צוה ישועות יעקב: תהלים מד, ה.

ש"ע נהורין: ראה בסה"מ תרל"ב ח"ב ע' תסד שמציין לספר ע"ח ושמונה שערים.

וישע ה' אל הבל: בראשית ד, ד. ראה בסה"מ אדה"א בראשית ע' רפא שמבאר תי' וישע — ישועות.

יעקב יו"ד עקב: נסמן לעיל כא, א. באוה"ת שם נוסף ”כי יעקב בריח התיכון, ודהע"ה אמר פנה אלי וחנני דהיינו לבחי' מל', והיינו ע"י יעקב ת"ת".

כמ"ש בס"י שני אבנים: פ"ד מט"ז. וראה גם לקמן ל, א. נ, א. נו, ב. לקו"ת במדבר ח, ב.

וכתפארת אדם לשבת בית: ישעי' מד, יג.

ועוד טעם אחר: תי' אלו ליתא בבוך 2057.

בד"ה להבין בתוס' ביאור ענין וייצר: לעיל ד, א.

אות הוא בצבא דילי': ראה חגיגה טז, א.

וכנודע ענין הערך במספר: ראה באוה"ת בראשית כרך ז תתתכד, ב, שצ"ע דאף המהוה הנבראים שהוא אותיות דע"מ הם דומם לגבי חכמה עילאה, וכש"כ הנבראים מהאותיות כו', וא"כ איך דימה ביטול הנברא לא"ס ב"ה כמו ביטול האותיות לגבי השכל דהרי אין ערוך יותר לאין קץ, וראה שם התירוץ, ומציין לעיין בתו"ח ויצא כג, ג ואילך.

ומתחת זרועות עולם: דברים לג, כז.

קמה אלמתי: בראשית לז, ז.

והגביה אותה עוד ממטה למעלה: ראה ד"ה אתה אחד תשל"ב (סה"מ מלוקט ח"א) הערה 65.

ועמ"ש . . בענין אבא למשקל דא י': ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רפא.

לבחי' ומקורות . . בחי' יודי"ן ווי"ן: ראה לקמן מח, ד. מובא באוה"ת בראשית שעד, א. ובד"ה למען דעת תרס"ט ע' מה. ראה גם לקו"ת פ' נצבים נג, א ”שהשערות הן בחי' ווין והאור שבתוך השערה הוא בחי' יו"ד כמ"ש בלק"ת [=להאריז"ל] ר"פ תולדות".

בחי' יודי"ן ווי"ן: בבוך 284 קלז, ב נוסף: לפי שהן הארות עליונים מאין עליונים דרך יניקתם כו' כמ"ש במ"א והשערות הן בחי' יודין ווין: כי מקום יניקתם. באוה"ת שה"ש ע' רכה ובהמשך תרס"ו ע' תי מביא זה בשם לקו"ת להאריז"ל פ' תולדות דשער הוא אותיות עשר שהוא בחי' י' ואח"כ נעשית וי"ו.

כי היודי"ן שבת"ד הוא גבוה מהוי"ו . . מהשערות עצמן שהן בחי' ו': מבואר בד"ה כל המאריך באחד תרע"ח ע' שפח.

אבא יונק ממזלא: ראה זח"ג רפט, ב. ע"ח שער הכללים פ"ה. ראה לקמן מח, ד. ובכ"מ.

סלסלה ותרוממך: משלי ד, ח.

ויקם עדות ביעקב: תהלים עח, ה.

שו"ה כו' גילוי — שכל פרטי . . חכמה עילאה: בבוך 633 ליתא.

ראו את הקולות: שמות כ, יח.

פנים בפנים: דברים ה, ד.

שו"ה ירידת יעקב — הש"ע נהורין בגילוי למטה וליקח מאבני המקום: בבוך 633: ”גילוי ש"ע נהרין למטה ולקחת מאבני המקום.

שו"ה מבאר — שבע באר הוא מקור ומעיין הנובע ז' מדות: בבוך 633 תי' ”שבע" ליתא שם ואח"כ כ' ”באר הוא חכ"ע מעין ומקור שבע מדות".

שו"ה הגדולה — חר"ן (ע"ה) בגימט' גרו"ן: בבוך 633 חר"ן בגימט' עם הכולל גרון.

