מחוסרי כפרה הם אנשים שהיו טמאים מחמת טומאה שבאה מגופם, בדרך טבעית או במחלה. ואולם שלא כרוב הטמאים, שמיטהרים מטומאתם על ידי טבילה והערב שמש, מחוסרי כפרה אינם זוכים לטהרה גמורה אלא לאחר שהביאו קרבנות מסוימים. מסתבר כי הכפרה האמורה בהקשר זה איננה כפרת חטאים (אף על פי שפעמים דרשו אותה רבותנו בצורה זו), אלא גמר וסיום הטהרה, וקרבן הכפרה בא כדי לסיים את תהליך הטהרה של אנשים אלו. אף על פי שמחוסרי הכפרה טהורים לעניינים רבים אף לפני שהביאו את קרבנות הכפרה, מכל מקום טהרה גמורה המתירה אותם לאכול מן הקדשים, באה להם רק לאחר הבאת כפרתם.

בקבוצה זו נמנים הזב והזבה, שאמנם הם שני עניינים שונים במהותם — שטומאת הזב היא מחלת מין מוגדרת, וטומאת הזבה היא הפרעה במחזור הווסת — אך הצד השווה שבשניהם הוא שלאחר שהבריאו ממחלתם וספרו שבעה ימים נקיים מסימני טומאה הם מביאים קרבן. אדם נוסף שנמצא בקבוצה זו הוא המצורע, שנטמא מחמת חולי הצרעת וטעון קרבן כפרה. פרטי דיני המצורע אינם כתובים כאן, ואף לא טקס הטהרה שעושים לו כשמתרפא מחוליו (אלה התבארו בהלכות טומאת צרעת שבספר טהרה), וכאן עוסק הרמב"ם בעיקר בקרבנות הכפרה של המצורע ובסדר הקרבתם שכולל הזאות מדם האשם ומן השמן שמביא המצורע. שלא כמו הזב והזבה והמצורע, שהם מקרים של חולי, יש סוג אחר של טומאה שנובע ממצב גופני אף שאינו עניין של חולי, והוא טומאת היולדת (או המפילה) שאף היא צריכה קרבן כפרה, ורק לאחר מכן היא נעשית טהורה גמורה לכל עניין.

אדם נוסף הנזכר כאן, אשר דומה מבחינה מסוימת למחוסרי הכפרה, הוא הגר שצריך להביא קרבן מיוחד לאחר שסיים את טקס גיורו, ורק לאחר מכן הוא רשאי לאכול מן הקדשים. אמנם הגר אינו נמנה בכלל מחוסרי הכפרה, משום שקרבנו לא בא לסיים תהליך של טהרה אלא לגמור את תהליך כניסתו לכלל ישראל.

בהלכות אלו לא מבואר עיקר דיני טומאתם וטהרתם של מחוסרי הכפרה, ואף לא דיני הקרבת קרבנותיהם, והם מתבארים במקומות אחרים: האופן שבו הזבה והיולדת נעשות טמאות מבואר בהלכות איסורי ביאה, והאופן שבו הן מטמאות אחרים מפורט בהלכות מטמאי משכב ומושב ושם גם מופיע עניין זה לגבי הזב. ובאשר למצורע, פרטי דיני טומאתו וטהרתו נמצאים בהלכות טומאת צרעת. באופן דומה, גם דיני הקרבת הקרבנות של מחוסרי הכפרה אינם מפורטים כאן, אלא בספר עבודה, שכן דיניהם אינם שונים מדיני ההקרבה של קרבנות אחרים.

הנושאים הנידונים אפוא בהלכות כאן הם אלו הנוגעים לעצם חיובם של מחוסרי הכפרה בהבאת קרבנות: מתי הם חייבים קרבן ומתי לא, אופן חיובם במקרים של ספק, הבדלים בין קרבנות העני והעשיר ועוד. בהקשר לכך מפורט כאן גם האופן שבו הזב נעשה טמא. שכן אף על פי שבעיקרו של דבר עניין זה שייך לענייני טומאה וטהרה, יש בהגדרת הטומאה של זב חילוקים הנוגעים לשאלת חיוב הקרבן. בנוסף לכך נזכר כאן גם סדר הקרבת קרבנות המצורע, ובכלל זה מפורטים גם מקרים של תקלות ופסולים שעלולים לקרות בתהליך זה, וזאת משום שיש בסדר זה דינים ייחודיים שאינם נוהגים בסדרי ההקרבה הרגילים.