ולהבין זה: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תרלז, ועוד ביאור שם ע' תרנז ורשום ”ביאור לתורה דחג השבועות הנ"ל שבת פ' שלח לך". קטע מובא באוה"ת דברים כרך ו ע' ב'רחצ. בהמשך מים רבים תרל"ו פרק קסז מיוסד על מאמר זה.

אחור וקדם צרתני: תהלים קלט, ה.

כי על כל מוצא פי הוי"ה: דברים ח, ג.

פי — כמ"ש במ"א: ראה לעיל סה, ד. לקו"ת עקב יד, א. מטות פא, ב. מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תשנג ואילך.

כמ"ש באור ענין זה במ"א: ראה לעיל טו, ג-ד. סה, ד. בהמשך מים רבים תרל"ו שם נמצא במקומו: ולא מפני תאוות לבו וצרכי תענוגי גופו הגשמי: מ"מ.

בלא המאכל: בסה"מ תרל"ו נוסף: היינו אם לא היה מצטרך לו כלל.

לא אכל איש זה משה: וכ"ה בלקו"ת במדבר ז, ב. ראה לעיל טז, א. ובהנסמן שם מלקוטי שיחות ח"ד ע' 1037. וראה לקמן פט, א.

תנה הודך על השמים: תהלים ח, ב.

ולא היו יכולין לקבל הארת אוא"ס ב"ה: בהמשך מים רבים תרל"ו בסוף פרק קסז נמצא קיצור להמבואר מתחילת הקטע: קיצור. בכדי להבין למה נתלבשו המצות בדצ"ח גשמי', יבאר איך כי שורש דצ"ח הם הגבה מאד נעלה ממדבר, ועכ"ז נפל בשב"כ ונתגשם תחת ממשלת ק"נ, ולכן לא אכל משה בהר אפי' מן שהוא לחם שמה"ש ניזונים, לפי שהיה צריך לקבל תורה שגבוה ממה"ש שביקשו ולא ניתן להם התורה, ולכן גם בימי האבות לא נזדכך דצ"ח שיהיו כלים להשראת עצמיות אוא"ס, ע"כ.

שמצרים הוא כור הברזל: ”כמ"ש (ירמי' יא, ד) ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מכור הברזל" — ד"ה הבאים ישרש תשמ"ח (סה"מ מלוקט ח"ד ע' קכז) הערה 20. וראה לקמן קיח, ב.

בהמשך תרל"ו שם נוסף: כמ"ש בפ' ואתחנן ד, כ ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים.

מצרף לכסף וכור לזהב: משלי יז, ג.

הגו סיגים מכסף: משלי כה, ד.

המפריד הסיגים: ראה אגה"ק סי' יב.

ויתפרדו כל פועלי און: תהלים צב, י.

חצי אכלה וגו' חיצי כלים: דברים לב, כג. סוטה ט, א.

חיצי כלים: בהמשך תרל"ו הנ"ל נוסף כאן: כי יזדכך הטוב שבהם ויתפרדו מן הרע, והרע שהם החיצים פועלים הרע יהיו כלים ונאבדים אחרי גמר פעולתם: וכמשל העלוקה.

וכמשל עלוקה: ראה ע"ז יב, ב. וראה גם לעיל ה, ד.

גם את העולם נתן בלבם: קהלת ג, יא. באוה"ת דברים כרך ו ע' ב'רחצ מוסיף ”וכמ"ש בתניא ח"א פל"ז".

קושיות המבוארים בספרים: ע"פ עם לבן גרתי בראשית לב, ה. ובלבוש האורה תירץ דהי' להם דין גיורות. נתבאר בארוכה בשיחת ש"פ תולדות וש"פ מקץ תשכ"ח. וראה רמב"ן בפירושו על התורה בראשית כו, ה. ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' צד.

ועמרם נשא דודתו: ראה ברמב"ן ובשו"ת הרשב"א הנ"ל. וע' בלקח טוב שמות ו, כ דודתו מן האב. ראה סנהדרין נח, ב שבן נח מותר בקרובותיו מן האב ולא מן האם. ובארוכה בשיחת ש"פ שמות תשכ"ח.

וכמו שהי' מצרים . . לזכך מצותיו: מובא באוה"ת מקץ כרך ה תתקעה, א. ע"ש.

המצות אינן בטלות לימות המשיח: ראה אגה"ק סי' כו.

ומלאה הארץ דעה: ישעי' יא, ט.

לזכך מצותיו: באוה"ת מקץ תתקעה, א: לזכך מדותיו.

בבחי' אש ומים . . וזהו בחי' קול השופר: ראה אוה"ת יתרו ע' תקכב.

