שבת אותיות תשב: אגה"ת פ"י. וראה בליקוט פי' — חיטריק שם. ועי' ביפה תואר ב"ר פכ"ב בסופו. ומאורות נתן בסופו. וראה בד"ה שובה ישראל תשכ"ט, דלכאורה ענין התשובה שייך יותר בימי החול שאז ישנם הענינים של עובדין דחול כו', ומדוע מתייחס התשובה לשבת דוקא, ע"ש. וראה גם לקמן פח, ב. לקו"ת האזינו עב, ג.

אשר ברא אלקים לעשות: בראשית ב, ג.

לעשות לתקן: ראה פרש"י לבראשית רבה פי"א, ז. ראה לעיל ג, ב.

ושמרו בני ישראל: שמות לא, טז.

חכמות בחוץ תרונה ופי' בזהר: משלי א, כ. זח"א קמא, ב. זח"ג רסב, א. ראה גם תו"ח בראשית בתחלתו. מאמרי אדה"א בראשית ע' עח ואילך. קל. מכאן עד סוף הקטע מובא בהמשך מצה זו תר"מ ע' קסא. בד"ה והאבן הזאת תרל"ד ע' סט. סה"מ תרנ"ד ע' עו. בלקו"ת בהעלותך לב, ג. עקב טו, א. ראה ל, א. אוה"ת יתרו ע' תשכ — מציין לכאן.

ופי' בזוהר: זח"א קמא, ב.

נובלות חכמה שלמעלה תורה: ב"ר יז, ז. וראה במ"מ לעיל יא, ג.

להבדיל בין טמא לטהור: ”שזהו בירור כללי בין טוב לרע שזה אפשר להתעלות וזה א"א להתעלות" — סה"מ תרנ"ד ע' עו, ע"ש.

לבושי' כתלג חיור: דניאל ז, ט.

והחוטין הם ל"ב נתיבות החכמה: ראה זח"ג שא, א. ובהנסמן בסה"מ תר"ם ע' קסב הערה 673.

ונשא אותם אהרן לפני ה' לזכרון: שמות כח, כט.

ראשית חכמה: תהלים קיא, י.

כי ח"ת נק' סופא דכל דרגין: ראה זח"ב נו, א. רכו, א.

והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב. ראה גם לקמן קט, א.

ראש אותיות אשר: ראה זח"א טו, א. וראה המשך תער"ב ח"ג ע' א'תז ”תענוג העצמי". (ועיין באג"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע כרך ד מכתב תתקנא בענין ”ראש" אב בית דין).

באשרי: בראשית ל, יג.

אשרי יושבי: בסה"מ תקס"ט ע' לז אין תי' אלו, ושם אחר תי' לשון תענוג כמו באשרי כו' מוסיף במוסגר ”(וזהו אהי' אשר אהי' כי שם אהי' בכתר שהוא בחי' עונג העליון שנק' עתיקא כידוע)".

גילוי התענוג העליון בחכמה: בהמשך מצה זו תר"מ ע' קעג בהקיצור לסעי' כב (שהוא הלשון מכאן): חכמות תרין ח"ע וח"ת, חכ' תתאה היא הארת ח"ע שנתלבשה במעהמ"צ לברר בירורי נוגה ועי"ז תרונה, כי ח"ע דאצי' היא ראשית שמקבל מראש אותיות אשר, ובברכת המצות מברכים אשר בחי' תענוג שנמשך בחו"ב יחו"ע ויחו"ת כו'.

כי שבת הוא בחי' חכמה: באוה"ת פנחס ע' א'קסא מביא שכאן מבאר ”שהשבת עצמו הוא בחי' חכמה וע"י לקדשו ממשיך בו בחי' וקראת לשבת ענג כו'".

ובחכמה אתברירו: נסמן לעיל ה, ד.

בשבת דבור אסור: שבת קיג, ב.

סייג לחכמה שתיקה: אבות ג, יז.

יפה שעה אחת: אבות ד, יז.

לית פולחנא כפולחנא דרחימותא: זח"ג רסז, א.

אשה יראת ה': משלי לא, ל.

האיש דרכו לכבש: יבמות סה, ב.

מה ה' אלקיך שואל מעמך: דברים י, יב.

א"ת מה אלא מאה: מנחות מג, ב. ראה לעיל כ, א ובמ"מ לשם.

