שהאבות הם חסד גבו' ת"ת דאצי': ראה באוה"ת פ' שמיני ע' לג.

מבואר באד"ז: זח"ג רצב, א. ראה לקו"ת חקת נח, ב שמציין לכאן. וראה שם בשם האריז"ל שאו"א מושפעים מחכמה שבכתר ע"י מזלא. לקו"ת שמיני יט, ב. סה"מ תקס"ז ע' שמד. מאמרי אדה"ז ענינים ע' תיח.

אבל עיקר המדות בשרשן נלקחו ממקום עליון יותר: ”ולכן יכול להיות הגדלה במדות יותר מהמוחין" — ד"ה ראה אנכי עטר"ת ע' תריד.

ובינה נק' אם הבנים: זח"א ריט, א. זח"ב פד, א. פה, ב. פרדס שער ערה"כ בערכו. לקו"ת דרושי שמע"צ ד"ה ה' לי בעוזרי פ"ג — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ט ע' 162.

יפה כח הבן מכח האב: ראה שבועות מח, א. ראה בד"ה קדושים תרנ"ז אות ג' שמציין ע"ז וז"ל: ”נמצא שז"א שרשו מעתיקא שלמעלה מחו"ב שממו"ס נפקי היינו מה שאו"א במזלא אתכלילן שאבא מקבל ממזל ונוצר, ואימא מקבלת ממזל ונקה וז"ע ממו"ס נפקי ע"י המזלות הנ"ל, ולכן האבות הם בחי' חג"ת הם המרכבה להגבי' בחי' כמראה אדם והיינו גם בחי' או"א לפי ששרשן גבוה יותר וכמ"ש במ"א", עכ"ל ע"ש. בלקו"ת במדבר יט, ב מציין לכאן.

בחכמה אתברירו: נסמן לעיל ה, ד.

וכנודע שמאו"א . . אבל המשכת הטפה היא מעצמיות: ”והיינו מהכתר דהיינו מא"א ועתיק" — אוה"ת פ' תזריע כרך א ע' סט.

ע"פ שימני כחותם: לקו"ת שה"ש מו, ד. אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תשכט.

ולכך האבות . . מקדימים לומר שמע ישראל: מובא באוה"ת שמות כרך ח ע' ג'א.

שיש ב' בחי' אדם: ראה אוה"ת פ' ואתחנן ע' קפד.

אדם הראשון הוא בחכמה ואדם תתאה הוא ז"א: בספר החקירה נה, א. בסה"מ תרל"ה ח"ב ע' תב מציין שזהו כדעת הרמ"ז והמק"מ בזח"ב פ' ויקהל קצז, א.

מה שמו ומה שם בנו: משלי ל, ד. ראה ביאור ע"ז בספר החקירה נה, א. אוה"ת נ"ך כרך א ע' תרלו ואילך. וראה גם המשך מים רבים תרל"ו פרק קיד. לקו"ת אמור לח, ב.

מה שמו חכמה: ”ויש לפרש דבחי' מה שמו היינו אדם עילאה, גימטריא מה והוא חכמה כח מה זהו בשביל ומה שם בנו בני בכורי ישראל" — אוה"ת משפטים ע' א'רעט. וראה באוה"ת בראשית כרך ד פ' חיי שרה דף תשעח, א, שכ"ה גם בזח"ג קצא, ב. וכ"ה באוה"ת האזינו ע' א'תרנז.

ועשיתם אתם מעלה אני עליכם כאילו עשאוני: ויקרא כו, ג. זח"ג קיג, ב. וראה ויק"ר לה, ו. ובהמשך מים רבים תרל"ו פרק קטו נוסף: ”היינו בנין הפרצופים".

ויעקב הוא י' עקב בחור שבאבות: נסמן לעיל יז, ג. ע"כ נמצא במים רבים שם.

אלקי אבי אברהם: בראשית לא, מב.

