הלכות איסורי ביאה כוללות את כל האיסורים השייכים לתחום יחסי המין. בהלכות אלה כלולים נושאים שונים, שרבים מהם נזכרים בתורה ברשימה אחת (איסורי העריות שבחומש ויקרא פרקים יח, כ), ומקצתם מצויים במקומות שונים כמצוות בפני עצמן. במשנה ובתלמוד מופיעים הרבה מהדינים הללו במסכתות יבמות ונידה, ומקצתם מפוזרים במסכתות נוספות.

הלכות אלה, מהן חמורות ביותר שעונש העובר עליהן במזיד הוא מיתת בית דין או כרת, ויש מהן שעונשן הוא בלאו ומלקות, ואף כאלה שהן איסורי עשה בלבד. מלבד אלה, יש כאן הוראות והדרכות מדברי תורה ומדברי סופרים בדבר דרך ההנהגה הראויה בענייני המין.

ההלכות הרבות הללו אינן מחולקות כאן כיחידות מוגדרות, אבל הרמב"ם מסדר אותן לפי סדר ענייני: בתחילה נידונים איסורי עריות – איסור קיום יחסי מין בנשים שהן קרובות משפחה מצד עצמן או מחמת נישואין, ואיסורי משכב זכר ובהמה. אחר כך נידונים דיני נידה, מצד היותה אחת הנשים האסורות בביאה, ובהם נכללים דיני הנידה הזבה והיולדת (צד אחר הנוגע לטומאה והטהרה של נשים אלו נידון בהלכות מטמאי משכב ומושב שבספר טהרה). יחידה אחרת היא האיסור לישראל להתחתן בגויים, ואיסורים מיוחדים של חיתון עם בני עמים שונים (מצרי, אדומי ועוד), ובתוך יחידה זו כלולים גם דיני גֵרים ודיני גיור. לאחר מכן נידונים דיני ממזר, ועמם גם דיניהם של אלה שאין כשרות ייחוסם ברורה וידועה, ובסמוך אליהם מפורטים דיני כרות שפכה ודיני סירוס. יחידה אחרת היא איסורי הנישואין והביאה המיוחדים לכהנים – כהן הדיוט וכהן גדול. לבסוף באה שורת הלכות, בענייני הרחקה מן העריות ומן המביא לידי עברות בתחום זה.