הלכות שכנים הן תקנות חכמים שנועדו להסדיר את יחסי הממון שיש בין אנשים שונים שיש להם מגורים משותפים במקום אחד — בקומות שונות של בית, בחצר או במבוי משותפים או באותה העיר — וכן מי ששדותיהם גובלים זה בזה. מקורן של הלכות אלה הוא בעיקר במסכתות בבא מציעא ובבא בתרא שבמשנה ובתלמוד.

זכותו של אדם לעשות ככל רצונו במקום שהוא קניינו ורשותו. אמנם במקרה שאנשים מתגוררים בשכנות זה לזה זכות השימוש מוגבלת כדי שלא תפגע בזכויות של השכנים ובבעלות שלהם על נכסיהם. משום כך יש שורה ארוכה של דינים ותקנות לגבי מה הם הדברים שמותר לכל שכן לעשות ברשות המשותפת. ככלל, אף על פי שהשכנים אמורים להתחשב זה בזה, מכל מקום אין שכן יכול לעכב את חברו מלעשות מעשים שהם בגדר שימוש רגיל, אף על פי שייתכן שהם מפריעים לאחרים. אבל יש צדדים שבהם יכולים שכנים לעכב זה את זה מדברים מסוימים, משום שהם יוצאים מגדר השימוש הרגיל או שיש בהם משום פגיעה בשכן. המדובר לא רק בדברים המגיעים לידי נזק ממשי, כגון נטיעת עצים או חפירת בורות בסמיכות לשכן, אלא אפילו בדברים הפוגעים בפרטיותו, כפתיחת דלתות או חלונות לתוך רשותו, היוצרים 'היזק ראייה'. דין היזק ראייה קשור לעניין נוסף הנוגע לשכנים, והוא האפשרות שלהם לחלוק את רכושם המשותף, שאז יש צורך בבניית מחיצה שתמנע את היזק הראייה מכל צד.

פועל יוצא ממצבי השכנות לסוגיהם, הוא החובה על כולם להשתתף בהוצאות הנוגעות לרכוש המשותף. ההשתתפות יכולה להיות בתיקון נזקים שנגרמו לרכוש המשותף והוצאות על שיפוץ והשבחת הנכס. כאשר מדובר על שכנות בהיקף גדול יותר, כגון בתוך העיר, יש מחויבות להשתתף בכל ההוצאות הציבוריות המוטלות על בני העיר, כגון בניית חומה ושאר הוצאות השמירה, תיקון הדרכים והרחובות ותשתיות המים, וכן צרכי הדת — בניית בית כנסת וקניית ספרי קודש.

אחד מסעיפי הלכות שכנים הוא זכות 'בן המצר', שמובנה הזכות הראשונה הניתנת לבעל שדה שכנה לקנות שדה לפני שמציעים אותה למכירה לאחרים. זכות זו קיימת גם אם השדה כבר נמכרה לאדם אחר, שאז יכול השכן לשלם לקונה את דמי השדה ולסלקו ממנה. דין זה נלמד מן הכתוב "ועשית הישר והטוב" (דברים ו,יח) — שמכיוון שיש לשכן תועלת מרובה מכך ששדותיו תהיינה סמוכות אחת לשנייה, ומצד המוכר אין זה משנה למי מוכר את השדה, הטוב והישר שיקנה את השדה בן המצר.

כלל נוסף שיש לו השלכות שונות על דיני שכנים הוא "כופים על מידת סדום". כלל זה נוגע למקרים שבהם אדם עומד על זכותו המשפטית, ומונע אחר מליהנות מדבר שברשותו כשהוא עצמו אינו מפסיד או ניזוק על ידי כך. במקרים אלו פעמים שבית דין כופים על הנוהג במידת סדום, ומכריחים אותו לוותר. כלל זה, יחד עם ההנחיה העקרונית של "ועשית הישר והטוב", משמשים כבסיס להרבה מהתקנות והדינים של הלכות שכנים.