ויגש אליו יהודה: ב' הנחות אחרות בסה"מ תקס"ה ע' קמב ואחד מתחיל ”קורות בתינו ארזים". ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. וראה אודות מאמר זה רשימת המאמרים שבסה"מ תקס"ז הערה *14. קיצורים נדפסו באוה"ת בראשית כרך ה תתקפה, ב. כרך ו תתשח, א. חלק מהמאמר נעתק בסה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' כב ואילך עם הוספות. לכללות מאמר זה ראה ד"ה ויגש תשמ"ו.

קורות בתינו ארזים: שה"ש א, יז. ראה אוה"ת שה"ש ע' קעה. ושם מביא ”והתרגום נראה דמפרש קורות בתינו ארזים קאי על בית המקדש דשלמה" ע"ש.

ההפרש בין המשכן לבית עולמים: ראה אוה"ת זכור ע' א'תשפא. שה"ש ע' קעה. סה"מ תרכ"ט ע' יח. מכאן ואילך בסה"מ תרמ"ד ע' ריב עם הגהות. בלקו"ת נשא כד, ב. בלק עד, ד מציין לכאן.

עצי שטים עומדים: שמות כו, טו.

והבהמ"ק הי' מאבנים ועפר דוקא: ראה לקו"ש ח"ו ע' 23 הערה 67 למה הוצרך להיות (לכתחילה) מאבנים דוקא ע"ש. ראה לקו"ת ברכה צט, ד בענין משכן שילה. לקו"ש ח"ד ע' 1260. לקו"ש לש"פ מסעי חכ"ח. ודלא כהמשכן שרק קרקע המשכן הי' מעפר, דומם, אבל כותלי המשכן היו מצומח, והמכסה שעל המשכן (היריעות) הי' מחי — ד"ה ודוד עבדי תשל"ב (סה"מ מלוקט ח"ו ע' עז).

עץ בולט: ראה לקו"ש לש"פ מסעי חכ"ח ע' 222 הערה 21 בשם ספר הר המורי' שמפרש דעץ בולט היינו בולט מן הכותל לאויר. וראה בסידור עם דא"ח ע' רא, ג. ובלקו"ת ברכה צט, ד שהאיסור הוא דוקא בבולט ולא בשוקע.

כמ"ש הרמב"ם: וגם הראב"ד ס"ל כן — ראה כס"מ שם (לקו"ש ח"ו שם הערה 48).

כלונסאות של ארז: ראה לקו"ש שם הערה 62.

והעפר הי' רק בקרקע המשכן למטה: בסה"מ תקס"ה ע' קמב מביא זה ע"פ הפסוק נשא ה, טז ”וכמ"ש ומעפר אשר בקרקע המשכן", וע"ז הקשה בד"ה ויגש תשמ"ו דלכאורה צ"ל דהרי פסוק זה הוא דין בדיני מי סוטה שנאמר לא רק במשכן אלא גם במקדש ע"ש.

שהיו טפלים לעיקר הבנין: ראה מדות פ"ג מ"ח (כפי גירסת רוב המפרשים). כסף משנה להרמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ט. מפרשי המשנה שם בפ"א מ"ו. ועוד (לקו"ש ח"ו שם הערה 63). בסה"מ תרמ"ד ע' ריב נמצא כאן הוספה.

מחלוקת התנאים: ראה בלקו"ש ח"ו ע' 78 ובהערה 60.

בגמרא (חגיגה יב): ע"א. ראה לקו"ת צו יג, ד. ראה כז, ב. שמע"צ עט, ד. סה"מ תקס"ח ח"ב ע' שכג. אוה"ת בראשית כרך ג תפז, א. סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' כג.

חד אמר שמים קדמו: ראה גם לקמן פט, א. סה"מ תרכ"ט ע' כג וע' שצח. ובלקו"ש ח"ו ע' 76 ואילך.

בראשית ברא: בראשית א, א. בסה"מ תקס"ה ליתא פסוק זה.

ביום עשות: בראשית ב, ד.

וכשברא ברא השמים תחילה: בד"ה כי המצוה הזאת תרס"ו. ובתו"ח כאן באו"א קצת. — וראה בלקו"ש שם.

סוף מעשה במחשבה תחלה: פיוט לכה דודי.

הארץ . . בבחי' תחלת המחשבה: בלקו"ש ח"ו שם הערה 50 ”דמצד זה שהארץ עלתה במחשבה תחלה, יש בה (עילוי וחשיבות —) הכח להצמיח מאין ליש (שאינו בשמים)".

עולה תחלה במחשבה: ובסה"מ תרמ"ד ע' ריב: היינו לפי שעיקר המכוון נגמר בסוף, וכמו שאנו רואים למטה בגשמי' בכל השפעה שעיקר המכוון נשלם בסוף, ע"ש בארוכה.

לכן דוקא בה יש הכח והיכולת להוציא צמחה: ראה אגה"ק סי' כ (קלב, א). אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תמד.

דירת עראי: ראה שהש"ר פ"א, טז (ג). זח"ב רמא, א.

ואהיה מתהלך באהל: שמואל-ב ז, ו. ראה סה"מ תרמ"ד ע' ריג ואילך.

במקדש — כי הי' דירת קבע: באוה"ת פ' ויגש כרך ב שנ, א. באוה"ת נ"ך כרך א ע' לה פי' קבע ע"ד אהל בל יצען הנזכר בלקו"ת סד"ה שובה ישראל עד דרוש השני. ע"ש בארוכה. ראה גם אוה"ת בלק ע' א'לז. ובלקו"ש לפ' שמות ח"ו ע' 21 הערה 66 כ': ”וזהו גם הטעם מה שהמשכן הי' דירת עראי של הקב"ה וביהמ"ק דירת קבע, כי כשהגילוי נמשך רק מלמעלה, אינו חודר בפנימיות כ"כ (ולהעיר מלקו"ת ויקרא (ב, ג-ד), שאתערותא דלעילא מצד עצמה — כשאין אחרי' מיד עבודה מלמטלמ"ע — אין לה קיום)". ראה ד"ה ודוד עבדי תשל"ב הנ"ל.

זאת מנוחתי עדי עד: תהלים קלב, יד. וראה בהמשך מים רבים תרל"ו פרק ע' שלכאורה צ"ל האיך בנין בית מאבנים וסיד יהי' נק' בשם מנוחה ונחלה לאלקים חיים ע"ש.

אשת חיל עט"ב: משלי יב, ד.

שהיא מדרס תחת כפות רגלי הכל: ראה ב"ר פמ"א, ט: ומה עפר עשוי' דייש. ובמ"כ שם: הכל דשין עלי'. וראה גם בלקו"ש ח"כ ע' 310.