בהלכות שכירות נכללים כמה סוגי שכירות השונים זה מזה באופיים: מצד אחד השוכר מחברו חפץ או בהמה או קרקע, ומצד שני דינו של אדם שנשכר לעבודה בתור פועל או קבלן.

מלבד הזכות שיש לשוכר להשתמש בחפץ לצרכו, יש לו גם אחריות לשמור עליו ולהשיבו לבסוף לבעליו. להלכה נפסק שמעמדו של השוכר כשומר שכר לגבי החפץ שאצלו. אגב כך מביא הרמב“ם בראש ההלכות סקירה כללית של דיני ארבעה שומרים האמורים בתורה, ומפורטים דיני האחריות של השומרים במקרה שהחפץ אבד או נפסד, על פי רמת השמירה ועל פי סיבת הנזק.

צד נוסף בהלכות אלו הוא זכויות השימוש של השוכר בחפץ, ואחריות השוכר או המשכיר לאחזקה ותיקון של הדבר המושכר. כמו כן, מבואר כיצד ניתן להפסיק את השכירות על ידי אחד הצדדים, ומי נושא באחריות כשהשכירות נפסקה מחמת תקלה או גורם חיצוני אחר. המקרים הנידונים מקיפים סוגים מגוונים של שכירות: שכירת בהמה לעבודה, ספינה למשא ובתים למגורים. השכירות מוגדרת כסוג של קנייה לזמן קצוב, משום כך, כמו בשאר מעשי קניין, יש זכות למשכיר ולשוכר להתנות תנאים מיוחדים ביניהם, על זמן השכירות או חיוביה.

נושא לעצמו הוא דין שכירת שדות או חכירתן, שמן הבחינה העקרונית היא סוג של שכירות חפצים, אלא שמבחינה מעשית דומה יותר לשכירת פועלים, שדיניה מתבארים אחר כך. עיקרי הדינים המפורטים בה הם חובות השוכר או החוכר ביחס לפעולות הנעשות בשדה, וכן יחסי התשלומים שביניהם במקרים של הפסדים ליבול ועוד.

החלק האחרון בהלכות שכירות דן בשכירת פועלים לעבודה ובדינים המסתעפים ממנה. נושא זה נכלל בתוך הלכות שכירות מפני שמבחינה מסוימת דינו של הפועל הוא כחפץ שנשכר לשימוש. שכן הצד הכולל בדיני שכירות של כל הדברים, הוא שלשוכר יש זכות ליהנות מאדם או מבעל חיים העובד עבורו, או מכל חפץ אחר שהוא עושה בו שימוש, והוא מצדו משלם עבור זכות שימוש זו. גם בשכירות פועלים יש תנאים והתחייבויות הדדיות, הנוגעים לשעות העבודה ואופייה, וכן לאפשרות הפסקת השכירות באופן חד־צדדי.

דינים מיוחדים נאמרו בתורה במפורש לגבי זכויותיו של הפועל, שלגביו יש לבעל הבית השוכר אותו התחייבויות מיוחדות. האחת היא החובה לשלם את שכרו מיד והאיסור להלין את שכרו. דין אחר שנאמר בשכיר הוא שכאשר הפועל עוסק בדברי מאכל הגדלים מן הארץ יש לו זכות לאכול מהם, כהטבה אישית, שאינה קשורה לשכר שהוא מקבל תמורת עבודתו. דין דומה יש בשכירות בהמה, שאסור לחסום אותה ולמנוע ממנה לאכול מן הדברים שהיא עושה מלאכה בהם.

את ההלכות חותם הרמב“ם בהדגשה מוסרית, שבמקביל לזכויותיו של הפועל, יש לו מחויבות לעבוד בשביל בעל הבית כראוי, ולדקדק בכך שלא יוציא את זמנו לבטלה בזמן שהוא מושכר לעבודה. וכתב שניתן ללמוד הדרכה לכך מדרך עבודתו של יעקב אבינו בבית לבן, שהקפיד לעבוד בכל כוחו, ושבזכות זאת זכה לעושר ולשכר אף בעולם הזה.