאן.

וקאי על כ"ע: ראה לקו"ת פ' תזריע כא, א.

כ"ע הממוצע בין המאציל לנאצלים: ע"ח שער דרושי אבי"ע פ"ד. ראה אגה"ק סי' יז. לקו"ת שה"ש ז, ד ואילך. המשך תער"ב ח"ג ע' א'ריד.

שו"ה על — שאין ערוך אליו: ראה באוה"ת וירא כרך ד תשלח, א הגה"ה לכאן.

כי התהוות חכמה מהכתר: ראה לקו"ת תזריע כא, א.

מל' דאצילות נעשה כתר לבריאה: ע' לקו"ת פ' שלח לט, ב בשם כתבי האריז"ל.

וההפרש שבין פרסא למקום פנוי: ראה לקו"ת שה"ש מב, ב.

וזהו קודם שנברא . . כמו זיו השמש מהשמש: מובא באוה"ת פ' יתרו ע' תתלד, ושם מאריך בענין היה הוא ושמו בלבד ע"ש.

קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד: כן הובא הלשון ברוב המקומות. וראה לקמן עט, ב הקב"ה. בלקו"ת בהר מה, ג: ושמו הגדול בלבד. ראה פדר"א פ"ג. ובפרדס שער עצמות וכלים פ"ח הקב"ה. בסה"מ תרנ"ד ע' רחצ: כן הובא הלשון בפרד"ס ובשל"ה, ועמ"ש בשל"ה ד"ד ע"א, וכ"ה הל' בכה"מ בלקו"ת ובשא"ד, וע' תו"א פ' וירא ד"ה פתח אליהו. ובד"ה רפאני תקס"ח. ובד"ה ועברתי באמ"צ רל"ב. ראה אוה"ת יתרו ע' תתלד.

דהיינו הוא א"ס בעצמו: בהתמים חוברת ב ע' פה נדפס מכתב מאחד מחסידי כ"ק אדמו"ר האמצעי ושואל שם וז"ל ”שמאחר שקודם שנבה"ע הי' שמו דהיינו האור כלול במאור ולא נתפשט למה הי' צריך להתצמצם לבה"ע כי מאחר שכבר הי' הצמצום בלא"ה ובעצם המאור ליכא שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה".

ויקרא אלקים לאור יום: בראשית א, ה. בלקו"ת שמע"צ פו, א מציין לכאן.

את שני המארת הגדולים: בראשית א, טז.

שהאור נכלל במאור: ע' בלקו"ת ויקרא נב, ד בהג"ה. במאמרי אדה"ז תקס"ח ע' שכה. בדרוש ג' מיני אדם אוה"ת פ' בלק ובאוה"ת ענינים ע' פה. בשרש מצות התפלה פל"ג ואילך.

להיות רק בכח ולא בפועל: ראה ד"ה תקעו עזר"ת. המשך תער"ב ח"ג ע' א'תעו. וראה שם ע' תתקטו דמה שאומרים בכח ולא בפועל אין הכוונה כמו ענין כח ופועל שהרי הכח אינו חסר פועל כו', רק הכוונה שנשאר בכח שזהו ע"ד יכולת שביכולתו להאיר כו', ע"ש.