עושה שלום במרומיו . . והם בטלים ונכללים בו: איוב כה, ב. בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתרמז כתב: ”וצ"ל שזהו למעלה מבחי' מטולמ"ט וגם אפשר דזה"ע אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום שזהו למעלה מבחי' תורה ששמענו מפי משה כי ע"ז נאמר אחת דיבר אלקים כו', וע' בת"א פ' יתרו גבי וזהו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו שהוא מלמעלה מבחי' המשכה והעלאה כ"א מבחי' שלמעלה מעליות וירידות מנוחה לחיי העולמים. ובמ"א נתבאר שבחי' זו הוא ע"י גילוי המקיף והעיגול שלמעלה מהחלל והקו"ח שעי"ז יהי' בחי' מנוחה הנ"ל שלמעלה מעליות וירידות א"כ י"ל שזהו ענין עושה שלום כו'", עכ"ל. וע' בד"ה פקודא ליתן מחצית השקל בביאוה"ז לצ"צ אות ב', ובאוה"ת בהגהות למאמר זה מציין ”כענין מ"ש בתו"א פ' נח בד"ה הן עם אחד בענין עקודים שע"ס עקודים היו בכלי אחד בלי שום התחלקות ומשם שרש המשכת השלום והתכללות באצי'", עכ"ל.

מן המצר קראתי: תהלים קיח, ה.

כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

י"ה עלאין . . י"ה תתאין: בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' פו מציין לכאן: ”ענני במרחב י"ה שפי' שם על חכמה תתאה". בלקו"ת נצבים מח, ג מציין לכאן.

חכמה תתאה יו"ד בראש יו"ד בסוף: ראה אוה"ת בשלח כרך ז ע' ב'תרעה. נ"ך ע' רח בענין זה. ובסה"מ תרל"ב ח"ב ע' תפט.

ותחת הרקיע כנפיהם ישרות: יחזקאל א, כג.

עפיפתם . . גם בחי' השוב: ראה אוה"ת תרומה ע' א'תקיז.

והיא — שבטל ונכלל: ראה ד"ה חייב אדם לברך תרל"ח ע' לט.

או יחזיק במעוזי . . שלום בפמליא של מעלה ושל מטה: ישעי' כז, ה. סנהדרין צט, ב.

מההעלם אל הגילוי נק' בשם קול: ראה לקו"ת נשא כט, סע"א ואילך, ועוד.

זוכה לתורה שניתנה בה' קולות: ברכות ו, ב. ע"ד החקירה והקבלה בקולות הנ"ל בפרט — ראה מו"נ ח"ב פל"ג. עבוה"ק ח"ד פל"א (שהקשה עליו). ועוד. אוה"ת יתרו ע' תתקנח ואילך (לקו"ש ח"ו ע' 108 הערה 8).

הם ה' פעמים מים: באוה"ת פ' יתרו ע' תתקס מביא ראי' ”ונלע"ד ראי' לד' אדמ"ו נ"ע דה' קולות הם ה"פ מים מהפסוק קול ה' על המים, הרי מבואר ומפורש שבחי' קול הוא על המים". ע"ש בארוכה.

רואים את הנשמע: ראה רש"י יתרו כ, טו. וראה לקו"ש כרך ו ע' 120 בהערה בדיוק לשון המכילתא.

ואת ההר עשן: הנחת כ"ק אדהאמ"צ בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תרמב, ורשום ”חג השבועות". עם הגהות באוה"ת פ' יתרו ע' תתקצד.

שנאחז האור בדבר גשמי: ראה יומא כא, ב דדוקא אש שלנו הוא אש אוכלת.

הנה העם . . קאי על ערב רב: בתו"א דפוס לעמבערג שנת תור"ה ז, א נדפס קטע זה בתור הגה"ה.

קאי על ערב רב . . ויעמדו מרחוק: ראה לקו"ת פ' במדבר ד, ב בסוף העמוד. ענין ערב רב, ראה מאמרי אדה"ז פרשיות ח"א ע' רמז. שלה. נביאים ע' קסד. אוה"ת נ"ך כרך ג ד"ה וכל בניך.

אבל ערב רב לא הי' בהם כח והתפעלות: ראה סה"מ תקס"ה.

שמתפעלים מהליכת הגלגלים: ראה אוה"ת תשא ע' א'תתקפו.

אלהים אשר ילכו בפנינו: תשא לב, א.

שאלמלא ניתן רשות לעין: ברכות ו, א.

אלמלא מכרזי עלך ברקיע כו': ראה פסחים קיב, ב.

דקרו לי' אלקא דאלקיא: מנחות קי, א.

מלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

ממשלה — וזהו ומברכים: מובא באוה"ת פ' כי תשא ע' א'תתפא. וראה בסהמ"צ להצ"צ מצות מחצית השקל סה, א. בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תרמו מפרש הקושיא ”לכאורה אינו מובן לשון ברכה ורבוי בעצמות אור א"ס ב"ה דכלום הוא צריך להגדלה ורבוי מאחר שהוא בחי' א"ס כו' כידוע".

וכל היושב ושונה: תדב"א רבה רפי"ח.

ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.