הלכות גירושין כוללות את רוב ההלכות השייכות לענייני גיטין, שבתורה הן מופיעות בקיצור רב וכמעט בדרך אגב (דברים כד,א-ג), ופירוט דיניהם נמצא כמעט בשלמות במסכת גיטין. אולם נוסף על כך יש בהן גם דינים אחרים, והם דיני מיאון ודיני עגונות, שאינם קשורים במישרין לדיני גיטין, אך יש להם קשר פנימי אליהם — שאף הם דרכים להתרת אישה מהיותה אסורה כאשת איש. דינים אלו אינם מופיעים בתורה, ומקורם בתלמוד הוא בעיקר במסכת יבמות.

עניין הגירושין נחשב למעשה המחייב הרבה מאוד תשומת לב בכלליו ובפרטיו, משום שהגירושין הם הפקעה של קשר הנישואין הקושר את האישה לבעלה בצורה חמורה, שכן כל עוד האישה נשואה הריהי אסורה לכל אדם באיסור כרת שיש עליו מיתת בית דין. העובדה שניתן להתיר איסור זה, שלא כשאר איסורי הערווה שהם אסורים לעולם, עושה את מעשה הגירושין לדבר שיש לעשותו בתכלית השלמות. ומכאן נובעים כל הדקדוקים בפרטי כתב הגירושין — הגט (שהוא שם כולל לכל שטר אך נתייחד לשטר הגירושין), ובדרכים שבהם הוא מגיע לידי האישה.

הלכות גירושין מתחילות בסקירה כוללת למדי של יסודות הלכות גיטין: עקרונות כתיבת הגט, נתינתו, ושאר הדברים שעושים אותו לגט כשר מן התורה. לאחר מכן עוסקים בשליחויות ובייפויי כוח מסוגים שונים לגירושין, וברצון הבעל לגרש. חתימת נושא הגירושין גופו דנה בבעיות הקשורות בגירושין: נישואין לאחר גירושין בעייתיים, תקלות שעלולות להיווצר לאחר הגירושין, והנסיבות הראויות לגירושין. לאחר פירוט דיני הגירושין באים כמה נושאים קצרים הקשורים בצורה כלשהי לגירושין: דיני מיאון, איסור מחזיר גרושתו, וחובת המתנה לפני אירוסין ונישואין במקרה של גירושין או התאלמנות. נושא נוסף הנידון בהרחבה עוסק בכשרות עדויות על גירושין או מוות, בקביעת הוודאות לגבי עצם המוות וזיהוי המת, וכן בהקלות שנתנו חכמים בעניינים אלו, וזאת כדי שבנות ישראל לא תישארנה עגונות במקרים של היעדר שני עדים על מות הבעל.