אבל במאור . . ולא העלם: ראה אוה"ת מטות ע' א'רעז ”היינו דלא רק שלא היה בו צמצום בפועל אלא יתירה מזו שאין שייך בו צמצום, ואדרבה המאור הוא בהתגלות דלא רק שע"י הצמצום לא נעשה העלם בהמאור [מכיון שהצמצום הי' רק בהאור ולא בהמאור, כנ"ל], אלא אדרבה ע"י הצמצום הוא התגלות המאור". ד"ה באתי לגני תשכ"ט (נדפס בקונטרס י' שבט תשמ"ט) סעי' ז. בסד"ה אנכי ה' אלקיך תרס"ז (בהמשך תרס"ו) ע' תסה ”נ' דקאי על עצמותו ית'" עכ"ל שם. ראה ד"ה ת"ר נר חנוכה תרמ"ג ע' לז. וראה בד"ה ויקרא אל משה תש"ה ע' 132. נזכר בהמשך תער"ב ח"ב פרק שכג. שמט, ושם כ' דעם היות דבעצמות המאור אינו שייך ענין ההתגלות שזהו למעלה מהעלם וגילוי כו', וההתגלות הוא רק מה ששם שמים שגור בפי כל כמש"ש וא"כ התגלות המאור אין זה שהוא מתגלה כו' עכ"ל. וראה בסה"מ תרמ"ג ע' צ שההתגלות הוא באופן אחר ולא שהוא גילוי ממש, ע"ש ובד"ה חכמות בחוץ תרח"צ. בד"ה מן המיצר תרמ"ח ע' קסא מבאר דקודם הצמצום שהי' אוא"ס ממלא מקום החלל היינו בחי' האור וגילוי העצם כו', אך בחי' עצמות המאור הוא למעלה מעלה מבחי' גילוי אור . . אך בכדי שיהי' התהוות עולמות אבי"ע ולהאיר אור בבחי' קו וחוט אוב"כ כו' צמצם א"ע כביכול להעלים את האור הבלי גבול שיוכלל בעצמו שזהו"ע סילק האור והגילוי לגמרי ונשאר בחי' הרשימה הכלול מהעלם וגילוי . . בהשוואה אחת ויכול להיות שיתפשט בגילוי בעולמות ממש כו', וזהו מ"ש ואדרבה המאור הוא בהתגלות, דצמצום והעלמות האור ובחי' הרשימה הוא בחי' גילוי עצמות המאור כו', ע"ש. בסה"מ תר"ס ע' מג מבאר שענין ההתגלות הוא שנמצא כמו שהוא בהעלמו, כי בעצמות אינו שייך ענין העלם וגילוי כלל, כי כל ענין העלם וגילוי שייך רק בדבר שבגדר גילוי והיינו בבחי' אור שהוא בגדר גילוי שייך בו ג"כ ענין בחי' העלם כו', אבל בעצם שאינו בגדר גילוי כלל ממילא אינו שייך בו ענין העלם וגילוי כלל ע"ש. ובד"ה ציון במשפט תרס"ב ע' שס ”והיינו לאחר הצמצום דוקא שנתצמצם האור והגילוי נתגלה בחי' עצמות האור כו'".

בספר השיחות תשנ"ב כרך א ע' 127 בהערה 59 מבאר וז"ל: ”כלומר: אין הכוונה לדרגא ותואר ד”מאור", מקור האור, כי אם, לעצמותו ית' ממש שלמעלה מכל דרגא ותואר (ונקרא רק בשם ”מצוי"), אלא שכיון שמדברים אודות ההתגלות, משתמשים בלשון ”מאור" שבו מודגש ש”נמצא (ומתגלה) למטה כמו למעלה", דלא כ”אור" שמאיר ומתגלה למעלה יותר מאשר למטה".

ראה בד"ה ואתחנן עטר"ת ע' תקעג: ”זהו דוקא לאחר הצמצום ותעלמות האוא"ס כו'".

ואדרבה המאור הוא בהתגלות: ראה בסה"מ תרנ"א ע' ריח.

ולכן אפילו תנוקות יודעים שיש שם אלוה מצוי: ראה מאמרי אדה"ז ענינים ע' סח וע' ע. בסה"מ תרמ"ח ע' קסב: ”ולכן שם שמים שגור בפי כל ואפי' תינוקות ונשים וע"ה מזכירים ש"ש ויודעים שיש אלוה מצוי אעפ"י שאין להם שום השגה ותפיסא בענין אלקות, ומ"מ יודעים שיש אלקה כו'". ראה שם בארוכה, ומוזכר גם בסה"מ תרמ"ט ע' רסט. סה"מ תר"ס ע' מג. סה"מ מלוקט ח"ג ע' מה.

ולכן נק' צמצום זה מקום פנוי וחלל: נתבאר בלקו"ת ויקרא בהוספות.

בבחי' הצמצום באוא"ס: ראה בהמשך תער"ב פרק קצד.

ונתעלם להיות רק בכח המאור: ראה לקו"ת ויקרא נב, ד. סה"מ תער"ב פרק קלז.

(שאינו ניכר מורגש אפי' בכח): וכח זה הוא רק מה שהמאור כולל הכל — סה"מ עזר"ת ע' ט. וראה שם ע' רי.

וכל ענין צמצום זה . . הכל בכלל כתר דאצילות שהוא הממוצע: ראה אוה"ת פ' וארא ע' קמט. פ' ויחי שפט, א. ובד"ה קרוב ה' תרס"ח (קרוב לסופו) (בהמשך תרס"ו) מוסיף ע"ז ”ובפרטי' יש חילוק בין צמצום הראשון לצמצום א"ק וצמצום הדיקנא כו'" עכ"ל ע"ש. ובהמשך תער"ב ח"ב ע' תתקסג מציין ע"ז: ”הרי כל המדרי' שלמעלה מאצי' נחשב למדרי' א' והוא בחי' הכתר בכלל". ראה אוה"ת דרושים לחנוכה שט, ב. בהמשך תער"ב ח"ג ע' א'שצג מציין ”ועמ"ש בע"ח שער הנקודים פ"ב בענין צמצום ופרסא דא"ק שהצמצום דא"ק הוא בשביל האצי' והפרסא בשביל הברי' כו', ומ"מ גם אור האצי' הוא ע"י פרסא", ע"ש.