יעקב לא מת: תענית ה, ב. זח"א רלה, ב. רמח, ב. זח"א קמא, ב. ראה בלקוטי שיחות ח"ד ע' 1260 ביאור ע"ז.

ישראל עלו במחשבה: ב"ר בתחלתו.

ואתה מרבבות קדש: דברים לג, ב.

אתא בקר: ישעי' כא, יב.

ומעתה נבא לביאור: בסה"מ תרל"ב ע' יג נמצא כאן ביאור בענין התכללות ע"ש.

זכור ושמור בדבור אחד נאמרו: ר"ה כז, א.

שיש שבת דמעלי שבתא: ע' בסידור שער השבת קעג, א ד"ה ר"ש הוי אמר.

עוה"ב שהוא ג"ע ותח"ה: ע' דרך מצותיך טו, ב. ד"ה וככה תרל"ז פ"ה ואילך. ד"ה זה היום תרס"ו. המשך תער"ב ח"ב ע' תשעט ואילך. סה"מ תרע"ח ע' תטו ואילך. ד"ה אני לדודי תרצ"ב. סה"מ תרח"ץ ע' ריב. סה"מ ת"ש ד"ה כי ישאלך בנך ע' מד ואילך. נתבאר בד"ה להבין ענין תחיית המתים תשמ"ו (סה"מ מלוקט ח"ג ע' לד) ליד הערה 12.

ומבואר במפרשים: בתשובות וביאורים לכ"ק אדמו"ר זי"ע סי' ח ע' 28 (אג"ק ח"ב ע' צב. לקו"ש חט"ז ע' 516) מציין על זה וז"ל: ראה מפרשי המשנה סנהדרין ר"פ חלק, רס"ג בס' האמונות והדעות סוף מאמר תחה"מ, נ"כ הרמב"ם הל' תשובה פ"ח-ט ועוד, וכבר השיב לאלו החולקים על הדעה המובאת בפנים — בס' עבודת הקודש ח"ב פמ"א-מג, הובא בקיצור בשל"ה בהקדמה חלק בית דוד. והנה בימים ההם הי' מקום לדעות מחולקות בענינים האלו אבל אחרי אשר נגלה דבר ה' אל (ל' הרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות) ”עיר וקדיש מן שמיא נחית הרב הגדול האלקי החסיד מו"ר כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות במעשה בראשית במעשה מרכבה", וקבלוהו כל ישראל עליהם לפוסק אחרון בכל עניני סתרי תורה וסודותי' — אין מקום כלל למחלוקות והלכה כדברי האריז"ל, עכ"ל ע"ש בארוכה. ובדרך מצותיך יד, ב ואילך. לקו"ש חי"ז ע' 344 הערה 10.

וברמב"ן: על גיליון בת"א דפוס ראשון מחסיד: ע' לקו"ת צו ט"ו ד' ד"ה והנה ארז"ל.

ותח"ה הוא שיעמדו בגופיהם: ראה אגה"ק סי' יז.

מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי: חגיגה טו, ב. ראה לעיל ח, ד.

כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב: סנהדרין צ, א. זח"א נט, ב. לקו"ת שלח מו, ד. ראה ביאור המשנה בד"ה להבין ענין תחיית המתים תשמ"ו (סה"מ מלוקט ח"ב) ע' לג ואילך.

שיקומו בתח"ה: ראה בד"ה וככה תרל"ז פ"ט ואילך.

ביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב.

לע"ל בתח"ה יתגלה בחי' סוכ"ע: ראה אגה"ק סי' יז.

תר"ך מצות הם תר"ך עמודי אור: פרדס שער ח' פ"ג.

פושעי ישראל: עירובין יט, א. ראה לקמן פ, ג.

עם היות ששרש המצות עצמן בכתר: ראה ד"ה כי ישאלך בנך עטר"ת ע' שנד.

בנעשה ונשמע נמשכו ב' כתרים: שבת פח, א.

