שכל ישראל מאמינים: שבת צז, א. שמו"ר פ' בשלח פכ"ג.

אברהם אבינו ע"ה שהכיר את בוראו: נדרים לב, א. ראה רמב"ם הל' ע"ז פ"א ה"ג.

כי האבות . . שוב למען עבדיך: ראה אוה"ת בראשית ח, ב. פ' משפטים ע' א'רפב. פ' מטות ע' א'רצה.

ולא כל נפש תוכל שאת גילוי זה . . י"ב שבטים כנגד ארבע חיות המרכבה כו': מובא באוה"ת פ' ואתחנן כרך ו ע' ב'רסח ומוסיף שם ”נ"ב. ע' בד"ה כנשר יעיר [= לקו"ת פ' האזינו עז, ד] ובד"ה ויקהל משה בענין כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, ועיין ביאור ואלה המשפטים [= תו"א עו, ב] בענין וזרעתי את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה. וע' בה"ז פ' במדבר על המאמר דקי"ח ע"ב, וע' בד"ה מחר חדש [= סה"מ תקס"ז ע' מט ואילך] בענין פי' י"ב גבולי אלכסון שעי"ז דוקא יוכל לבוא המשכות אהוי"ר למטה" ע"ש. ראה גם מאמרי אדה"ז תק"ע ע' קג. אוה"ת שמות ע' מט.

כוכבא דשביט: ברכות נח, ב. זח"ג רלג, א.

(הים): בבוך תקצ"ה (רנה, א): והים, בלי סוגריים.

פני אדם: בבוך הנ"ל: פני שור.

וכל א' כלול מג' אבות: ראה לעיל כג, א.

למה תתענו ה' מדרכך: ישעי' סג, יז. לקמן קטו, ג מציין לכאן.

כלומר שעם היות שבחי' מעלות . . גילוי זה בכל נפש מישראל: מובא באוה"ת שה"ש ע' סג ע"ש.

אבל ע"י השתלשלות בחי' ומעלת השבטים: ראה לקו"ש כרך ו ע' 11 הערה 40.

והנה מדתו של יעקב: בבוך 1824: והנה בחי' ומדריג' השבטים שהם בני יעקב. באוה"ת מטות ע' א'רצה מציין לכאן: ”שם [= כאן בתו"א] נת' ענין רחמים דיעקב הוא מה שבאמת שייך רחמנות אף על ג"ע העליון משום שכולא קמי כלא חשיב כו', וכשאינו משיג הרחמנות הנ"ל אעפ"כ משיג הרחמנות על ירידת הנשמה בגוף ונה"ב". ע"ש.

שאפילו על כל עולמות: בבוך 1824 נוסף: עליוני'.

שייך ונופל בחי' הרחמנות כו' כמ"ש במ"א: ”ע' בלקו"ת ד"ה כי ההרים ימושו מא, א וד"ה במדבר ג, א" — הג"ה בגליון התו"א.

וכמאמר אבינו אב הרחמן: ראה תניא פמ"ה. לקו"ת נשא כג, א.

כי הרחמנות והדעת תלוי זה בזה: ראה לקו"א להה"מ סי' קצג (הוצאת קה"ת). ובאו"ת שם קטו, ד.

אך הנה . . לבן דקדושה: ראה אוה"ת במדבר בהוספות ע' א'תקיג. ד"ה תמים תהי' תרל"ב: ”וע' בתו"א ס"פ ויצא בד"ה וישכם לבן משמע שלבן הוא בחי' כתר, ולכן הגם שבמאו"א אות למ"ד ס"ו כ' לבן אבא עילאה . . מ"מ לפי' רבינו ז"ל מ' שהוא בכתר, וכן בלק"ת ס"פ אחרי פי' גוון לבן שהוא גוון עצמי מורה על האורות כמו שהן קודם שנתלבשו בכלים". ראה אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרלז, דכאן משמע שלובן העליון הוא בחי' כתר, ובמ"א משמע שהוא בחי' חכמה. נתבאר בלקו"ש חט"ו ע' 262.

שו"ה ברחמיך . . וכמ"ש במ"א: ”ע' לקמן [עט, ב]. וע' ד"ה שובה ישראל סח, א וע' סד"ה כנשר יעיר" — הג"ה על גיליון התו"א.

וזהו וישכם לבן: בבוך 1824 סימן להתחלת קטע חדש.

מראה וגוון לבן: ראה לקו"ת ס"פ אחרי. עטרת ראש יוהכ"פ פ"ה. דרך מצותיך פו, א. אוה"ת סוכות ע' תשיז. בארוכה יותר בסה"מ תקס"ד ע' טו.

ואני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

והחליף את משכורתי: בראשית לא, ז. וראה שם פסוק מא. בגיליון על התו"א מתקן שכאן צ"ל ”ותחלף", אבל בתקס"ד הוא כמו שלפנינו.

(וזלע"ז . . ברמאות): בכת"י ממאמרי אדה"ז אינו נמצא. ובסה"מ תקס"ד נמצא, וכנראה שזהו הוספת הצ"צ על הנחה זו.

מחליף משכורתו ממש ברמאות: בד"ה וישכם לבן תשמ"ח מבאר ”יש לפרש הכוונה בזה הוא כדי לבאר שעבודת ישראל פועלת גם בלבן זה שלמטה כי ישראל ע"י עבודתם מעלים גם את החושך ואת המרירות דעולם הזה, להפך חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא שזהו ע"י עבודת התשובה" ע"ש.

וישכם אברהם בבוקר: בסה"מ תקס"ד ע' טז מבאר שזהו ענין תפילת שחרית.

(שהם . . כבנים): ראה לעיל הערה (וזלע"ז.

ובני בנים הרי הם כבנים: פרקי דר"א פל"ו. יבמות סב, ב. ראה רש"י כתובות עב, ב ד"ה אפרים.

ואתדבקות רוחא ברוחא: ראה זח"א קכד, ב. תניא פמ"ה.

ונמשך בחי' תורה . . דרך: בבוך אדה"ז — יבל אבי יושב: ונמשך לדרכו בחי' תו"מ שזהו עסק כל היום וד"ל. ובכת"י 954 נ, א נמצא במקומו: ”ובבחי' תורה . . כו' תורה שלאחר התפילה לגנוז האור כי טוב וד"ל".