ענין הפרסא שבין אצי' לבריאה: ראה לקו"ת בלק סח, ג. ובשה"ש לט, ג. ובאוה"ת ענינים ע' קנב. קפח. סה"מ תר"ס ע' לט. ובד"ה וספרתם לכם תרס"ו.

וצריך להמשילו בדרך משל וחידה: באוה"ת פ' וארא ע' קנב כ' שכאן בתו"א מבאר שהחלל ומקום פנוי זהו הפסק יותר מן המשל לגבי הנמשל, ושם מבאר שהתורה נק' משל הקדמוני וזהו ענין הפסק החלל, ע"ש. ראה המשך תער"ב ח"א פרק רצג.

משל וחידה: ראה סידור קמט, רע"א. לקו"ש חי"ט ע' 422 בשולי העמוד. בלקו"ת שמע"צ פז, ב מציין לכאן.

לשמרך מאשה זרה: משלי ז, ה. ראה זח"א לח, ב.

וזהו ענין פרסא המפסיק: ראה המשך תער"ב ע' קע. ובהתמים חוברת ב' ע' צ.

לדבר מענינים אחרים . . ששם החכמה: בד"ה פתח אליהו תרנ"ח ע' עג ”נראה לענ"ד . . שזה מדבר בענין הכלים דבריאה" ע"ש.

לדבר מענינים אחרים שלא מענין אצי': בד"ה שיר המעלות תרס"ד ע' קנ, מבאר שזהו דווקא בהפרסא שבין אצי' לבי"ע, אבל בהפרסא שבין הכתר לחכ' אא"ל כן ע"ש. וראה שם ע' קסט.

אור של תולדה: נסמן לעיל יב, ב.

מבין מזה דעת רבו: נזכר בסה"מ תרמ"ג ע' כג.

שחכ' דאצי' היא . . המתלבשת בבחי' הפרסא: ראה תורת שמואל תרכ"ז [הוצאת תש"ס] ע' קמח. וראה ג"כ בהמשך תער"ב פרק קלא שהכוונה כאן על בחי' כלים דאצי'. וכ"ה בסה"מ עזר"ת ע' פד ושם מוסיף ”ובפרטיות רק בחי' הכלים דמל' כו' אבל לא האור, שהרי הכלים דמל' דאצי' הן שנעשין נר"ן לבי"ע כו' כמ"ש באגה"ק סי' כ, והגם שאו' שם שגם הקו המאיר בהכלים דמל' קודם הפרסא בקע הפרסא עמהם ומאיר בהם בבי"ע כמו באצי' כו', הנה מ"מ מאחר שזהו ע"י בקיעה אין זה כמו שהן באצי'", ע"ש. וכ"ה בד"ה מצותה משתשקע החמה תרפ"ח ע' לב. בלקו"ת אמור לג, סע"ג מציין לכאן: ”ויובן ענין זה ממ"ש במ"א בד"ה פתח אליהו שמאצילות לבי"ע הגם שהאור נמשך ע"י פרסא מ"מ נק' סדר ההשתלשלות משא"כ מא"ס ב"ה לאצילות הוא שלא כסדר ההשתלשלות רק ע"י צמצום ומקום פנוי כי אין ערוך לך כו' חד לא בחושבן כו'". בלקו"ת ואתחנן יב, ד, שה"ש כ, ב מציין לכאן. וראה בלקו"ת שה"ש מב, ב שמבאר ענין דילוג וענין סדר השתלשלות ומציין לכאן.

חד אריך וחד קציר: ת"ז בהקדמה (פתח אליהו). ראה פלח הרמון בראשית נא, ב.

לפי ההעלאה שממטה למעלה: ביהל אור ע' 316 שמלמטה ומציין ע"ז ”(ועד"ז ארז"ל מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר כו') [ברכות יא, א]. ובינוני הוא רחמנות בחי' ממוצע בין החסד שהוא שלא להבחין כלל אע"פ שאינו הגון ובין גבורות לדון אם הוא הגון, ורחמנות הוא ממוצע שמצד עצמו אינו ראוי מ"מ צריך לרחם כו' וע"ש סד"ה ארדה נא ואראה מ"ש עוד בזה" ע"ש.

ארדה נא: הנחה אחרת במאמרי אדה"ז פרשיות ע' קו. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. איזה הגהות מהצ"צ בפרשיות שם. אוה"ת בראשית כרך ד תשלו, א. לכללות המאמר ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' קפג, וע' קצה. סהמ"צ להצ"צ מצות עבד עברי פא, ב. פלח הרמון בראשית מה, א. סה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' לה.

