בהלכות מלכים ומלחמות נידונים דיני שלטון המלכות בישראל. מוסד המלכות בישראל נהג בעיקר בימי בית המקדש הראשון, ולאחר מכן חדל למעשה להתקיים (למעט תקופה קצרה ובאופן מוגבל בזמן החשמונאים). לפיכך רבות מההלכות כאן מבוססות על דברים המפורשים בתנ”ך, שחלקם הובאו גם בדברי חז”ל. באופן בולט עוד יותר, בענייני המלוכה הראויים להיות לעתיד לבוא, נסמך הרמב”ם באופן מרכזי על דברים העולים מתוך דברי הנביאים, שכן גם לחכמים לא הייתה מסורת וידיעה ברורה מה יהיה בתקופה זו.

כשמעמידים מלך בתחילה, עושים זאת על פי הסנהדרין הגדולה שבישראל ועל פי נביא. מינוי המלך נעשה על ידי משיחתו בשמן המשחה, ולאחר שנמשח זוכה במלוכה לו ולזרעו אחריו. בעיקרו של דבר ראוי כל אחד מישראל להיות מלך. אכן משנבחר דוד למלך, זכה בכתר המלכות והובטח לו שלעולם לא תיכרת המלכות מזרעו. ואף אם באופן זמני יעמדו מלכים אחרים לישראל, לעולם תישאר מלכות מסוימת בידי משפחתו, ובסופו של דבר תחזור המלוכה בשלמות לבית דוד.

תפקיד המלך לעשות משפט ומלחמה — להנהיג סדר פנימי בעם בדרך התורה, ולהילחם את מלחמות ישראל. דיני כבוד מיוחדים נוהגים במלך, ומטרתם שתהיה אימתו על הציבור. למלך סמכות להעניש את המורדים בו, וכן יכול לדון את הפושעים ולהרגם כדי להרתיע עושי רשעה ולתקן את העולם. זכותו של המלך להטיל מסים על העם ולקחת אנשים שיבצעו עבורו תפקידים שונים. יחד עם זאת, התורה הטילה עליו הגבלות וחובות שונות. על המלך מצווה מיוחדת לכתוב ספר תורה, לעסוק בה תדיר ולהיות דבוק בה. ההגבלות המוטלות על המלך הן שלא ירבה נשים, סוסים או כסף יותר מן הנצרך, כל זאת כדי שלא ירום לבבו מאחיו ולא יסור מדרך התורה והמצוות.

המלך מנהל את מלחמות ישראל במלחמות מצווה — כיבוש ארץ ישראל מן הגויים, השמדת עמלק והצלת ישראל מאויביהם — וכן במלחמות הרשות שנועדו להגדיל את גבול ישראל. בהקשר לכיבוש הארץ מובאות הלכות בנוגע למגורים בארץ ישראל, ודברים בשבחה ובחביבותה. כנגדן נזכרים האזהרה להשתקע בארץ מצרים, וכן האיסור לצאת לחוץ לארץ. בעניין המלחמה מובאים הדינים שנוגעים לניהול המלחמה, לפניה ובמהלכה, והדינים המיוחדים שנוהגים בשעת המלחמה ובמחנה הלוחמים.

כאשר ישראל כובשים מקום, הם כופים על הגויים המתגוררים בו שלא לעבוד עבודה זרה, ולקיים את כל שבע המצוות שמחויבים בהן בני נח. מי שמקבל עליו את קיום המצוות באופן רשמי, מוגדר כגר תושב ומותר לו להתגורר בארץ ישראל. החיוב לקיים את שבע מצוות בני נח מוטל לא רק על גר תושב, אלא על כל אחד מאומות העולם, ויש פרטים רבים בגדרי המצוות הללו ועונש העובר עליהן. גוי המקיים את המצוות מפני ציווי הבורא, הריהו נחשב מחסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא.

הלכות מלכים מסתיימות בענייני מלכות המשיח והגאולה העתידה — בהגדרה מיהו המשיח ומהו ייעודו, וכן בתיאור של ימות המשיח. הרמב”ם סובר שבימות המשיח לא עתיד להיות שינוי בטבע העולם, אך תהיה זו תקופה של שלווה ושובע, שבהם העולם יגיע לידי תיקון באופן חיצוני ובאופן פנימי, דבר שיאפשר לעסוק בתורה ובחכמתה ולהגיע לידי השלמות האפשרית בהשגת דעת ה’.