כשהקול יוצא כדרכו: ביהל אור לקאפ' קמט ע' תקפו מציין ע"ז: ע' זח"ב פ' וארא דכ"ה ע"ב משה קלא.

חרן אותיות נחר: לקמן נח, ג מציין לקו"ת להאריז"ל ר"פ ויצא ששניהם בגימטריא אחת. ובאוה"ת בראשית כרך א קעה, א מציין ללקו"ת פ' וישב ע"פ ויהי אחר הדברים האלה, וכ"ה באוה"ת וארא ע' קעח. למה שנתבאר כאן ראה אוה"ת וארא ע' קעח. סה"מ תרל"ב כרך ב ע' תצא. תרל"ג כרך א ע' לא ואילך. יהל אור ע' תקפו.

יגעתי בקראי: תהלים סט, ד.

כשגובר בו יסוד האש: ראה אוה"ת וארא ע' קעח. במדבר ע' כג.

המפסיק את הקול: ביהל אור שם: וע' זהר שם דכ"ו תחלת ע"א.

נאלמתי דומי': תהלים לט, ג.

ובין בכל נפש . . אשר נמשך אחריהם: מובא באוה"ת במדבר ע' כד.

שו"ה מקום החרן — להיות בחי' נפרד: בבוך 633 נוסף ולא בבחי' ביטול לאוא"ס ב"ה.

כמ"ש בזהר ע"פ גער חית קנה: פ' פנחס רנא, ב. בבוך 1824: כמ"ש באד"ר.

ושבתי בשלום: בראשית כח, כא.

צחק עשה לי: בראשית כא, ו.

במקום שבע"ת עומדין: ראה לעיל כא, ג.

אם ישראל עושין תשובה: סנהדרין צז, ב.

שלעתיד יאמרו על יצחק: ראה שבת פט, ב.

אך כיצד . . כמ"ש במ"א: מובא באוה"ת פ' צו ע' כב.

עושה שלום במרומיו בין מיכאל: איוב כה, ב. במד"ר יב, ה. זח"ג יב, ב. וראה ביאוה"ז ר"פ לך לך.

בין מיכאל כו': באוה"ת צו ע' כב נוסף: וגבריאל.

שלום שלום לרחוק: ישעי' נז, יט.

ובשלום ב': שם נוסף היינו: ב'.

ואת רוח הטומאה: זכרי' יג, ב.

כי שמש ומגן ה' אלקים: תהלים פד, יב.

עין בעין יראו . . וראו כל בשר . . ובאו במערות צורים: ישעי' נב, י. מ, ה. ב, יט.

וכל אשר תתן לי: בראשית כח, כב.

צריך להיות נשאר . . נק' בחי' מעשר: מובא באוה"ת מגלת אסתר ע' פ ד"ה ויקח המן סעי' ב ומוסיף: ”היינו עד"מ מבחי' אב"א לבוא לבחי' פב"פ זהו ודאי עילוי אחר עילוי, וצ"ל אתעדל"ת מעילוי הראשון והוא מה שנעשית בחי' נקודה תחת היסוד ונקודה זו זהו ענין כתר מל' . . וזהו ענין המעשר".

(ובענין מ"ש . . כמ"ש במ"א): בבוך 1824 ליתא כל הקטע. בבוך 17 יג, א נמצא קטע זה קודם ד"ה אך אין זה.

הכתר הוא הממוצע: ע"ח שער מ"א פ"ג. ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' ערה. אגה"ק ס"כ (קל, ב) ובליקוט פירושים חיטריק שם. וראה בד"ה וילך תרס"ו ע' קסה ואילך. ובאוה"ת פ' יתרו ע' תתלט. ראה לעיל יט, ד.

כתר לי זעיר: איוב לו, ב. באוה"ת ואתחנן ע' רפה, שבכתר יש ב' פי' לשון מקיף כתרו את בנימין, ולשון שתיקה כתר לי זעיר. ושניהם עולים בקנה אחד, כי הנה סייג לחכמה שתיקה סייג היינו גדר ומקיף, וזהו כתר לשון מקיף לחכמה והוא בחינת שתיקה, ע"ש. והם ב' הפירושים של רש"י והאבן עזרא. וראה ברמב"ן שם.

יונת אלם: תהלים נו, א. וראה בלקו"ת במדבר ז, ג: ”דלשבח קאמר".