תרומת מעשר הוא מעשר מן המעשר: באוה"ת פ' ויקהל ע' ב'קפא מבאר ב' מיני תרומה א' ענין תרומה גדולה אין תורמין לא במדה ולא במשקל, והב' תרומת מעשר ניטלת דוקא במשקל ובמדה, ע"ש.

והתרומה היא העלאה . . וצ"ע: ראה אוה"ת פ' ויקהל ע' ב'קפא ואילך.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

וכמו שאמרו על שמאי והלל: עירובין יג, ב ועוד.

וקראת לשבת עונג: ישעי' נח, יג. ראה לעיל טו, ג.

ישראל לי ראש: נסמן לעיל נ, ד וראה גם לעיל נד, ג.

ועמ"ש בפ' ציצית: לקו"ת ס"פ שלח מח, ג בארוכה.

שמור זו משנה: ת"כ אמור ט, ב (הובא ברש"י ויקרא כב, לא. דברים ד, ו). ספרי ראה פנ"ט.

וכמ"ש במ"א ביאור ענין זה ע"פ הזהר ויקהל (דר"ד): נדפס בסה"מ תקס"ה ע' שנב. ובביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתמא (בכרך א ע' רצא).

פי' קוינו בחי' קו ארוך: ראה אוה"ת ויקרא ע' תשיא.

יום שכולו ארוך: לעיל יג, ד. וש"נ.

זכור את יום השבת: הנחה אחרת (אולי מכ"ק אדה"א) בסה"מ תקס"ט ע' קמד ובשינויים בתו"א לעמבערג יט, א. בכמה מקומות מציין הצ"צ לד"ה זה בשם ”זכור ושמור בדב"א נאמרו". ראה בסה"ש תנש"א פ' יתרו ע' 303. ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. הגהות באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תשטז. עוד הערה בכרך ח ע' ב'תתקצד.

זכור את יום השבת לקדשו: שמות כ, ח.

שמור את יום השבת לקדשו: דברים ה, יב.

זכור ושמור בדבור אחד נאמרו: מכילתא שמות כ, ח. ר"ה כז, א.

למה השמיענו ה' כזאת, ולאיזה תועלת הי' בחי' זו: בסה"מ תקס"ט ע' קמד: (ואם שמעו למעלה מן הטבע, לאיזה טעם נאמר להם בדיבור א' דווקא, יותר טוב הי' שיאמר להם בשתי דברות).

ולא אתכם לבדכם: דברים כט, יג.

לא יהי' לך אלקים אחרים: שמות כ, ג.

והלא אין אדם מקנה דבר שלא בא ברשותו: בהערות וקיצורים לתניא מכ"ק הצ"צ ע' מח (בהוצאה חדשה ע' מ), מציין על הקושיא הידוע לפרק א דתניא בענין משביעין אותו איך מהני שבועה להנשמה על גוף והיצה"ר, מציין שם: וכעין קושיא זו הקשה בתו"א פ' יתרו.

אין עוד מלבדו: דברים ד, לה.

פ' בא ד"ה בעצם היום הזה: לעיל ס, א.

כי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג.

וכ"מ שנאמר סלה הוא בלי הפסק: עירובין נד, א.

התורה — איש עכו"ם לא ימשיך כלום: ראה לעיל נג, ד.

ויחרד כל העם אשר במחנה: שמות יט, טז.

קולות . . לבחי' ביטול במציאות: ראה אוה"ת כאן ע' תתטו.

ועל כל דבור ודבור פרחה נשמתן: שבת פח, ב.

א"ס ב"ה ממש בנפשותם: בהנחת הרי"ל, בתו"א דפוס לעמבערג שנת תורה יט, ב. ובבוך אדה"ז — יבל אבי יושב. בבוך וארא — אלטהויז קיח ב נוסף כאן: (וכמ"ש במ"א שאין אוא"ס ב"ה שורה ומתגלה אלא במי שבטל כו')". וחסר מתי' להיות גילוי — משה רבינו ע"ה.

לבעבור נסות אתכם: שמות כ, כ.

בטול במציאות כנ"ל: בתו"א הנ"ל ובכת"י הנ"ל נוסף: ”שהקולות וברקים ברעם ורעש היו כדי לבטלם ממציאותם לבעבור נסות מלשון הרמת נס שהוא להעלות נפשם ולקשרם באוא"ס ב"ה ממש כדי להמשיך משם אור חדש כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו'".