ויתנצלו בני ישראל: שמות לג, ו.

ויכולו השמים: בראשית ב, א.

יהי' יום שכולו שבת: ראה יהל אור במילואים ע' תרלב.

רכב אלקים רבותים: תהלים סח, יח.

ויעל אלקים מעל אברהם: בראשית יז, כב.

מחנה אלקים זה: בראשית לב, ג.

וישמע את הקול . . מט"ט וסנד"ל: במדבר ז, פט. ראה זח"ג רל, ב.

א"ת שנאן אלא שאינן: ע"ז ג, ב.

מט"ט נק' עבדו זקן ביתו: זח"א קכו, ב.

ועל ידו מתעל' הקב"ה . . וט' ממטה למעלה: מובא באוה"ת במדבר ע' נ ושם מבאר שלפי פי' עמק המלך ”הוא עלי' ז"א דאצי' בט"ס שלמעלה מעלה מאצי'", ע"ש.

וכל העם רואים: נדפס גם בתו"א לעמבערג ו, ג בשינויים. הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תרכח, ורשום ”חג השבועות". ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע. המאמר עם הגהות וקיצורים באוה"ת יתרו ע' תתקעה. עוד הגהות בע' תתקסח. לכללות מאמר זה ראה במאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תרפה. בסה"מ תרמ"ז. וביאור בד"ה זה דש"ק נשא תשמ"ו. פלח הרמון שמות ע' רנט.

וכל העם רואים את הקולות: שמות כ, יח.

למה הי' קול השופר במ"ת: ראה באוה"ת יתרו ע' תתקסד בארוכה, וז"ל שם: ”אדמו"ר בת"א בד"ה וכל העם רואים את הקולות הקשה למה הי' צ"ל קול השופר במ"ת וע"ש התירוץ. ונ' שהכותב דודי הרי"ל ז"ל לא העתיק כל המכוון, והיינו שעיקר התורה היא וכל נתיבותי' שלום . . וזהו ענין השופר שקול השופר מטיל חרדה . . והוא ההמשכה מבחי' המשל ופחד עמו ועי"ז נעשה שלום והיינו עצמו ענין והנורא, וכיון שעסק התורה הוא בחי' השלום, לכן צ"ל ע"י קול השופר המשכה מבחי' המשל ופחד עמו", ע"ש. וראה גם באוה"ת כרך ח ע' ג'ד הטעם שצ"ל קול השופר במ"ת. במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תרפו הקושיא ”למה הוצרך להיות קול השופר בשעת מ"ת דאם בשביל שיר וניגון לעורר את הכוונה שבלב כמו הללוהו בתקע שופר כו' הלא בה' קולות דשאר כלי זמר כנבל וכינור הן יותר ערבים וטובים מקול השופר ואדרבה בקול השופר יש איום ופחד וחרדה גדולה . . ואם כדי להחרידם ולאיים עליהם להיות בהן יראה ופחד . . די הי' קולות וברקים ולפידים, וגם משמעות הענין שהי' קול השופר עיקר הקול המשמיע הדיבור שיוצא מפי הגבורה". ועיין שם ע' תרפז. ובסה"מ תרמ"ז ע' צג.

קול השופר . . קול חרדה: ראה בלקו"ת פ' שלח לט, א.

אם יתקע שופר בעיר: עמוס ג, ו.

ויהי קולות וברקים: שמות יט, טז.

נק' שופר על שם שפרו מעשיכם: ראה מדרש תהלים פא, ד. וראה יהל אור ע' רפח.

אדם הראשון חנוך מתושלח כו' ואברהם: בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תרל: חנוך מתושלח ונח ואברהם ויצחק. במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תרחצ: כחנוך ומתושלח ונח. בד"ה ועשית חג שבועות תרמ"ח ע' רכ: מתושלח נח אברהם יצחק ויעקב. וראה לעיל סו, ג.

