הלכות אישות הן החלק הגדול בספר נשים, ובכללו של דבר הן כוללות כמעט את כל הדברים השייכים למסכת קידושין ומסכת כתובות. משום כך מכילות הלכות אישות את רוב הנושאים של יחסי הנישואין: בניית הקשר מעיקרו (קידושין ונישואין), ההתחייבויות ההדדיות שבין האיש והאישה ומכלול היחסים הממוניים הנוצרים על ידי הנישואין, וכן מצוות פרייה ורבייה. רוב העניינים שבספר אינם מפורשים בתורה, אלא חלקם נסמך על מספר כתובים מן התורה, ורובם נובעים מתקנות חכמים. בהלכות אלה יש מצד אחד חלק שהוא כלל אנושי, הנוגע לבניית מסגרות קבועות של יחסי אישות ונישואין, ומצד שני גם הצדדים המיוחדים של מוסד הנישואין היהודי על החובות והזכויות המיוחדות למסגרת זו.

הלכות אישות מתחילות בשני פרקי מבוא ומסגרת. האחד מגדיר מצד אחד, את עצם המצווה וההגדרה של נישואין, ומצד אחר מגדיר בכלליות, בלי להיכנס לכל הפרטים, את כל איסורי הביאה — לא בהגדרתם הפלילית, אלא בהגדרתם כמניעה לנישואין. פרק המבוא האחר מביא פרטים והגדרות כוללות לגבי בגרות וקטנוּת של זכר ונקבה, ושל מצבים חריגים בהתפתחות שלהם, שיש להם השלכה על דינים שונים הנוגעים לנישואין.

לאחר ההקדמות, עוסקות ההלכות בדיני הקידושין לפרטיהם: הן באופן שבו ראוי שייעשו, והן בכל הבעיות הנובעות ומשתלשלות מתוך מעשה הקידושין. הן עוברות לפרט את דיני הנישואין על צדדיהם השונים: טקס הנישואין והכתובה, החובות המעשיות של האיש כלפי אשתו ומצוות פרייה ורבייה.

בהמשך ההלכות יש עיסוק נרחב בהשלכות הממוניות של חיי הנישואין: תחום אחד הוא ביחס לזמן שלאחר תום הנישואין, והוא כולל את גביית הכתובה לאחר גירושי האישה או התאלמנותה, זכויות האלמנה והבנות למזונות דירה והוצאות נוספות, וירושת הבנים. תחום נוסף מתייחס ליחסי הממון שלהם בזמן הנישואין, ובו פירוט המלאכות שהאישה עושה לבעלה, יחסי הקניין שלהם בנכסים שירשה האישה, שימוש בנכסים והעברת נכסים לאחרים, זכויות הבעל בנכסי אשתו, והסכמים ממוניים ביניהם.

הפרקים האחרונים עוסקים הן בנישואין שאין להם תוקף גמור מן התורה, והן בנסיבות שבהן האיש והאישה מתגרשים כתוצאה מתנאים שאינם מאפשרים את המשך חייהם יחד, ובחובת נתינת כתובה במקרים אלו.