בעמדם תרפינה כנפיהן: יחזקאל א, כד. ”בבחי' לחש וחשאי" — לקמן מ, ד.

אשר שם שמות בארץ: תהלים מד, ט.

ונתתם חמישית לפרעה: בראשית מז, מד.

וללבן שתי בנות: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. במפתח לאוה"ת כרך א מציין המו"ל שהמאמר הוא משנת תקע"א — הוא בדף רטז, ב בהתחלת אתהלך לפני ה', ומציין ששייך לפסוק וללבן שתי בנות. בשינוים ועם הגהות, ראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' קצד שמיוסד על מאמר זה. בבוך 1135 מד, א המאמר בגוכתי"ק הצ"צ באיזה שינויים, וז"ל שם: וללבן שתי בנות וגו' הנה לאה ורחל שהם אותיות מחשבה ודיבור היו שניהם מאירים בא"י בזמן הבית וזהו בארצות החיים ב' ארצות והעיקר הי' בחי' רחל, כי המחשבה מתלבשת בתוך הדבור, ונודע כי רחל היא עלמא דאתגליא כמשל הדבור ולכן הי' אז בא"י תכלית הגילוי אלקותו ית' שהיו חכמים גדולים בעלי רוה"ק ונביאים ובפרט בהמ"ק השראת השכינה בקדה"ק ואורים ותומים וירידת האש שלמעלה כו'. ואחר החורבן שגלו ישראל לבבל וגלתה עמהם השכינה שהיא בחי' רחל עלמא דאתגלייא ואז היא בח"ל דוקא אך א"כ הי' ראוי להיות בח"ל גילוי אלקות ע"ד שהי' אז בא"י אך הענין כי בבבל היא בבחי' גלות בהע' שרים והעבודה היא בדרך בירורים כו' (ועי"ש ע"פ במדבר סיני) אבל בא"י נסתלקה רחל שהיא עלמא דאתגליא ונשאר בחי' לאה שהיא עלמא דאתכסיא שהוא באמת מדרגה יותר גבוה מרחל כמשל המחשבה שהיא למעלה מהדבור ולכן הצדיקי' הגדולים יכולים להשיג עכשיו בא"י השגות עליונות יותר גם מבזמן הבית (כיון שישיג בבחי' מחשבה עליונה כמו שהיא עדיין למעלה מההתלבשות בעולם הדבור) וכמו האריז"ל שהשיג מה שלא השיגו תנאים ואמוראים משא"כ שארי האנשים לא יוכלו להשיג כי לאה היא אתכסיא כו'.

וללבן שתי בנות: בראשית כט, טז.

לאה ורחל . . עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא: באוה"ת שמיני כרך ב ע' תפט מציין לכאן.

בארצות החיים: תהלים קטז, ט. בלקו"ת ואתחנן ג, ד מציין לכאן.

והעיקר היה בחי' רחל: ראה לקו"ת להאריז"ל פ' לך לך ד"ה אל הארץ.

(שנקראת עקרת הבית): בגוכתי"ק הצ"צ ליתא.

וכמו שפרש"י גבי יונה ויחזקאל: א, ג.

(וכמו שפרש"י . . בא"י): בגוכתי"ק הצ"צ ליתא.

משא"כ אחר חורבן . . ואינה מאירה כלל: באוה"ת שלח ע' תנו מבאר שגם עכשיו יש הפרש בין א"י לחו"ל, וכאן מבאר שבזמן שאין בהמ"ק קיים אין יכולים להשיג בארץ יותר מבחו"ל, רק הצדיקים הגדולים, וכתב ע"ז הצ"צ שם ”ע"כ צ"ל דעכשיו עיקר ענין הארץ יכולים להשיג ע"י עסק התורה שבע"פ", ע"ש בארוכה.

שגלו ישראל וגלתה עמהם השכינה: ראה מגילה כט, א. ספרי מסעי לה, ד. ועוד.

כרחל לפני גוזזי' נאלמה: ישעי' נג, ז.

והעבודה היא בדרך בירורים: באוה"ת בראשית כרך א ריז, א מציין ע"ז ”וזוהי עיקר התלבשותה שנופלת ממדרגה למדרגה לברר ולהוציא בלעם מפי'".

(וכמ"ש ע"פ במדבר סיני): ראה לקו"ת פ' במדבר בתחלתה.