הלכות מכירה עוסקות בדיני המכירה והקנייה, שהן מהפעולות המצויות ביותר בכל חברה אנושית, וממילא יש צורך לתת בהן הגדרות משפטיות מסודרות. המכירה כנושא שלם אינה נמצאת במסכת כלשהי בש"ס, אך בפרק הראשון של מסכת קידושין, בפרק רביעי של מסכת בבא מציעא, וברצף של כמה פרקים במסכת בבא בתרא, מרוכזים דינים רבים הכוללים כמה יחידות משנה מתוך הלכות אלו.

הנושא הראשון בהלכות הללו הוא דרכי הקניין, מן התורה ומדברי חכמים, שעל ידן עוברת הבעלות על רכוש או נכס מאדם לחברו. לנכסים שונים דרכי קניין שונות ובהלכות כאן מתבארים דיני קניית מקרקעין, דיני קניית עבדים (שמגזרת הכתוב נידונים כקרקעות), דיני קניית מיטלטלין לסוגיהם השונים, וכן מטבעות ושטרות שלהם דרכי קניין מיוחדות.

לאחר פירוט דרכי הקניין, באים כמה פרקים שעוסקים באפשרות לחרטה על עסקת מכירה לפני שנשלמה. חרטה כזו, אם נעשתה אחר נתינת הכסף ולפני פעולת הקניין המשלימה את העסקה, נחשבת כמעשה בלתי הגון מבחינה מוסרית, וחכמים אף הטילו קללה על החוזר בו ('מי שפרע'). החוזר בו מסיכום שנעשה בעל פה בלבד, אינו מקבל קללה זו, אך הוא נחשב 'מחוסר אמנה' ואין רוח חכמים נוחה ממנו. דרך מותרת להפקעת עסקה היא במקרה שהכריחו את המוכר לבצע את המכירה, שאז יש באפשרותו למסור 'מודעה' המבטלת מראש את המכירה העתידית. כמו כן ניתן לתלות את המכירה בקיומם של תנאים שונים שבהיעדרם לא תתקיים המכירה.

איסור מיוחד מן התורה במקח וממכר הוא שהקונה והמוכר לא יונו וירמו זה את זה. במקרה של הונאה במחיר, מחויב המאנה לשלם בחזרה את ההפרש, וכאשר שיעור ההונאה גבוה ניתן אף לבטל את העסקה כולה. אגב דיני ההונאה בממון נידון נושא שאינו קשור במהותו לענייני מכירה: האיסור של הונאת דברים, שעניינו הוא האיסור לגרום צער לאדם אחר או לביישו, ובפרט האיסור להציק לגר. עילות נוספות שבגינן ניתן לבטל עסקת מכירה, הן גילויים של פגמים במקח, אספקת סחורה מטיב שונה ממה שסוכם, וקלקולים שונים שהתרחשו משום שהסחורה לא התאימה למטרה שלשמה נקנתה.

נושא העומד בפני עצמו בהלכות מכירה הוא העיון בצדדים השונים של הדבר הנמכר: הן מצד בעיות ביכולת הקניין לחול על מקחים שונים, והן מצד הצורך להגדיר את היקף עסקת המכירה. באופן בסיסי קניין אינו חל על דבר שלא קיים עדיין בעולם או שאינו כעת ברשותו של המוכר, וכן בדבר שאין בו ממש, וכדי לקנות דברים כאלו יש צורך להגדיר את המכירה באופן מיוחד כדי שתועיל גם לגביהם. עיסוק נרחב יש בשאלה מה נכלל בעסקת המכר כאשר הדבר אינו מוגדר כל צרכו — הן לגבי הפריטים הכלולים במכירת נכסים שונים, והן לגבי המידות של הדבר הנמכר.

בסיומן של ההלכות עוסקים בקונה ובמוכר המבצעים את העסקה. בעיקרו של דבר יש צורך בדעת הקונה והמוכר כדי שהמכירה תחול. בהקשר לכך דנים בחרש שוטה וקטן, שמבחינה הלכתית מוגדרים כמי שאין בהם דעת ולכן אין מכירה או קנייה שלהם תקפה. אולם תיקנו חכמים שממכרם יחול, בהגבלות שונות, וזאת כדי לאפשר להם יכולת קיום בסיסית.