ואברהם קיים כל התורה: סוף קידושין. יומא כח, ב. ע' לעיל יא, ג ואילך. ולקמן צו, ג. ראה לקו"ש חל"ה ע' 107 ואילך.

וישמר משמרתי: תולדות כו, ה.

רק שהיה זה ברוחניות: ראה סה"מ תרס"ה ע' רכ.

ואיזו שינוי הי' בנתינת התורה בגשמיות: באוה"ת ע' תתקעז מציין ”ועמ"ש מזה לעיל ר"פ לך לך. בד"ה משה ידבר. בד"ה וקבל היהודים. בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה פ"א ופ"ג". וראה גם סה"מ תרמ"ח ע' רכא.

הלוך ונסוע הנגבה: לך לך יב, ט.

עושה שלום במרומיו: איוב כה, ב. וראה במדב"ר פי"ב, ח. ולעיל כב, ג.

ואין המים מכבין את האש: ראה הג"ה באוה"ת ע' תתקעז שמביא ראי' מכמה מדרשים.

איך שייך לומר במרומיו אש ומים: במאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תרצט: ”איך יתכן למעלה במלאכים עליונים בחי' הגשמה דאש ומים, וגם שהן נק' שר של אש ומים כו' ברוחני' דאש ומים".

שיסוד האש בלב: תניא פ"ג. וראה בליקוט פי' שם.

אם רץ לבך: ס"י פ"א מ"ח. ראה אוה"ת יתרו ע' תתקעח. שמציין ”(בס"י, וצ"ע)". ובעמוד תתקפא כ' ”ובס"י שלפנינו הגירסא ואם רץ לבך שוב למקום שכן נאמר רצוא ושוב ופי' מקום י"ל שהוא ממכ"ע", ע"ש שמפרש ששניהם בחי' וענין אחד, ע"ש בארוכה. ובהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תרנ"ט ע' יא. וראה לעיל מה, ב.

הודו על ארץ: תהלים קמח, יג. באוה"ת פ' יתרו ע' תתקעח מבאר שכאן ”מפרש דהודו היינו רק הארה ולא מבחי' עצמיות".

בס"י אש ממים: ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בקונטרס בד קודש ע' 14. ראה בארוכה במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תשד ואילך.

וכמה מיני אש: ראה יומא כא, ב. זח"ג כז, א ובכ"מ. נתבאר במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תשו.

ועל ידם יוכל כל אדם ג"כ להיות בבחי' הלוך ונסוע: מבואר באוה"ת פ' יתרו ע' תתקפז ”כמו עד"מ ע"י מצות שמירת שבת ימשיך האדם מה שהמשיך אברהם ע"י רצוא ושוב", ע"ש.

ממקום גבוה למקום נמוך: באוה"ת פ' ויצא כרך ה תתסג, א הגה"ה מכ"ק אדמו"ר הצ"צ: ”(ועמ"ש בלק"ת בד"ה ששת ימים תאכל מצות בענין יקוו המים אל מקום אחד, ובד"ה והי' מספר בנ"י ובזח"א בראשית יח, א)".

אל תאמרו מים מים: בלקו"ת שלח נא, ב מציין לכאן. וראה בהנסמן בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' רסו.

דאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א.

שגילוי' הוא מחכמה ולמטה: באוה"ת שם: (וכענין ותמלא כדה שכ"ד ספרין דאורייתא הם רק כד מים החכמה).

בכינוי ך: באוה"ת שם: (שהוא כתר כמ"ש בסידור ע"פ ארוממך אלקי המלך).

בעצמו ובכבודו כביכול: באוה"ת שם: (כמ"ש בזח"ג פנחס דרנ"ח סע"א כ' מן כתר כו' ואלין אינון והמים אשר מעל השמים מים עליונים כו', ובגין דאינון מכתר אתקריאו שאין להם סוף דכתר אין סוף אתקרי עכ"ל היינו שנמשך ממל' דא"ס).