הלכות אבל אינן קשורות מבחינה הנושא ההלכתי שלהן לספר שופטים. אכן יש קושי יסודי במציאת מקום מתאים להלכות אבל, שכן בתוך חלוקת הנושאים הכללית והמשנית של ספר משנה תורה, אין מקום שאליו משתייכות הלכות אלו באופן מובהק (בעיה זו אינה מיוחדת לספר משנה תורה, והיא קיימת אף בספרי הלכה אחרים, ובכללם גם במשנה). ברשימת המצוות שבפתיחה להלכות אבל מסביר הרמב”ם כי כלל הלכות אלו בספר שופטים מפני הקשר בין מצוות הקבורה ביום המיתה שנזכרה בהלכות סנהדרין, לבין המצווה להתאבל על המת. טעם זה מקשר בין ההלכות הללו מצד המצוות שבהן, אך ייתכן שיש למצוא טעמים נוספים לשילובן של הלכות אבל במקום המסוים שבו הן נמצאות.

מקורן המרכזי של הלכות אלו במסכת מועד קטן במשנה ובתלמודים (שם הן הובאו דרך קישור אגבי להלכות חול המועד). רבות מן ההלכות בדרכי הקבורה ובדיני האבלות הן בגדר של מנהגים שתלויים בזמן ובמקום, לפיכך דינים רבים שהזכיר כאן הרמב”ם כבר אינם נוהגים למעשה בימינו (וחלקם אף לא נהגו בתקופתו של הרמב”ם). מן הצד השני הובאו כאן מנהגי אבלות שונים שלא נזכרו במשנה ובתלמודים.

חובתו של כל אדם מישראל לנהוג במנהגי אבל על מותו של כל אחד מהקרובים שלו, על חלק מהקרובים מצֻווה להתאבל מן התורה ועל חלקם מדברי חכמים. מצוות האבלות היא חמורה עד כדי כך שהאיסור לכהן להיטמא למת נדחה מפני החובה שלו להתעסק בקבורתם של קרוביו ולהתאבל עליהם. אגב כך נתפרשו כאן כל דיני טומאת כהנים, וההגבלות על טומאתם למתים.

דרגת האבלות ודיניה משתנים על פי הזמן שעבר מאז הפטירה. משעת הפטירה ועד הקבורה יש דינים מיוחדים שחלים על הקרובים, ובכללם פטור כללי מקיום מצוות. דיני האבלות מתחילים מיד אחרי הקבורה למשך שבעה ימים, וביום הראשון חומרתם גדולה יותר ונוהגים בו דינים מיוחדים. במשך כל שבעת ימי האבל, נוהגים דיני אבלות שונים שעניינם הוא הימנעות האבל מכל עונג והתמקדותו באבל. בימים שאחריהם עד שלושים יום מן הקבורה, נוהגים במנהגי אבל קלים יותר, ומנהגי האבלות על אב ואם נמשכים עד תום שנים עשר חודש. דיני האבלות אינם נוהגים באופן מלא בשבתות ובימים טובים, והחגים אף משפיעים על אופן חישוב ימי האבל.

כל אבל חייב לקרוע את בגדיו, כדי לתת פומבי לרגשי האבל, ויש פרטי הלכות מרובים בדיני קריעה זו. מצוות קריעת הבגד קיימת לא רק במקרים של אבלות על קרובי משפחה, אלא גם באירועים אחרים שיש בהם משום חורבן — נוכחות בשעת יציאת נשמתו של אדם, מוות של רבו או תלמידי חכמים חשובים, וכן פגיעה בכבוד שמים או חורבן ארץ ישראל. ביטויים נוספים של צער פומבי יש בטקסי ההספד והקינות שנוהגים בהם, וכן בדרכי ניחום האבלים.

אחרי העיסוק בהספד ובניחום האבלים, עובר הרמב”ם לדון בנושא הכללי של מצווֹת גמילות חסדים שאדם מקיים בגופו כלפי אחרים, שרבות מהן קשורות לנושא המוות והאבלות. בתוך אלו נידונים סוגים שונים של גמילות חסדים, הן כלפי החיים והן כלפי המתים: מצוות ליווי אורחים, ביקור חולים, סיוע לחתן ולכלה, לוויית המת וקבורתו וניחום האבלים. הלכות אבל נחתמות בדינים הקשורים לבית הקברות והמת, ובחובה לשמור על כבודם.