ארדה נא: בראשית יח, כא.

הנה הכצעקתה הוא לשון נקבה וכן הבאה, ועשו לשון נקבה ולשון זכר: במאמרי אדה"ז פרשיות ע' קו הקושיא ”מה שבתחלה אמר הכצעקתה לשון נקבה ולשון יחיד ואח"כ אמר עשו ל' רבים ולשון זכר". ושם מוסיף עוד קושיא ”מהו ענין הירידה הזאת האיך שייך ירידה לפניו". וראה שם בשולי העמוד מב' כת"י דשם נוסף עוד קושיא ”מה טעם תלה (הידיעה הכצעקתה) הירידה בצעקתה אם ירד דוקא ויראה כו'" ע"ש בארוכה. ובאוה"ת בראשית כרך ד תשלו, א.

מלך במשפט יעמיד ארץ: משלי כט, ד.

וביאור הענין . . יש להקדים לשון השגור: מכאן ואילך ראה ד"ה השמר לך תרל"ה כרך א ע' ב ואילך.

הכצעקתה הבאה: המשך הפסוק ארדה נא.

בערב היא באה: אסתר ב, יד.

ורחל באה: בראשית כט, ט.

בדחז"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם: כמה פעמים בש"ס ואחדים מהם: עירובין יג, ב. קידושין ל, ב. לא, א. חולין סג, ב. סנהדרין עו, ב ועוד. וראה בדרך מצותיך מצות דין עבד עברי פרק ב. המשך תער"ב פרק רלא. ד"ה והנה נת"ל תרס"ג.

ולהעיר ממרז"ל בכ"מ: גלוי וידוע לפני (שבת נה, א. ועוד) — ובאם לא הי' אדה"ז מעתיק כאן הסיום ”מי שאמר והי' העולם" הי' כולל גם מחז"ל אלו, וי"ל שמרמז בזה עוד דוגמא וראי' ממאמרם ”שאמר והי' העולם" (ולא — ”שמהווה העולם", וע"ד החילוק בין ”ציוה ונבראו" ו”ברא אלקים" — תו"א מג"א צו, ג). ועוד ענין — שאפילו בדרגת דהתהוות עולמות — ג"כ ישנו אופן ד”גלוי וידוע". לקו"ש חי"ח ע' 197. ראה ספר הערכים-חב"ד ח"ד ע' תקכז. ראה גם לקמן לו, א.

כי הנה הפילוסופים נלאו להשיג ענין ההשגחה פרטית: ראה תניא ח"ב פ"ז (פג, ב). מאמרי אדה"ז תק"ע ע' נג, ובארוכה בסה"מ תרמ"ג ע' קכד. ד"ה ויחי יעקב תרנ"ב ע' כט ואילך. שם ע' קכו. ובאוה"ת בראשית כרך ד תתשלו, א שהקושיא שייך יותר בעיקר התהוות ריבוי התחלקות הנבראים מהאחד הפשוט. במאמרי אדה"א בראשית ע' קפד כ' שקושית החוקרים על עיקר ענין ההשגחה [ולא להשיג כמו שכתב כאן].

אין אדם נוקף אצבעו מלמטה: חולין ז, ב. זח"ג רעד, ב.

שאין ידיעתו ית': ראה לקו"ת שה"ש כא, ב.

הרי דעתו מלובשת בידיעה זו: ראה לקו"ת שה"ש כא, ב.

כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.

והנה כתיב שבעה אלה: בלקו"ת ראה כד, א. שמע"צ צא, ד — מציין לכאן.

כי נודע שבע"ס יש אורות וכלים: במאמרי אדה"א בראשית ע' קפד מקשר זה אלמעלה וז"ל שם: ”אך באמת קושיא זו תפול גם כן על מציאות עשר ספירות דאצי' ממאצילן שהוא ג"כ בחי' התחלקות עשר מציאות פרטים . . ואיך נמצא זאת מבחי' אור א"ס הפשוט שהוא מופשט מגדר התחלקות מכל וכל" ע"ש. וראה פרשיות ע' קז. אוה"ת בראשית כרך ד תשלו, א.

כי בחי' חו"ג זהו בחי' כלי: בד"ה אין עומדין תרס"ז (בהמשך תרס"ו ע' תפא) מפרש: והיינו בז"א לפי שהאור נעשה כמהות הכלים כו', אבל בא"א לית שמאלא בהאי עתיקא לפי שהכלי בטל לגמרי אל האור וה"ה כמהות האור כו' עכ"ל ע"ש.

מחנה מיכאל מקבלים מבחי' חסד כו': ראה זח"ג רלה, ב. ובכ"מ.