Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בתורה נזכרו כמה סוגים של מעשרות: האחד הוא מעשר הניתן ללוויים ומופרש מן היבול בכל שנה ושנה, והוא נקרא 'מעשר ראשון'. המעשר האחר מופרש לאחר המעשר הראשון, ונקרא 'מעשר שני'. מעשר זה אינו ניתן בכל השנים, אלא בשנה ראשונה, שנייה, רביעית וחמישית למחזור שנות השמיטה. מעשר נוסף – מעשר עני – מופרש בשנה השלישית והשישית במקום מעשר שני.
בניגוד למעשר הראשון הניתן ללוויים ומעשר עני הניתן לעניים, מעשר שני נשאר ברשות הבעלים (אף שמבחינה הלכתית הוא מוגדר 'ממון גבוה'). ואולם, יש בו הגבלה מרכזית – שאין הוא נאכל בכל מקום, אלא הבעלים צריכים להעלותו לירושלים ולאכלו בה. נוסף על זה יש גם הגבלות באופן השימוש במעשר השני. הראשונה היא בכך שאפשר להשתמש בו רק לצרכי הגוף - אכילה, שתייה וסיכה, וכמו כן צריך לשמרו בטהרה שלא ייטמא. הלכה נוספת היא שאסור להשתמש בו לצרכי מתים, ואף לא לאכול אותו בזמן אבלות.
דין שמופיע כבר בתורה הוא שאם קשה לאדם להביא את פירות המעשר שלו לירושלים, מותר לו לפדות את המעשר ולהביא את כסף התמורה לירושלים, ולקנות בו דברי מאכל ולאכלם שם. בדיני הפדיון נאמרו כמה פרטים: כיצד הוא נעשה לכתחילה, וכיצד אפשר לעשותו גם בדרכים אחרות, וכן דין תוספת החומש על מחירו של המעשר שמוטל על האדם לשלם כאשר הוא פודה מעשר שני השייך לו.
מצווה אחרת האמורה בתורה, שדומה מאוד למעשר שני, היא קדושת פירות נטע רבעי, שהם פירות האילן שצמחו בו בשנה הרביעית לנטיעתו. בשלוש השנים הראשונות לנטיעה, הפירות הגדלים בעץ הם ערלה, ואסורים בהנאה. בשנה הרביעית דינם של כל הפירות שצמחו באילנות שיהיו "קֹדש הלולים לה' " (ויקרא יט,כד). למעשה דין פירות נטע רבעי זהה לדיני המעשר השני, שנאכלים בירושלים בטהרה. להלכות נטע רבעי צירף הרמב"ם פרק נוסף העוסק בדיני ערלה, לפי שדיני הערלה הם הבסיס להגדרות נטע רבעי.
בהעלאת מעשר שני ונטע רבעי לירושלים ואכילתם שם בטהרה, יש לכל אדם מישראל שתי תועלות האמורות בתורה: מצד אחד הזכות לשמוח בשמחת ברכת הארץ, ולשתף בשמחה זו את משפחתו וכן את הלוויים והעניים. ומן הצד השני, השהייה בעיר הקודש, לצורך אכילת הפירות בגבולותיה, היא עצמה דרך של התעלות רוחנית לבאים להסתופף בה.
נוסף על ההלכות הקשורות בהבאת המעשר השני לירושלים ובשימוש בו, יש גם דין נוסף בתורה הקשור אף הוא לעלייה לירושלים, ולמעשר שני בפרט. בסיום כל שלוש שנים של מחזור השמיטה, יש לבוא לבית המקדש ולומר שם את נוסח 'וידוי המעשר' האמור בתורה (ראה דברים כו,יב-טו). בדברים הללו, נוסף לדברי תודה לה' שאדם אומר לפני ה', הוא גם מודיע שנהג במעשר השני וכן בשאר המתנות מן הארץ כפי שהתורה מצווה אותו. לסיום מודיע המתוודה "עשיתי ככל אשר צויתני" – ששמח בו ושימח בו את האחרים, וכן הוא מתפלל ומבקש שבעקבות זאת יברך ה' את ארץ ישראל ויבוליה, שאכן תהיה "ארץ זבת חלב ודבש".