הלכות זכייה ומתנה, אף שבדומה להלכות מכירה גם הן עוסקות בדיני קניינים, נבדלות מהן בעיקר בכך שבמכירה שותפים שני צדדים, ובהעברת הרכוש מצד אחד לשני ניתנת תמורה לנותן עבור הרכוש שנמכר, ואילו בנתינת מתנה לא ניתן כל תשלום לנותן, וכאשר מדובר בזכייה מן ההפקר אין כלל צד שנותן.

החלק הראשון של ההלכות, העוסק בדיני זכייה, עוסק באופן שבו אדם יכול לרכוש לעצמו נכס שאין לו בעלים. נכס זה אפשר שהיה הפקר, כלומר, שמטבעו לא היה שייך לשום אדם, ואפשר שהיה שייך לאדם אשר הפקירו, או שהיה מנכסיו של אדם שמת בלא יורשים (דהיינו גר, כשאין לו כל קרובי משפחה יהודים). דינם של נכסים אלו שכל הקודם לקנותם זכה בהם. בכל אלה הזכייה נעשית על ידי פעולת החזקה בנכס ההפקר, שדומה בעיקרה לקניין החזקה שבה קונים את המקח, אך נבדלת ממנה בפרטים מעטים.

החלק השני של ההלכות עוסק בדיני מתנה. באופן בסיסי דיני קניין המתנה דומים לדיני המכר בצדדים רבים, הן בכך שהמקבל זוכה במתנה רק באותן דרכי הקניין שבהן קונים את המקח, והן בפרטים נוספים שבהם שווים דיני מתנה למכר, כגון הצורך להגדיר את המתנה הניתנת, האפשרות לתלות את קיומה של המתנה בתנאים שונים ועוד. אכן, יש גם הבדל עקרוני בין השניים. במכירה נוהג הכלל ש'דברים שבלב אינם דברים' – שאין מתחשבים בכוונת המוכר לגבי תנאי המכירה אם לא אמרה במפורש. לעומת זאת, במתנה ניתן משקל גדול לכוונתו של הנותן, ונוהגים על פי אומדן דעתו גם אם לא פירשה. בהתאם לכך ניתן לבטל מתנה אם אומדים דעתו שלא רצה לתת אותה בנסיבות מסוימות. כך גם נוהגים כאשר זהותו של מקבל המתנה לא הוגדרה במפורש, שהולכים בזה אחר אומדן הדעת. עניין נוסף הנוגע לכך הוא שבזמנים מיוחדים של אירוסין ונישואין יש מקרים שבהם נקנית מתנה אף בלא פעולה פורמאלית של קניין, וזאת משום אומדן הדעת שהנותן גמר בדעתו להקנות את המתנה. מצד אחר יש דברים שניתנים כמתנות אך דעת הבריות היא לראותן כעין התחייבויות גמורות, כגון המתנות שנותנים בשושבינות, ומשום כך צריך המקבל להחזיר לנותן בזמן המתאים לכך, והדבר אף ניתן לתביעה בבית דין.

החלק השלישי של ההלכות עוסק באופן מפורט באחד מסוגי המתנות, והיא מתנת שכיב מרע — אדם שנפל למשכב וחושש כי ימות תוך זמן קצר, ומשום כך נותן את רכושו לאחרים. במתנות שכיב מרע יש דין מיוחד שאין מדקדקים בהן בכל דיני הקניינים, כדי לשמור על שפיות דעתו ומצבו של החולה, ולכן יפה כוחו להקנות דברים אפילו בלא דרכי הקניין המקובלות. כהשלמה לדיני מתנת שכיב מרע, מובאות דרכים נוספות שבהן יכול אדם לתת מתנה שתחול בחייו או לאחר מותו, וזאת בעודו בריא בחיים חיותו.